|
זיכרון
|
רותי שרעבי (דנינו)
28/4/17
|
|
|
הגעתי לפנימייה שאיציק היה בה ולמדנו באותו בית ספר תיכון "כצנלסון". אני הייתי תלמידת שכבת ט' ואיציק היה בי"ב ,השכבה הבוגרת,שהסתכלנו עליהם בהערצה.
הכרתי את איציק בטקס ההשבעה שנערך כמסורת לתלמידים החדשים שהגיעו לפנימייה. זהו טקס מפחיד שבאופן אישי חששתי ממנו בגלל כל הסיפורים שהסתובבו בעניינו כמו הליכה בבית קברות, זחילה על ביצים מסריחות ועוד. מהרגע הראשון הרגשתי שאיציק לקח עלי אחריות ודאג לי כי הרגיש שאני בחרדה. מאותו ארוע בו הוא מאוד דאג לי הרגשתי שהוא מעין אח בוגר עבורי. אני זוכרת כשנשפכו על איציק מים חמים ואת החבישות שהיו על גופו בגין זה. לי כאב כאילו אני נכוויתי. בחלוף השנה איציק סיים יב ועזב את הפנימייה.
בשבת שהגיע לפנימייה לפני שנהרג, פגשתי אותו הוא היה שזוף,שרירי,בריון כזה עם נשק ונראה נפלא. אני הערצתי אותו ויצא לנו קצת לדבר.
באותו שבוע הוא נהרג. הארוע הזה בזכרוני עד היום למרות שחלפו כמעט 40 שנה.
מדי שנה אני נזכרת באיציק,בגומות המדהימות, בחיוך הענק החושף שיניים צחורות ובעיקר בנשמה הגדולה שהיתה לו ,ועל ההחמצה הגדולה,של כל מה שהיה אמור להיות ולא יהיה לעולם.
אתמול הגעתי לטקס הזיכרון בפנימייה. אני נוהגת מדי פעם להגיע לטקס. בתום הטקס עברתי בדרכי החוצה על תמונות המחזור ,נעצרתי ליד התמונה של מחזור ה' ,וצילמתי את איציק,כדי שתהיה לי תמונה שלו. ניגשה אלי אישה ואמרה לי "ראיתי שצילמת את הבן שלי", הבנתי שהיא אמא של איציק,ואז גם פגשתי את אחותו ואחיו. זו היתה עבורי חווייה מטלטלת,בכיתי בשביל כל השנים הללו שאיננו,ופשוט לא יכולתי לעצור את עצמי,שמחתי מאוד לפגוש את בני משפחתו ולספר להם שהכרתי את איציק,שהיה אדם נפלא ושמאוד אהבתי אותו.
הרגשתי שאימו שמחה מאוד על מה שאמרתי וזה מאוד חיזק אותי,באופן אישי היתה לי חווייה מיוחדת.
תודה לכם משפחה יקרה.
|
| |
|
חברות מיוחדת
|
ורדה
5/5/14
|
|
זיכרון
|
|
ענבל היקרה, כתבת מילים נוגעות ומרגשות שחדרו לליבי. כתיבתך הובילה אותי להעלות על הכתב באתר זה, זיכרון שלי ושל חברתי יפה, עם איציק. הפעם האחרונה שפגשתי את משפחתו של איציק, חברי היקר, היתה במהלך השבעה בביתם בשלומי. חברה משותפת שלמדה עם איציק בכפר סבא, יפה , הכירה ביננו ומאז נרקמה חברות מיוחדת מאוד בנינו. אוסף הזיכרונות והחוויות שלנו מציף אותנו געגועים רבים ובליבנו מהדהדים קולות של כאב. אבל כבד נפל עלינו עם היוודע גודל האסון ולא הצלחנו לעכל את הבשורה המרה. עברו שנים רבות ובכל יום זיכרון אני חושבת על איציק ועל משפחתו. הזיכרון האחרון שלנו עם איציק היה- מספר שבועות לפני האסון הנורא- בילוי משותף של יפה, שלי ושל איציק בטבריה במוצ"ש, בדרכינו חזרה לבסיס. החיוך הביישני , חוכמתו ויופיו בלטו מאוד ואפיינו את אישיותו הנדירה והמיוחדת. הוא היה צנחן גאה ויפה, ילד, בן, אח, חבר וגבר מקסים ואהוב. כך אנו זוכרות אותו. כולם צפו לאיציק גדולות, בצבא ובאזרחות , אך האסון הנורא , גדע את חייו ואת כל תוכניותיו. איציק בליבנו מאוד וכל כך חסר.
|
| |
|
חבר אהוב
|
ענבל
5/5/14
|
|
|
הרבה שנים רציתי לכתוב ותמיד הרגשתי שהמילים יעשו עוול ויצמצמו את האוצר הזה, את איציק לפריזמה קטנה וחיוורת אל מול דמותו האצילית ורבת העוצמה, כן רבת העוצמה וההוד.
אז היום אני כותבת ומבקשת ממי שקורא לזכור ולדעת שאיציק הוא הרבה הרבה מעל ומעבר למה שמילה יכולה לבטא, לבטח מה שמילותיי שלי יכולות להגיע לתאר ולהעביר.
למדנו יחד בתיכון ושירתנו בסמיכות מקום שם בהרי הגולן למודי הקרבות וספוגי הדם. אני השתדלתי להתרכז בפרחי החוטמיות הצבעוניות והעדינות להפליא שפרחו בעדינות מופלאה והתנשאו למרומים זקופות ומבקשות חיים. איציק תמיד בחר לחזור אל סיפורי הלחימה והגבורה של החיילים שהקדימו אותנו בגולן ובחייהם שלהם אפשרו את נוכחותנו וחיינו שם ובכל המדינה.
הוא תמיד היה גיבור כזה עשוי ללא חת יכול לכל דבר. גם כשהגיע לבקר בביתי עם פצע פתוח עמוק כמעט עד לעצם השוק הקדמית עשה זאת בדממה אופיינית כאילו אין כאב או מכשול שיכול לו. אך אני בליבי הצעיר אז דווקא דאגתי פחדתי שהעוצמה שלו תביא אותו למקומות האלה שמהם לא חוזרים. זוכרת שעוד בשמינית המרתי את פיו ופניתי לאימו שתניא אותו מלהתגייס ליחידה קרבית התנדבותית. אך הוא הוא מצא את דרכו חרף כך אל בין הצנחנים.
כך נפגשנו במהלך השירות מפעם לפעם בחופשות הקצרות מחליפים חוויות כשהדאגה הזו, הבלתי מוסברת תמיד קיננה שם מתחת ואיציק היה מקל בה ראש ואומר "תפסיקי לדאוג הכל בסדר". איכשהו לא השתכנעתי עד ש...
באחד הבקרים קמתי יחד עם חברותי לגדוד ברמת הגולן לארוחת בוקר כאילו רגילה. הבנות עזבו את המגורים להספיק לאכול משהו לפני שמתחילים את היום ואני שלא כהרגלי נותרי ליד הרדיו הפתוח שבישר על אירוע מר בבקעה. רגלי נטעו אותי לאדמה, ואני שומעת את השמות מבלי יכולת לזוז. חשבתי בליבי "את לא מכירה שם מהשמות, צאי לאכול, שתספיקי להתחיל את היום" אך רגלי לא נשמעו ונותרו במקום עד לרגע שאוזני שמעו את השם של מי שהכרתי כל כך מקרוב. כוחי לא עמד לי ומצאתי את עצמי על רצפת הבטון הקרה זועקת אל הבורא שיגלה לי שזה עוד סיפור של עקדת יצחק ושאיכשהו מלאכים הצילו את איציק שלנו מהתופת הזו. חברה שחזרה מארוחת הבוקר מצאה אותי בוכה וקראה לאחד המפקדים שהציע שאצא מהגדוד אל בית המשפחה.
לא אשכח את כל הרגעים שבדרך מחפשת בין פני האנשים הבלתי מוכרים את פניו להיווכח שלא כך שזו טעות שאיציק חי. עד שהגעתי אל בית הוריו שם כבר לא יכולתי להחזיק יותר בתקווה שהוא בכל זאת ניצל. מאז זה חוזר במופעים משתנים הזיכרון של האיש הראוי לשמו אדם.
איציק אהוב ויקר ממך למדתי מהי אהבת אדם. מהי אצילות הנפש והנשמה. מהי אחריות כלפי הזולת, מהי אכפתיות ואיך אפשר שצדק ייעשה בשלום.
היית אור כזה בינינו. בן גילנו אבל בוגר, בכל המובנים, מכל אחד מאיתנו. הפכת למופת חקוק בלב לצד תמונת הנעורים הנצחיים שאתה. תמונה, ממנה אני כמו שומעת, היו טובים לחברים העניקו אהבו את האחים גלו אכפתיות היו אחראיים. זה מי שהיית, זה מי שאתה וזה מי שלעולם תהייה בלב כל מי שזכה להכירך.
בשבילי אינך זיכרון כי אם ישות מוארת ומאירה של המעלות היפות שכל בן אנוש צריך להתפתח אל תוכן ובראש כולן האהבה נטולת התנאים לכל אדם ואדם. אהוב אהוב ועוד אהוב היית ועודך.
|
| |
|
ילד טוב להוריו והרבה מעבר לכך
|
יובל בוכניק
16/4/13
|
|
|
עמוס ידידי,
אני מצטרף לדבריך המרגשים ומוסיף מילים שיכולות לשפוך אור על דמותו המיוחדת של איציק.
איציק היה הטוב שבטובים, כתלמיד מעולה בביה"ס היסודי נבחן בהצלחה והתקבל לפנימיית שטיינברג ע"י ביה"ס התיכון כצנלסון.בית ספר עם רמת לימודים גבוהה מורים מצויינים ותלמידים סופר-תחרותיים.בתוך המסגרת הזו,רחוק מן המשפחה שהשאיר בעבדון איציק מצא את עצמו נאלץ להתמודד ברמות לימודים גבוהות עם תלמידים מצויינים,גם כאן הצליח להתבלט,התקבל למגמה הריאלית המובילה בביה"ס וסיים את לימודיו בהצלחה מלאה!!!
ספורטאי מצטיין:איציק היה אלוף ביה"ס בהדיפת כדור ברזל.נוסף על כך היה רץ מצויין בריצות קצרות.
באיציק היה שילוב מרתק של עוצמה ורגישות,כח ותבונה,תחרותיות גבוהה ולצידה מעורבות ושיתוף חברתי גבוה
אין ספק שמכלול של תכונות אלה היה אמור להצעידו גבוה גבוה
איבדנו חבר!
איבדנו שותף!
יהי זיכרו ברוך!
יובל בוכניק
|
| |
|
מתגעגע וכואב
|
עמוס חן
15/4/13
|
|
|
עדיין כואב ומתגעגע אליך. תמיד זוכר אותך ברגעים הקשים וגם
ברגעים השמחים אחרי
|
| |
|
דיבור שנפל
|
משה
24/6/09
|
|
גיבור
|
ישל'י שאלה איך זה שגיבורים עם נחישות כו רבה נופילם ?
גיבור כמותך שנפח במלחמה יהיה זכרך ברול
בעזרת הקדוש ברוך הוא הוא ינקום דמך וכל חחלי צה" והשמיח יבוא ותקום מתחחית המתים יהיה זכרך ברוך אמן !!!
|
|
|
|
|