קהילת המנחמים של רן ארמן

רן,	עומר מלי 5/2/17
כל כך זר, כל כך מוכר,
ליל ה4/2/97, זעקות השבר של אבי ובת זוגו זכרונה לברכה לנוכח מימדי הזוועה בשאר ישוב מעירים אותי מקורי השינה.רותי,בת זוגו של אבא ,רופאת הילדים,אינסטיקטיבית מתחילה לגשש אחר מיקומם של סהסטטוקופ והביפר למקרה שתיקרא לבית חולים. 1998, אני תלמיד תיכון לגמרי לא ממוצע בהדסים, לאחר שהצטברו לי למעלה מ100 חיסורים בשליש אחד הוחלט להצמיד לי חונכת, שאולי היא זו שתצליח לאכוף את הפרא האציל. יום בהיר אחד נקראתי למבואת משרדו של היקר באדם מנהל הכפר צביקה לוי,שם המתינה לי ,בחורה חביבה וצנומה ושמה היה לימור. הייתה זו שנה שבחינתי הייתה שנה של לידה מחדש עד היום אני מודה על כך שלימור הזדמנה למעמד הזה. כל השנים האלה מאז רן נמצא לי בלב כאילו היה אחי שלי.כל השנים מבטם העצוב,הכואב,הכבוי של רבקה וזאב עומד לנגד עיני. כל השנים האלה לאחר שפיתחתי קריירה עניפה כחובש,במאות הפעמים שהגעתי לשאר ישוב רן ולימור עמדו שם יחד עם כל הילדים משל נכחו באופן פיזי ממשי. כי לימורי יקרה החיים שלנו לקחו אותנו לאן שלקחו אבל תמיד כל שנה ביום ה4/2/ ואין זה משנה היכן אני נמצא, משפחת ארמן חוזרת לי למחשבות, כי למורי יקרה הפרידה היא לא נצחית האהבה כן.

לרבקה וזאב	רון דלומי 22/4/15

רבקה וזאב היקרים, בכל יום זכרון אני חושב על רן שאותו לא הכרתי ועליו למדתי משיחותיי הארוכות אתכם. רבקה היקרה קראתי את דברייך על רן והתרגשתי. מלח הארץ, שנפל על הגנת ארצנו. יהי זכרו ברוך

ליום השנה ה 12	טלי 27/4/09
20.2.09
השעה: 19:02 התאריך :כז בשבט 04.02.1997 המקום :העץ הפורח והענף בשאר ישוב. לרגלי אותו עץ ובאותו רגע מסוים רניל'ה נפרדנו ממך לנצח. מאז אותו לילה שעבר עלינו בציפייה, בבלבול ובתקוות שאו עברו שתים עשרה שנים-רני. שתים עשרה שנים של געגוע מתמשך וגובר, שתים עשרה שנים של כאב לב שאינו חולף, שתים עשרה שנים של מחשבה-מה היה אילו... שתים עשרה שנים בהן אנו ממשיכים בשגרת חיינו, שתים עשרה שנים מאז – ואתה רני נשארת צעיר בן 21. בשתים עשרה שנים אלו רני החמצת את התרחבות המשפחה. את מאיה הכרת, אך לא זכית להכיר את נעה ושירה. ולפני 5 חדשים נולד לנו רועי –בן דוד למאיה נעה ושירה. אנו לעומת זאת החמצנו אותך רני - הבן, הנכד, האח, הדוד. הכאב הגדול שלנו הוא שלא זכינו לראות אותך מתפתח, נישא,מוליד ילדים - וחי חיים. החמצה זו אנו מרגישים ביום יום, בכל אירוע שאתה חסר בו, בכל חג שאתה לא חוגג איתנו. אנו מספרים עליך בכל הזדמנות : אם כאשר אנו יושבים יחד ונזכרים בחוויות הילדות, בבדיחות הדעת שלך, הנתינה העזרה לזולת, המעורבות שלך בכל הנעשה בבית ובתוכניות העתיד. כיצד הפכת להיות אדם בוגר, אחראי ואכפתי, אוהב אדם, אוהב משפחה ואוהב את המדינה אותה הלכת לשרת בנאמנות. אנו מספרים עליך למאיה שעושה עבודת שורשים, ורוצה ללמד להכיר צדדים נוספים שלך שלא שמעה עליהם. כל שנה לפני יום הזיכרון, אני מופיעה בחטיבת אלון מקרינה את הסרט שעשיתי עליך ומספרת להם מי היה רן ארמן. לפני שבועיים נסענו לשאר ישוב, כדי לחזור ולהיות במקום בו מצאת את מותך. ביקרנו באתר המרשים שהוקם לזכר 73 הלוחמים שנפלו באסון. פגשנו בקבוצת חיילים שבאה עם מפקדם לבקר באתר. המפקד סיפר להם על האסון, וכשהחל לספר להם סיפור חיים של חיילים, ניגשתי וסיפרתי את סיפורך- סיפור החיל שהבטיח להחליף חבר, וכשלא ניתן לו לעלות למסוק נילחם ולא ויתר. ולבסוף להצליח לעלות למסוק. ולא הספקתי לספר להם איזה אדם טוב לב היית. וכמה דאגת לחיילים שלך- כי אז הייתי גוזלת הרבה מזמנם זה אתה רניל'ה – וכך אנו זוכרים אותך ואוהבים אותך לנצח. אוהבת ומתגעגעת אמא.

לרני שלי	רבקה 27/4/09
מאמא
שמי ארמן רבקה ואני אמו של רן- רני כפי שקראנו לו בבית. זוהי משימה קשה לעמוד בפניכם ולספר על בני בזמן עבר, להיזכר בפניו, במבטו החם ובקולו החזק – שלימים הפחיד את חייליו . להיזכר בחיוך ובתנועות האופיניות לו . אבל אני אוהבת לספר עליו, להיזכר בזיכרונות נעימים שהיו לנו , לחייך כשאני נזכרת בבדיחות שסיפר . ולכן – לכבוד לי לבא אליכם ולדבר על רני . רני נטל חלק במערכת בית ספריכם ,הוא הסתובב ממש באותם מסדרונות –כמוכם . השתובב בהפסקות ,התאמץ בשיעורים ,נבחן וגם נענש . אני רוצה לספר לכם על רני ,כדי שתזכרו לפחות שם פרטי אחד ,ותלמדו להכיר לפחות חייל אחד מהחיילים שנתנו את חייהם למען קיום המדינה . רני הוא השלישי מבין -4-ילדינו,אח לגלית ,לימור ,וטלי. נולד ברעננה ולמד בבית ספר "היובל" ,"חטיבת אלון" ,ותיכון מור "מטרו ווסט". הוא היה תינוק מאד חייכן,וכבר מילדות אהב לצחוק ולהצחיק,לספר בדיחות ולצפות במערכונים. תוכלו לראות בספר המחזור של החטיבה, כיצד החברים מכנים אותו "הבדרן". כשהיה בחטיבה –לא פעם ,נחמיה שהיה המחנך, היה מזמן אותנו להתלונן על מעשי קונדסות שעשה. כשבגר רני הפך להיות נער רציני –בחור רציני ,מה שלא היה מנוגד לאהבה לצחוק. היה לו שילוב נפלא בין רצינות ,אחריות ובדיחות הדעת. כתלמיד –רני היה ממוצע והיה צריך להשקיע בלימודים . אבל כשקיבל ציון שחשב שלא מגיע לו ,תמיד היה פונה אל המורים להתלונן ומתווכח ונלחם כדי שיעלו לו את הציון. תחביבים כבר בבית הספר היסודי רני החל ללמוד לנגן באורגן . במשך כ-3 שנים ניגן והופיע בקונצרטים. יום אחד החליט שמספיק לו לנגן- והפסיק ללמוד. הוא החל ללמוד לבנות טיסנים ומאוחר יותר בערך בגיל 14 החל להטיס טיסנים בשלט רחוק. כל יום שישי אביו היה נוסע איתו למנחת בעין שמר או למנחת בראשון לציון, שם היה מטיס את הטיסן. מגיל 16 רני החל לרכב על טוסטוס ובגיל 18 הוציא רישיון לאופנוע כבד . הוא חלם לקנות אופנוע, מה שגרם לחילוקי דעות איתו . רני אהב מוסיקה .הוא רכש לעצמו מערכת משוכללת ואוזניות יקרות ,וכשירד מלבנון היה מסתגר בחדר אוטם אוזניים באוזניות ומקשיב למוסיקה. המוסיקה גרמה לו להירגע מהפעילות האינטנסיבית במוצב. רני היה מוכשר בעבודת כפיים . מאז שהיה צעיר היה עוזר לאביו בכל מיני פרוייקטים שעשו בבית. אם זה היה בעבודות בניה ושיפוץ בבית ,או תיקוני הטוסטוס שלו. כשהיה חיל כל פעם שירד מהמוצב , היה הולך לעבוד בעבודות נגרות ולומד לעבוד בעץ. אבל החלום הגדול ביותר של רני היה להיות מהנדס ולעסוק בבניה. לשם כך הוא תכנן ללמוד בטכניון. צבא כשהיגיע זמן גיוס- רני נשלח לחיל הקשר ,שם עבר קורס קשתים . הקשתים ישבו בלילות מול מסכים שידעו לזהות דמויות אדם על פי חום גוף ,ללא תמיכה של הקשתים לא יצאו לפעילויות בלילה . את הטירונות עבר בהצלחה ,תראו בסרט שרני היה בחור גדול מידות ,ועם כל הקשיים שהיו לו ,אף פעם לא ויתר לעצמו באף פעילות צבאית .היתה לו מוטיבציה גבוהה לעשיה והצלחה. בתקופת הטירונות הוא תמיד סיפר לנו שבגלל שהיה גדול ובעל כוח ,ניצלו זאת כדי שיסחוב את מיכלי המים והציוד הכבד. אבל רני אף פעם לא התלונן. לאחר הטירונות וההכשרה הצבאית ,רני ביקש לשרת בלבנון בלבד .מכל האופציות שניתנו לו הוא בחר בלבנון. במשך שנה שרת במוצב "טייבה" ואז יצא לקורס מפקדים ,ולכשסיים את הקורס עלה למוצב "דלעת" שם הספיק לשרת שנה אחת בלבד. התקופה שלו בלבנון היתה תקופה מאושרת בחייו של רני. הוא מאד אהב את הפעילויות ,אהב את התפקיד שלו ועשה זאת הכי טוב שיכל היה. רק לאחר שנהרג סיפרו לנו באלו תנאים קשים הוא חי במוצב,בתוך קובית בטון של 1מטר מרובע הוא היה ישן ביום ועובד בלילה .על מנת לצאת מאותה קוביה צריך היה ללבוש אפוד וקסדה ,היות והמוצב היה מופגז כל הזמן ,ולא היה רגע שקט . כשהיינו מדברים בטלפון והייתי שומעת יריות ,תמיד ביטל את הנושא ואמר שזה רחוק ,לא אצלם במוצב. בסרט בחרתי בשיר "לתת" של בועז שרעבי ,שילווה את תקופת הטירונות של רני –היות וזה היה האיפיון שלו –הנתינה המסירות והאהבה לזולת. רני אהב לעזור –למשפחה ,לחברים ,הוא אהב לתת מעצמו . כולם ידעו שאך פעם לא יאכזב כשיפנו אליו בבקשה לעזרה. כמפקד חייל של רני בשם טל סיפר לי :שבפעם הראשונה שהיגיע למוצב וראה ושמע את רני –נבהל ופחד ממנו, בגלל גודל גופו והקול העבה שלו .מהר מאד למד להכיר אותו וקרא לו "אבאלה".זה היה הכנוי שלו במוצב "אבאלה". סיפרתי לכם שרני אהב לעזור – ובכן לחיילים שלו דאג כמו אמא אווזה. תמיד כשחזר למוצב מחופשה דאג לקחת להם כמויות של סלטים ודברים טובים,דאג לסיגריות למעשנים היה מפנק אותם. הוא ראג שישנו מספיק כדי שיוכלו לתפקד היטב בלילה ,כיוון שאלה היו שעות הפעילות שלהם. היה מקרה שמפקד המוצב דרש ממנו להקצות חיילים לתורנות מטבח ושמירה . רני סרב בטענה שהחיילים חייבים להיות עירנים בלילה ובשום אופן לא יכולים לתפקד בתפקידים אחרים ביום . הוא ידע שישלם את מחיר סרוב הפקודה ,ובכל זאת היה מוכן להלחם עבור פיקודיו . הוא הורד מהמוצב בשל סרוב פקודה עם איום להעמדה למשפט .רני סמך על המפקד שלו שאותו אהב מאד – ובאמת בזכותו חזר רני למוצב לחיילים שלו שכפי שרצה מילאו את תפקידם בלילות. רני אהב את הצבא והיה לו קשר טוב עם המפקדים הממונים עליו. תמיד סיפר על הצוות שלו שהיתה אחריות הדדית ביניהם. לא היה מצב שחיל צריך היה לחזור למוצב והיה מוצא תרוץ להישאר בבית עוד כמה ימים. אסון המסוקים בתאריך 04.02.97 רני צריך היה לחזור למוצב דלעת על מנת להחליף מפקד אחר –חבר בשם אסף . הוא היגיע למנחת במחניים משם יצאה טיסה במסוקים. בדרך כלל היו נכנסים ללבנון במשאיות , באותה תקופה היו התרעות שיפגעו עי טילים בכל השיירות הנכנסות ללבנון, לכן יכלו להיכנס בטיסה בלבד. עבור רני זו היתה הטיסה הראשונה ,הוא היגיע באחור לתדריך כיצד להיכנס ולצאת מהר מהמסוק, ולכן לא איפשרו לו לעלות לטיסה. רני שהיבטיח לחברו אסף להגיע להחליפו, היה חייב למלא את הבטחתו . פנה למפקדים בשטח ,למפקד האישי שלו ,בקש ,התחנן ולא הירפה. בסופו של דבר הורידו חיל אחר מהמסוק ורני עלה לטיסה .. רגש האחריות ,המסירות שלו והנתינה – שכה איפינו אותו הביאו אותו לעלות למסוק אל מותו . 21 שנה היה במותו . הנצחה בתיכון מטרו ווסט בנינו סיפריה לזכרו בה רכשנו ספרים בנושאים אותם אהב : צבא ,יהדות, תנך, תולדות ארץ ישראל . תלויה שם תמונה שלו ופריטים שניצלו באסון.