|
מצטער
|
עודד דנן
15/4/18
|
|
|
שלום וסליחה על ההפרעה...
כבר שנים שאני מתחבט אם לכתוב משהו למישהו ואת האמת היא שאני לא יודע מה לכתוב בגלל שכל מה שאכתוב לא יוכל במעט להקל או להסביר את עצמי...
קוראים לי עודד דנן ואני הבחור שמפורסם בתמונה עם גיא בצוק מנרה!!!
כותב את זה וזולגות הדמעות מעצמן!!!
עבדתי עם גיא בנהר הירדן כמאבטח והמעט שהצלחתי לקחת ממנו להנות ממנו אזכור ואנצור לעולם!!!!
אהבתי את גיא כאילו היה חבר שגדל איתי כל חיי!!!
אני גר באילת ואני נשוי לבת קיבוץ גינוסר וכל פעם שאני עובר ליד המושב הלב נמחץ והמחשבות הולכות רחוק מה יכל להיות אם ומה....
אני מצטער שאני כותב ככה בפייסבוק ורק עכשיו אבל הקרבה ליום הזיכרון לא מרפה ממני!!!
מקווה שאני לא נופל עול עלייך ככה ביום שישי אבל פשוט הייתי חייב....
אשמח פעם אם יתאפשר לבוא ולבקר במושב...
שתיהיה שבת שלום
ולקראת שבוע הבא שתיהיו חזקים כמו שגיא היה!!!!
אוהב עודד דנן.
|
|
|
|
ריגשת אותי הדס
|
ליאורה
11/2/14
|
|
|
אכן כן משה קינן איש יקר לי עד מאוד
רק מצבים כל כך קיצוניים יכולים להפגיש בין אנשים שבחיים שפויים
לא היה סיכוי שיפגשו
שנדע ימים טובים יותר
ליאורה
|
|
|
|
צמרמורת
|
הדס
11/12/13
|
|
|
שלום, הגעתי לעמוד הזה לגמרי "במקרה" ואני כולי צמרמורת. גם אני שמעתי על נפילתו של גיא הי"ד מהרצאתו של הרב קינן בהרצאתו הקבועה ברדיו, ביום שקם מהשבעה על אשתו המנוחה, וסיפר את סיפורכם, כיצד נפגשתם ואיך אתם גמלתם לו טובה, וניחמתם אותו באבלו שלו.
הוא הזכיר את התמרים. זה העביר בי צמרמורת.
אני בטחה שזכית לחזק אותו בעשייתו שכן מכל המנחמים שהגיעו, והיו רבים, הוא הזכיר כמה בודדים באותו היום ובינכם אותך.
אין ספק שזוהי יד ההשגחה, כל כך מחזק ומרגש לשמוע על אנשים כמוכם, שמתוך הכאב והצער שנוחת ביום בהיר, מודעים ומיישמים את צוואת הנפטרים - להמשיך בחיים ובטוב שבהם.
אתם ששופכים אור ומחזקים את כולנו.
הזכרת פה שהתקשורת אולי שכחה, אבל אני רוצה לומר לך, שכאשר אדם מעודד אדם אחר, מלמד אותו תכונה מסויימת, את אותו אדם אי אפשר לשכוח.
ואת זה זכיתם לעשות להמוני אנשים.
לפחות לי.
שתדעו רק טוב ונחת, וכל אחד מאיתנו, מעביר את האור הזה הלאה - וזהו הזיכרון האמיתי!
יהי זכרו ברוך.
|
|
|
|
שבע שנים בלעדיך גיא
|
אמא
27/7/13
|
|
|
הוא נשאר בן עשרים
והזמן חלף,
זמן שלא נגע בפניו,
זמן בלעדיו
הוא אבד בחולות
עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר
רגע אליו
גיא, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך
ועם השכחה
גיאה
שבע שנים של זכרון כל כך כואב. הזמן לא מרפא אלה רק מחריף את הכאב ואת האין. הרי זה לא הגיוני ולא נתפס שילד יוצא מהבית ולא חוזר .
אני הולכת לישון איתך קמה איתך מדברת אליך במהלך היום מדמיינת איפה הייתה היום אם המלחמה היתה מסתיימת יום לפני. בשנה הראשונה הייתי עולה אליך להר כל יום שישי אבל הפסקתי כי ההגעה לכאן כל כך הזוייה מבחינתי כל הגעה לפה מגלגלת אותי על כל סלע במורד ההר חורצת ומדגישה את הכאב והפצע המדמם נפתח שבוע אחר שבוע .אז החלטתי גיא להיות איתך במקום הכי חיי והחם שהיכרת בבית. אתה מביט בנו מכל פינה שזור בתמונותיהם של אחייך של אבא ושלי כאילו מעודכן בכל הרגעים היפים שלא הספקת לחוות
זה לא הגיוני שהחיים חוזרים למסלולם כאילו לא קרה דבר.
זה לא הגיוני שלא הוזכר ולו במשפט אחד יום השנה למלחמה
זה לא הגיוני שהמדינה ששלחה אתכם לקרב לא תזכור .אבל גיא היושב שם למעלה בחר אתכם אחד אחד לגינתו בידיעה גם שהשארתם פה הורים חזקים .
הורים שלא יוותרו
הורים שיעשו כל שיוכלו לשמר את זכרכם.
זה לא הגיוני להמשך לחייך ולחיות כשאתה לא פה. כן גיא אין הגיון בחיים האלה אבל מהאין הגיון צמחנו
מהאין הגיון החלטנו לשמר את זכרך כמה שרק נוכל וראה היום בנעמה את הילדים הקטנים שלא הכרת מצביעים על תמונתך בבית הקפה ואומרים בקול רם וברור –זה גיא
את החיוך הענק שלך ואת היותך חבר אמיתי בכל רמח אבריך איש לא יוכל לשכוח.
מהאין הגיון הזה הצלחנו אבא ואני להחזיר לאחייך את היכולת להמשיך הלאה
מהאין הגיון הזה אנחנו כולנו מצליחים לשמור על קשר נפלא עם חבריך ומהאין הגיון הזה נמשיך גיא ונתראה רק בעוד 40 שנה למרות הגעגועים והאהבה הרבה אליך.
ילד שלי - הרגע בו תחסר לנו ביותר יהיה בחתונה של מליסה ורועי אני מבטיחה לך ילד יקר שנישא אותך איתנו על כפיים וכל משב של רוח ילטף ויחבק אותם ואותנו ונדע שאתה שם
אוהבים וכל כך מתגעגעים
|
|
|
|
גיא
|
ליאורה
11/7/13
|
|
|
שירה יקירה
לפני יומים פירסמתי מכתב מלא בכאב על ה כאב והאכזבה שלנו ממה שקורה בחברה הישראלית הכאב שמנהיגי העם שחכו את הנופלים והתקשורת לא טרחה להזכיר על קיום הטקס ביום השנה
ובפתאום לקבל מכתב ממך ,לשמוע על המשך עשייתו של הרב קניין .
לדעת שדור של מפקדים בצהל שומע על הנופלים ומעריך את ההקרבה , משאיר עדין נר אחד של תקווה שאולי אתם הדור הצעיר תשנו משהו בחברה בה אנו חיים(כתבה בnrg(
לגבי הקפה- בית הקפה הפך לחדר הנצחתו של גיא .למקום מגיעות קבוצות השומעות את סיפור הבקעה השזור בסיפורו של גיא.
תודה על ההתענינות.
אזכרה לגיא תתקיים ב 26.7.13 בהר הרצל בשעה 1000
|
|
|
|
אנחנו איתכם
|
שירה
3/7/13
|
|
קורס קצינים
|
היי ליאורה,
אני צוערת בבה״ד 1, ובמסגרת הקורס עברנו הרצאה מאוד מרתקת של הרב משה קינן, הרצאה על שליחות, בחלק השני של ההרצאה הוא סיפר על גיא, ועל המפגש בינו לבינך בבית הקפה של גיא אני חייבת לציין שבחיים שלי לא התרגשתי ככה, ואם יש משהו שחרוט לי בראש מההרצאה הזאת, זה המשפט של משה - ״תסעו לגיא לי קפה ותמסרו לליאורה שמשה שלח אותכם״
אז קודם כל אני מברכת אותך על כך שאת משאירה את הקפה פתוח, אני מברכת אותך כי לפי דבריו של משה, בזכותך הוא עמד מולנו והרצה למרות אבלו.
משתתפת בצערך, מי יתן ותדעי רק אושר בחייך..
אין ספק שאני אבוא לבקר בקפה ואביא איתי עוד אנשים.
|
|
|
|
גיאלי
|
ליאורה
25/9/12
|
|
|
שלום נועם
דקות לפני כניסת החג נכנסתי לאתר והתרגשתי לקרוא את דבריך.
אל תחשוש להתקשר . זה לא מציק להיפך.
דיברנו בימים לא קלים והזכרון בכלל לא משהו...
אז פשוט לא איתרתי את מספרך בנייד.
אשמח לארח ולהראות את חדר ההנצחה של גיא בגיאלי
בפעם הבאה שתזדמן לאזור
גמר חתימה טובה
ליאורה
|
|
|
|
סגירת מעגל
|
דיין
24/9/12
|
|
|
על גיא שמעתי לראשונה מהרב משה קינן, מי שהחזיר את גיא הביתה.
הוא כמובן גם סיפר על בית הקפה של גיא ולי. אחת המחשבות שלנו (חניכים בקורס צבאי) היתה שחובה להגיע לבקר, אבל מי מגיע לבקעה ככה סתם ביום של חול....
לפני כחודש הגעתי במסגרת המילואים לאיזור שלכם, ביקרתי ביחד עם חיילי מספר פעמים בבית הקפה שהיה סגור, אפילו דיברנו בטלפון מתוך כוונה להיפגש, אך לצערי לא התאפשר הדבר (מתוך צורך להבטיח לכם חיים שלווים ככל שניתן....) אולי בפעם הבא.
משפחת חסון, שנה טובה וגמר חתימה טובה.
סגן (מיל) ד"ר דיין נעם
|
|
|
|
איש יקר אנא צור עימי קשר
|
ליאורה חסון
31/5/12
|
|
|
שלום אלי
. הידיעה שזוכרים ומזכירים את הילד המדהים שלי שהקריב את חייו למעננו בארץ ולמען חוזקם וביטחונם של היהודים בעולם
מחממת את הלב
אשמח אם תוכל ליצור עימי קשר ואתן לך חומרים נוספים
mail
HERBS119@GMAIL.COM
מרגש ומחמם את הלב
ליאורה חסון אם גיא
|
|
|
|
מכתב לליאורה
|
אלי ברד
28/5/12
|
|
|
ליאורה יקרה,
אני כותב לך מקנדה הרחוקה.
אני שליח ציבור בית הכנסת "בית רעים", שליד טורונטו.
לפני כל תפילת יזכור, אני עובר על האתר של EvelNet ומכין כמה מילים עלאחד הנופלים במלחמות ישראל.
מאד נרגשתי לקרוא את מילותיך לגיא וברשותך אני רוצה לשתף את חברי בית הכנסת שלנו בכאבך ולדבר עליך ועל גיא.
למרות שאננו מכירים, לאחר שקראתי את מכתביך באתר, אני מרגיש צורך לשתף, ולו במעט, את מה שעוברת אם שכולה.
בדרך זו, תדעי, שאפילו בקנדה הרחוקה, יש מי שיזכור את גיא.
נחמות,
אלי
|
|
|
|
דברים שכתב גיל רוזנבלום
|
ליאורה חסון
6/9/11
|
|
|
14.8.2011
בבוקר הארבעה-עשר באוגוסט 2006 היינו במצב רוח טוב. בלילה הקודם, לראשונה מזה יותר משבועיים מגמת ההתקדמות הייתה דרומה- לכיוון ישראל, לכיון הבית. היינו במצב רוח טוב כי אחרי מס' ימים של שמועות על הפסקת אש סוף סוף התחלנו להאמין שיש סיכוי שהיא תתממש, אז הרשנו לעצמנו טיפה'לה אופוריה. אחד החבר'ה הדליק את הטלפון כדי שנוכל להתעדכן קצת ולהבין מה המגמה. הוא שם על רמקול חדשות וכולנו חיכנו לשמוע על הפסקת האש ופתאום בום! "רב סמל גיא חסון, בן 24 מנעמה". חושך בעיניים, צלצולים באוזניים, והדבר הראשון שאני מצליח לחשוב עליו זה שביום שישי דיברתי עם אבא והוא אמר לי שגיא יצא מלבנון ושהכל בסדר, ופתאום הכל לא בסדר. הכל דפוק! לחברים סביבי שמנסים לנחם אני אומר שיעזבו אותי ושאני הולך להחליף את הצלף בעמדה. זמן לחשוב. והמחשבות אכן רצות ללא שליטה, מתערבבות עם זכרונות, נעות בין תנועה חשודה בעדשת הכוונת לבין הדשא הגדול במושב בו שיחקנו כדורגל. למרות שלא הייתי כשרון יוצא דופן גיא בד"כ בחר בי לקבוצה שלו כשעשינו כוחות. היינו שילוב לא רע על המגרש. ואז זכרון טרי של "גיא, תמזוג לי עוד חצי גולדסטאר", ופתאום אני ממש מודאג- מה יהיה עם הקפה? ושוב חזרה אחורה בזמן, אתה ואני מרכיבים יחידים של שיירת טרקטורונים קטנה שמקיפה את הגדר של בתי האריזה במושב שוב ושוב, כי רק שם הרשו לנו לנהוג לבד, הקפה אחרי הקפה, ובכל פעם מנסים למצוא בור חדש להכנס אליו, ערימת עפר חדשה לטפס עליה, או כל אתגר אחר לגיוון הנסיעה. ואז חבית העץ של גלנמורנג'י שהבאת ואיך התגאית בה, ונסיעה ארוכה לדרום עם שירים של שלמה ארצי כל הדרך. הכל מתערבב בראש- זכרונות ממלחמת "קבובות" במציאות של מלחמה אמיתית. הכל עמום, הכל ברור, הכל הזוי. הזוי הזוי הזוי. והכי הזוי הוא הגורל. יום קודם שני כוחות צה"ל בשתי גזרות שונות ספגו פגיעות ישירות של טילי נ.ט.. אצלנו שניים נפצעו קל. הזוי.
|
|
|
|
לחבר שכתב את ההספד האחרון
|
ליאורה חסון
19/4/10
|
|
|
ילד יקר שלי(גם מבלי שיודעת אני מי אתה)
ניסיתי לנחש מי הכותב ואני לא מצליחה
אני רוצה לחבק ולהגיד לך בוא אלינו . בוא לקבל חיבוק של תמיכה וכוחות להכיר בעובדה שהיתה לנו מתנה נפלאה שלרוע המזל נלקחה מאיתנו .
בוא על מנת שתוכל להמשיך ולסגור מעגל בינך ובין גיא
בוא על מנת שנוכל לשמוע עוד סיפורים על גיא
לא סליחה אתה צריך לבקש
מישהוא אחר שקטע לנו את חיי האושר הנפלאים שלנו צריך לבקש סליחה מכולנו
מחכים לך
ליאורה אם גיא חסון
|
|
|
|
סליחה
|
חבר
19/4/10
|
|
|
סליחה גיא,
סליחה שלא הגעתי ללוויה שלך.
סליחה שגם כשהגעתי לאחר שלושים יום לא יכולתי להתקרב אליך
ולהיפרד כמו שצריך.
לא יכולתי פשוט, זה היה קשה לי מידי, לא ידעתי איך להתמודד עם זה.
סליחה שלא באתי ל"גיא-לי" כשהזמנת אותי,
סליחה שעדיין לא הגעתי ל"גיאלי" סליחה!!
סליחה שאני מנסה להדחיק את הזיכרון כל השנה.
אבל יומיים בשנה אני לא יכול לברוח יום הזיכרון ויום נפילתך.
את יום נפילתך לא אשכח לעולם ואף אחד לא יודע שתמונתך
איתי בארנק כבר יותר משלוש שנים.
אבל על דבר אחד אני לא מצטער, על זה שזכיתי להכיר אותך,
בחגים הייתי שואל אם גיא וליקוש' מגיעים, הייתי מחכה לראות אם
תבואו לעשות איתנו "על האש" ביום העצמאות,
זו פעם ראשונה שאני פורש את מה שאני מרגיש וחושב עליך מאז ההלכת מאיתנו, אבל כל מ שקרוב אלי יודע שאתה איתי בכל רגע חשוב בחיי,
ביום חתונתי , כשלא ניכולתי לעצור את דימעותיי כשראיתי את ליקוש, ביום שגילתי שאני הופך להיות אבא, וביום שרציתילקרוא לבני גיא(ואח"כ התברר שלו בת) אבל אל דאגה , ילדתי תלמד את סיפורך. אני מקווה שבקרוב אוכל לאזור אומץ ולבקר אותך
אבל עד אז... שמור עלינו גיא, שמור על כל עם ישראל כמו שעשית כשנקראת אל הדגל,
ואני מביטח שכל עוד אני חי זיכרך לא ימוש
|
|
|
|
טקס בבית ספר גפנים
|
ליאורה חסון
4/5/09
|
|
כינור ראשון
|
דבריה של בתיה המורה למוסיקה
בכל תזמורת יש כינור ראשון
זה הכינור שנותן את הצליל אליו כל התזמורת מתכוונת .
הוא שמוביל את התזמורת .
זה אותו נגן שהמנצח מצביע רק עליו לפני שמצביע על התזמורת בסוף הקונצרט.
בכל כיתה יש כינור ראשון .
וכל מורה מיד מבחינה בו – היא לא חייבת להיות מורה למוסיקה כדי לדעת מי הכינור הראשון בכל כיתה.
אותו ילד שעיני כל הכיתה נשואות אליו הוא הילד הדומיננטי, המוביל ,
גיא היה כינור ראשון.
זכיתי להכיר את גיא כמורה למוסיקה.
כפי שאתם מתארים לעצמכם , זה לא תמיד קל, כי לא כולם מוכנים לשיר, לא כולם אוהבים לשיר את השירים האלה ( שירי ארץ ישראל ... באמת)
ובטח לא אוהבים לשמוע את המוסיקה הקלאסית ה"מיושנת" שהבאתי לשיעורים.
אבל בכיתה של גיא היה כייף , כי היה שם כינור ראשון שאהב מוסיקה וסחף אחריו את כל הכיתה .
גיא אהב כל כך את הארץ את שיריה ואת שביליה . גיא אהב בכלל , את כולם , תמיד צוחק תמיד שובב תמיד אופטימי.
האהבה שלו הדביקה את כולם ,
לסיום היינו רוצים לשיר לך גיא שיר שהוא לא שיר עצוב ומדכא אלא שיר שמסמל בעינינו יותר מכל את אהבתך אהבתנו לארץ שלנו אין לי ארץ אחרת .
|
|
|
|
קשת 123 נוה אפק רה"ע
|
חני שחר
27/4/09
|
|
|
ליאורה היקרה,
היום בבוקר ה-27/4/2009 בדרכינו לעיר צפת לארוע מרגש שנקשר ליוןם הזיכרון ויום העצמאות , הקשבתי לקולך ולדברייך ולשיחה המרגשת ולא ידעתי את נפשי , הקול היה כל כך מוכר מהעבר ובכיתי כי הרגשתי משהו שלא ניתן להסביר לפתע שמעתי
את שמך "ליאורה" ואמרתי זה קולה של ליאורה המפקדת שלי בקורס פקידות מבצעים ב-1978 ואכן זו רק את כי רק אחת כמוך יכולה להתבטא כך על בנה היקר ז"ל והכאב גדל והתעצם כי השכול נוראי , לא הכרתי את גיא אבל אני משוכנעת שהיה משהו מיוחד, כמוך, ואולי כמו שאני תמיד חושבת על בניי יותר מאיתנו,
היום היום בסימן ארועי יום הזיכרון זכיתי להשתתף בטקס חייל מצטיין שקיבל בני וליאורה תאמיני לי שדמעות האושר שזלגו בטקס היו רק פורקן לכאב שחשתי כל הדרך לצפון, המחשבות
לא מרפות מהבוקר ובנפשי שעדיין בוכה אני רוצה רק לראותך ולחבקך
יהי זכרו של גיא נצור בליבם של כל אוהביו ומכיריו ואני בינהם מהיום.
חני שחר (כהן)
|
|
|
|
שנה שלישית בלעדייך
|
ליאורה חסון
10/4/09
|
|
|
מתוק שלי
יום הולדת שלישי בלעדיך
ואתה רק בן 27
ולך החיי בתוכנו 24 שעות ביממה
החלטנו לחגוג יום הולדת בדרך שכל כך איפיינה אותך בחייך
ב16 באפריל ניפגש כולנו ביחד במקום שלך
גיא-לי קפה -לערב שירי ארץ ישראל בליווי הגיטרה
בדיוק כמו שאהבת
והכל כדי לומר לך אהבת חיי שרים וזוכרים אותך לעד
הערב מיועד לכל מי שחייו הצתלבו אי פעם בחייו של גיא
אוהבים בן יקר וכל כך מתגעגעים
כולנו
|
|
|
|
יום הולדת שלישי בלעדיך
|
רויטל וינשטוק
3/4/09
|
|
|
יום הולדת שלישי בלעדיך 2.4.09
גיא אחייני היקר
כמעט שלש שנים שאינך בנוף המדבר
חורף נוסף עבר במדבר
שוטף גאיות ונחלים
פרחי פרג וכרבולות דרדר
מכסים גבעות ומשעולים
על חולות צהובים בנעמה
צומחים בתים לאיטם
בנים חוזרים מפריחים ת'שממה
רואים בה את ביתם
בכרם החדש שניטע זה מכבר
ליבלוב שמבשר תחילתו של אביב
שורות שצובעות בירוק את המדבר
נראות מרחוק כציור מרהיב
ובכרם, פתולות נאחזות הקנוקנות
בסמוכות שעומדות בטורים נאים
כתהיות הנפש, שאט אט קונות
את הרצון והאחיזה בחיים
גיא אחייני היקר
איך שהזמן בורח לו וטס
קיץ שלישי שאינך במדבר
- עדיין זה בלתי נתפס
רויטל
|
|
|
|
יהי זכרך ברוך
|
שלומי
31/1/09
|
|
|
|
במותך ציוית לנו את החיים
|
|
|
|
מכתב לגיא
|
ליאורה -אם גיא
31/12/08
|
|
|
גיא שלי
שנתיים וחצי מאז נפלת ביומה האחרון של מלחמת לבנון השניה ושוב העם והמדינה שכל כך אהבת
שרוי במלחמה נוספת על הבית.
חפצי חיים הייתם אתה וחבריך לקרב .למלחמה אז, יצאת בנחישות רבה ובידיעה שמדינה ריבונית לא יכולה לשחק בחיי אזרחיה.
בני יקירי
8 שנים שרבים וטובים אזרחי דרום הארץ סובלים מהתקפות ועומדים איתן
בחייך חווית את פינוי גוש קטיף חוויה שהיית לך מאד קשה לא האמנת שפינוי זה יביא את השקט לאזור .כמה שצדקת.
ניסיתי לתאר לעצמי איך היית מתנהג באותו בוקר של שבת בה התחילה ישראל במתקפה
על זכותנו לחיות בשקט בארץ הזו.
אני רואה בעיני רוחי את שרירי פנייך את האקשן של לוודא מתי תגוייס ממש כמו לפני שנתיים
אני רוצה לחזק בחיבוק אבל אתה אינך.
מלחמתנו הצודקת של קבוצת הורים שכולים שנותרנו בלעדיכם ילדים יקרים קבוצה שנלחמה בכל דרך
שבמלחמה הבאה שהגיע מהר מידי ינהגו המנהיגים באחריות ובתבונה
ו היום מנהלים את המלחמה בעלי נסיון טובים יותר
מנהלים את המלחמה ללא התלהמות ללא יהירות
התקשורת משתדלת להפסיק את הקשקשת .צה"ל הכריז על שטח צבאי סגור מה שימנע
את התמונות שחווינו בשידור חיי.
הצלחנו יקירי ובזה יתכן שיחסכו חיי בנים יקרים.
אני בטוחה שתפרסו את כנפי המלאכים שלכם על עושי המלאכה .
שימרו על חיילי צהל במשימתם אורכם וגבורתכם לנגד עינהם
שימרו על גלעד שהפך לילד של כולנו
אין לנו ארץ אחרת ילד שלי ואיש לא יעשה את המלחמה בשבילנו
באהבה ובגעגועים
אמא
|
|
|
|
שנתיים בלעדייך פרח המדבר
|
ליאורה חסון
15/8/08
|
|
|
גיאה
שנתיים עברו מאותו ערב ארור בו התבשרנו את הבשורה הקשה מכל וחיינו אינם כשהיו.
אנחנו קמים כל בוקר עם תקווה בלב שמישהו טעה
מתאמצים לחדד את חוש השמיעה שמע נשמע שוב את טריקת הדלת בביתך
מתאמצים לראות אותך נכנס הביתה
אני משתדלת לשמור על סימני גלגלי האופניים שעל הקיר בכניסה שמע יחזרו האופניים למקומם בסיום הרכיבה הבאה שלך ביום שישי בצוק מנרה
אבל כנראה שמישהו שם למעלה החליט אחרת.החליט להרוס חיים נפלאים ומושלמים שהיו לנו כמשפחה.
ועכשיו הכל אחרת בני שלי
המדינה שיצאת להגן עליה מונהגת על ידי אנשים לא ראויים שדמך ודם חבריך לא גרמו להם לקחת אחריות.
מנהיגים שיצאו להגן על עורם הפוליטי בימיה האחרונים של המלחמה ובכך פשטו את עורי שלי
ואילו אזרחי המדינה הזו ש שולחים את בניהם לקרב ראויים גם ראויים
ואנחנו ,שמוקפים במשפחה הנפלאה שלך אחיך רועי אחיותך רעות יובל בליקוש שלך ובלירון
במשפחה המורחבת, בחברים הנפלאים שלנו ,ובחבריך מהפנמיה ,הצבא ובמפקדיך מהמלחמה מנסים לקום ולמצוא את כל הכוחות בשביל להמשיך
ישנם הרבה דברים שלא ניתן להסביר בעולמנו .המחשבות עליך ועל מה שקרה מלוות אותי כל דקה שאני ערה שזה בערך רוב שעות היממה והמוזר והלא מובן שכשאני מדברת איתך תמיד משהוא קורה שיר שלך מתנגן ברדיו, טלפון מאחד החברים או תחושה שלא ניתנת להסבר שמיעת הלמות ליבך לצידי.
ואתם חבריו של גיא
גם אתם עוברים יום יום את הקושי בתחושת האובדן וחסרונו של גיא מלווה אותכם שעה שעה
אבל אם תרימו ראש תוכלו לחוש פה את התזזיות של גיא עובר פה בניכם במין איזו רוח מלטפת עם החיוך הנצחי והשטוטניקיות ששיכת רק לו כמבקש מכם הי חברים הרימו ראש זיכרו אותי כדבר חי ונושם הנמצא אי שם במרחקים . המשיכו לחייך ולחיות טוב כפי שגיא עשה וכשתרקדו בחתונה הקרובה של אלעד הרימו על כתפיכם בריקוד ובאהבה רבה את שני המלאכים יניב וגיא
גיא
השבוע הנציחו חבריך אותכם 6 מלאכים מגדוד 7002 ביער עופר
ועם כל העצבות היה גם מאוד חיי ושמח חבריך דאגו שרבים וטובים בארץ הזו לא ישכחו את הקורבן האדיר שהקרבנו.ואתה שהסתכלת עלינו מלמעלה הבנת שהפקדת אותנו בידים טובות ידי חבריך שממשיכים בהדיקות רבה לחבק אותנו ולזכור אותך.
נשמה יקרה שלי
אתם רבים מידי שם למעלה אתה ויניב ועמנואל ואוהד ועוז ורועי ואליאל ואלעד וקירל ונמרוד וינון
רפנאל ונדב ויפתח ויהונתן ואיתמר וניר ובנים יקרים נוספים
אנא פירסו את כנפי המלאכים שלכם על המדינה הזו שלמענה לחמתם ועשו הכל שהמדינה הזו תהיה ראוייה לקורבן האדיר שהקרבנו
נוח על משכבך בשלום בן יקר
אוהבים אותך וכל כך מתגעגעים
|
|
|
|
כל כך מתגעגעת
|
ליאורה חסון
13/6/08
|
|
|
גיאה שלי
כמעט שנתיים 13 ליוני יום שישי -יום שכולם פוחדים מימנו ואני- מנסה להדחיק ולברוח מאותו 13 לאוגוסט כאילו אומרת לזמן אל תתקרב אלי לא יתכן שאותו יום ארור שוב כל כך קרוב.
ושוב פריחה אדומה בחצר תחילת קיץ ארור נוסף בלעדיך ילד וילד תישאר כגיא נפרש על ארץ מלחמה קרוב עכשיו לאמא אדמה
ואני לא מסוגלת לעלות ולגעת באותה אמא אדמה המחבקת אותך עכשיו.
העולם רע ילד שלי אתה ששילמת את מחיר עצמאות המדינה הזו
לא תארת לעצמך וגם אנחנו לא שהחיים יעברו לסדר יום רגיל כל כך מהר אצל כל כך הרבה אנשים כולל מי ששלח אותך ואת חבריך.ורק אצלנו החור בלב הולך וגדל. והגעגועים לא מרפים
אני מסתכלת על תמונותיך בחדר העבודה שלי והלב מבקש להאמין שאתה ממשיך להנות לך שם במרחבי מונגוליה ועוד תחזור
אבל הראש מבין שאין חזרה מהמרחבים שבהם אתה מרחף עכשיו
כמה חסר לי החיבוק שלך כמה חסרים לי הכעסים שלך
כמה חסרה לי השטותנקיות שלך
ואני נשארת כאן עם שק כעסים על אותם הטיפשים ששלחו אותכם ביומה האחרון של המלחמה לפעולה מיותרת שהיתה אמורה להציל את עורם הפוליטי ופשטו את עורי שלי מעלי
מחבקת אותך ממרחקים אהובי שלי
אמא
|
|
|
|
גיאצ'ו
|
חן אהרוני
27/5/08
|
|
גיאצ'ו
|
|
משנה לשנה זה יותר כואב ואיך שאתה כ"כ חסר ....
|
|
|
|
געגוע
|
עידן
28/4/08
|
|
|
ככה זה היה תמיד.. מאז שעזבנו את הפנימייה פחות או יותר היינו בקשר פעם בחודש..אין מה לעשות המרחק עשה את שלו אבל מה עד היום כולנו בטוחים וכולנו יודעים,שלא משנה מתי נרים טלפון השיחה תתחיל כאילו רק אתמול נפרדנו ..וזה היתרון בחברים הכי טובים כשאתה פוגש אותם גם אם זה אחרי שנים אתם יכולים להמשיך מאותה נקודה בה עצרתם ..אז היום אחרי שפתחתי את הדף הזה כלכך הרבה פעמים היום פתחתי אותו עם הרגשה שונה ,עבר עליי כמו על כל אחד יום לא משהו ,עולם מבולבל ואנחנו יחד איתו לא מבינים כל דבר ,מי נגד מי ? מדוע? למה?ומתי? ותמיד ברגעים הללו אתה מחפש את החברים, את הזמן הזה להעביר שיחה קלילה סתם על החיים, שם אתה היית נכנס לתמונה ..ואז בזפזופ קליל בזכרון של הנייד שמך מופיע ושוב זה מכה ..הגעגוע בעיקר לדברים הפשוטים ...המצחיקים..הכל כך חבריים..העידכונים ..אבל היום אני לא צריך להתעדכן אני יודע לצערי איפה אתה נמצא כל דקה וכל שניה...אני לא שוכח ותמיד זוכר..זוכר שאתה חבר...מאלה של פעם שאני כל כך מעריך ותמיד רוצה לידי גם אם הקשר הוא לא יומיומי כי אלו הם החבריים האמיתיים אלו הם אנשים ואתה גיא היית ותמיד תישאר כזה אז אני מקווה שמאיפה שאתה נמצא אתה רואה ..את המשפחה..החברים ..ובעיקר את הגעגועים..כי כל יום שעובר אתה פשוט חסר..
עידן
|
|
|
|
גיא
|
ליאורה חסון
31/1/08
|
|
|
מכתב לגיא
לאחר לילה קשה המלא תחושת החמצה.
לילה שתחושותיו הזכירו לי את היום בו איבדנו אותך גיא
הניסיון להיתפס בכל שבריר של מילה חיובית על תפקודם של האשמים
הניסיון לנגח בצבא ולחפש את השג-כמו תמיד
הניסיון להישאר וליהנות ממנעמי השלטון ללא לקיחת אחריות מציב שאלה שניסתי להתחמק מימנה
זמן רב.
האם הצטרפנו למש הפריירים המקריבים את בניהם למען הנהגה לא ראויה
האם שגיתי בחינוך
האם ההקרבה המשפחתית לאחר נפילתך שווה וזהה לערכים שההנהגה משרישה כאן
קיוותי שאהוד ברק יזרע את זרעי החזרה לשפיות -לערכיות-ולמוסריות כפי שהבטיח
מאהוד אולמרט גם לפני פרסום הדוח הסופי לא ציפיתי לכלום
אהוד אולמרט היצלח לשכנע את הועדה לגבי ה60 השעות האחרונות לגבי כוונתו אף שגם היא מצאה שהם בוצעו רע ובמחיר כבד-אותי לא
אני זוכרת שהוא מינה שר בטחון למדינת ישראל מתוך שיקולים קואליציונים נוחים לו
אני ראיתי את עינהם של הלוחמים חבריך שהגיעו שעות ספורות לאחר נפילתך ושמעתי על הברדק שהיה מנת חלקם
אני שמעתי אותך גיא ב11 לאוגוסט ב20:30 מאוכזב מניהול המלחמה וכואב את אי הכנתכם במהלך השנים האחרונות למלחמה ( גיא הוכשר כמו רבים מבנינו ללוחמה בשטחים-כשהדרג המדיני שנים קיצץ בבטחון )
אני לא שוכחת לרגע שב11 לאוגוסט 10 ד לאחר קבלת טיוטת ההסכם להחלטת האום -הסכם -שממשלת ישראל קיבלה ניתנה לכם פקודה לצאת למהלך קרקעי
כשאבא ביקש להבין מה קורה בשטח אמרת לו ואלו היו מילותיך האחרונות איתנו
"אבא תצפה בסרט על ויאטנאם -זה מה שקורה פה-ב ר ד ק כל פעם מקבלים פקודה אחרת."
גיאה-אנחנו יודעים בדיוק מי אחרי ונותן פקודות- הדרג המדיני ומי מבצע צהל
גיאה
חינכנו אותך ואת אחייך לאהבת הארץ
לידיעה שאין לנו ארץ אחרת
לידיעה שלאחר השואה ותקומת המדינה הזו חובתנו לשמור על צהל חזק
גיאה שלי
אני מבקשת סליחה שלא השכלתי לחנך אותך במדינה שההנהגה בה ראויה
מבקשת סליחה ומבטיחה למען אחיך ובנים נפלאים רבים אחרים להילחמם בהם עד שיהיו ראויים
אולמרט לא יבין את תחושותיי אלו
רק אבא האורז לבנו תיק למילואים או הנשאר ער בלילה מחרדה לשלומו יבין את תחושותי
סליחה בני
נוח על משכבך בשלום אהבת חיי
אמא
-------Original Message
|
|
|
|
זוכרים אותך גיא
|
אבי מור
27/12/07
|
|
|
גיא
פגשנו את הוריך בתל לכיש , אמך ליאורה סיפרה
אודותיך , והדגישה כי אהבתך לארץ היתה גדולה מאד . סיפרה גם שאהבת מאד לרכיבה באופניי דאוונהיל .
קבלנו מהוריך סטיקר זוכרים אותך גיא.
הסטיקר זה הוא איתי , אני לא אשכח אותך
וגם קבוצת הסיירים באופני הרים לא תשכח אותך.
תשמור אלינו מלמעלה
אבי
|
|
|
|
כמה שאתה חסר
|
ליאורה חסון
21/12/07
|
|
|
גיאה שלי
נכון אני יודעת שהיית רוצה אותנו יותר חזקים
אבל השבר קשה מנשאו.כל רגע מגלים יותר עד כמה אתה חסר
ליהי שלך יצאה לחיים חדשים בתמיכתנו ואהבתנו כמו שביקשת ביום האחרון שדיברנו"אמא תשמרו על ליהי"
ועכשיו נמשיך לשמור ולחבק על אחייך שאתה כל כך חסר להם
גיאה שבוע שעבר פגשנו חבורת רוכבי אופנים אנשי ארץ ישראל הטובה כאלה שיודעים להעריך וכבד את זכרכם
ראיתי אותך שם בכל פינה אותם בגדים אותו אדרנלין שהציף אותך כשרק נגעת באופניים
שמור עלינו ועליהם ממעל
באהבה רבה מלאת געגועים
אמא
להת פרח המדבר שלי
|
|
|
|
גיא חסון 11/12/07
|
עדי אוזן
11/12/07
|
|
גיא חסון 11/12/07
|
אני זוכר כשבאת ביחד עם לי למושב שלנו
אני זוכר כשסיפרת לנו על פרוייקט "בית הקפה"
אני זוכר שהלכנו ביחד עם הבנות באותו ערב לשתות קפה
ואני זוכר את מספר שיחות הטלפון בינינו כשרצית לשאול את דעתי על בית הקפה.
אני זוכר שהבטחתי לבוא לבקר אותך כשבית הקפה יהיה מוכן אבל אתה יודע השיגרה שאבה אותנו ,הגעתי אך כבר היה מאוחר מידי כי אתה לא היית.
עצוב לדעת שזה רק מספר הזיכרונות שלי ממך.
אנחנו בני דודים אבל הזכרונות מועטים:
יש אומרים שזה המרחק
רק לאחר המקרה הבנתי עד כמה אני אוהב אותך אחי
אתה חסר לנו.
רציתי שתדע שאני ורויטל מתחתנים וקשה לי לחשוב שלא תגיע
שלא תחשוב לרגע לא ששכחנו אותך , תמונות שלך מתנוססות בגאוה על המקרר של אימא היינו מוכנים להקריב הכל כדי שנתעורר מהסיוט הזה ,לצערנו זאת מציאות .
בזיכרוננו לעד אתה גיא.
|
|
|
|
גיאה שלי
|
ליאורה חסון
30/11/07
|
|
|
איך זה ששמש וירח לא עצרו מסעם
ואנחנו ממשיכים לנשום
ציפורים ממשיכות להשמיע קולן
והכל הכל כתמול שלשום
לא מצליחה להבין
היה איש שלם
לא מצליחה להפנים
שמה שהיה כבר אין
רוצה לצרוח בראש חוצות
עושה זאת רק בתוך המכונית
עולם ומלואו וכל הארצות
עצרו, נגמרה התוכנית
זאת שבה חיינו כולנו
שמחים, כועסים על לא כלום
במשחק של חיים שכך האמנו
הוא המהות ולעולם הוא יקום
משהו עצר לנו את הרכבת
והכריח אותנו לרדת
משהו שאב את ליבנו כאבן שואבת
והוליד כאב לא נבאה כל מגדת
ואני לא מצליחה להבין
היה איש שאת הטוב מגלם
לא מצליחה להפנים
שמה שהיה כבר אין
לא מצליחה להבין
עלם חמודות שכמותו
לא מצליחה להפנים
הו, כמה אני אוהבת אותו
לא מצליחה להבין
איך רוח אפיים פתאום נעלמת
לא מצליחה להפנים
האם מציאות או עדיין חולמת.
(רויטל בשם כולנו)
גיאה שלי כל כך מתגעגעת אליך ילד שלי
יש שנוהגים לומר הזמן ירפא. אז דע לך ילדי שהימים שעוברים בלעדיך קשים מנשוא
"בלעדיך ילד וילד תישאר
כגיא נישא על ארץ מלחמה
קרוב עכשיו לאמא אדמה
תמיד תישאר פרח המדבר שלי
באהבת אין קץ ובגעגועים רבים
אמא
|
|
|
|
מתגעגע
|
קובי
15/11/07
|
|
|
|
כ"כ עצוב וכואב לחשוב שלא נראה אותך יותר קצת קשה להאמין שזהו כאן זה נגמר גיא בתקופה הקצרה שהכרתי אותך הכרתי אדם מדהים עם המון שאיפות לעתיד אדם חכם ומעניין והחשוב מהם חבר אמיתי גיא לא זכיתי ללוות אותך בדרכך האחרונה ואני מצטער על הנפילה שלך שמעתי רק יום אחרי כשיצאתי מלבנון בסוף המלחמה אני לעולם לא אשכח את רגע הבשורה מחופית שהכירה ואהבה אותך כ"כ התיישבתי לבדי ולא רציתי להאמין שדווקא אתה פשוט לא האמנתי אני לא אשכח כמה בכיתי כמו ילד אני לעולם לא אשכח כמה כיף היה לראות אותך בתחילת המשמרת במסוף להיות בחברתך את הצחוקים שהרצנו יחד המאבטחים את הרשיון על האופנוע שעשינו יחד ואת הגיטרה שכ"כ היתלבטת אם לקנות או לא וכמה שמחת שקנית אותה גיא יום אחד לא עובר לי בלי לחשוב עלייך קשה להשלים עם העובדה אוהב אותך מאוד ומתגעגע קובי כהן
|
|
|
|
הכי טוב
|
ענת
14/8/07
|
|
|
אני טובה בלקחת את השם שלך ושל לי ולהפוך את ללוגו, לקחת תמונה שלך במבט רציני ולייצר מדבקה שקורעת את הלב, לקחת תמונה שאבא שלך אוהב ולייצר פוסטר גדול להחנק ולהבין .
מתגעגעים לטלפונים, להכל צריך להעשות עכשין, לירידות עלי איזה דודה "צפונבונית" אוהבים אריה ענת אור ואסף
|
|
|
|
רק עוד שעה...
|
ליאורה חסון
14/7/07
|
|
|
רק עוד שעה
בא אוכל ללטף את פניך גיא
לחבק עד כלות הנשמה
להגיד כמה אוהבת -עד שתאמר די
ולהריח אותך באותה הנשימה
רק עוד שעה
שבה אבא ואתה בחיבוק גברים
תיפרדו בדממה דקה
אבא מאופק לא מרבה במילים
יבטא כך אהבה עמוקה
רק עוד שעה
לשיחה על החממות בלי להסס
אני מחכה לעצותך כל כך
מה לשתול מה לגדל מה לרסס
רק עוד שעה
של הזדמנות להיפרד מרועי רעות ויובל
אחים אוהבים לאח יקר
לשבת מחובקים,סופרים זמן שיאזל
ושואלים דעתך על השיר בכיכר
רק עוד שעה
להיפרד מליקוש אהובת ליבך
לה אנו דואגים מכל הלב
כל מילה שביקשת-למעשה הפכה
מערבבת לב כואב ואוהב
רק עוד שעה
לקבל הוראות אחרונות לקפה
ומה דעתך על הפרגולה והצל
לשמוע אותך מתלהב-זה יפה!!
כשידך על מותנך- והמכנס נופל
רק עוד שעה
שנמשיך לחיות
למרות הכאב שאת הלב חתך
ננצל כל דקה אתך להיות
ולהבטיח אהוב שלעולם לא נשכח
|
|
|
|
גיא שלי
|
ליאורה חסון
2/6/07
|
|
|
גיאה שלי
עוד מעט וכמעט שנה שנעלמת מחיינו והכאב אינו מרפה
נדמה שעוד מעט תחזיר מהטיול השני שלך אבל אין תאריך יעד
אין שיחות במסינגר אין סימן חיים
התמונות בבית האופנים המיותמים הנעלים שלך שעומדות מחוץ לדירה מבהירים לנו שהמציאות השתנתה ואתה לא פה
בן יקר
הגעגועים מכרסמים הרצון לעוד נגיעה אחת מטריפים
אבל ..נזכור אותך תמיד עם החיוך הענק עם טוב הלב הענק עם צלילי השירה והגיטרה ואני מקווה שכשאתה מתבונן בנו ואני מאמינה שאומנם כך תדע שעם כל הכאב אנחנו נשמור על שפיות נזכור אותך אהבת חיינו ונמשיך
אתמול חגגנו שנה לפתיחת בית הקפה "גיא-לי" שמחנו בדיוק כמו שהיית רוצה וכך נמשיך
שמור עלינו מלמעלה ונוח על משכבך בשלום נשמת חיי
אמא
|
|
|
|
גיא
|
תומר
22/4/07
|
|
|
גיא היינו חברים טובים כמו אחים ולא הספקנו הרבה דברים
אבל כנראה שאלוהים קורא למלאכים גם אז הם מיד מתייצבים
ואנחנו נשארנו עם המון געגועים.תומר עזרן
|
|
|
|
גיא
|
עמית
12/9/06
|
|
|
האבדן שלך צורב בנו יום יום, שעה שעה.
החסרון שלך מכה ללא הפוגה.
גיא,
אתה כל כך חסר! אנחנו פה מתגעגעים כל כך .
תשמור על עצמך שם למעלה...
אנחנו יודעים שאתה רואה אותנו ומבטיחים שלא לאכזב. אף פעם.
|
|
|
|
גיא
|
יונתן
18/8/06
|
|
|
גיא היה לי הזכות להכיר אתך בעת שרותנו בנח"ל היית לוחם דגול ואמיץ. נאמן לחברים , אובדן אמיתי.
"אלוקים קוטף רק תטובים"
|
|