|
|
יהי זכרו ברוך
הייתי תלמידה בתיכון "מטרו ווסט", ובמשך שנים ישבתי לעבוד ליד התמונה של רן בספריית בית הספר. סיימתי את הלימודים לפני למעלה מעשור אבל עד היום אני זוכרת את שמו ואת סיפורו. למשפחה - דעו שיש מי שזוכר וחושב עליכם.
(יום הזיכרון 2020)
|
גל |
26/04/2020 |
|
|
זוכרים וכואבים
למשפחת ארמן,
בטקס יום הזיכרון השנה (תשע"ז) בבית הספר תיכון אביב ברעננה העלינו את זכר הנופלים באסון המסוקים וביניהם בנכם רן.
תהא זו השתתפותנו הכנה בכאב הבלתי פוסק כבר 20 שנה.
אביגיל / מורה
|
אביגיל ויניק |
05/05/2017 |
|
|
19 שנה בלעדייך...
מתגעגעת המון, הבן הבכור שלי דומה לרני 2 טיפות מים... ובכול יום נזכרת בכך אחי הגדול..
|
טלי |
07/05/2016 |
|
|
רן, השנה בלי נדר אפקוד את בית העלמין
עשיתי עם רן טירונות וקורס בחיל הקשר.
לאחר 6 חודשים בלבנון בהם התראינו לסירוגין עברתי לחיל רגלים.
בליל אסון המסוקים שהינו בצפון לקראת עלייה ללבנון.
מיד כדשמעתי על האסון חששתי לחיי חבריי כי ידעתי שהסיכוי שמי מהם נמצא על אחד הסוים מאוד גבוה.
רן, נולדנו באותו היום באותה שנה.
בכל יום זכרון אני חושב מה היה אילו.
השנה החלטתי שהגיע הזמן להגיע ביום הזכרון לבקר אותך ולספר למשפחה שלך שלמרות הזמן שעבר, אני עדיין זוכר אותך.
יהי זכרך ברוך!
|
שמואל ב |
22/04/2015 |
|
|
18 שנים ללא רני
13.2.2015
ילד שלי
בדרך כלל כשאנחנו מציינים 18 שנים
האסוציאציה היא של נוער ,כייף ,בילויים .של שיא הפריחה והנאות החיים.
אבל , במשפחתנו , רני ,השנה 18 שנים מציינים את כאב הלב הגדול שלנו.
מאז ה- 4.2.97 בו אירע אסון המסוקים
אלו 18 שנים של שיברון לב גדול ,לתמיד.
18 שנים של חוסר אין סופי ,רני ,כיום ובעתיד.
18 שנים של געגועים לעיתים בלתי נסבלים.
18 שנים של זיכרונות בלבד בלא לאחוז בך ,לומר מילים.
ללא מגע אנושי , ללא חיבוק ,ללא פניך השלוות,
ללא הצחוק , החיוך המבויש ותכול עיניך הטובות .
לגביך רני , אלו 18 שנים מאז נעצרו , תמו חייך .
ללא לימודים ,ללא חיי חברה ,ללא בת זוג ,ילדים ,ללא תכניות.
כל שנה כשמגיע התאריך:4.2 התחושה היא
"איך הזמן עבר חלף , עוד שנה בלי רני"
ואז עולים וצפים הזיכרונות שלנו עלייך והמחשבות "מה היה אילו?"
הכאב הגדול שלנו צורב בגלל החיים שאתה החמצת, ומה שאנו מחמיצים.
האחייניות והאחיינים שלך שלא זכו להכיר אותך
נולדו לחלל שהותרת.
אך אנו מזכירים אותך, מדברים ומספרים עליך ,מה עשית ,אמרת יצרת,
היית גאה בהם ,עד כמה גדלו ובגרו המקסימים
הממלאים את ליבנו באהבה ונותנים טעם לחיים .
מאיה היחידה שזכתה להכירך כבר משרתת בצבא .
כן , מאיה כבר חיילת .וכשהיא אמרה לי שהיא רוצה לעשות צבא משמעותי ולתרום למדינה , נזכרתי בדבריך .
כאשר אחרי שנתיים שרות בלבנון ביקשנו ממך שתבקש העברה ,
אתה ענית שאתה אוהב את תפקידך ואם אתה תוותר ואחרים יוותרו,
מי יעשה את העבודה ,
וצדקת .גבולות ארצנו ממשיכים לרחוש ולסכן את תושבי המדינה,
אך חיילים עם מוטיבציה גבוהה , המונעים עם אותה אהבה למדינה
מגינים עלינו נאמנה.
אתה , רני יקר ,תישאר תמיד סמל לארץ ישראל הטובה והיפה,
ותמיד תמיד תחסר כל כך למשפחה ולחברים.
מתגעגעים אליך וכל כך אוהבים
אמא
|
רבקה ארמן |
10/02/2015 |
|
|
למשפחת ארמן היקרה - חיבוק גדול
|
לילי |
05/05/2014 |
|
|
לזכר אחי היקר
תמיד נזכור אותך מרגישה אותך כאילו לא עזבת... רואה את דמותך בבן הבכור שלי מאוד וזה עושה לי טוב...
|
טלי ארמן דוד |
04/05/2014 |
|
|
17 שנה כבר עברו
הייתי רק בת 17 שנה שפתחתי את הדלת לבשורה הרעה מכול... 17 שנה התחתנתי ילדתי התקדמתי פיתחתי קריירה ואתה אחי
נשארת בן 21...
מתגעגעת
|
טלי |
05/02/2014 |
|
|
נר לזכרו של רן -יהי זכרו ברוך
|
אלון |
12/04/2013 |
|
|
למשפחת ארמן
לא הכרתי את רן, אך כמחנכת כיתה י"א, בתיכון "אשל הנשיא" שבדרום הארץ, בחרתי להביא בפני תלמידי את סיפור אסון המסוקים ואת סיפורו של בנכים רן. רציתי שיכרו חייל , לוחם שנהרג בנסיבות טראגיות אלו.
רציתי שתדעו שיש מי שזוכר ומספר ושלא תדעו עוד צער.
|
איה שוורץ |
23/04/2012 |
|
|
עוד שנה עברה, קשה להאמין
עוד שנה, ועוד שנה, אנחנו גדלים, מתבגרים, משנים מצב משפחתי מרווקים, לנשואים, להורים, ורק ורן נשאר- נער...
|
ענבל |
08/05/2011 |
|
|
לזכרו
למשפחת ארמן איתכם, מן הניכר. אבנר, קצין הנפגעים.
|
אבנר |
19/04/2010 |
|
|
יהי זכרך ברוך
אדם,חבר, חייל ומפקד ולמופת, תמיד אזכור אותך.
|
דורון טאוב |
28/04/2009 |
|
|
לזכרך, אחי
מתגעגעת... אחותך...
|
טלי |
27/04/2009 |
|
|
ליבי אתכם משפחת ארמן רבקה וזאב לימור וטלי
|
דורי אבי |
23/04/2007 |
|
|
רן בחור מקסים
במסגרת שרותי הצבאי בקשתות הכרתי את רן כמפקדו לצוות- הראשון שאליו הגיע בשנת 1995- קשת א טייבה קלף 13.
לימדתי אותו למבחן ההסמכה שאותו עבר בהצלחה. והעברנו לילות ארוכים בשיחות על נושאים שונים. רן בחור מקסים שידע תמיד לפשר בין אנשים. שבועיים לפני המקרה שוחחנו בטלפון ורן סיפר שהוא בדלעת ונורא כיף לו שם. הוא התייעץ איתי לגבי תפקיד סגל אליו יועד ושאל האם כדאיי. עניתי לו שצריך לגוון ומכל תפקיד להנות ככל שאפשר. שבועיים לאחר מכן האסון הנורא.
רן נזכורך לעד
חברך לצוות ליאור אוזן ב"ש
|
ליאור אוזן |
23/04/2007 |