קהילת המנחמים של מרב פאוזנר

בתי,אהובתי.
היום ,18 באוקטובר,חל יום הולדתך. היית אמורה להחליף קידומת,אבל לא, נישארת צעירה לנצח בת 41..אני מדמיינת איך היינו חוגגים את יום הולדתך למרות שלא אהבת לחגוג מסיבת יום הולדת אישית.אהובה שלי, לפני זמן מה ביקרתי אותך במקום מנוחתך .המקום דומם דיממת מוות . החלקה בה את נימצאת מוקפת במיבנים גבוהים,מפוארים מבחוץ, קבורה צפופה,בקומות,אך המיבנים מאוד מנוכרים.
רצינו היום לבקרך במקום מנוחתך,אך היום אנו במלחמה, מלחמה במלוא מובן המילה :, מלחמת קיום,דוגמתה לא חווינו מאז הקמת המדינה.
לכן אני מיתייסרת שניבצר מאיתנו להגיע.
בתי האהובה ,את כל כך חסרה לי.נישאר אצלי חלל גדול שאיש לא יוכל למלאו .גם לא מישפחתי האהובה והיקרה לי מכל.
נוחי בשלום על מישכבך,אוהבת אותך בכל נימי נפשי
אמא

אמא

18/10/2023

ילדה שלי
ילדה שלי,זמן רב לא כתבמי כי אני עצל אך אני עימך כל רגע ולפעמים שעות רצופות כי אני מבלה בבית. בגפי וטוב לי.מי שליירי בכל עת פנויה שלה היא אמא ש
בלעדיה מזמן כבר הייתי בחברתך.
אך גרוע מכל שאינני יכול לבקרך לרגל ממגבלות פיזיות (אביך שחקן הכדורגל בקושי נע. העליה למקום מנוחתך קשה אמא לא יכולה לעזור לי ואחרים לא באים לאזור ולהטרידם אינני רוצה לספר לך על התחדשות כאן זו הטרדה, המדיינה בכי רע הנחמה היא במשפחתנו. הקרובה גיא ענת ושלושה ילדיהם הנהדרים סיגי כ בר ללא אבי(נפרדו) אבי ללא סיגי(אנחנו בקשר מ.צוינים כשהוא בארץ וגם זאת לעיתים רחוקות.ושני ילדיהם שהם פאר היצירה.נעם חיה בחו״ל עם חבר שרון עשה חייל בארץ עם חברה ,אצל צביה ואמנון הם במצב בריאותי לא מי יודע מה וכמה,אמבר התחתנה וגרה בצרפת,שרון ודני משפחה לתפארת על ארבעה ילדיהם שניים בצבא ושניים עדיין בבית.
לאמור לך את האמת די משעמם וחד גווני, הבריאות שלי גם זקוקה לשיפורים אך כרגיל אינני מתלונן עתה כשחיפשחידשתי את הקשר ה״חי״ אתקשר יותר את נשארת אהבתי ולעיתים אני מחכה לבקרים לנסיעות המשותפות והן פוסחות ולא מגיעות אז נשארותרק המחשבות על איחוד כי אני אכן בישורת האחרונה
כרגיל אוהב ער כלות אבא

אבא

17/05/2023

אותו היום, שנה אחר שנה
שוב הגיע ה-3 במאי, ואני כותב לך כמו בכל שנה.

העולם ממשיך להתנהל, ועוד ועוד אנשים, צעירים ומבוגרים מצטרפים שם אלייך. רק לפני שבוע, כאן ביובלים, הישוב בגליל בו אני גר, נפטרה מהמחלה הארורה עדי, השכנה הצעירה מעבר לרחוב, והרשימה מתארכת.

כשאני נזכר בך, אני נזכר בספרים שקראת, זוכר איך דיברת על 'אנה קרנינה' של לב טולסטוי בשיעורי הספרות. אני, לצערי הרב, כמעט ולא קראתי כלל באותה התקופה (התחלתי, יותר נכון, חזרתי לקרוא, שנים רבות לאחר מכן).

אני זוכר כי את 'והיה העקוב למישור' של עגנון, אותו הייתי צריך לקרוא, לא קראתי. וכששאל אותי סנדי, הרי הוא מנחם גנדלמן, המורה שלנו לספרות, אם קראתי, עניתי כי קראתי פרשנות על הספר (למעשה קראתי רק את מה שכתוב על גבי העטיפה האחרית). "מהי אותה הפרשנות?" שאל סנדי.
"מדובר במעשה נורא שקרה למנשה חיים ולקריינדל טשארני, אשתו." כך עניתי לו.
"כן, אבל מהו אותו מעשה נורא שקרה להם?" הקשה עלי סנדי.
"לא יודע, הפרשנות לא מסרה זאת." עניתי.
וסנדי, שמלמל משהו מתחת לשפמו אודות אותה פרשנות עלומה, ניגש ליומן, רשם משהו, נתן לי ציון נמוך בתעודה.

אני מספר לך זאת, כי לפני כמה חודשים הייתי מועמד ל'פרס ספיר' לספרות, על 'אבנים', רומן שכתבתי. לצערי נוצחתי בגמר, קיבלתי רק את המענק השני בגודלו, אבל אני מאמין כי אחזור לשם שוב. חבל שאת וסנדי כבר לא כאן בכדי שאספר לכם על כך פנים אל פנים.

זוכר אותך תמיד,
צחי

צחי

03/05/2023

ערב יום הזיכרון
מרב היקרה,

היום "שלנו" נופל השנה על ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.
ואני חושב על אלו שהכרתי ולא נמצאים איתנו כאן היום:
עודד פרבר, בן הדוד של אבא... יורם נעמן, אבא של חברתי הטובה רונית... שניהם נהרגו בחווה הסינית, ב-16 באוקטובר, 73.... מושיקו, חייל אותו קברתי במו ידי, בקיץ 82, כשירדנו מלבנון... ועוד ועוד ועוד...

והרי גם את אינך, לא במסגרת צבאית אמנם, אבל חסרה עד מאוד.

השנים עוברות וההורים, האחים, כולנו זוכרים.
חשבתי עלייך היום, ראיתי את חיוכך, את עינייך הצוחקות, ואת הרי היית כל כך חיה... אז איך זה יכול להיות?

חיבוק,
צחי

צחי

03/05/2022

בלעדייך שבע עשרה שנים
ליקירינו ,קרובי משפחה ידידים ומכרים,
חלפה לה שנה נוספת ללא עטרת ראשנו מרב היקרה לנו מכל.
את ההתכנסות לכבודה לזכרה ולאיזכור אישיותה,אנו עורכים השנה בהשתתפות הגרעין המשפחתי הקרוב ביותר,וזאת כדי להקל על שאר דורשי טובתה,אבל ביודענו את הערכתם לה וחיבתכם לנפשה הקסומה מצאתי אני,אישית,לשתף אתכם ,ולו גם ממרחק ביום זה שהוא יום הזיכרון וכשמו כן הוא.
זוכרים אנו את חיוכה שלא מש משפתותיה,את חכמת וחדות מחשבותיה,את בגרותה ורצינותה לאירועים ומאורעות חשובים וכן את חמימותה החברות שהיתה נר לרגליה,ולבסוף את נכונות הנתינה והעזרה לזולת בשעת מכאוב ותמיד אבל תמיד כשחשה שבעמעשיהה אלו היא תורמת לרווחת המקבל.
מרב הצטיינה בהבעה בכתב כתבה ספר בעל ערך פילוסופי וגנזה אותו בטענה שהוא עדיין בוסר וטיוטה לבאות וכאן זה נגדע.
מרב שהצטיינה בספורט(התעמלות קרקע) והיתה סגל ה״אפרוחים״ של נבחרת ישראל.
מרב העלת החוש וכושר הביצוע האומנותי(יצירות נייר צבע),שנרשמה למכללת האומניות בחולון לא זכתה לממש חלום זה.
מרב שאהבה אהבת נפש חיות ועד יום פרידתה היה לה חתול אסופי.
מרב המתענינת בסובב,בהעלבות המדינה בטוב וברע.
מרב שאני יכול לספר לספור ולמנות את הנושאים שהיוו ליבת חייה,שעות רבות…
אך אני אקטע כאן ביודעי על הכרותכם אותה כי עמוקה היא.
יום זיכרון הוא מחר לכן כוונתי היתה רק להזכיר שמרב נפרדה מעימנו בחטף לפני שבע עשרה שנה,כה רחוק

אבא

23/12/2021

בלעדייך שבע עשרה שנה
אך כה קרוב…
זיכרה עימנו לעד והוא ברוך,ותפילתנו למנוחה ושלווה שכה מגיעה…!

אבא

23/12/2021

מרב
קטע קצר על ול… מרב שלנו
למרב מלאו השבוע חמישים ושמונה שנים
אולי אני טועה ומרב היא בת ארבעים ואחת שנים
ייתכן ובפעמיים הראשונות החטאתי והיא רק בת שבע עשרה.
לא אין כאן ולו גם שגיאה אחת.
מרב שלנו עם היתה עימנו היא היתה מסבה לשולחן השמח והנוצץ אתמול לחגוג את יום הולדתה החמישים ושמונה!ואחריה עשרות שנות עשייה חברתית,מעשית,יצירתית,משפחתית,ומה לא.אבל את זה אף פעם לא נדע וכל אחד מעימנו יכול לדמיין ולהסיק הוא עם עצמו.
אבל דבר אחד הוא בטוח ולא מוטל בספק אלו בכל התחומים ובכל הנושאים היו חיים מלאים גדושים ואסתכן לומר עם הפתעות ולא מבוטלות.
לכולנו היתה שותפות וחלק בחיים מלאים אלו.
אין צל של ספק שהיא היתה ממלאת בנוכחותה כל פינה בחיינו…אבל היא לא איתנו ולכן הכל השערות וניחושים.אבל דבר אחד נהיר ובטוח היא חסרה וכמה שהיא חסרה…
למרב מלאו השבוע ולכל החיים ארבעים ואחת שנה והיא תישאר לעד בת ארבעים ואחת.ומה היא עשתה ומה היא הספיקה לעשות ולא הספיקה(וזה המירב)אנו יודעים.ובזכות ארבעים ואחת שנים קצרות אלו כל אחד מעימנו יש לו את מרב שלו.כמה חבל וכמה חסרים לנו ההמשך הכל כך חיוני והנוכחות הכל כך מתחייבת,
מרב של ארבעים ואחת שנים אלו תיכננה המשך יצירתי,מענין וגדוש שיכול היה למלא שנות דור עם שארית …שאין לה קץ!
ומרב של שבע עשרה שנה,אותן שבע עשרה שנה שהיא לא איתנו ,אותן שנים ארורות שתבואנה רבות נוספות שהיא נגדעה בעודה באיבה,אלו שנים שמטבע בריאתן היו צריכות לשמש אותה בחייה ליצירה,לעשיה ולמה לא.הגורל הוא אכזר,הוא בלתי מתחשב הוא לא ״אנושי״.שנים אבודות אלו חותכות בבשרנו החי להזכיר לנו מה היפסדנו ועד יותר מה הפסידה מרב.
צר לנו כואב לכולנו שכך נראה תאריך הולדתה שהיה צריך להיות יום ששון ודיצה.
כולנו אבל כולנו נעלה חיוך כי כך מרב רצתה לראות אותנו,מרב לא שכחנו לא שוכחים ולא נשכח לרגע מי את בשביל כולנו לעד!!!

אבא

23/10/2021

מרב היקרה
מרב היקרה, העייפות גוברת עלי, נדמה כי חליתי מעט, אבל הרי זה היום "שלנו", יום בו עלי לכתוב לך, ואמשיך בכך עד יומי האחרון.
שנה לא פשוטה עברה עלינו, שמעת בוודאי על אותה קורונה ארורה, מחלה שהמיתה כל כך הרבה אנשים. היו סגרים, נשארנו בבית משך ימים, לא פגשנו אנשים, אבל אט-אט, אנחנו מתחסנים ומתאוששים. את מרבית ההרצאות באוניברסיטה אני מעביר דרך ה'זום', ואולי טוב שכך. התחבורה הציבורית לא מתפקדת והכבישים עמוסים. כשאני נוסע מהגליל לירושלים זה עניין של 7 שעות הלוך ושוב. שיגעון.
אני ממשיך לצייר ולכתוב. בקיץ הקרוב יצא לאור ספר חדש שלי, רומן, 'אבנים' שמו, בהוצאת 'זמורה ביתן'. את איור העטיפה כבר הכנתי, ציפור עדינה. חבל שאני לא יכול לצרף אותו לכאן, אבל הרי את כבר ראית אותו, הרי הכל את יודעת. מקווה שאהבת. כל שנה אני משתדל לאצור, לערוך, לכתוב ולצייר משהו ולהוציאו לאור. לשמח אנשים ולו במעט.
זהו בינתיים, נקווה לטוב.
אנא, שמרי עלינו מלמעלה.
חיבוק,
צחי

צחי

03/05/2021

מרב אהובה שלנו,יקרה מכל.
ודאי שמת לב שאמא באה לבקרך בחלקת אלוהים הקטנה,(הענקית לנו כי את נחה בה)
בגפה,ודאי התמיהה היתה מנת חלקך היכן אבא האוהב בלי גבולות המחבק חיבוק(תאורטי) אך כה אמיתי.
ובכן אבא שהיכרת הוא לא אבא של היום נפשית (הוא שבור מהליכתך הפתאומית)ופיזית הוא עבר שבעה מדורי גיהנום בשנות העדרך,אך הרשי לי לדלג על כך כי משקל סבל זה הוא אפילו לא במשקל נוצה מול הכאב הנגרם מכל דקה של היעדרותך.אבל במסגרת מדורים אלו עברתי ניתוח נוסף בשבוע החולף והוא מנע ממני(לצערי כי רב להצטרף לאמא,ואנא בלתי לי.
אבל כשאמא היית לידך(לידך קצת מוזר לומר) אבל לא מוזר כלל וכלל לאמור לידך נפשית ומנטלית,-אך נחזור לרצף שנקטע-אני הייתי עימכן בכל נימיי.
להוסיף על דברי אמא אין לי מה,כי היא ביטאה את רגשותינו מחשבותינו ותחושותינו לעילא,ואם אוסיף אגרע.
אך אנא בחללי לאמא ולי שלא באשמתנו לא חגגנו לך יום הולדת בספריתך ולא התכנסנו אנו המשפחה הגרעינית לזכור להזכיר ולכבד אותך ביום השנה לפרידתך מאיתנו.
לא בנו האשם אך בנישמתנו הצער הכאב ואפילו העלבון שהדברים נמנעו מעימנו ,אך אנו מבטיחים לך למלא ולתקן ולהבדל כראוי לך.
אנחנו האוהבים מחבקים אמא ואבא

אבא

31/12/2020

מרב שלנו,אהובה שלנו.
לא ייאמן שחלפו 16 שנים מיום שניפרדת מאיתנו,שנים של שכול ושל געגועים.קשה להאמין שעולם כמנהגו נוהג,שגם אנו עדיין משיכים ואת נותרת מאחור,צעירה לנצח.
מחר היינו אמורים לעלות לקברך,המשפחה הגרעינית בלבד,אך מגפת הקורונה מנעה מאיתנו להתכנס ולכן נאלצנו לדחות אותה .
עם זאת עליתי היום לקברך כדי להיות הכי קרובה למקום בו את נמצאת,להגיד לך שאת כל כך חסרה לנו,שאנו מתגעגעים לחיוכך המקסים ,להומור המיוחד,לשנינות, ליופיך המיוחד,לשיחות הנפש ובכלל לכל כולך.
באתי לבקש את סליחתך שעקב הקורונה לראשונה לא ציינו את יום הולדתך בסיפריה שהקמנו לזיכרך בבית ספר שלמון.באתי לבקש את סליחתך שנאלצנו לדחות את האזכרה ולצמצמה.
אהובה שלנו, 16 שנים חלפו ,ובזמן זה אחינייך גדלו, בגרו,והם והוריהם לנו קרן אור באפלה.
אנחנו,אבא ואני שורדים ומשתדלים להתמודד עם המציאות שלעיתים היא אינה קלה כלל וכלל,הרבה בעזרתם של אחותך ואחיך האהובים, סיגי וגיא.
אהובה שלי נוחי על משכבך בשלום,ושמרי מלמעלה על השבט הקטן שלנו.
אוהבים ומתגעגעים, אמא ואבא.

אמא ואבא

31/12/2020

שלום מרב
שוב אני כאן, ביום הקבוע, והפעם מגפת הקורונה בחוץ. כבר שבועות אני מתנהל בלי יומן אבל את התאריך "שלך" זכרתי.

אני קורא על מחקרים הנערכים על הנשמה...
מה קורה לה לאחר המוות? האם היא חוזרת אל מרחבי היקום ממנו היא באה? ומהי על פי המדענים "האטרקציה הגדולה", כלומר, לאן ממהרות כל הגלקסיות? מה מושך אותן במהירות עצומה לאזור מרוחק הנסתר מהעין, הנמצא מחוץ לגבולות הראיה שלנו (13.8 מיליארד שנות אור)?

יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על המוות. האם הוא באמת התחנה האחרונה?

היי שלום בינתיים,
ושמרי על ההורים שלך ועל המשפחה,
צחי

צחי

03/05/2020

בתי ,אהובתי.
כשיצאת לאוויר העולם בבוקר ה-18 לאוקטובר,תינוקת יפיפייה,חיכנית,מקסימה ונוחה,לא שיערתי לעצמי שהגעת לזמן קצוב 41 שנים בלבד ,והותרת אותנו המומים,שבורים ולא מאמינים שהמאבק שלך,אותו ניהלת בגבורה,בנחישות,בתעצומות,בחוכמה,
במעורבות בכל תהליך ,לא צלח.
למרות הכאב העצום שהפך להיות לי בן לוויה קבוע ,החלטתי לא לשקוע,להמשיך הלאה,בעיקר כדי לשמור על השבט הקטן שלנו.בלעדיו,אינני יודעת איך הייתי שורדת.
אהובתי,לעיתים אני ניזכרת בגעגועים בשיחות הנפש שלנו,בחברות הקרובה שלנו,שהייתה מעבר לקשר בין בת לאמא.
אני מתגעגעת להומור שלך שלא עזבך ברגעים הכי קשים,לעצות החכמות שלך,לטלפונים,ובכלל לדמותך הציבעונית ונמיוחדת.כמו שאמרו לך בבית החולים "את יוניק".
בתי אהובתי,הנחמה היחידה שלי,אם יש כזו,שהיכן שאת נימצאת ,אם בכלל,את נחה ואינך סובלת.
שלך,אמא

אמא

18/10/2019

מרב היקרה
שוב אני כאן, בתאריך הקבוע, בין כל מטלות ומעמסות החיים. מה התחדש בשנה האחרונה? הספרים יצאו לאור ואני עובד על חדשים, הילדים גדלים, אני מתבגר... הזמן עובר. אני גר בגליל כידוע לך, ונמצא בראשון לציון לעיתים רחוקות. לאחרונה ראיתי צילום לילי מהרחוב שלי, רחוב קרית ספר, בו גרתי בעבר. הכל נראה שם כאילו קפא, כי אני כבר איננו, לא נמצא שם... ואני מתגעגע לרחוב ההוא של פעם, לילד שלי הקטן, יונתן הפעוט בן השנתיים שנולד שם, לא ליונתן המתבגר, לחוויית בית ספר של פעם, של הילדות... הכל עבר, האמנם? אם כך, מה חי ומנצנץ לי ללא הרף בראש?

צחי

03/05/2019

י”ד שנים
ליקרה מכל,למרב שלנו!
יד נעלמה הפרידה ביננו לפני י״ד שנים.
ללא התראה,ללא רשות נתק לנצח וזהו...
וזה הביא אותי להרהורים סמי פילוסופים-מחשבתיים,כמו אלו שגילגלנו ביננו כשהיינו ישובים בבית קפה אי-שם באחד הקניונים באחד מהבקרים הרבים והכה נעימים.
נו טוב עתה הנסיבות מאלצות אותי לעשות זאת בגפי(נורא!!!)כשלפחות אשתפך דרך שירבוטיי אלו,ובלמי ליעל כך .
הרהור ראשון כבר העלתי:באיזו זכות ורשות יד נעלמה(כל אחד מכנה אותה בשם תואר אחר)הרהיבה עוז להפריד ביננו?
שנית:לא ייתכן שאת עולת ימים תעזבי כשאני בגילי המתקדם עדיין כאן?
איך ניתן שתוכניותיך,שאיפותייך,רצונותייך לביצועי עתיד כה רבים ומגוונים כל אילו ייערפו ביד נעלמה,נאלמה כך לפתע בליל אפילה אכזרי?
ועוד:בעולם כה אכזרי ורע ייקטף דוקא פרח ענוג וטהור?
הייתכן שאת שלא עשית עוול לאיש ורק חיוב וטוב היה לנגד עינייך,את היא שחייך נגדעו במחי יד?
התהיות,השאלות,הכעסים,האי הסכמות והזעקה שחייבת לזעזע עולם ומלואו כולן נשארות ללא מענה,הכיצד?
האמיני לי אוצרי שעוד דלת שנים מחשבות נוגות אלו ועוד רבות כמותן לא נותנות לי מנוח ואת אינך פה לחלוק אותן איתי ולתת לי מענה,הסבר או פשוט להסכים עימי,בחכמתך ותושייתך כי רבות.
את רואה גם בהעדרך אני משתדל-כמו שהיינו אומרים- להפעיל את הגלגלים.
הגיע הזמן לעצור כי אחרת עוד אאבד כיוון ואז תקראי לי לסדר?!
ואנו סמי ים עוד פגישה בנוכחות צד אחד דואב...
אבא שלך שאותך תמיד!!!

אבא

30/12/2018

י”ד שנים
ליקרה מכל,למרב שלנו!
יד נעלמה הפרידה ביננו לפני י״ד שנים.
ללא התראה,ללא רשות נתק לנצח וזהו...
וזה הביא אותי להרהורים סמי פילוסופים-מחשבתיים,כמו אלו שגילגלנו ביננו כשהיינו ישובים בבית קפה אי-שם באחד הקניונים באחד מהבקרים הרבים והכה נעימים.
נו טוב עתה הנסיבות מאלצות אותי לעשות זאת בגפי(נורא!!!)כשלפחות אשתפך דרך שירבוטיי אלו,ובלמי ליעל כך .
הרהור ראשון כבר העלתי:באיזו זכות ורשות יד נעלמה(כל אחד מכנה אותה בשם תואר אחר)הרהיבה עוז להפריד ביננו?
שנית:לא ייתכן שאת עולת ימים תעזבי כשאני בגילי המתקדם עדיין כאן?
איך ניתן שתוכניותיך,שאיפותייך,רצונותייך לביצועי עתיד כה רבים ומגוונים כל אילו ייערפו ביד נעלמה,נאלמה כך לפתע בליל אפילה אכזרי?
ועוד:בעולם כה אכזרי ורע ייקטף דוקא פרח ענוג וטהור?
הייתכן שאת שלא עשית עוול לאיש ורק חיוב וטוב היה לנגד עינייך,את היא שחייך נגדעו במחי יד?
התהיות,השאלות,הכעסים,האי הסכמות והזעקה שחייבת לזעזע עולם ומלואו כולן נשארות ללא מענה,הכיצד?
האמיני לי אוצרי שעוד דלת שנים מחשבות נוגות אלו ועוד רבות כמותן לא נותנות לי מנוח ואת אינך פה לחלוק אותן איתי ולתת לי מענה,הסבר או פשוט להסכים עימי,בחכמתך ותושייתך כי רבות.
את רואה גם בהעדרך אני משתדל-כמו שהיינו אומרים- להפעיל את הגלגלים.
הגיע הזמן לעצור כי אחרת עוד אאבד כיוון ואז תקראי לי לסדר?!
ואנו סמי ים עוד פגישה בנוכחות צד אחד דואב...
אבא שלך שאותך תמיד!!!

אבא

30/12/2018

י”ד שנים

אבא

30/12/2018

14 שנים.לא ייאמן.
אהובה שלי ,חלפו 14 שנים ופשוט לא ייאמן שאת אינך ואנחנו עדיין כאן.
גם השנה מזג האוויר התל בנו,ולכן ערכנו את האזכרה בבית בהרכב הרגיל,וכמו כל שנהבשנים האחרונות,שילבנו שירים
ותכנים שמדברים לליבנו.
יקרה שלנו,גם כעבור 14 שנים הגעגוע לראותך ,לגעת בך, לחבקך,לשוחח איתך לא פחת,להפך-הגעגוע הוא אינסופי ,ולכן אחד השירים שהשמענו באזכרה הוא:"געגוע
אינסופי" . אבא ואני התחברנו לשיר שמבטא את הדרך בה בחרנו כהורים שכולים:"לזכור ולשמור ולדבוק בחיים,לפקוח עיניים כל יום מחדש,גם אם מעיין הדמעות לא יבש."
זה גם היה המוטו שלך,ובכל עת שהייתה לך הפוגה מיסורייך,השתדלת למצות את החיים.
אנחנו, אבא ואמא ממשיכים עדיין "לסחוב", כשאת הטעם לחיים נותנים לנו אחותך סיגי,אחיך גיא,בנ י זוגם אבי וענת, וחמשת נכדינו המקסימים :שרון, נעם, נוי, שהייתה בת ארבע וחצי כשנפטרת, ועתה היא חיילת, יולי ורון הקטן שלא זכית להכיר. ואת כמה את חסרה לכולנו.אוהבים ,מתגעגעים געגוע אינסופי, אמא ואבא.

אמא

29/12/2018

המשך
(המשך הקטע הקודם שנקטע). אם לקצר מקטע זה של חיינו מאיר לנו,מעודד ונותן עסיס מתוק לחיים מרים ומתסכלים.כתבתי לך שורות בודדות אלו בהזדמנות מחייכת פנים זו שאחיך בגר בשנה,שכחתי לציין שה״נער״ העתיק מגוריו לדירה חדשה מרווחת ונאה. אסיים כאן ואחזור לסקור לך בקצרה את חיי אחותך שכה אהבת וכה כיבדת סיגלית ומשפחת וגם כאן השמש חודרת בעד ענני השכול.והרשי לי סיים כל רגשי האהבה והערצה של אמא ושלי לך ילדתנו היקרה מכל הנוכחת עימנו יום וליל בקרבנו ונעדרת פיזית מסביבתנו.אמא ואבא שאת לנו הכל.

המשך

12/05/2018

יפה שלנו
היי מתוקה אני כאן ,כל פעם שאני מתייצב אני חש שאת מתיישבת מולי וממתינה לשמוע דברים מרעישים וסנסציונים אז שזה לא,אין לי רבות מה לחדש כי חיינו כה אפורים וכה שבלונים שהחידוש המרעיש הוא שעוד יום עבר . ובכל זאת אתמול חגגנו יום הולדת 44 שנים לאחיך הצעיר גיא,היית מאמינה?הוא שלוש שנים בוגר מהגיל בו נפרדת מעימנו. בתו הבכורה. נוי שהכרת כה טוב מסיימת את התיכון ובצבא פניה מיועדות להדרכה להכשרה כמם-כפית.בתו השניה של גיא שזכית לחגוג את הכריתה שלה ולא הרבה יותר היא כוכב בלימודים ועולה השנה לחטיבה. ולבננו המתוק, אחיך הצעיר נולד בן זקונים רון...משהו...משהו,פיקח,ערמומי בעל שליטה מוטורית ותפיסת עולם של נער לפחות ולא של ילדון בן חמש(אבל כפי שאת מתארת לך אני כסבא לא דוגמא לאוביקטיביות). באשר לגיא עצמו הוא עושה חייל מרוויח בכבוד נושא במירה אחראית והיררכית מכובדת,הגשים את תיקוותינו

אבא

12/05/2018

שלום מרב
שוב כמדי שנה, אני כותב לך ביום הקבוע, לא שוכח, עד שלא אהיה כאן גם אני. מה התחדש בשנה האחרונה? הרבה, או בעצם מעט. אני עדיין גר בגליל, נוסע ברכבות ללמד בבצלאל ובספיר, וביתר הזמן יושב בבית, מצייר וכותב. ההורים שלי, כבר בני שמונים, אבל בקו הבריאות. בעוד מספר שבועות עומדים לצאת לאור שלושה ספרים חדשים שלי, מצויירים, "המחברות של אייזיק" שמם, המבוססים על יומנו של סבא שלי המנוח, ועל תינוק שהיה לו פעם, בן זקונים. אעביר לסיגי עותק בשביל ההורים שלך. ובנושא הזה רציתי להציע משהו. פעם, לפני שנים, סיגי ספרה לי שכתבת טיוטה לספר, טיוטה שנמצאת היכנשהו. רציתי להציע לסיגי או לאבא שלך שימסרו עותק של הטיוטה הזו לעריכה מקצועית, ושיוציאו אותה לאור. אני יודע כי הדבר אפשרי, יש אנשים המתמחים בכך, ולהערכתי מדובר בעלות של מספר אלפי שקלים. יהיה זה יפה, אם קולך, אם דברייך, יגיעו ויגעו באנשים...

צחי

03/05/2018

י”ג שנים ועוד שבוע.
לפני שבוע ״נפגשנו” להיזכר בשלוש עשרה השנים שאין במה להיזכר.שלוש עשרה מפרידת הפתע,שלוש עשרה שנה של חלל שחור של ראיה מעורפלת של חוסר ודאות. והנה חלף שבוע ואנו חוגגים לאמא,הצוק האיתן שלנו ,אמא אווזה סביבה אנו מסתופפים באהבה עזה יום הולדת וגם היא בפעם הי”ג בנוכחותך(כי את בליבנו בכל שניה משעות היממה) ובהעדרך כי את פשוטו כמשמעו נעדרת.ילדתי את שמה לב כמה אירוני הדבר כמה בלתי מציאותי הוא המצב...הכל מתנהל כאילו מאומה לא קרה. אז יש לי חדשות עבורך לנו הכל קרה עולמנו חשך ממצב חיים הפכנו לשורדים והשינוי הוא כשוני בין יום ללילה בין חושך לאור.ימים עוברים ועוד שנה חולפת ואם לא תשעת המופלאים הסובבים אותנו בחום אנא היינו באים.כשאני אומר אנחנו,הרי אמא ואני מהווים ישות אחת.האמיני לי,יקירת נפש,אני מנסה להאמין שבמקום השלו והשקט בו את נמצאת בטוחני שאת ממתינה באורך הרוח הרגיל שלך.כתבתי לך מילים בודדות אלו להדגיש חזור והדגש שאת לא נכחת נעדרת אלא נוכחת קיימת.הדבר היחיד המנוע מעימנו לחבוק אותך לאמץ ולנשק.המתיני לנו ילדתי יום פגישתנו לא יירחק,אמא ואבא השפופים אך הגאים בך שאינך פיזית(בלבד!!!) לידנו ובאחד עשר היקירים המחממים לבב אם ואב-סבתא וסבא כה אוהבים

אבא

12/01/2018

אהובה שלנו.
מחר הוא יום הולדתך. אנחנו מיזדקנים,ואילו את נישארת בת 41.כמה עצוב. השנה ציינו את יום הולדתך ב"ספריית מרב",שהקמנו לזכרך בבית ספר שלמון.היו עמנו גם סיגי, גיא,ענת, שרון,נוי ויולי.בטקס נכחו כל תלמידי בית הספר.הטקס היה מכובד מאוד,מרגש,ולנו לאבא ולי לא היה קל, בלשון המעטה.אני מניחה שכך הרגישו גם סיגי וגיא ואחינייך.
קשה היה לי לדבר עלייך בלשון עבר.בכל משפט שאמרתי וכל תמונה שהראיתי לילדים,חשבתי איך היית מגיבה, האם הדבר לרוחך,והאם שמרתי במידה מספקת על פרטיותך שכה אהבת,ועל פרטיותך.
כשנפרדת מאיתנו,לא שערתי לעצמי שכמעט 13 שנים אחר כך נשרוד.ובכל זאת אנחנו עדיין כאן,מישתדלים לגייס את כל כוחותינו הנפשיים והגופניים כדי להמשיך בראש מורם,ולהתגבר על כל הקשיים, בעיקר הבריאותיים.
אנחנו חושבים שאם אכן את מציצה מלמעלה, את מתגאה בנו.
אוהבים כל כך ומתגעגעים,אבא ואמא.

אמא ואבא

17/10/2017

השקט הרועם
השקט הרועם
ילדתי,אכן זמן רב נעדרתי אך לדקה ולו אחת בלבד לא נעדרת מליבו. ימים,שבועות וחודשים חולפים ובמקביל אנחנו מזדקנים נחלשים ומתקדמים בישורת האחרונה ואת נשארת צעירה כשהיית, תיקון,נ עדרת צעירה כשהיית. ואני קם בבוקרו של יום תר אחריך כדי להתייעץ ולהחליט לאיזה קניון ניסע היום לשתות את הקפה ולנגוס במאפה. אני בולם שואל את עצמי אם לא הגיע הזמן להבין ולהשלים עם המציאות עם עובדות חיים ועם הכאב שאת הנעשה אין להשיב. אני ששהיתי בשכונה המקוללת הזו שלוש פעמים לא יכול להשלים עם זה שבתי הכה יקרה לי הכה אמיצה לא שרדה ונפלה שדודה. לא מדויק לחמה כלביאה ו... הביא לאסון לנו ולעוות וחוסר הוגנות לך. אחותך ו אחיך במשותף עם אבי וענת מגדלים משפחות לתפארה, ואימך שכה אהבת ממשיכה להנהיג את השבט. אהבה, מסירות ונועם ״אמא אווזה״ אמיתית ואני כאז כן עתה משתרך ומקווה לטוב שלא קולח, אלא מזרזף. רבות ונצורות אין לי לספר לך. תקוותי היא שטוב לך ורוגע סביבך כי זה המעט שמגיע לך. ואם אינני מרבה לכתוב הרי זה כי אני נשאר ללא מענה כי ״אות חיים״ ממך אהובתי זה האבסורד בהתגלמותו. לא נותר לי אלא למחות דמעה עוד אחת ועוד אחת ולהאמין כי יום יבוא ונתראה, אבל הגיעה עת זו עצוב כה עצוב שאין אלא לטעון לאי צדק משווע שנעשה לך והחמצה עצומה שאנו חווים. אבא שכרגיל לא מוצא מנוח אך כה אוהב.

אבא

06/09/2017

מרב היקרה
שוב אני מגיע לכאן בשלישי לחודש מאי, תאריך בו השארתי את ההודעה הראשונה לפני 10 שנים בדיוק. דברים רבים קרו מאז, טובים ורעים, ורק דבר אחד לא השתנה, העדרך... מאוד כואב לי על הורייך הטובים ואני מקווה שהם מוצאים הרבה אושר בנכדים. שמרי על כולם מלמעלה, צחי

צחי

03/05/2017

מי מרב שלי ,
זה זמן רב שלא שוחחנו בדיאלוג חד כיווני זה.בפסק זמן זה עברתי רבות ,אך לא על עצמי לספר באתי, מתוקה שלי מחר יום הולדתך החמישים ושלוש,טעות בשבילי ובליבי פנימה את בת ארבעים ואחת שנות בלבד,בשתיים עשרה השנים המפרידות בין תאריכים אלו חייתי בחלל ריק מלא צער וגעגוע,מפח נפש הייתה מנת חלקי,שנים אלו לגבי היו כלא היו.שנות סבל אלו היו מלוות אצלי אף. בל פיזי לא יתואר ,אך אין זה לענין.ילדתי שלי רציתי לספר לך שמעולם המלא וזורם בו צעדנו יחד לפני שתיים עשרה שנות הפך לגבי דידי למעיק מכביד ואולי אפילו מיותר.ניצניץ האור היחיד,הגורר אותי הלאה הוא:אמא,אחותך ואחיך וכמובן משפחותיהם,את זכית להכיר ארבעה אחיינים/ות ועכשיו הם חמישה נוספה מתנת אלוה רון,שי שאין כמותו,ליבי חמץ בקיר נ שלא הכרת אותו אני מדמיין אותך עימו משחקים, משוחחים משתוללים,עושים צחוקים על הרצפה והחיבוק שלך כשהוא כרוך בזרועותייך ,מה לא הייתי נותן כדי לחזות במעמד זה... יקירה שלי את חסרה לי יותר מאויר לנשימה:לנסיעות משותפות לישיבה בבית קפה,לשיחה מעמיקה,לניתוח מצבים והסקת מסקנות,להערה עוקצנית מלאת חכמה לחיוך המקסים ובעיקר לחום ליבך ואהבתך פורצי כגבולות אלי...אין לי ספק כי יחדיו לא היה לנו רגע דל כי מי כמוך ידע למלא כל חלל בהבל ובשפע. אם יש מקום שאליו מגיעים כשנפרדים מעולם זה הרי לא רחוק היום בו ניפגש,ואם מקום זה אכן יש ואז אני סמוך ובטוח שבפגישתנו נשלים את כל מה שהחזרנו וזה הרבה,אך בינתיים הדבר הציד החסר לי זאת את. ילדה שלי שנה טובה(מצחיק?!)גמר חתימה טובה(כבר חתמו לך...?!)וחג שמח(האם חוגגים שם?!)אוהב ומייבב אבא

אבא

17/10/2016

מי מרב שלי ,
זה זמן רב שלא שוחחנו בדיאלוג חד כיווני זה.בפסק זמן זה עברתי רבות ,אך לא על עצמי לספר באתי, מתוקה שלי מחר יום הולדתך החמישים ושלוש,טעות בשבילי ובליבי פנימה את בת ארבעים ואחת שנות בלבד,בשתיים עשרה השנים המפרידות בין תאריכים אלו חייתי בחלל ריק מלא צער וגעגוע,מפח נפש הייתה מנת חלקי,שנים אלו לגבי היו כלא היו.שנות סבל אלו היו מלוות אצלי אף. בל פיזי לא יתואר ,אך אין זה לענין.ילדתי שלי רציתי לספר לך שמעולם המלא וזורם בו צעדנו יחד לפני שתיים עשרה שנות הפך לגבי דידי למעיק מכביד ואולי אפילו מיותר.ניצניץ האור היחיד,הגורר אותי הלאה הוא:אמא,אחותך ואחיך וכמובן משפחותיהם,את זכית להכיר ארבעה אחיינים/ות ועכשיו הם חמישה נוספה מתנת אלוה רון,שי שאין כמותו,ליבי חמץ בקיר נ שלא הכרת אותו אני מדמיין אותך עימו משחקים, משוחחים משתוללים,עושים צחוקים על הרצפה והחיבוק שלך כשהוא כרוך בזרועותייך ,מה לא הייתי נון כדי לחזות במעמד זה...

אבא

17/10/2016

מרב'קה שלי-אהובה שלי.
מחר אנו אמורים לחגוג לך 53שנים,אבל נותרת בת 41! הזמן שחלף אינו מקהה את הכאב.אני לומדת לחיות לצידו ואיתו,ולהתנהל כרגיל ,במידת האפשר. אני משתדלת להאחז ברגעים ובארועים המשמחים.סיגי,גיא ומשפחותיהם, מסייעים לנו רבות בכך.
את אחינייך המקסימים שרון,נעם,נוי ויולי,זכית להכיר.את רון הקטן-לא הכרת: ילד עירני, נבון , סקרן, מלא שמחת חיים, אותה הוא גם מקרין על סביבתו.
הרבה נחת והנאה הם מסבים לנו. יש להם חלק גדול בכך שאנו ממשיכים הלאה, למרות המהמורות הרבות בדרך,והן אכן רבות, לעיתים רבות מדי.
אהובה שלי , בסיום שנת הלימודים אבא ואני ביקרנו בסיפריה שהקמנו לזכרך בבי'ס שלמון. שמחנו לראות שמתקיימת בה פעילות שוטפת,

ושהיא תורמת רבות לתלמידים ולמורים.
ניכר ששומרים עליה ,ומתיחסים אליה בכבוד הראוי.
מלאכית שלי, אחרי שנה וחצי של יסורים ,הגעת למקום מנוחתך,אבל את כל כך כלכך חסרה לי.....ההחמצה היא שלך ושלנו!
חברתך מימי התיכון, סיגלית דינר,כינתה אותך "פני מלאך",אכן התיאור הזה הוא ממש את.גם בימים הקשים ביותר שלך,פנייך ניראו כפני מלאך.
מאד נגעו לליבי הדברים שנכתבו עלייך.
פה גם ברצוני להודות ,לכל מי שכתב באתר זה דברים לזכרך.
אוהבת כל כך ומתגעגעת כל כך אמא.

אמא

17/10/2016

פני מלאך, חברתי הטובה
מרב היפה, חברתי הטובה!
לראות את הכתוב ולא להאמין...חיפשתי את שמך אחרי כל השנים הללו בהן לא ראיתיך, חברת ילדותי מבי״ס שלמון ואחר כך מהגימנסיה. בריצה קלה או על אופניים היינו עוברות את המרחק מביתי לביתך או להיפך ויחד היינו הולכות לאימונים בחוג להתעמלות קרקע ומכשירים, או עוברות בהליכה את כל הדרך לחוף פלמחים בשבת. עוצרות לנוח תחת עצי הפרדס תוך שאנו מתענגות ומורות את צמאונינו מתפוז או שניים. שמרנו על קשר גם כשנסעתי עם הוריי לשליחות בקולומביה הרחוקה באמצעות גלויות וכמה מרגש היה להפגש שוב לאחר שנתיים. נפגשנו וכאילו לא נפרדנו. ודווקא כאן, בארץ, נדמה לי השירות הצבאי הרחיק וכל אחת פנתה לדרכה...
חיפשתי את שמך אחרי כל השנים הללו בהן לא ראיתיך... חיפשתי ולא מצאתי... יהי זכרך ברוך!

גלי (סיגלית) דינר

02/08/2016

הזמן חולף...
מרב שלנו,יקרה מכל! יום רודף

אמא ואבא

07/05/2016

מרב היקרה
מרב היקרה, ממקומך שם למעלה ברקיע השביעי, מקום אשר יש בו אושר, ריחוף ושלוות הנפש, אני סמוך ובטוח בכל לבי שאכן טוב לך ואת מצויה בסוג של רוגע עוטף, נצחי, ובלתי חולף. וכאן למטה, אנחנו נאבקים בתלאות הקטנות והגדולות של חיי היום-יום, מנסים למצוא מעט אושר... והרי אותו קו הסיום מצפה גם לנו. המחלות פוקדות אותנו, קטנות וגדולות, הגוף לעתים נשבר, ואנחנו נאבקים בכדי להתגבר. חשבי עלינו טובות, ועזרי לנו מלמעלה, לכולנו. אוהבים אותך, צחי

צחי

03/05/2016

מרב'קה שלנו-11 שנים
עוד שנה חלפה,11 שנים.לא יאמן שתקופה כל כך ארוכה אנחנו בלעדייך.אהובה שלנו, לפני מספר ימים שוב נאספנו בהרכב הרגיל כדי לכבד את זכרך.עקב מזג האויר הסוער,נערכה האזכרה בביתנו,אבל האמת אבא ואני חיים איתך כל יום,ואיננו צריכים סממנים חיצוניים לשם כך.
הטקס נערך לפי תכנים שאבא ואני בוחרים.כרגיל, כתבתי לך גם באזכרה זו.[האם יש אפשרות שהדברים הגיעו אלייך]?
ספרתי לך על השבט הקטן שלנו:סיגי, גיא,ענת ,אבי,שרון, נעם, נוי, יולי ורון, שנותנים לנו טעם לחיים. ספרתי לך על אבא ,שלחם שוב כארי,וכפי הנראה ממנו לקחת את תעצומות הנפש שלך.
אהובה שלנו,אינני יכולה לתאר במילים כמה את חסרה לנו.כמה השבר גדול-ואין נחמה.
ילדה שלנו, אחד השירים שקראנו באזכרה, דיבר אלינו במיוחד:
מיתר חסר-כתבה תמר פרימור.
לכאורה, עולם כמנהגו נוהג
השמים,
הארץ,
הרוחות...
העונות מתחלפות
בצבעים וקולות
אהבות פורחות,לידות חדשות.
אבל מיתר
אחד חסר-לא שר
ושיר עלי גיטאר
שיר שלא נגמר
שיר שרק נולד-נדם.
לכאורה, עולם כמנהגו נוהג
השמש,
הירח,, הכוכבים...
הלילות הקרירים
הימים המאירים
מחוגי הזמן קוצבי החיים.
המיתר החסר לנו-זו את.
אגב ברקע אני מאזינה לשירים מהדיסק האחרון ששמעת בבית החולים, אותו גילינו רק באחרונה.
אוהבים וחסרים אותך כל כך,אבא ואמא.

אבא ואמא

09/01/2016

חמישים ושתיים שנים חסר אחת עשרה
מרב שלנו,אהובה שלנו. חמישים ושתיים שנות אור שהפכו לארבעים ואחת שנות זיו ואחת עשרה שנים במחשכים.כן ילדתנו,חמישים ושתיים שנה עברו מאותו יום חגיגי בפתח-תקווה בו הצטרפת אלינו ואנחנו השלושה חגגנו בחברתך.וראי לאן הגענו,והתבונני כיצד גדעו אותך מעימנו באכזריות כי רבה.הלב נחמץ על כל אשר החסרתועל הפסדנו-החמצתנו מהעדרך הבלתי נסבל.האמיני לנו ילדתנו,אין לזאת סליחה ומחילה.הדבר יכול להיות מכונה ;גורל,טבע,אלוהים וכל גיבוב אחראך לנו זו אכזריות ברמה בלתי נתפסת,או בפשטות מכת חושך.מה היה רע ומי היה מליןבאם החיים היו זורמים כסידרם ללא שנוי ומהפכיםלאחר ארבעים ואחת השנים הללווהיינו ממשיכים בשיגרה ואף משפרים אותה.האם היינו פוגעים בכך במישהו או במשהו?אבל כח הדשע והעוולהנהג במהופךואנו כולנו ספגנו זאת ונשאכגו יתומים,ויתמות זו מרה מלעגה,אנחנו כה אוהבים כה חסרים,כה חדלי ישע על כל צעד ושעל הן במחשבותינו והו במעשינומבצבץ ההרהוראיך זה היה נראה אם את היית בסביבה,מה היתה תגובתך וכמובן מה היתה תרומתך וכיצד היו משתנים האירועים בעקבות כך,דבר אחד ברור מעל לכל ספק אותו הדבר זה לא היה.אנו שנינו נמצאים עתה בישורת האחרונהוכל יום שחולף מקרב את פגישתנו עימך אוצר שלנו. הדבר היחיד שמעכב אותנו כאן מורכב מתשעה עמודי בזלת בגדלים שונים אך בטיב המשופר ביותר אותם אנו כה אוהבים.ילדה שלנו ניפרד ב להתראות ואת באשר ואף אם המרחק הוא שנות אור תשארי את חכמה נבונה תרוצה עם ההומור המלבב עם החדות ועם כלאוהבים מחבקים בווכים ואכולי צער אמא ואבא

אמא ואבא

21/10/2015

הגימנסיה הישנה
שוב שלום לך מרב.
אין לי בשורות מלבבות הפעם... הרסו את הגימנסיה שלנו.
תחילה את אולם הספורט, ולאחריו גם את כל יתר המבנים.
במקום בו היה מגרש הספורט נבנתה גימנסיה חדשה ואחרת, המכירה יותר מבצר מאשר מקום שלומדים בו תלמידים.
אני זוכר עדיין כיצד היית יושבת בצד המגרש הישן עם סמדר קפלן ומביטה בי ובדני מיוסף משחקים.
אגב, מסרו לי כי הוא שם קץ לחייו, אבל אני לא יודע אם זה נכון.
הכל הולך מאיתנו ונעלם, מרב, אבל אולי זה מנהגו של העולם ואלו הם פני הדברים.
השנה גם פגשתי בהורים שלך, היקרים.
שלך,
צחי

צחי

03/05/2015

פסח
ילדה שלי יפה,אנו עתה עיצומו של חג הפסח ואת כה חסרה לי חג בא וחג חולף,שנה באה ושנה מסתיימת הזמן אץ לו רץ לו(שנה זו היתה קשה עלי במיוחד) ואני תמהה מה עשיתי מה יצרתי,מה תרמתי,מה הועלתי,למעשה כלום. מאז שעזבת אותנו העולם והסובב כמעט וחדל להניח אותי.אמא,אחותך,אחיך,בני זוגם והנכדות והנכדים אלה קרני האור הסובבים אותי והשאר חשך נשייה ואפס תוכלת.למה אני ש״ח לך כל זאת,כי אני ״ מלא״ בריק ואפסיים ולי שכל ימי תרתי אחרי הרגע שבו אוכל לשבת ולו לפסק זמן קצר באפס מעשה הרי עתה ממלא את כל זמני ״אפס המעשה״ ובעת זו את כה חסרה לי. אני מתנחם בכך שגיא ואבי עושים חייל סיגי וענת ורודות בעיסוקיהן ובסך כולל מאושרות, אני מודה לאל שנעם חזרה הביתה ותלמד בארץ,אני שמח ששרון סיים את הצבא ומנצל את זמנו להנות, אני מעודד מצמיחתן והצלחתן של נוי ויול בלמודיהן חיי החברה מלאיי התוכן בתמצית מהחיוך על שיפתותהן,אני מבואס שלאמא קשה ואני הגורם הישיר לזה. גם במדינה מצב בתחתית. ילדה שלי לפחות פרקתי הוקל לי ועתה אפנטז מה, איך,ואילו מילים היית בוררת לענות לי ולפתח את השיחה אך את לא איתי וגם כאן נשארתי עם הריק שכה מאפיין את חיי לעת זו.ילדה שלי באשר את אני איתך(גם זו תפארת המליצה)כי הרי אני לא איתך,אבל אני בכל זאת חלק ממך ואת בנשמתי.אוהב ותוהה למה ...למה ...

אבא

04/04/2015

שנה חדשה-תשע'ה
מרב'קה שלי
שנה חדשה החלה, נקווה שתהיה טובה יותר מסיומה של שנת תשע'ד.
בשנה שעברה היו 2 ארועים ששימחו אותנו מאוד:רון הבונבון הרחיב את משפחתנו, אח לנוי וליולי,תינוק חייכן, עירני ומקסים.האירוע השני- שרון שלנו השתחרר מהצבא ,לאחר שירות קרבי קשה.
סיגי ישנה עכשיו בשקט בלילה.
בחודשים האחרונים נכנסנו לתקופה לא קלה, אך מניסיון העבר,אני יודעת שגם הפעם אבא לא יוותר, ואנחנו כולנו איתו.
נשמה שלי,לעיתים קרובות אני חושבת עלייך
ובכל פעם אני תמהה יותר ויותר איך היו לך הכוחות הנפשיים להתמודד עם הכל.
לאסוננו הגדול מאבקך כשל.
אהובה שלי, בשלושת החודשים האחרונים לא התאפשר לי לעלןת לקברך, והדבר מייסרני.
מקווה בזמן הקרוב לבקרך .יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך.
אוהבת כל כך ומתגעגעת כל כך-אמא.

אמא

28/09/2014

שלום מרב
הנה מגיע אותו יום בשנה בו השארתי לך לראשונה את ההודעה. במהלך השנה גם ביקרתי בספריה היפה שהקימה משפחתך על שמך, בבית ספר "שלמון" בו למדת. לבקשתה של סיגי, אחותך, העברתי מספר איורים מהספר האחרון אותו איירתי, ולכשיודפסו על ידי המשפחה יופיעו גם הם שם, לצד שמך.
מה עוד אוכל לספר לך?
אולי אחד מהדברים עליהם אני עובד כעת. אני מאייר את יומנו של סבא שלי המנוח.
בערוב ימיו, הוא ישב בבית האבות שברמת אפעל, ובשפה דלה ותמציתי של איכר, איש אדמה, כתב את תולדות חייו.
שנים לאחר שנפטר קראתי את הדברים, והנה מצאתי מספר שורות המתארות תינוק שהיה לו, בן זקונים אשר חלה ומת.
הוא מתאר איך קבר אותו בבית העלמין הישן, ולמרות שאמרו לו כי "לתינוק לא צריך מצבה", הוא הקים מצבה ומדי פעם בפעם בא, צבע את האותיות וניקה את המקום. הוא מסיים ואומר כי "הוא נמצא בין האקליפטוס על גבול ביצרון", כאומר למי מאיתנו לחפש ולמצוא את המקום.
לפני שנים, כשקראתי לראשונה את הדברים נסעתי עם אבא שלי (שסיפר לי מעט על אחיו התינוק שנפטר) אל בית העלמין הישן בגן יבנה ומצאנו קבר מעוקם, הסמוך לגדר. אבא שלי טען שהיו שם קברים רבים של תינוקות אבל שאדמה בלעה אותם (מי הגשמים מחלחלים שם בחורף והאדמה נעה ובולעת את הקברים) ולכן אותו בית עלמין ננטש.
לא הייתה לי אז אפשרות לצלם והעתקתי את הכיתוב. היה כתוב שם: "מאיר פרבר, נפטר בן ל"ב ימים".
כשהתחלתי את המלאכה הארוכה והלא פשוטה לצייר את דבריו של סבא וליצור רומן גרפי בן 320 עמודים - 160 משפטים של סבא אל מול 160 איורים שלי, חזרתי שוב אל בית העלמין הישן והנטוש ומצאתי כי הקבר הקטן נעלם, בלעה אותו האדמה לבסוף.
אקווה שהרומן הגרפי שיכיל את דבריו של סבא והאיורים, יהווה לאותו תינוק פעוט מעין מצבה.

צחי

03/05/2014

מרב היחידה שרות צבאי
הנר שהודלק לפני נר זה, מכיל דברים שנכתבו על ידי חברה של מרב משרותם הצבאי המשותף [המקור מופיע באתר זה תחת הפרק: הספדים ]. הכותרת שניתנה לו: "מרב היחידה"-שרות צבאי.
אנו הוריה של מרב התרגשנו ודמענו בקוראנו דברים כגים אלו.ונחמץ ליבנו שלא יכולנו להודות ולחבק,כי לא הצלחנו ליצור קשר.ולכן אנו שולחים הוקרתנו .ןחיבוק עז בדרך זו אמא ואבא של מרב

אבא של מרב

09/03/2014

nrc
באקראי נתקלתי בגוגל במודעה על פתיחת ספריה על שם מרב פאוזנר ז"ל. לרגע תהיתי אם זו מרב שאני מכירה, והתפללתי בתוכי שזו לא תהיה היא...
את מרב הכרתי בשרות הצבאי שעשינו ביחד. שרתנו במודיעין של חיל האויר בקריה. שרתנו שנתיים ועשינו הרבה משמרות ביחד. מרב היתה באמת היחידה. היא היתה כל כך מיוחדת, כל כך יפה, מלאת מרץ. את העיניים שלה אני לא אשכח, ואיך אפשר לשכוח?? עיניים ירוקות מהממות וחודרות, מעידות על שנינות וחוכמה, וכל הזמן שוחקות.
במהלך השרות נסענו אני , מרב וחברה נוספת לאילת, לטיול לנקות את הראש. היה טיול מדהים וחווייתי. היא כל כך אהבה שמש, אהבה, חיים...
מרב היקרה, אני מספרת לך עכשיו שחזרתי בתשובה, וכמו שאני מאמינה ובטוחה - את במקום טוב, במקום של שקט , שהשמש תמיד זורחת ומלטפת. במקום שלנשמות כמוך יש מקום שמור.
יהי זכרך ברוך!

יונה סקופ

09/03/2014

הזמן אינו מרפא
תשע שנים חלפו... תשע שנים בלעדיך...
"הזמן אינו מרפא
תחילה בוכים
אחר כך הבכי מתאבן
אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד
את מות הבת
ואין אומרים דבר
או מדברים על גשם ומה נשמע
ועל משהו עוד,ועוד על משהו
והאוזן בין כה וכה לא תשמע
...ושותקים...
ןקמים מן הכסא,ויושבים וקמים שוב
ויןדעים דבר אחד ןיחיד
היא לא תשוב!!!! [אברהם חלפי]

הזמן אכן לא מרפא,אך מקרב את הפגישה ביננן,ואם זו רק אשליה הרי אין טוב ממנה לתת לזמן לחלוף...
האוהב הנצחי

...

אבא

30/12/2013

מרב'קה שלי,בתי, אהובה שלי.
אני מתקשה לעכל שהיום היינו אמורים לחגוג
לך יובל שנים.
אני מתקשה לעכל שאני, בגילי מספידה אותך-
ולא להפך.
אני מתקשה לעכל שאת אינך, ואת כל כך חסרה לי כבת, כחברה, והרי היינו חברות כל כך טובות.
השבוע בקרנו בספרייה שהוקמה לזכרך ונקראת על שמך.אתמול מלאה שנה לפתיחתה.שמחנו לראות שמתקיימת בה פעילות שוטפת והיא שוקקת חיים.
מתקיימות בה פעילויות בתחומים שונים:
סדנאות כיתתיות,החלפת ספרים, פינת האזנה למוסיקה, פינת משחקים, פינה לעבודות יצירה
שכל כך אהבת לעשות,ופינת מחשבים.
אהובה שלי, היום אבא ואני נפקוד את מקום מנוחתך כפי שאנחנו עושים לעיתים קרובות,
וכל כך עצוב!!!
כל כך עצוב שבארוחת ליל שבת נאמר ''קדיש''
במקום לברכך, שבמקום להדליק נרות יום הולדת- נדליק נר זכרון.
מתוקה שלי,אומנם פיזית לקחו אותך ממני-
אבל את תחושותיי ואת זיכרונותיי- אי אפשר לקחת.
למרות הכאב הגדול, למדתי לחיות איתו, לשרוד, ולהמשיך הלאה בעיקר למען השבט הקטן שלנו, שהוא קרן האור שלי.
אוהבת כל כך ....מתגעגעת כל כך...
אמא

אמא

18/10/2013

מרב'קה שלי,בתי,אהובה שלי
אני מתקשה לעכל שהיום היינו אמורים לחגוג
לך יובל שנים ונותרת בת 41.
אני מתקשה לעכל שאני, בגילי,מספידה אותך
ולא להפך.
אני מתקשה לעכל שאינך
ואת כל כך חסרה לי כבת וכחברה, והרי היינו חברות כל כך טובות.
.

אמא

18/10/2013

[המשך]
[המשך]
צחוקים היו ממלאים את הבית,שירה, אלבומים מצגות ומה לא.
אך במקום הרמת כוסית דמעה ניגרת על לחי רטובה תוצאה של קודמותיה.ועתה נשאר לנו עבר הבוהק בטישטושו הווה דהוי ועתיד חסר משמעות,
נשמה שלנו,תשע שנים חלפו מהיום הארור בו נטשת אותנו ואת כה קרובה אלינו,אנו אף חשים את חום גופך,אך תחושה זו נכוגה כשאנו עוצמים את עינינו והוזים אך אבוי עם פקיחת העינים הכל נגוז ואת כה רחוקה ובלתי ניתנת להשגה.
בשנת יובל נהוג לאחל אריכות ימים ,שנות עשיה בריאות ועוד כאלו ברכות. ואילו לנו ניתן רק לקוות שטוב לך והשקט והרוגע מנת חלקך.כי אם לא נאמין בכך אנא אנו באים.את המר והנימהר הרי לקחנו אנו וזו מנת חלקנו לא רחוק מעשור שנים.
אז אנו נישאר עם הכעס וההחמצה אך עם האמון רהאמונה שרק הטוב הוא מנת חלקך
אוהב ומתפוגג
אבא

אבא

14/10/2013

תמישים מלאו לאהובתנו
שלום לך אוצר יקר שלנו
שנת יובל מלווה בדרך ככל במיצהלות, בתרועות רמות ובקריאות גיל.
אר ישנה גם שנת יובל מזן אחר שציבעה קודר,שמאפיינה עצב,תוגה,שברון לב,כעס ורגשות החמצה ,וזו היא שנת היובל שלך-שלנו.
לפני חמישים שנה ביום ה:18.10.1963. לא היו מאושרים בתבל כשלוש הנפשות אמא סיגי ואנוכי השמחה שרתה במעוננו כשהגבול היה הרקיע,ולא עוד
ביום 30.12.2004 קדרו השמים ומאז לא זרחה לנו החמה.לפתע נפרדת מעיהנו בחטף ולא עוד,החיוך היה משפתותינו והחוצה גוון האפור היה לרענו לחיים.
והנה הגיחה לה שנת היובל שלך-שלנו,רגעי דיכדוך ודקות עצב ורצף של שכול,כעס ורגשות החמצה.
כמה זה היה יכול להיות אחרת לו היית עימנו כאן

אבא

14/10/2013

שלום מרב
שוב הגיע היום המסויים הזה בשנה ואני לא שוכח. מה אוכל לספר לך? על הבית בגליל, על הילדים הקטנים, על כך שאני מגיע פעם בשבוע כשאני מלמד במרכז, לישון אצל ההורים שלי בראשון-לציון ולפגוש בחברי הילדות. חלקם עדיין גרים שם. רק השבוע ישבתי באחד הערבים ב"פלאפל בריבוע", הבטתי ברחוב רוטשילד, ותהיתי איך לא משנה עד כמה ארחיק, עד כמה אתעלם ואבנה חיים אחרים במקום אחר, הבית שלי תמיד יהיה כאן, באותם הרחובות האפורים והדהויים הללו. כשאני מגיע לכאן, תחושה עמומה של שייכות נושנה אוחזת בי ואינה מרפה. השנים עוברות, אני הרחקתי מאוד, אבל בעצם לא הרחקתי כלל, כפי שאמר קוואפיס: "לא תגלה מקום חדש, כל חלופה היא מדמה, העיר תלך בעקבותיך. לעולם תסב באותם הרחובות, באותן שכונות הזקנה תארב, שער ראשך ילבין באותן דירות. תמיד תהיה בעיר הזאת. אל תקווה לתמורות - אין ספינה בשבילך, דרך מכאן תחפש אך שוא, כי שכלית את ימיך כאן ועכשיו בפינה נדחת זו, כלית אותם על פני האדמה." כלומר, לא משנה מתי או היכן נהיה, תמיד נהיה באותו המקום, המקום בו גדלנו. הלא כך?

צחי

03/05/2013

מרב'קה ,אהובה שלנו
חג פסח נוסף בפתח-פסח 2013. זהו חג
פסח תשיעי שאת אינך אתנו.כל כך עצוב
בלעדייך.מתגעגעים כל כך ואוהבים כל כך
אמא ואבא.

אמא ואבא

25/03/2013

זוכרים ומזכירים
8 שנים חלפו מיום בו שכלנו את מרב שלנו.
בשכול יש הרבה כאב שבא בגלים,כאב שמושך לתהום כאבן הקשורה לצואר.
אצטט קטע שכתבה אם שכולה, ואנו מאד מזדהים עם דבריה:''הלב נמשך לתהומות
לשקט הנצחי נטול הסבל ,אבל על פני האדמה זורחת לי השמש בכל בוקר מחדש
ומבטיחה תוחלת,ואולי בכל זאת, כן בכל זאת,יש עוד טעם לחיים על פני האדמה''.
סוף ציטוט.
את הטעם לחיים אנו משתדלים למצוא, למצות ולסחוט מכל מצב ומכל בדל של
ארוע משמח. את הטעם הזה נותנים לנו בעיקר שמונת ילדינו ונכדינו, שמסבים לנו
הרבה אושר ונחת.
כשאנו מתבוננים בסיגי, באבי ובשני הנכדים המקסימים שרון ונעם,חיילים בהווה,
בגיא, בענת ובנכדותינו המקסימות נוי ויולי,
אנו יודעים שאכן השמש עדיין זורחת, ולכן יש עוד טעם לחיים על פני האדמה.
ממרב שלנו אף פעם איננו נפרדים.היא
נמצאת אתנו ומלווה אותנו כל העת.
מתעצומות הנפש שהיו לה, אנו שואבים
את כוחות הנפש ללכת בעקבות האור, ולא להמשך רק לתהומות ולאפלה.

אמא ואבא

31/12/2012

מרב'קה שלי,ביתי, אהובתי.
השבוע מלאו לך 49 שנים, אבל נותרת בת
41.יום הולדתך השנה צוין בארוע מיוחד-
טקס פתיחת ספרייה על שמך-''ספריית מרב'',מהודרת ,חדשנית, משדרת נעימות,
רוגע,רעננות שמחה ואור.גיא קלע ממש למטרה כשהציע להנציחך בדרך זו-הציע
רעיון, יזם והיה הכח המניע של הפרויקט.
ביתי שלי, אהובתי,היה מרגש, היה מכובד-
חסר היה לי רק דבר אחד- את היית חסרה לי.
אהובה שלי ,תמשיכי לשמור עלינו מלמעלה.
שולחת לך את אהבתי,מחבקת,ומנשקת אותך בדימיוני -אמא.

אמא

20/10/2012

49
ילדתי שלי שלום ןברכות,
אתמול מלאו לך יובל שנים מינוס שנה אחת.
אילו צחוקים היו רצים בערב שכזה,את וכוס הפינה קולדה בידך, אני לופת את כוס הויסקיו כל האחרים וכוס המשקה החביב בידיהם {ואת יודעת שהמלאי מכיל את הטוב שבטוב} ןשאגת ה"לחיים" היתה מהדהדת.
אבל... מה לעשות "הברזת" לנו לפני שמונה שנים. ומאז לא עוד צחוקים, תמה לה הרמת הכוסית, והערב הפך אפור ומסתכם בהעלאת דברים לזכרך,וערגה לימים שלא ישובו עוד.
ילדתי שלי,לכבוד יום הולדתך לזכרך ולכבודך הוקמה ספרייה בבית-ספר שלמון,בו למדת והתחנכת ,"ספריית מרב" הקמתה והיוזמה לביצוע הם של אחיך הצעיר גיא [שובי בפיך} השותפת הבכירה להגשמה ולכל הסובב היא מנהלת בית הספר שלמון,שעשתה זאת בנפש חפצה,באהבה ,בחום וברגישות לעילא מיכל סרוסי.כמה חבל לי שלא היכרת אותה,אישה כלבבך,אליהם הצטרפה נאוה גביזון,שעיצבה תיכננה.,ביצעה וכל זאת בכישרון כי רב ובנשמהאוהבת,
סספרייה מהממת ביופיהמשרה כבוד על כל הסובב אותהומצטיינת בפונקצואליות שלה, היא מכילה: פינת יצירה, ספרייה במלוא עושרה,פינת מוסיקה ואיזור מחשביםכל מה שאהבת {נו לא אמרתי לך שזה בדמותך}חנוכת הספרייה היתיה מכובדת ביותר.השתתפן: ראש העיר,דב צוך{גם אותו לא היכרת} כל אנשי התרבות והחינוך.אליהם הצטרפנו אנחנחו המשפחה, והפעם, בהרכב מוגבר,ידידים רעים,קרובים וקהל מכובד,
התכנית האמנותית אורננה ו ובוצעה על טהרת מורות ותלמידי בית הספר היא היתה מרהיבה ועשירה
כשהמוטיב המרכזי היית את,וזה מקומי להיות גאה בך,וכמובן לא בפעם הראשונה במקהלה הששתתפה אחיניתך הצעירה,יולי שגם גזרה את סרט פתיחת הספרייה,
עד כאן ןפה אני עוצר כי העין דומעתוערפל מכסה את הסביבה,ואני יודע שאת ברגישותך עשויה להצטרף אלי וזה לא מתאים לנו.
יום הולדת עצוב עם קרן אור...אבא

אבא

19/10/2012

מעריך...
לצחי יקירי,
שלום, תודה, הוקרה, וחיבה.
אכן חם ומרגש, מידי שנה בבוא התאריך אותו בחרת, אתה כאן לצידה של מרב [בלב ובנפש] וכך כמובן גם לצידנו.
ועל כך תבורך,ידיד צעיר

אבא

07/05/2012

שוב שלום מרב
הנה מגיע עוד פעם מגיע היום הזה בשנה בו אני כותב לך. אני גר בגליל כעת (כמעט שנתיים ליתר דיוק) ומהחלון הצפוני בחדר העבודה שלי נשקפים אלי ההרים הרחוקים. הזמן חולף, מאוד שקט ורגוע כאן - ובימים שבהם אני לא נוסע למרכז ללמד באוניברסיטה אני יושב אל השולחן הניצב אל מול החלון, שומע תסכיתים ומוזיקה שקטה ומצייר: ספרי ילדים, סיפורי קומיקס ודברים אחרים. הזמן יעבור ויחלוף לו ואני מאמין ומקווה כי לבסוף ניפגש...

צחי

03/05/2012

מדינה אחת...וחסרה בת
מאז "שהתכתבנו" לאחרונה, וזה היה ביום שמלאו שבע שנים לפרדתך מעימנו,פרידה חפוזה אך מוחלטת,מה קרה מאז,.
יום הולדת לאמא
יןם הולדת לסיגלית
בת מצוה לנוי,[ כמה אהבת אותה... וכמה היית חסרת ביום חג זה אותו חגגנו השבט בגפו קרי : עשרה,לא,הסליחה עימך, אחת עשרה ,אחת נוכחה נעדרה,ברקע,אך הנוכחות הייתה עזה ודומיננטית ]
פסח [סדר ]באותו הרכב,והחסר עמוק ורחב כאוקינוס זועף וקוצף
יום העצמאות
ובין לבין טרדות היום יום,עתה לצידן מתחילות לצוץ גם בעיות בריאות,לא נערים אנו
אך מה נלין שאת הרע מכל כבר חווינו...כל אחד מעימנו בפינתו ובעוצמה האישית שלו, כל אחד במידת היכולת לשאתה [סליחה.במידת אי היכולת להכילה ]
ילדתי, כל שנה וכל יום מקרבים את פגישתנו ואני מרגיש כאצן בישורת האחרונה,
חייכי ,מקסימה ,את חיוכך הקסום ובכך דייני ואני אמחה עור דימעה,אחת האחרונות,כי יבשה שוקת הדמע,
אבא הבוכה על אוצרו כי ניגזל

אבא

30/04/2012

אחותי אהובתי לנצח
כן מלכית יפה ואהובה שלי.עברו חלפו להן 7 שנים שלמות.קשה לי להאמין שחלף כל כך הרבה זמן.עצוב לי עצוב לי וחסר לי...חסרות לי הפגישות לקפה איתךחסרות לי השיחות איתך חסרים לי הוויכוחים איתך.חסר לי להיות אחותך הגדולה אליה תמידפנית בעת צרה ולהיפך....ליפעמים הכול ניראה לי כמו חלום...אני יודעת שאת איתי ...תמיד אבל אני מתגעגעת נורא...אוהבת אותך לנצח נצחים..תשמרי עלינו מלמעלה כפרוש שלי..

סיגלית

14/01/2012

תפילה אישית של אמא
אתה היושב במרומים,אתה בורא עולם,
אתה היושב במרום שיבתך ומשקיף על כולם,
אתה במשיכת קולמוס ועם חותם בידך,קובע מי ימשיך בחייו,ואת מי תרצה לצידך.
אני מדמיינת את כיסאך עטור בנשמות מכל המינים,
ביניהם גם כאלה שעייפו כבר מהחיים,
קשישים וקשישות שבעי ימים,כאלה שכבר בא זמנם,
אבל למה לקחת אליך צעירים ריבונו של עולם?
למה לקחת פרחים שטרם מיצו את החיים,
ולעיתים סיימו את חייהם בצער ובייסורים!
אני מדמיינת אותך יושב בגן מלא פרחים,
כשהפרחים היפים ביותר הן אותם נשמות של צעירים.
בין אותם פרחים יש פרח צבעוני,מיוחד,בולט ביופיו,
זוהי מרב שלנו, פרח אותו קטפת טרם זמנו.
ואם כבר קטפת אותה ולקחת אותה ממש בכוח,
למה ייסרת אותה בייסורים שאיננו יכולים לשכוח?
אז כדי לאזן קצת את החשבון והעוול שנעשה לה,
אנא שמור נא עליה וטפל בה באהבה ובחמלה.
ועוד בקשה קטנה לי אליך היושב במרומים:
בגינה הפרטית שלי יש עוד פרחים יפים,
אני מבקשת בכל לשון של בקשה,
בקשה של אמא,רעיה,סבתא וחמות,
אנא שמור עליהם מרעות וצרות.
ואולי אשמע חצופה אם אגיד שלעיתים היית אלינו קשוח,
ולעניות דעתי לא תמיד גילית כלפינו אורך רוח,
לכו אבקש ממך אלוהיי אדוני צבאות:
די לגבות מאתנו עוד דמעות.

מרב'קה שלי,בתי, אהובתי.שבע שנים חלפו מאז נפרדת מאיתנו.
אני מקווה שהיושב במרומים אכן יקבל את תפילתי.
אוהבת אותך כל כך
אמא.

אמא

13/01/2012

אחות יקרה
7 שנים חלפו להן עת השתנו החוקים אחותי,עת הגיעו כוחות חזקים מאיתנו וצירפו אותך אליהם.
מכאן שב ומבטיח לך כמו תמיד וכמדי תפילת בוקר בשעת הנחת התפילין שלעולם לעולם ולעולם עולמי עולמים לא נשכח אותך אחות יפה שלי,לעולם נתפלל שטוב לך באשר את ולעולם לעולם תלווה דמותך את חיינו.
אחיך הקטן.

גיא פאוזנר

13/01/2012

שבע שנים רעות חלפו... ושבע נוספות בפתח
הימים חלפו שנה עברה לה-ואף לא קצה של מנגינה נותרה לה ...
הכל יותר קשה . האפור הפך שחור והשחור לתהום...
הזמן -אינו רופא והחולף-אינו מזור ...
שבע שנים אימתניות מאחורינו .ושבע שנים מזרות- אימה ממתינות לנו ...
לשכול אין מרפא. ליגון אין נחמה. ולאבל אין תקנה ...
לאם שכולה אין ניחומין ולאב שנפרד מבתו לנצח אין תקומה ...

ילדתי אמרי לי ספרי האם עולה שם השחר ,האם באופק תנץ החמה ...
למה תידומי, השמיעי קולך ולו פעם אחת בודדה ...
הייתכן היאומן שאנו ניצבים כאן ליד אבן גרנית בגוון הארגמן ואותיות מתכת שחורות,וזה אתר "מפגשנו" אשליתנו ,,,
נוחי בשלום אהובתי ...

אבא

12/01/2012

יום הולדת- מ"ח
שלום , בתנו הנערצת.
יומיים נותרו עד לתאריך יום-הולדתך,ואנו בבית עם שתי אחיניותיך, נוי וי,לי, יומיים לפני שאמא ואני פוקדים את הסלע הדומם, בבית העלמין, ארבעים ושמונה שנים מהיום , בו, הרננת את ליבינו כשהצטרפת למשפחתנו הצנועה, והפכנו לרביעיה הנמצאת על גג העולם.
כואב, דואב, וחוסם נשימה, והנה במקום שמחה,להגיעו של תאריך כה משמעותי לנו, העינים דומעות הלב נחמץ ויום ההולדת מפנה מקום ליום זיכרון ןהתייחדות עם דמותך וזיכרך שרק מעצימים את הסדקים ושבר השלם.
ביום זה עולים ההירהורים על צדק שהוא רק שם תואר,על שכר ועונש שהם ,במקרה הטוב ,אמירות מבית המידרש וכתבי-הקודש.אם לא את בזכות חיי הטוהר, היושר, הנתינה ,הנאמנות והצניעות שהיו אורחות חייך לא זכית לאריכות ימים ובריאות,אז הכל הבל הבלים, כדברי קהלת.על כך זועקים השמים ורועם הרקיע,ובוכים אנו אימך ואביך.
את יודעת, טוב מעימנו, שאמא ואבא איתך ביום זה,למרות המיקום ההזוי ,ליד סלע הגרניט הצונן,אך גם בנקודת מפגש זו ,אנו לצידך ויתרה מזה את לצידנו.
אני מתחייב לך.ילדה קטנה שלנו,בשם אמא ובשמי, שכל עוד נהיה בסביבה ,נתכנס בתאריך זה.ונברכך באשר את, שיהיה לך טוב,שקט ורוגע.לא נשכח יום זה,אף אם כל הסביבהלא תעקוב אחר לוח השנה ותיצפה לבואו.אנו נהיה ,המיפגש יהיה ליד סלע הגרניט,ילדתנו את היא הסלע ,כםי שהיית בחיך,ואנו אימך ואביך האותיות המתחברות למילים וחקוקות על סלע זה ומתארות מי היתה ילדתנו בחייה וכיצד נזכור אותה לעד,או, כל זמן שנוכל לזכור,את מה היא מייצגת עבורנו היום אותיות בסלע-בתנו בלבינו
מרב-שלנו
אנחנו כאן אמא ואבא ,עד כלות

אמא ואבא

19/10/2011

יום עצוב לכולם-יום רגיל לנו
יום הכיפורים בשער,יום של רצינות, חשבון נפש, עצב והירהורים לכולם., - יום רגיל לנו,וזאת משום שאצלנו כל ימות השנה,הם ימי קדרות,אפרוריות ועצבות.
זוכרת, ילדתי, בעבר ביום זה צמנו, לעיתים את לפעמים אני ויותר ממניין פעמים יחדיו.והיום לא עוד,היום זה יום מטריד המזדחל לו אט אט תוך ציפיה לסיומו בהקדם.הסביבה הדוממת מחרישה אוזניים בשתיקתה,הכל בסביבה חסר קול,יום שכולו אתה בתוך עצמך,יום שחומות סביב לו,והמחשבות...אוי המתשבות,הן אותן מחשבות המנקרות 365 ימים בשנה,אך ביום זה הן רק מעצימות את עצמן.יום זה שהיה בעבר כה משמעותי הוא היום סתם יום של חול, יום שחוק ושוחק,הנמשך לבלי קץ.
ילדתי, אחותך,ביתנו היקרה מכל, עברה תקופת אימים בעיקר לה ,אבל גם לנו לאמא ולי.ועתה הכל מאחוריה,וסיגי המחייכת,ולא פעם אף הרוגזת עימנו לידנו,במלוא תעוזתה.ולנו קרן אור זו בוהקת במלוא עוזה,כשדף פרק זמן זה ניתלש במחשבותיי ממקומו,על כל פנים מבחינתי,היה כלא היה.אחיינייך שרון ונעם בצבא.העלם לוחם קרבי בראשית הדרך, והעלמה בחיל מודיעין,ומכאן הס דממה.אבי טרוד בעיסוקיו,אך כאן המקום לדגוש על היותו בעל לדוגמא ואב למופת, אה, וגם חתן לעילא.גיא והמשפחה המתוקה נופשים ומבלים בארצות-הברית.מיותר לציין,ועוד לך, שהבנות הן הקסם בהתגלמותו,חכמות,חברותיות,מחוננות,מוכשרותועליזות,ואת יודעת שאני לא משוחד... ענת היא אותה ענת,
ואילו אמא ואני רק תפילה אחת שהבריאות תלווה יום וליל את מנין הנותרים, לאחר לכתך,ועתה מילה על אמא,שכה אהבת,כפי ששחנו ביננו בעבר,ולא פעם אלא חזור והשמע,אין להכביר מילים כי המוסיף רק גורע.אך אני חולק על כך ומוסיף על אף האמור.היא משיכמה ומעלה,אשת חיל,אם וסבתא לתיפארה,משענת חלמיש איתנה,והיכן אני בלעדיה.
ואסיים בתחינה אחת ויחידה,בריאות לתשעה היקירים הסובבים אותי, לאחר שאת פרחת ועפת לנו מהקן כציפור זרור,ואני הדל בשבט מנשה העייף ושבע טלאות אלו הם תחנוני ולא עוד,ואת היקרה לנו מכל ,לאמא ללי, באשר את תמשיכי להיות את,ובצניעות מירבית אתחנן שיהיה לך רק טוב, כי אם יש מגיע אז את חייבת לזכות בך בצדק וביושר.
אותו אבא שכה אוהב מעריץ אותו אבא מתגעגע ומאמין שאכן טוב לך

אבא

03/10/2011

מלאכית שומרת שלי
מוזר.. פעם שלישית שאני כותבת .. מקווה שהפעם זה יעבור..אהובה שלי.. כפי שאת יודעת תקופה ממש ממש לא קלה עברה על כוחותינו....תודה לאל שהיא הסתיימה.ובטוב.אני יודעת שהיית איתי ברגעים הכי קשים... כמו שתמיד היינו אחת בישביל השניה בטוב וברע...רק את יודעת כמה התפללתי אלייך אל אלוהים ואל המלאכים השומרים שלי....וכמו תמיד עשית כמיטב יכולתך אהובה שלי.... תשמרי מלמעלה על נעם ושרון..אוהבת אותך כל כך ומיתגעגעת המון המון .... כפרוש

סיגלית

02/10/2011

אהובה שלנו.
רה'ש תשע'ב,וגם בחג הזה את לא איתנו.כל כך עצוב.חלל כל כך גדול.
סיגי מאמינה שאת אכן שומרת עליה [אולי את "מחזיקה לה אצבעות" כפי שביקשתי].
נשמה שלנו,תרתי משמע, שיהיה לך טוב היכן שאת נמצאת,אם בכלל,
הנחמה היחידה שלנו היא שתמה מנת הסבל הגדושה שלך.
אוהבים כל כך ומתגעגעים כלכך אבא ואמא

אבא ואמא

29/09/2011

מרב'קה שלי,מלאכית שלי.
קשה לי עדיין לעכל,אבל מחר מתגיסת נעם שלנו ,ושבוע אחריה מתגייס שרון לחייל קרבי.,
בשבוע שעבר חגגנו לשניהם יום הולדת
{הקדמנו עקב הגיוס}.כבר בני 19.הזמן רץ כל כך מהר.צמד התאומים הפגים הפכו לנער ונערה מקסימים.אני מכנה אותם''שמורת טבע'' בשל תכונותיהם,ערכיהם,הצטינותם בלימודים
ונימוסיהם.אנחנו ממש גאים בהם.
אהובה שלי,את כל כך חסרה לי...
שמרי עליהם מלמעלה,''החזיקי להם אצבעות'' וגם לסיגי ,היא זקוקה לזה עכשיו.
אוהבת כל כך ומתגעגעת כל כך
אמא
.

אמא

19/07/2011

שלום אביחי
צר לי כי אני עונה לך רק כעת, לא ראיתי את תגובתך עד עכשיו.
בוודאי שאשמח להיפגש אתך, אם כי הזיכרונות שלי ממרב קדומים עד מאוד. אני זוכר ילדה מאוד-מאוד יפה (מוזר לכנות אותה "ילדה" הרי אנו כבר בשנות הארבעים המאוחרות, אבל כך הכרתי אותה אז), ואת הבית ברחוב שפירא (כמדומני) מספר 5.
לפני מספר שנים בקשה סיגי להיפגש איתי. גרתי אז באזור המרכז והגעתי לבית קפה תל-אביבי. היא נכנסה וחייכה אלי. הבטתי בה - העיניים שלה היו העיניים של מרב.

צחי

24/06/2011

....
כל כך אוהב.... אבל כל כך רע...ו...

אבא

16/06/2011

למרבוש היקרה מכל
תמיד איתנו ...... אוהבים וזוכרים תמיד,מתגעגעים

ענת וגיא פאוזנר

08/05/2011

למרבוש!
מרבוש!
וואי את לא מאמינה כמה דברים יש לי לספר לך ולהגיד לך אני כל כך מתגעגעת אלייך אני זוכרת אותך כל יום ויום אני מסתכלת על התמונה שתלויה בחדרי ונזכרת כל פעם מחדש רציתי רק להגיד שאני פשוט מתגעגעת ואני אזכור אותך לעד את פשוט חרוטה בליבי!
אוהבת הכי שבעולם נוי!

נוי פאוזנר

08/05/2011

למרבוש!
מרבוש!
וואי את לא מאמינה כמה דברים יש לי לספר לך ולהגיד לך אני כל כך מתגעגעת אלייך אני זוכרת אותך כל יום ויום אני מסתכלת על התמונה שתלויה בחדרי ונזכרת כל פעם מחדש רציתי רק להגיד שאני פשוט מתגעגעת ואני אזכור אותך לעד את פשוט חרוטה בליבי!
אוהבת הכי שבעולם נוי!

נוי פאוזנר

08/05/2011

למרבוש!
מרבוש!
וואי את לא מאמינה כמה דברים יש לי לספר לך ולהגיד לך אני כל כך מתגעגעת אלייך אני זוכרת אותך כל יום ויום אני מסתכלת על התמונה שתלויה בחדרי ונזכרת כל פעם מחדש רציתי רק להגיד שאני פשוט מתגעגעת ואני אזכור אותך לעד את פשוט חרוטה בליבי!
אוהבת הכי שבעולם נוי!

נוי פאוזנר

08/05/2011

למירב היקרה לנו ביותר
לעולם לא נשכחך את בליבנו תמיד

צביה ואמנון קרוטמן

05/05/2011

מחמם את הלב
ואני ממתין,מידי שלישי במאי כל שנה,האם הוא יופיע כפי שהבטיח,ומידי שנה זה קורה וזה מלבב.לא תמו אנשים יקרים מיני ארץ.
מה אשיח ומה אומר ,מחמם את הלב ספוג היסורים.
תודה בן יקר,עוד יותר אקיר תודה באם ניפגש נחליף זכרונות על מרב שלנו ונתודע איש לרעהו
מוקיר
אבא של מרב

אבא

05/05/2011

שלום מרב
ושוב, כמו תמיד, פעם בשנה אני בא לבקר.
כמה שלא אחשוב אין לי מילים מנחמות מספיק להורייך, לקרובייך.
השנה עברנו לגור בגליל, התנתקתי ממחוזות הילדות (לא האמנתי שאצליח לעזוב את ראשון-לציון הדהויה, האפורה, אבל המוכרת והאהובה כל-כך), וטוב כאן עד מאוד.
ייתכן שנישאר כאן לתמיד, מי יודע?
יום-יומיים בשבוע אני נוסע ללמד באוניברסיטה, וביתר הימים אני יושב בחדר אל שולחן העבודה, בינות למדפים עמוסי ספרים, מביט דרך החלון אל העצים שבחוץ, וכותב ומצייר.

לא שוכח אותך,
צחי

צחי

03/05/2011

ועוד טעות סופר
הסדר השנה הוא השביעי בהעדרך,והטעות היא שלי ועם כולם הסליחה

אבא

14/04/2011

פסח -2011
ילדה טובה שלי
חג הפסח בשער ,וזו הפעם השישית שיימנע מעימנו להיפגש בליל הסדר.זו הפעם השישית שמי שחסר לנו איננו אליהו הנביא ,אלא את מתוקה שלנו.
לא נותר לנו אלא להיזכר בערבי הסדר הנפלאים :ברמת גן,באר שבע,ראשון לצין,גדרה,ובשנית רמת גן.למול עיני חולפים,כמו בסרט,לילות האושר בהן ישבת על כיסא מוגבה כי היית פיצפונת,הלילות בהן הקשית את הקושיות ובלילות בהן הובלת אותנו לקריאת ההגדה בקצב רצחני,אותם ערבי חג שאת הקושיות שאלו ילדי הדור השלישי של סיגי ושל גיא.
את כדרכך בקודש הובלת,את מה שאני כיניתי "מרד-הסעודה",קרי:מסיימים את הסעודה ואת פיוט המיזמורים מותירים לשכנים ולכל חפץ אך לא "בבית ספרנו". כן היו זמנים אותם אזכור עד יומי האחרון ולהם אני כמהה.
השנה אימך אהובתנו ואנוכי נהיה"ערוכים"לסדר בבית מלון בחיפה,העיר בה נפרדנו ממך לנצח,.סיגי ובני ביתה שוהים בארצות הברית וגיא והרכבו חוגגים עם משפחתה של ענת.
דרך אגב,שכחתי לציין שסיגי בטיול באמריקה,טיול טרום -צכאי של יקירינו שרון ונעם,השניים לפני גיוס,היית מאמינה,...
ואילו לאמא ולי יהיה את כל הזמן שבעולם,בליל סדר זה לחלום לפנטז ולהתעורר למציאות שמבחירה חופשית לא היינו עורגים להקלע אליה,ההיפך הוא הנכון,היינו בורחים ממנה כמו מפני מגיפה..
אני מעלה מילים אלו על הכתב מתוך תקווה,חסרת שחר,שאולי בכל זאת ,בדרך לא דרך, תגענה אליך [עלהבל רוח זה סילחי לי ילדתי]ואם הבלתי ייאמן יתרחש,אזי אני בטוח שחיוך מיליון הדולר יעלה על שפתותיך ותאמרי "אבא ניסחפת",ואם לאו,אז ניסנתי,להפסיד אין מה כי הפסדנו לפני שש שנים ומחצית השנה את היקר מכל.
ופעם נוספת זה אני אבא האוהב מלטף,...מקווה שהנותר מהגרעין הקשה נהנה וחוגג ברננה.

אבא

14/04/2011

טלפון מספר 052-4859798
שלום ילדתי,
חייגתי למספר המצוין לעיל,והמענה הקולי השיב:"המנוי אינו זמין כעת..."מה דעתך?" לא זמין... בעצם נכון איך הוא יכול להיות זמין,הרי המכשיר לא ברשותך...אוי איזו מחשבה אוילית,אין ספק שהחברה הספקית הקצתה מספר זה למנוי אחר,שאינו מוכר לנו.עולם כמנהגו נוהג,והמספר שלך- שלנו הוא היום של מר פלוני,דרכו של עולם.
טוב,מכך אני מסיק שלא נוכל לשוחח בנייד,אז "נשוחח" כאן,שיחה חד-סיטרית,כרגיל.והנה החדשות-נושנות אנו עשר נפשות תוהות, הנמצאות לידך ואת בקירבנו ממשיכים לאהוב ולהעריץ,ולחשוב,ליתר דיוק,
להיות נחושים שהכל היה יכול להיות אחרת...
הימים חולפים,אירועים מתרחשים,ה"גרעין הקשה" [כך כינינו זאת} ממשיכים להיפגש באירועים וכן לעיתים בימי שישי,הרגעים שמחים,הפגישות קולחות,אך לאחריהן אמא ןאני נשארים בגפנו,סליחה תיקון טעות,עימך...[נו באמת...] ומסביבנו צייה ישימון.
הסבנו ,אמא ואני, את יום ביקורנו בחלקתך [הגשמית-וירטואלית] מיום שישי ליום חמישי,יום שקט ולא סואן,עובדה שמאפשרת לנו להיות "נטו" איתך.
ילדתי "התקשרתי" וללא כל אירוע עכשיו- וכאן,פשוט "לומר לך שלום,מה נשמע,ואם הכל בסדר [איך יכול להיות בסדר]"...
שלך,נשיקות וחיבוקים,ובכי מר
אבא,אוהב....אוהב....אוהב.

אבא

03/03/2011

תיקון טעות
בנר הקודם בפיסקה השלישית התאריך צריך להיות 2004 ולא כפי שנכתב בטעות 1904

אמא ואבא

25/12/2010

חצי תריסר שנות...???
מטבע בריאת העולם שהחמה תנץ עם בוקר ותשקע בין הערביים,אך לא כן הואל גבינו,אמא ואבא של מרב,ביום ערפילי ואפל ב-30.12.04. לא זרחה לה השמש,לא האדימו השמים בקדם,הכל נשאר אפרורי,דלוח,עגום ולוטה בערפל.נכון שזה קרה לצמד הורים לא צעירים של אשה בראשית דרכה עם תוכניות ורצונות שלא ניתן למנותם.תופעת טבע זו נחתה עלינו נאוה ואביחי,ההורים המוזכרים דלעיל ובמידה לא פחותה על הליבה הכוללת בת בן נכד ונכדות.
ועתה מציון תופעת טבע הזויה זו אליך חמדתנו,משוש לב הוריך,מרב שלנו, המתואר לעיל זה לשד חיינו מיום שעזבת אותנו בחטף,וכל זה אירע כשהיינו סמוכים ובטוחים שעלינו על הדרך הנכונה,ולא היא.... הגרוע מכל קרה לנו ביום המר והנמהר ההוא למורדות הכרמל הרגוע בבית-חולים רמ"בם,שאינו זכור לנו לטוב,..
שש שנים חלפו,שש שנות אבל,שכול,אשר בצילן הכבד מפציעים הזכרונות מהעיתות הטובות יותר,זכרונות שמשנת 1904 תמיד יהיו שייכים לזמן עבר בלבד, וכמובן אסור לנו לשכוח ולו אף להרף עין את סם חיינו,ילדינו האהובים ויקרים לנו מפז,סיגי וגיא והגרעין הקשה המכיל שש אבני טופז וברקת לצידם במשפטים פשוטים ותמימים אלו סיכמנו לך את הווית חיינו מרגע נטישתך עד למלאות שש שנים מאותו רגע פלצות וללא ספק גם לעתיד,ועד בכלל.
חלק זה של האיגרת אנו כותבים לך בשעות הבוקר טרם צאתנו לבית-העלמין,לחלוק לך את הכבוד לו את ראויה,.רגעי התייחדות זו בחברתך ולמראשותיך נועדו לחידוד וקיבוע זכרונך בלב הנוכחים [האם אנו הזוכרים כל שניה זקוקים לכך] זכרון אובדן היקר מכל...כאן הרשי לי לפסק בפסיק, כי מיד עם השיבה מבית-העלמין נוסיף משפט,או,שניים לנעול "שיחתנו" זו איתך,
חזרנו,שורות הנוכחים מתחילות להידלל ולהיתדלדל,מציאות שיש להשלים עימה.אך היקרים והקרובים לך מכל היו,הינם וייהיו לידך ואיתך.אימך,רעיתי היקרה לנו מכל פנתה אליך מלב...אל...לב,במיצרפת מחשבת ובעיקר רגש בה שוחחה עימך.את הנאמר העלתה אמא על הכתב גם בפינתנו זו,לכן לא אוסיף כי כל תוספת שלי רק חיגרע.על התפילות וההודיות שנאמרו למרגלות מקום מנוחתך לא אכביר מילים,כי התמצית היא שבח לבורא עולם,ולו גם לא מילה אחת לפועלך , או, לזכרונך,...[מצחיק,לא,עצוב...] את ,מתוקה שלנו לא זקוקה לכך ולכן טוב שכך.
הגיעה שעת פרידה[פרידה,ייתכן שזו מילה שלא במקומה]
אמא,אבא,סיגי,גיא,אבי,ענת,שרון,נעם,נוי,יולי,האוהבים עד בלי די,מנשקים ומחבקים

אמא ואבא

25/12/2010

שש שנים של שכול
מרב'קה שלנו,מקסימה שלנו, ועכשו גם מלאכית שלנו.
[הספד שהוקרא באזכרה]
אינני אוהבת תכשיטים,אינני אוהבת יהלומים,וגם מה שיש לי ניראה לי מיותר.היהלומים שלנו ,של אבא ושלי, הם בני משפחתנו,אולם ההבדל הגדול הוא שכאשר נושר אחד היהלומים בתכשיט,אפשר לשבץ יהלום אחר במקומו.בעדי שלנו נשר יהלום שאין אפשרות לשבץ אחר במקומו.לכן העדי שלנו אינו שלם יותר. גם הצורף הטוב ביותר לא יוכל לתקנו,ובכל זאת עדיין העדי הזה עבור אבא ועבורי הוא היקר ביותר. היהלום שנשר הוא את,כמובן,אהובה שלנו,ואכן משפחתנו משתדלת להמשיך למרות החסר הגדול והיהלום שאבד.
מה שמחזק אותנו זו ההכרה שאכן זה בודאי היה גם רצונך:להמשיך לשמור על אחדות המשפחה ולא להשבר,וגם תמיכתם של אלה שנותרו לנו.
רצינו לספר לך שאת יכולה להתגאות באחותך סיגי ,באחיך גיא ובבני משפחותיהם, שתומכים בנו במעשים ולא מסתפקים בדיבורים.
אצטט קטע קטן מדברים שנשאתי ביום הולדתי האחרון:
"ילדיי האהובים סיגי וגיא,אני יודעת שלהיות אחים שכולים זה לא קל, בלשון המעטה. יש לכל אחד מכם את הכאב הפרטי מחד,ומאידך את ההורים עם הכאב שלהם.לעיתים לא קל לגשר בין שני הדברים.
אכן ,מרב'קה שלנו,סיגי וגיא עם בני זוגם אבי וענת, ונכדינו המקסימים שרון,נעם,נוי ויולי-נותנים טעם לחיינו ומכניסים אור, למרות האפלה הגדולה.
אהובה שלנו,בתקופה האחרונה לחייך סבלת סבל שאי אפשר לתארו במילים,ועד היום אינני מבינה איך עמדת בכל זה.
אני מקווה ששם,למעלה,מי שהחליט לקחתך בטרם עת,מפצה אותך על כך.
אוהבים אותך כל כך...מתגעגעים כל כך....
כולנו.

אמא ואבא

25/12/2010

6 שנים אחרי....
לפני 7 שנים ו5 חודשים חגגנו את הבריתה של יולי,לפני 7 שנים ו 4 חודשים החלה המלחמה שלך ולפני 6 שנים לאחר קרב אמיץ מצידך הוכנענו על ידי המחלה הארורה והיום שש שנים אחרי היום הארור מראה לי יולי הקטנה שהיא רשמה ביומן האישי שלה שעצוב לה כי הדודה שלה נפטרה וכי היא הייתה קטנה מאוד וכמעט לא הכירה אותה. התינוקת גדלה מאמי שלי,אחותה כבר נערה קטנה,אנחנו התבגרנו ורק את נשארת בת 41 לנצח.משאירה אותנו לחשוב להרהר ולנחש מה קורה איתך שם ותמיד לסיים בידיעה שכל כך אבל כל כך ברור לנו שאת מסתדרת שם,הלא את תמיד הסתדרת ותמיד ידעת למצוא חן בעיני כולם.אחות יקרה שלי,אחות גדולה שלי שאיתך אני משוחח לפחות 3 פעמים בשבוע כל בוקר ב 4 עיניים,אנא שימרי על עצמך,אנא שימרי עלינו ,ודעי לך אחות יקרה שלי שתמיד אבל תמיד את בליבנו ובמחשבותינו.
אוהב לנצח נצחים אחיך הקטן גיא או כפי שאת קראת לי "שובי".

גיא פאוזנר

24/12/2010

היה יום הולדת
ואת כבר בת ארבעים ושבע,לא זו לא תמונת המצב,את בת ארבעים ןאחת פלוס שבע.וההבדל הוא שמים וארץ,ארבעים ואחת שנה: חגגנו יחדיו,שמחנו יחדיו,הרהרנו יחדיו,חלמנו יחדיו, צחקנו יחדיו ובכינו יחדיו.ולאחר מזאת: שש שנים של לבד, שש שנים של לא עוד,שש שנים של יתמות ושכול, שש שנים של מאומה,שש שנים מבוזבזות ושש שנים של שאת נפש.
ילדה שלי, ולמרות זאת אני איתך,בשבילך ולידך,אשאר עימך, ואחלום להתאחד איתך ובקרוב.
אם והיכן שאת היי חזקה -היי מרב.
מי אם לא אבא

אבא

23/10/2010

ילדה שלי ,אהובה שלי
חלף זמן מאז כתבתי לך לאחרונה, אך ככל שחולף הזמ קשה לי יותר לאסוף את עצמי ולהתבטא.נשמה שלי,למרות שאינך כאן פיזית,את איתי כל העת,גם כשאני עסוקה בדברים אחרים.לעיתים אני מנהלת איתך
מונולוג ,ואפילו מבקשת ממך בקשות שונות.אולי יש לך קשר עם ההוא למעלה, שהרי הוא מיהר כל כך לקחת אותך באביב ימייך.יש, ובלכתי ברחוב נדמה לי שאת באה לקראתי בהליכתך הזקופה,בצעדים מהירים ,
ומחייכת את חיוכך המקסים,אך תמיד עם הבנדנה על ראשך.אני כועסת על עצמי שקשה לי להשתחרר ממראך עם הבנדנה ,שהרי עד התקופה האחרונה בחייך עטר את ראשך שער כל כך יפה אבל גם עם הבנדנה נשארת יפיפיה.אגב, לבנדנות שלך יש לי יחס מיוחד והן עדיין שמורות בארוני,יש בהן עדיין את הריח שלך, וזאת למרות הזמן שחלף.
לעיתים נדמה לי שאת יושבת לידי,אנחנו משוחחות כפי שהרבינו לעשות ,ואת כמובן מעשנת ומשתדלת שהעשן לא יגיע אלי.
ילדה מקסימה שלי,עד היום כשאנחנו מבקרים אותך מידי שבוע בבית העלמין, אינני תופסת איך את, עם כזה טמפרמנט וכזו חיוניות, כלואה בבור הזה.מה לך ולמקום הזה?
מרב'קה שלי,אנחנו עכשיו בעיצומו של הקיץ,בחודש אוגוסט,כבכל שנה חגגנו ועוד נחגוג ארועים משמחים.למרות זאת בחודש אוגוסט מציפים אותי בעוצמה גדולה יותר המראות והזכרונות שאני כל כך רוצה לשכוח ולהדחיק -
אך ללא הצלחה,שכן באוגוסט 2003 החלה דרך היסורים שלך, שסופה עצוב כל כך.
חסרה אותך כל כך כל כך כבת וכחברה.....
אוהבת אותך כל כך....
אמא.

אמא

07/08/2010

אי אפשר בלי...
היי בבת-עיני
אתר קהילת המנחמים [זה השם שניתן לפינה זו שלנו] דומם ועובדה זו עוקצת בליבי, אך שנינו יודעים שהקרובים לנו זוכרים,אוהבים וממענים להינחם.
אמא ואני עימך כל יום ,כל שעה וכל דקה.אל תקחי ברצינות את המסכות שאיתן אנו ממסכים את פנינו זה חלק ממשחק שניכפה עלינו.נם שאר שמונה חברי הגרעין הקשה,יקירייך-יקירינו עמך,מי יותר ומי פחות אבל זה שהם איתך זו אקסיומה,שאינה זקוקה להיות ניתמכת בהוכחה.
אני מאמין שטוב לך שם ,מתוקתי,וכשטוב לך הרי אשרי לי...
סתם הגיגים,שמץ מחשבות,אין קץ געגועים והרבה פלצות של בדידות
איך אסיים: שלך אבא [וזה כולל הכל...]

,

אבא

08/07/2010

אחות שלי.....
אחות יקרה,אומנם כל בוקר בבוקרו בהניחי תפילין (אחיך נהייה רב לאט לאט:):),מוסר אני לך את אותה תפילה והבטחה קטנה שלי אלייך,וכל בוקר מחדש מקווה אני שאולי באמת את שומעת את תפילת הלב,אך בהנחה שלפעמים את עסוקה לך בדברים אחרים (מן הסתם מסננת גם שם אנשים בטלפון ונותנת להם לרדוף) עדיין ארשום לך גם פה בתקווה שאכן בצורה כזאת או אחרת המסר יעבור את ההבטחה היחידה שלעולם לעולמי עולמים לא אפר והיא שלא משנה מה יקרה ולא משנה מה יהיה תמיד תמיד תמיד אדאג שגם אני וגם ענת וילדיי ידעו מי הייתה אחותי וידעו כמה טוב היה בה וכמה טוב הלך מעולמינו עכשיו לעולם אחר אך במקביל גם אבטיח לך שלא נישבר לא נתפרק ותמיד תמיד נהיה חזקים כולנו בשבילך
אוהב לנצח נצחים אחיך הקטן

גיא פאוזנר

09/05/2010

עוד משהו
כשהבן הקטן שלי, יונתן, שואל אותי: "אבא, מה יהיה אחרי שאתה תמות, אני לא רוצה להיות לבד?" אני עונה לו: "אל תדאג יונתן, אני אחכה לך וניפגש שוב למעלה." והוא ממשיך לשאול: "אבל איך תזהה אותי, הרי לא יהיה לנו גוף?" ואני אומר לו: "יונתן, אני מבטיח שאחכה לך ואזהה אותך, אבא מרגיש דברים כאלה, אין לך מה לדאוג."

צחי

03/05/2010

שלום מרב
ושוב, שנה אחרי ההודעה האחרונה, אני לא שוכח.

לפני זמן מה התברר לי כי חבר משותף מהגימנסיה, בחור עדין ומקסים בשם ערד קופ, גם הוא נפטר למרבה הצער.

צחי

צחי

03/05/2010

ילדתי שלי, אצילה שלנו.
דממה...
מאז פרוש השנה השישית לפרידתך מעימנן.כשאימך האהובה ואנוכי התקשרנו ושפכנו ליבינו האתר שקט,דממה...
קהילת האבל שלך עמדה מלכת, דממה...
אין מתקשר ואין תזוזה, דממה...
לעומת זאת, החיים כאן זורמים וסואנים.מאז: חגגנו לענת יום הולדת,חלף עבר ט"ו בשבט,מלווה בלבלוב השקדיה.המולת פודים מאחורינו, אמא חצתה את שנת השיבעים, וכה שמחנו בשמחתה-שמחתנו,אחותך המתוקה יצרה קולאז מדהים המייצג את אמא בכל תחנותיה בחיים עד כה..קולאז זה עוטף קיר בסמרך לקיר עליו תלוי הקולאז לכבודך,יצירת אמא וסיגי,כמה סימלי וכמה אמיתי קולאז לאם האוהבת אהבת -נפש,מול קולאז הבת שכה העריצה את אימה,
אחותך-סיגי,אותה כה אהבת,כבר ילדה גדולה גם לה חגגנו יום הולדת.פסח הפציע וגם חלף,את לליל הסדר הסבנו השנה כולנו [בחסר...] יולי,אכן ילדה גדולה,הקשתה את הקושיות,בקול צלול וכרגיל אצלה בבטחון ובשיק הכה אותנטי שלה.
אותה ילדה מקסימה,יולי, בגרה בשנה וגם לה תגגנו יום הולדת.
שמחות...שמחות... במרכזן תוגה.
והנה אנו ערב יום העצמאות,ערב יום הזיכרון [בדיחה לא מוצלחת,יום זיכרון,לשכול ולשכולים אין מושג כזה להם יש שנת זכרון-שנות זכרון,רציפות צפופה מטילה אימה]
ביתי שלי,את רואה אני עוד פעם בפינתנו ואמשיך בכך עד להצטרפותי אליך.
אבא המחבק עד תןם

אבא

18/04/2010

חמש שנים של עצב
ילדה שלי,אהובה שלי,
חמש שנים חלפו מיום שעזבת אותנו ומחר נקיים אזכרה,אני מניחה שבערך באותו הרכב כבשנים הקודמות,עם אלה שלא שכחו אותך.נשמה שלי, אצלי את ממילא צרובה בזכרון כאילו צרבתי בתוכי דיסק שמכיל כל כך הרבה זכרונות ממך ,חלק מהם מהתקופה האחרונה הקשה כל כך של חייך. הייתי רוצה לשכוח חלק זה -ואינני יכולה.
מתוקה שלי,אצלך הזמן נעצר, ואילו אני מציינת בעוד מספר ימים עוד יום הולדת (כל כך סמוך ליום פטירתך).כל שנה פער הגילים בינינו הולך וגדל.כמה זה נוגד את חוקי הטבע.
אוהבת כל כך...מתגעגעת כל כך...אמא

אמא

03/01/2010

חמש שנות נצח
חמש שנים חלפו, מאז שקעה החמה במלוא הדרה ומאז זריחתה, לטעמי, לוקה ומגומגמת
חמש שנים חלפו,ילדתי, חמש שנות עצב ותוגה,.גילוי אישי,לא האמנתי שאשרוד תקופה זו,והאמת היא שנסיבות הבריאותיות לא רחוקות היו מלאחד אותנו,.אני כאן לא בגלל נס, אלא היות וטיפל בי רופא עילוי. אך לא על עצמי לספר רציתי,רק על אהבתי אליך בלבד.
מחר נעלה ונפקוד את המקום בו הוטמנת,במקןם זה אינני נושא דברים,עליך ולכבודך למרות שכה הרבה יש לי לומר וכה רציתי לקלס לשבח ולהזכיר מי את ואת רוח האמן והאומן בהן ניחנת, את כושר הניתוח שלך את בינתך וכל השאר, אך אין ספק שגם השנה אחריש, כי נהיר לי שאשתנק ואפרוץ בבכי כאחרונת הנשים הרגשניות ולא רציתי שאחרים יחוסו וירחמו עלי ובעקיפין עלינו. אין ספק שאת זוכרת שבאחת השיחות נגענו בנושא רגש הרחמים והגענו לסיכום מוסכם שאין מביש ומביך מהבעת רתמים של אדם למשנהו,קבענו חד משמעית שאת הרחמים שנאנו,אנחנו מוכנים לשאת ולסבול רבות אך בל יהין איש לרחם עלינו.
ואם בפגישה מחר גזרתי על עצמי שתיקה הרי כאן ועכשיו,במקום שאני משתמש בנישקנו היעיל והמשותף לשנינו המילה הכתובה, אני במגרשנו הביתי,אביע בתימצות ואציין בפניך רק שחמש שנים אלו מבחינתי הלואי והיו מוחלפות בירח אחד של ביחד של אמא את ואני ושמונה יקירינו.
נוחי ילדתי באשר את, למרות שאת הפעילה והנמרצת לא תרת מעולם אחר המנוחה,
מוטב לעצור כאן, לא להיסחף,כי כמו בעבר בקריצה,לטיפה,חיוך,מבט אוהב העברנו מסרים ביננו בהצלחה מלאה, הכל היה ספוג בגל כך הרבה אהבה.
אמנם בגרתי,למעשה, זקנתיבחמש שנים דואבות,אך בנינו הכל נשאר כשהיה
אני אבא כואב ואוהב
.

אבא

03/01/2010

ממש במקרה
שלום נאוה,
אולי את זוכרת אותי...
מימי בית הספר היסודי.
פתאום אני מגלה שמורתי האהובה שכלה בת.
כמה כואב ועצוב. אני זוכרת שיום אחד הבאת את הבנות (אולי הן היו חיילות) לכיתה והכרנו אותן.
אז הן נראו לי ממש ענקיות.
הסיבה ששוטתי באתר של חבר'ה היא שהכיתה החליטה לעשות פגישת מחזור.
נדעכן אותך לגבי ההתפתחויות.
כל טוב... והרבה כוחות להתמודד

מיכל ניר (דנקנר)

12/11/2009

למרבוש
אני מביטה בתמונתך וחושבת עליך כל דקה שעה שניה וכל זמן נתון היום יום הולדתך אין למי לחגוג ואין עם מי לשמוח אני נורא מתגעגעת אליך ומה שנותר לי לומר זה "יום הולדת שמח" אני נורא מתגעגעת אליך את נורא חסרה לי ולמשפחה וכמו שאת רואה עוד שנה חלפה ועברה ואת לא איתנו ורק רציתי לומר לך שאני מתגעגעת אליך ממני נוי .

נוי

18/10/2009

אחות שלי
מביט אני על "ספר הטלפונים" בסלולר שם את שוכנת קבוע,כשהמספר עדיין בזכרון ,היד מסרבת לבצע את פעולת המחיקה הכל כך פשוטה לכאורה אך כל כך מסובכת לביצווע.מה בעצם נותר,רק להתקשר,לצפות שתעני ולאחל לך את כל הטוב שרק אפשר ליום הולדתך,אך כאן מגיעה התפכחות,אין מי שתענה לי ואת ה"איחולים" שוב איאלץ להעביר פה.אחות יקרה שלי,מכל הלב ובאמונה ותקווה שכן ישנה דרך שהם מגיעים אלייך אאחל לך יומולדת שמח ,יומולדת שלנו אין את האפשרות לשמוח בה אך יש לנו את האפשרות לשוב לדמוע ולהעלות זכרונות.אוהבים ומתגעגעים.כולנו

גיא

18/10/2009

מרב'קה שלי.
אינני יכולה להתקשך אלייך ולברכך ליום הולדתך-שהרי אין מי שיענה.איננו יכולים לחגוג איתך-כי הרי הלכת מאיתנו,אז לא נותר לי אלא להסתפק בזכרונות ולבכות
על הריק הגדול שהותרת בי.
בכל זאת,בארוחת ליל שבת, אותה הקדשנו ליום הולדתך, למרות העצב הגדול על המכה שנחתה עלייך ועלינו, חשתי כפי שאני חשה כל הזמן,גם שימחה על שזכיתי להיות אמא למישהי מיוחדת כמוך.
אולי משום כך החלל גדול כל כך.אוהבת
וחסרה אותך כל כך-אמא

אמא

18/10/2009

ללא כותרת
השנה שנת 1963, התאריך 18 באוקטובר, השעה 8.30 בבוקר, המקום בית-החולים "השרון"בפתח-תקוה.
נאוה פאוזגר,אם בראשית דרכה,זה עתה הוצאה מחדר הלידה לאחר לידת ביתה השניה שתקרא מרב..האב אביחי.הנמצא פיזית על מדשאת בית החולים,אך תחושתית נמצא ברקיע השביעי,מלווה באמו וביתו הבכורה סיגלית בת שנה ותשעה חודשים.
אין מילים לאושר אין תאור לגיל ולשמחה.
ארבעים ואחת שנה האושר הזה הגיל והשמחה המתוארים לעיל היו שוכני קבע,במישכן המשפחה הצנועה הזו,ואז...מרב...לא,אין מרב היא פשוט,גזה,חלפה, הייתם מאמינים.....
ומאז...הכל תם נגוז,השמיים קודרים,הלב נצבט,העינים כבויות,הדמעות שוכנות על לחיי ההורים,העצב הוא מנת חלקם הקבועה של האחות ןהאח,ו...זהו...
המילה זהו כוונתה שהכל תם,מאומה לא יהיה כשם שהיה,חלף לבלי שוב.
ןהיום התאריך הוא 18 באוקטובר 2009,ואין אמת מידה שתמדוד את ההבדל בין תאריך זה בשנה זו לבין התאריך הזהה בשנת 1963. ובפינה המרוחקת אי שם בקצה של שום מקןם,ניצבים להם שחוחים מעומס גילם וסבלם אמא-נאוה ואבא-אביחי דוממים...

אבא

17/10/2009

אחותי
אהובה שלי.. מחר היית אמורה לגדול בשנה....אך לחיים ולמוות דינמיקה שלהם . אותה כניראה לא נבין.....אחות שלי.את חסרה לי.. נורא נורא נורא.....הכול .. שיחות הנפש.. בתי הקפה...הצחוקים..... ללכת איתך ברחוב שלובות זרוע(נורא אהבתי את זה).
אוהבת אותך מאוד. ומיתגעגעת מאוד..כפרוש

סיגי

17/10/2009

למרבו'ש
עוד שנה חלפה ואת לא איתנו אני כבר בכיתה ד ויולי ב-א' .אני נורא מתגעגעת אליך וכשחושבת עלייך אני מסתכלת על התתמונה שמעל מיטתי. אנחנו תמיד חושבים עלייך מנוי האחיינית שלך

נוי פאוזנר

20/09/2009

ערה''ש תש'ע .
מרב'קה שלי,פרח שלי.
עוד חג בפתח-ואת אינך, ואת כל כךחסרה לי-דמותך היפיפיה,ההומור שלך,החכמה שלך,השיחות איתך.
דברים רבים רציתי להגיד לך,לשתף אותך,לחלוק איתך-אבל מלמעלה הקדימו אותי והחליטו לצרף אותך אליהם,אבל את מה שיש בליבי לא יצליחו לקחת.
אני נושאת תפילה בליבי שאם את נמצאת
אי שם ,שיהיה לך טוב, ושלשבט הקטן שנשאר פה תהיה שנה טובה על כל המשתמע מכך. אוהבת ומתגעגעת כל כך
אמא.

אמא

17/09/2009

עוד התחלה....
01.09 אחותי,נוי כבר בכיתה ד' והיום הצטרפה לנבחרת בית הספר גם יולי הקטנה שעברה את טבילת האש שלה היום בפעם הראשונה...עברנו 3 ימי הולדת גם בחודש האחרון אבא,שרון ונועם אבל שוב עושים את כל זאת ללא נוכחותך הפיזית אך עם נוכחות עמוקה וחשובה מכל בלב.
אוהבים לנצח

גיא

01/09/2009

אוגוסט-2009
שבה וחלפה לה שנה מאז שוחחנו לאחרונה, בנושא אוגוסט ומשמעותו למשפחתנן..והנה הפציע לו החודש השמיני במלוא בוהקו,
זה החודש גדוש האירועים המשמחים במשפחתנו הצנועה. כל אירוע הוא יום גיל לנו, כל תאריך מכונן למשפחתנו- הוא סיבה למסיבה,אך המכלול עוטה עלטה כבדה.
במסתורי ליבי אני תקווה שבאשר את,את,את לוקחת חבל בשמחותינן,כי אם לא כך הוא הדבר הרי שעצבותי תרקיע לשחקים.
וכרגיל זה אבא,האוהב במכפלת אין סוף.

אבא

06/08/2009

עצוב לנו...
...

כל המשפחה האוהבת

17/06/2009

עשרה במקום אחד עשר
ו"אחי הקטן" כפי שנהגת לכנותו בשיחותינו כבר בן שלושים וחמש, היית מאמיגה.
והוא אב לתפארת לבנותיו ובעל מסור ןמעולה לרעיתו,דבר שהיה מובן וברור לך כבר בעבר,כפי שציינת לא פעם אחת.
ומחר נרים כוסית כל העשרה, אך אוי שכך נשורנו,עשרה ולא אחד עשר ולזה קוראים "צדק" לא ולא... אך איך ציינתי לא אחת בעבר, את איתנו,ואף לא אחד יכול לקחת את זה מעימנו. להתראות ילדה שלי
מיוסר אך האהבה רק חזקה
אבא

אבא

14/05/2009

שלום מרב
שוב חלפה שנה בדיוק ואני כאן - מעין יום זיכרון אישי, בו כל דקה, שעה ויום שעוברים מקרבים אלייך - ואת הרי כבר הגעת.

מה התחדש? הבריאות בסדר. הדודים חולים, חלקם מאוד, אבל אצל הקרובים יותר הכל כשורה. אני ממשיך לצייר ספרי ילדים וללמד באוניברסיטה. גר בקיבוץ, עדיין.

מקווה שטוב לך במקום בו את נמצאת ואולי כבר חזרת חזרה? יש כאלה המאמינים בכך, אז לך ותדע...

צחי

03/05/2009

קשה ליספור
חודש רודף חודש
שנה חולפת וזו שבעקבותיה מפציעה
ליל סדר פסח חולף וזה שאחריו בפתח
והנה אנו כאן , ליל סדר חמישי בלעדיך
למה... מדוע... היתכן... לא !!!
הריק מכלה בנו כל חלקה טובה
אין מה לעשות אלא להמתין...!!!
אבא אוהב, אובד ואבוד

אבא

12/04/2009

חג פסח נוסף ללא נוכחותך.....
אך מבטיח לך שעימנו את תמיד גם אם לא פיזית.....אוהבים, מתגעגעים ולעולם לא שוכחים....ענת גיא והבנות

גיא פאוזנר

09/04/2009

אהובה שלנו.
עוד פסח בלעדייך.כמה עצוב שאת לא איתנו,החמצה שלך ושלנו. שיהיה לך טוב היכן שאת נימצאת.אוהבים אותך כל כך וחסרים אותך כל כך,כולנו.

כל המשפחה האוהבת

08/04/2009

אחות לך אוהבת
אחותך שכה אהבת כבר ילדה גדולה, בגרה בשנה, חגגנו ביום שישי כולנו,שטויות, מה כולנו הרי את לא היית,ואולי בגל זאת היית,הרי אני שוחחתי איתך...עוד הפעם הזיות וראות רוח בלבד.למרות שלא נוכחת ולא הסבת לשולחן נוכחותך בלטה ועוד איך ליד ובתוך כך אחד מאיתנ
אבא...

אבא

08/02/2009

4 שנים-שני שושנים-אחותי האהובה
אשיר לך שיר עתיק נושן
אשיר לך זמר על שושן
היה היו ליפני שנים
שני שושנים
היה זה כבר.רחוק היום
אחד לבן.שני אדום

בני גן אחד.שני אחים
צימחו עלה צימחו חוחים
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עניים הלבן.
וערב בא ירד היום
עצם עניים האדום

ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות
כה ליבלבו.עד באה יד
יד שקטפה שושן אחד.
ואין יודע עד היום-
את הלבן או האדום

ורק יודעים כי הנותר
ליבו נישבר.ליבו נישבר....
היה היו ליפני שנים
שני שושנים
היה זה כבר רחוק היום.אחד לבן שני אדום.

סיגי

15/01/2009

ארבע שנים ,לעזאזל,ארבע שנים!!!!!
לא מאמין ולא רוצה להאמין אבל כבר ארבע שנים ארורות עברו להם,אחות יקירה שלי

גיא פאוזנר

14/01/2009

ארבע שנות-אין
פרידה בלתי נתפסת לפני ארבע שנות...

מ ה כבר נבקש פגישה חצי פגישה
ר ק עוד פעם אחת ודי
ב י נשבעתי
אוהב אבא

אבא

13/01/2009

ארבע שנים של געגועים

אמא

13/01/2009

גולת-הכותרת,ללא הרוח החיה המנווטת
השבוע נחגוג לאמא'לה יום הולדת,וזה יתרחש ביום ו' ,אם כי התאריך המדויק הוא ביום ה'.
השולחן ערוך, היין ימזג,עשרה חוגגים[הגרעין האיתן של המשפחה],הכוסיות יורמו "לחיים" [כן עולם כמנהגו נוהג],.ואת היוזמת והמארגנת,נעדרת,ושלא בהסכמתנו,
זכורני איך התייחסת ברצינות ליום הולדת זה במיוחד,בבחירת המתגה שלך ושלי,בדאגה לשלמות הערב,במאמץ שהדור השלישי יהנה.ומעל לכל בבחירת איגרת הברכה ומילות החום והלהט שכתבת מלב אוהב שחדרו ללב אהוב ואוהב של אמא'לה. עד כאן לפני שאשתנק...
אבא אוהב מחבק וכל כך עצוב.

אבא

05/01/2009

4 שנים ללכתך
אהובה שלי......וחסרונך רק הולך וגדל.....את בליבי.... חלק מנשמתי....כפרוש

סיגי

31/12/2008

4 שנים חלפו ועברו להן....לא נשכח לעולם עולמי
עולמים,אחות יקרה!!!

גיא פאוזנר

31/12/2008

אחותי אהובתי
כל כךכל כך מיתגעגעת אליך.

סיגי

11/12/2008

שמחה, אבל...
<ועוד יום הולדת בפתח
<ועוד הרמת כוסית בדרך
<ועוד אירוע משמח מפציע

<ואנחנו נתכנס מסביב לשולתן הערוך
<יום ו במחלצות חג
<עשר נפשות מלוכדות ואוהבות
<ו...כן, החסר כבד מנשוא
<אבל...את עימנו ניצבת מול עשרה זוגות
עינים,דומעות וכה אוהבות
<יהלום ,כידוע, לא מתכלה
וכך גם נפש אהובה לא נמסה
<הגוף לא עימנו, אך ההויה בתוכנו
כה אוהבים וכה חסרים
אמא ואבא

אבא

08/12/2008

אוהבים ומתגעגעים
יולי נוי ענת וגיא

גיא פאוזנר

05/12/2008

יום הולדת של מרב
נישמתי,
ציינו יום הולדת נוסף שלך-אבל בלעדייך.נרות יום הולדת לא הדלקנו-כי איך אפשר להדליק ''נר לשנה הבאה''כשאין לך יותר''שנה הבאה''?
במקום זה הדלקתי לך נר נשמה.איזה תחליף אומלל.אוהבת כל כך,אמא.

אמא

18/10/2008

הם הגיעו בגפם
ןהם באו,וגם סיגי,אבי,,נעם ושרון הגיעו,אמא ואנכי המתנו.הם נכנסו הדלת נתרקה,המתנו לבואך,באיחור קל ובחיוכך השרמנטי... אך זה לא התרחש ונזכרנו שאיש לא עבר דרכך לאסוף אותך.ונזכרנו...
ואז הרמנו כוסית,ושתקנו,ושתקנו,ושתקנו.איו מילים,אין חיוך,אין ברכות לבעלת השמחה,אלא תפילות שבלב,רק שתיקה ושולחן עמוס ערוך ליום הולדת ומי חסר וחסרונה רועם,את,בעלת השמחה וכה חסרה.........
אבא שכל כך אוהב

אבא

17/10/2008

נוסעים להרים לך כוסית ליומולדת....רק את חסרה שם!

ענת נוי יולי וגיא

17/10/2008

נוסעים להרים כוסית ליומולדת שלך.....רק את חסרה שם!

גיא פאוזנר

17/10/2008

לעולם לא נישכח
ניהיה לצידכם תמיד.
מישפחת שני

יובל ומרטינה שני

17/10/2008

תמיד תהיה חסרה !

גיא אזולאי

13/10/2008

מכתב ללא כתובת
מרב'קה שלי,מרב שלנו,
שנה חדשה בפתח,ערה'ש תשס'ט,וגם אותה את תחמיצי כפי שעוד תחמיצי שנים רבות נוספות.כמה עצוב שנקטפת מאתנו בטרם
מיצית את החיים,וכמה עצוב שלא זכית לראות את חזרתה של סיגי והמשפחה,שכן בנוסף להיותכן אחיות, הייתן חברות בלב ונפש.
אהובה שלי- שלנו,למרות שאת אינך,את מלווה אותי כל העת ,מהווה חלק מנישמתי,
ואני חיה איתך,אם לא פיזית,אז דרך הזכרונות והתמונות.
נישמתי,אינני יודעת אם, כפי שיש מאמינים,
את נמצאת במקום כלשהו, ואם כן, אני מקווה ששם טוב לך,ושיש לך שלווה ורגיעה.
תמשיכי לשמור עלינו מלמעלה, כי לעיתים,
במצבים מסוימים,נדמה לי שאולי, בכל זאת, זו את היית שם למעלה שכיוונת שהדברים יסתיימו כפי שהסתיימו, ולא כפי
שיכלו להסתיים.
חיים אותך ואיתך כל העת, מחבקים מנשקים ואוהבים כל כך,אמא אבא וכל המשפחה האוהבת.

כל המשפחה האוהבת

27/09/2008

ביום הולדת של אבא
והיום הוא יום הולדת של אבא,את היום פתחנו ליד האבן הפראית בבית העלמין מקום מנוחתך,לא הוצאנו הגה,כי זה היה מיותר,רק הרהרנו כל אחד בנפרד כמה זה יכול היה להיות אחרת אם גם את,יקרה שלנו היית עימנו, אך זה לא קורה,ולא יקרה.
בערב נתכנס במסעדה ונרים כוסית לחיים,את מבינה,"לחיים" בלעדייך.ונאחל לשמונה הקרובים לנו מכל וכמובן גם בשמך,בריאות ורק טוב.מיותר לציין שאת איתנו במרכז האירוע.
מחבקים וממשיכים אמא ואבא הכל כך אוהבים

אמא ואבא

29/08/2008

אוגוסט העצוב
הנה הפציע לו חודש-אוגוסט,חודש רווי אור.שמש זורחת,ונהורה.
חודש זה היה אמור להיות,במשפחתנו,חןדש מרנין.
חודש בו אנו חוגגים את יום הולדתם של נעם ושרון.חודש בו חל יום הולדת של אבא.
חודש בו נישאנו אנחנו.
חודש בו התחתנו סיגי ואבי.
להלכה סיבה למסיבה.
אך לא כך,אכן אנו מציינים ארועים אלו,אך מאז נפרדת מעימנו זה חודש עם צביטה בלב,תהייה,וחסר.
אוהבים,זוכרים,מתגעגעים וכואבים
אמא ואבא

אמא ואבא

04/08/2008

ממשיכים להתגעגע...

גיא פאוזנר

12/06/2008

שלום מרב
ושוב, בדיוק שנה אחרי שנכנסתי לכאן בפעם הראשונה, אני בא לבקר.
כשאני חושב על כך, אני מבין כי את הקדמת אותנו, פשוט כך, ובעוד מספר שנים, מי פחות מי יותר, נגיע כולנו למקום בו את נמצאת.
אני מקווה ומאמין כי טוב לך עכשיו.

להתראות,
צחי.

צחי

03/05/2008

אהובה שלנו ,נשמה שלנו.
ליל סדר רביעי שאת אינך,והגעגוע והחסר
גדולים כל כך.

אמא ואבא

19/04/2008

למרבוש המתוקה
את הדודה הכי מקסימה בעולם. אני רשמתי את זה לבד בלי עזרה.

נוי

21/03/2008

נשמה שלי
את כל כך חסרה לי.
אוהבת ומתגעגעת ,אמא.

אמא

21/03/2008

יש לי יום הולדת
ואת לא פה כדי לאחל לי מזל טוב...שמחה מעורבת בהרבה עצב
אוהבת אותך ומתגעגעת נורא את תמיד אצלי בלב... תמיד .אחותך

סיגי

26/01/2008

נשמה יפה וטהורה שלי
הזמן לא מכהה ולא מטשטש.. אתה איתי בליבי .בנישמתי כאילו לא עברו 3 שנים..
מתגעגעת .אוהבת וזוכרת כל רגע.... כפרוש

סיגי

21/01/2008

3 שנים וכאילו זה היה אתמול.....
שוב המפגש השנתי הלא נתפס בבית העלמין ושוב כל הכאב צף ועולה....אוהבים ומתגעגעים

גיא

29/12/2007

שלוש שנים-וכאילו היה זה אתמול
שלוש שנים חלפו מאותו יום תמישי מר ונימהר,כמה כואב על כל מה שהחמצת ולא הספקת,ואני שואל למה,למה הרי לא הרעת לאיש,
מתוקה שלי את כה חסרה לי החלל שנוצר לא יימדד בכל אמת מידה.
מנשק,משתנק ונחנק אבא שכה אוהב

אבא

27/12/2007

מרב'קה שלי-שלוש שנים שהלכת מאיתנו
ביום י'ח בטבת תשס'ה,עצמת עינייך לנצח.הותרת בי חלל גדול כל כך וכאב גדול עוד יותר על שאינך, ועל החיים שהחמצת ונלקחו ממך.אוהבת ומתגעגעת כל כך, אמא

אמא

27/12/2007

יום-הולדת... ורק את חסרה

סיגי

18/10/2007

יום הולזת...ובלעדיך
כל מילה מיותרת, אהובה שלי,
גם מעין הדמעות יבש עלי לחי

אבא

18/10/2007

18.10.1963-30.12.2004
צעירה לנצח

אמא

18/10/2007

אני זוכר אותך , מירב
למרות שחלפו יותר מ 25 שנים מאז שלמדנו יחד בגמנסיה , אני זוכר אותך היטב ...
ועכשיו לקראת יום הכיפורים אני רוצה להדליק נר לזכרך

ליאור

18/09/2007

ראש השנה תשס''ח

אמא

13/09/2007

אחותי... חברת הנפש האהובה שלי
מתגעגעת אלייךכל כך כל כך כל כך......אהובה שלי

סיגלית

02/09/2007

ביתי שלי,אהובתי.
היום לפני 4 שנים קבלנו את בשורת האיוב על מחלתך.את היום הארור הזה,שהפך והרס את חייך ואת חיינו לא אשכח לעולם.
חסרה אותך כל כך,אמא.
,

אמא

24/08/2007

בערוב היום
בערוב היום
שקיעה בהר יורדת

לרקיע הדהוי כעפר דלוח
נשואות עיני הזועקות
מאין יבוא עזרי
מהיכן תבוא ישועתי
הם לא יגיחו משום מקום
הם לא יצוצו יש מאין
כי את אינך. מרב שלי

אבא

12/07/2007

לדודה הכי מתוקה בעולם

נוי ויולי פאוזנר

10/07/2007

נשמה שלי,אהובה שלי.

אמא

15/06/2007

מלאכית שלנו...
אוהבים ומתגעגעים

גיא וענת פאוזנר

28/05/2007

שלום לך מרב
הכרתי אותך לפני למעלה מעשרים שנה (למדנו יחד בגימנסיה), ועדיין אינני שוכח.

צחי

03/05/2007

מרב'קה אהובה שלי
לו ידעת כמה עצוב לנו בלעדייך.
לו ידעת כמה אנו מתגעגעים אליך .

אמא

24/04/2007

מרב היקרה

עדנה ורמי קרוטמן

23/01/2007

מרבהיקרה לנו

אמנון וצביה קרוטמן

21/01/2007

אחותי אהובתי לנצח
מתגעגעת אלייך יותר מיום ליום....ולא מאמינה(עדיין) שכל חיי אהיה בילעדייך
הרי היינו כל כך קשורות.......
אוהבת אותך לנצח .. אחותך

סיגלית ישראל

19/01/2007

מרב'קה שלנו
ביום י'ח בטבת, תשס'ה, עצמת את עינייך
לנצח.אנו,אבא ואמא חיים אותך ואיתך כל
העת.נשארנו עם כאב תהומי ועם חלל
אינסופי,אבל כפי שאת היית חזקה ,גם
אנו משתדלים לנהוג באותה דרך.אוהבים
ומתגעגעים, אבא ואמא.

נאוה פאוזנר

13/01/2007

מרבלה נשמה שלנו
מרב שלנו
חלפו שנתיים.ומה שנשאר זה חלל עצום וריק.אך חלל זה הוא רק מבחינה פיזית בלבד.
מרבלה את איתנו בכל שעה, דקה , ושנייה, את איתנו בכל אשר נלך ,את עימנו ביום ובליל, את ממשיכה לחייך את חיוכך הקסום,...
הזמן אינו רופא הוא במקרה "טוב" מנתח הקורע אותנו באיזמלו
אוהבים ,מנשקים ומחבקים אמא ואבא האוהבים עד אין קץ

אביחי פאוזנר

10/01/2007