המידע נמסר באדיבות מכון עתים.
זמן האבלות במסורת היהודית מחולק לארבע תקופות מרכזיות, כאשר בכל אחת מהן מנהגי האבלות הם שונים. הראשונה היא תקופת האנינות, הזמן שבין הפטירה לבין הקבורה. לאחר הקבורה נוהגים לחלק את הזמנים לשבוע הראשון - 'השבעה' (שלושה ימי 'בכי' וארבעה ימי 'אבל'), לחודש הראשון - 'השלושים', ולשנה הראשונה. לאחר מכן נוהג יום זיכרון פעם בשנה, בתאריך העברי המקביל ליום הפטירה. מנהגי האבלות משתנים מתקופת זמן אחת לשנייה, וככל שמתרחקים ממועד הפטירה- כך הולכים סממני האבלות ופוחתים. תפקידם של המנהגים לסייע לכם למצוא איזון ראוי בין הרצון והצורך להתאבל, לבין ההכרח שרואה המסורת היהודית להתמודד עם הכאב ולשוב לחיים. מנהגי האבלות גם מציעים כיצד לנהוג בשעה של אבדן עצות וחוסר אונים ומקלים על המבוכה שבהתלבטות ובחוסר הידיעה. ככל שעובר הזמן, הציפייה והתקווה היא כי האדם מתאושש מן האבל, חוזר לשגרת חייו וזקוק לפחות ופחות הדרכה חיצונית.
למידע נוסף (אתר מכון עתים):