Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
אלכסנדר בונימוביץ
אלכסנדר בונימוביץ ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
21.11.17
 
סשה ג'וד   10/8/09
שלוש שנים, זה כל כך קרוב וככל שהתאריך מתקרב, ככה קשה יותר המחשבה.. הידיעה שאני כאן גודלת ואתה לא תספיק..

המחשבה על זה שבכל יומולדת של החבר'ה רק נזכיר אותך ולא נחגוג איתך עוד שנה.. המחשבה שאנחנו נדליק לך נר נשמה ולא נר של שמחה ושכל יומולדת על העוגה שלך יהיו רק 19 נרות..

שלוש שנים וזה כל כך לא נתפס, אתה כבר לא פה וכולם מנסים להיתפס בזיכרון שלך כדי לא לשכוח, כדי לא להשתגע, לא לאבד זיכרון של ימים טובים, טובים הרבה יותר מהטירוף הזה.

אני רואה מה זה עשה לכולנו, אתה לא פה, כבר שלוש שנים ועדיין מרימים איתך כוסית של וודקה, אפילו, שאתה כבר לא כאן, כל יומולדת, אבל לא איתך..

כואב לי על כל מה שלא הספקתי, כשהיית, על כל מה שאתה כנראה לא תספיק לעולם..

אני בטוחה שאתה מחייך מלמעלה, על סיגריה וכוסית וודקא ומתלהב שקיבלת פטור מחיים של שיגעון שאנחנו חייבים להמשיך בהם, אבל אני לא דואגת כי אני יודעת שעוד נספיק ועוד ניפגש,
ואז נשלים כל מה שלא הספקנו איתך ויהיה לנו טוב, וקל הרבה יותר.

זוכרת תמיד ולא שוכחת,
אני.
 
סשהל'ה דנה בן-עזרא   4/3/08
איך שהזמן עובר, אבל במחשבות עלייך הכל חוזר...
אלכס, חלפה כבר שנה וחצי, מי היה מאמין?...הזמן- אומנם חולף עם הרוח אבל אתה, איש יקר, כל הזמן בראשי, עולה לי בזכרונות ומופיע בחלומות. התחושה היא תחושה כבדה של אותו כאב, אותה ריקנות, אותו מחסור בבן אדם המקסים הזה, בידיד הטוב, יפה הנפש, החייכן והמצחיק שקשה להתעלם ממנו כשהוא פוצה את פיו וזורק איזושהי הערה קורעת מצחוק. נדמה שרק אתמול שלחתי לך הודעה כדי לשאול לשלומך ולהגיד לך שתשמור על עצמך- בעוד שאתה כבר לא היית בחיים ואני לא ידעתי זאת- רק לאחר שקיבלתי את ההודעה על מותך, נדמה שעדיין קשה לעכל את הסיטואציה הכואבת שאין, זהו, אתה כבר לא איתנו...והכאב- הוא אותו כאב שצובט חזק בלב, הצריבה הזאת בלב, אי אפשר לתאר אותה. מדי פעם אני מרפרפת באלבום תמונות מהבי"ס ומסתכלת על התמונות מסיום יב'- איך שאני ואתה נקרעים שם מצחוק ואתה ואלכס בפוזה של גנגסטרים. אני נזכרת באותם רגעים שהיה לנו כייף ביחד: אני, אתה, אסתי, אלכס. בכלל- אתה ואלכס הייתם צמד חמד!, כל הזמן היה לכם על מה להסתלבט ועל מי....איזה תקופה... אני זוכרת גם כשיצאת לסופ"ש בזמן הטירונות ונפגשנו כמה חבר'ה בבית קפה, נראית כולך רזה ועייף, אבל עדיין שמרת על קור רוח והיית גבר!, גם בשיחות שלנו- אף פעם לא התלוננת. תמיד אמרת שהכל בסדר. הייתה בך את המוטיבציה, את אותו רצון לצאת ולשרת את המדינה, לצאת ולהלחם בעוז ובגבורה. שאפת להמשיך לקורס מכי"ם ומשם לצאת לקצונה... ואכן, קורס מכי"ם הספקת לעבור ובהצלחה אבל לקצונה לא זכית להגיע...אבל זכית להיות גיבור גדול, הגיבור של כולנו, של כל החברים שמעריצים אותך וזוכרים אותך באהדה ובאהבה ובעיקר להיות הגיבור של מדינת ישראל.
סשה, אני מתגעגעת אלייך ולתקופה ההיא...
אני תמיד נזכרת בך ובתקופה ההיא...
דמותך מופיעה לי בחלומות על התקופה ההיא...
ולמרות זאת, למרות הכל, אני יודעת שהתקופה ההיא...
לא תחזור לעולם...
שמור על עצמך שם למעלה, תדע שתמיד יש מישהו כאן למטה שחושב עלייך ומתגעגע...
דנה בן-עזרא.
 
סשה שלי נלי   27/4/07
אין מילים לתאר עד כמה אתה חסר לי. אין מילים לתאר כאב כל כך גדול. איך אפשר? איך אפשר לתאר משהו כזה? חור? חלל? כתם? פשוט ריק אחד גדול.
אני חושבת עליך כל יום אולי מקווה עדיין שתחזור כניראה. מהר מאוד אני חוזרת לעצמי ויודעת שלא תחזור, שאין למה לקוות, שאין למה לצפות.
החור הזה גדל כל יום בלעדייך וקשה כל כך להמשיך. קשה כל כך לנשום ממחשבה עליך. המועקה הזאת שלא עוזבת מכבידה עוד יותר את החיים.
כל פעם שהידיים שלי לוקחות דף ועט לכתוב אני נמחקת. לא מסוגלת להחזיק עט בלי לרעוד בלי לבכות ולכאוב. לא יוצא לי פשוט לא יוצא. היד מסרבת לכתוב עליך בזמן עבר, מסרבת להתייצב ולהמשיך, ממש כמוני. גם עכשיו על המקלדת הידיים רועדות.
אני לא אכתוב עליך בזמן עבר. אין טעם לכתוב עליך כך כשאתה כל כך כאן, כל כך איתי. אני מרגישה אותך מביט בי מחבק אותי. למה ההרגשה הזאת כל כך אמיתית למה כל כך קשה לי לתת לך ללכת?
אז אני ממשיכה הלאה אבל המועקה, המועקה הכל כך כבדה הזאת לא עוזבת אותי. אבל זאת לא אני, זאת לא אני שלא ממשיכה הלאה- הלב נשאר באותו מקום באותה שניה שקיבלתי את ההודעה המקוללת הזאת, בשניה שסרבתי להאמין באותה שניה בדיוק הלב שלי נמצא. הלב שלי נשבר ומסרב להתאחות ומסרב להאמין ומסרב לקבל ומסרב להפסיק לכאוב!
החיים ממשיכים בלי לחכת לאף אחד, בטח לא לי. החיים לא ישיגו אותי אבל אני אשיג אותם איכשהו ואמשיך ללכת קדימה אבל הלב, הלב תמיד ישאר מאחור עם הכאב הזה, עם החור הזה.
אני יודעת שאתה בטח צוחק עלי עכשיו. תמיד חשבת שאני יותר מידי רגישה. אף פעם לא אפשרת לי להיות עצובה תמיד דאגת להצחיק אותי, לעודד אותי ולשמח אותי. אבל אתה שתמיד היית מלא שמחת חיים מלא אהבת חיים כבר לא כאן כדי לעודד ולהצחיק ולשמח. אני מבקשת ממך שתשמור עלינו גם מכל מקום שאתה נמצא בו. תשמור ותצחיק ותעודד ותשמח אותנו בזיכרון שנשאר לנו ממך.



ערה, אני חושבת ומדמיינת
ערה, אני יודעת שזה נכון
ערה, אני שומעת צלילים
ערה, אני רואה את הדברים
אבל אף פעם איני רואה אותך

וכשעיני נעצמות אני רואה
רק אותך אני רואה
בריא ושלם וחי ונושם
וכשעיני נפקחות
אני מאבדת אותך שוב

ערה, אני ממשיכה
ערה, אני עולה ויורדת
ערה, אני צוחקת ומחייכת
ערה, אני מדברת
על החיים ועל המתים
ועל המלחמה ועל השלום

וכשעיני נעצמות אני רואה
רק אותך אני רואה
בריא ושלם וחי ונושם
וכשעיני נפקחות
אני מאבדת אותך שוב

ונמאס לדבר ולחייך
נמאס לצחוק ולדמיין
נמאס להיות למטה וגם למעלה
רוצה להיות ערה, ערה בחלום

וכשעיני נעצמות אני רואה
רק אותך אני רואה
בריא ושלם וחי ונושם
וכשעיני נפקחות
אותך אני מאבדת שוב

ערה אני מקווה
שזה היה חלום


לזכרו של אלכסנדר (סשה) בונימוביץ'
שהשאיר מאחור שביל ארוך מידי של אנשים כואבים.
שמור מלמעלה על האנשים שעדיין כאן למטה כואבים את מותך.


לנצח אזכור אותך. נלי
 
אין עוד אחד כמוך... אלכס   23/4/07
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים?
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצוֹת אַשְׁקְלוֹן,
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
הֲרֵי בָגִּלְבּוֹעַ אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְּרוּמוֹת
כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם.
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם,
בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ
מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים,
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה,
יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל
צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה?
 
סשה שניר   23/4/07
"מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים
ושפתיו השרות את מקצב הפקודה..."

היום אנחנו לוקחים רגע, לעצור את החיים האלה, ולזכור את הגיבורים.
לזכור את אלה שעשו, את מה ששמענו שאנשים עושים בסיפורים, כשהיינו ילדים. היום אני לוקח רגע, לזכור אותך...
לזכור את סשה, המחייך והצוחק, עם החיפושית הקטנה שלו. זה שהכרתי 6 שנים, ולא הבנתי עד כמה שהוא גיבור.
בכל רגע מדברים על מה שאתה והצוות שלך עשיתם בזמן המלחמה, "צוות בנייה" הגיבור, ששמעו אותו כל הזמן בקשר. מדברים על הצל"ש שאתם מקבלים... משום מה זה לא מספיק, משום מה זה לא משנה כלום...
אני עוד זוכר את הרגע הזה, הרגע המקולל הזה שבו נפגשנו כולנו. הילדים שכבר לא ילדים, החייכנים שהמציאות לקחה להם את החיוך, והכאב הביא להם את הדמעות. לובשים את אותם מדים שלבשנו בגאווה, אותם מדים שעשו אותנו "גברים" חזקים, הכי חזקים בעולם, "יפי הבלורית והתואר", שמייצגים את מה שאנחנו נלחמים בשבילו, את מה שנתת את עצמך בשבילו. רק שהפעם, הם סימלו משהו אחר. באותו רגע הבנו שהכאב הזה, חזק יותר מכל מדים, מכל צבא. והכרנו תודה לך... אמרנו שלום בפעם האחרונה. אני זוכר שעמדתי בדיוק מול הקבר, ראיתי שמורידים את הארון, והיה כתוב עליו בצד בקטן " אלכסנדר בונימוביץ' ", וכעסתי, בשבילם היית עוד שם... הם לא ידעו את מה שאנחנו ידענו... מה עומד מאחורי השם הזה...
אלכס, הבן אדם שהשלים אותך, שבלעדיו היה משהו חסר בלראות אותך, אמר בלוויה שהכל עשיתם יחד, חוץ מאת זה... קצת אחרי שהוא לקח שקים של חול כדי לכסות אותך, כדי להחזיר אותך למי שרוצה אותך בחזרה ולא היה מוכן לוותר. כנראה מישהו שידע מה אתה שווה.
בהמשך כולם אמרו תפילות, רובנו בלב קיללנו...קיללנו את הרגע הזה, הרגע שבו הפכנו להיות חלק מהמציאות הישראלית, הרגע שבאמת הפכנו מילדים, למשהו אחר...
"הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו רק ברכת לו - חיים... "
היום אני לוקח רגע, מהחיים שעכשיו נראים ממש לא חשובים. ועוצר להגיד לך את מה שנראה לי הכי נכון להגיד:
תודה. תודה לך על מה שהיית. תודה על כל משהו טוב שיש בנו בזכותך, משהו שעשית אולי אפילו בלי לשים לב. יותר מהכל, תודה על החיוך...

נתראה כשנתראה...
 
אלכס הגיבור ליאון שיינזון   23/4/07
אלכס אדם יקר אתה גדול מהחיים אישיות מדהימה היום אנחנו בערב יום הזיכרון חושבים עלייך ולא שוכחים תמיד אצלנו לעד תשמור עלינו אוהבים אותך המון גיבור .
 
לעולם לא נשכח חבר   17/4/07
סשקה, לעולם לא נשכח אותך ! תמיד היית חבר, ותמיד תישאר חבר, גם אם זה רק בליבנו. אני יודע שאתה מסתכל עלינו שם מלמעלה ומחייך, וכנראה גם שומר עלינו בצורה כלשהי, מתת מות גיבורים סשקה, וזה לעולם לא יישכח.

שלום חבר.
 
שלום חבר חבר   28/1/07
מתת מות גיבורים סשה, ולעולם לא נשכח אותך חבר, תהיה בליבנו לעד.

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
אזכרה לבן האהוב שלנו סשה בונימוביץ' תתקיים ב 13.08.16 ב 18:30 בבית עלמין הצבאי נתניה.

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
אלכסנדר בונימוביץ ז"ל מופיע/ה בעמודים:

מלחמת לבנון השניה


סשה
לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com