|
המידע
נמסר באדיבות
מכון עתים.
המנהגים הנהוגים סביב קבורת
המת התפתחו במשך השנים, חלקם מקובלים יותר וחלקם פחות. מנהגים אלה קשורים בשמירה על
כבוד המת ובאופן בו ייזכר, בהתחשבות במשפחה האבלה או בציבור, שיש לסייע להם להשלים
עם המוות. יש מן המנהגים שעוסקים בחשבון הנפש שדבר הפטירה מעורר, ויש מנהגים הנובעים
מן החרדה האנושית הטבעית מן המוות. בין השאר, וכמו בכל מקום בעולם ביחס לטקסי קבורה
- התפתחו גם מנהגים מיסטיים ועממיים, שמקורם בדרך-כלל בקבלה, והם קשורים באמונות מקובלות
לגבי משמעות המוות והישארות הנפש.
הגרעין הקשה של המנהגים קשור בחובות דתיות או במצוות שהמסורת היהודית מקפידה עליהן.
על גרעין זה נוספו מנהגים רבים, שאומצו בחלק מקהילות ישראל במקומות שונים, ומעמדם שנוי
במחלוקת. לכן, מי שמתקשה 'להתחבר' אל מנהגים אלו ומעוניין שלא לבצעם - יכול לצמצם חלק
מהם, ועדיין לקבור 'כדת משה וישראל'. ככלל ניתן לומר, כי מה שנוגע לגוף המת הינו באחריות
החברה קדישא, וייעשה באופן המסורתי המקובל. לעומת זאת, מה שקשור למשפחה האבלה ולמעשיה
-נתון להחלטתה ויש בידה לבקש שלא לבצע חלק מן המנהגים, שאינם מתיישבים עם האופן בו
ברצונה להתאבל.
שימו לב! לא ניתן לדייק
באופן מוחלט בכל פרטי הטקס, כיוון שהדברים משתנים ממקום למקום, ומחברה קדישא אחת לשנייה.
לעתים יתווספו מזמור, קינה או פסוקים אחדים. לפעמים ישתנה מעט סדר הדברים. מדי פעם
יינקטו מנהגים מקומיים או עדתיים.
|