|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
אזכרה 30 שנה
|
|
|
|
אזכרה 30 שנה
אם יצחק היה יודע איך אתם מרגישים, היה מבקש סליחה על היותכם עצובים כל שנה ושנה. אני יודעת שהוא משקיף מלמעלה ודואג שהכל יהיה בסדר ונשמתו במקום טוב.
הוא היה רוצה שנצחק יותר. נחיה את הרגע ונחגוג את החיים.
אני יודעת שהחיים שלו ממשיכים בתור אנרגיית אור ואהבה.
הוא היה רוצה לראות את כולנו יוצאים מאבלנו לחיים חדשים מלאי הגשמה.
שנלמד להעריך נכון את החיים ונשנה את המחשבה שלנו.
איציק היה רוצה לראות כאן דמעות של שמחה והתרגשות ודי לעצב כי הוא אתנו כל דקה ודקה.
עליזה אחותך.
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מאחייניתך דניאל
|
|
|
|
שלום יצחק, אני דניאל. אני הבת של עליזה אחות שלך.
כמו שכתבתי בבת המצווה שלי, רציתי להכיר אותך. אני דמיינתי אותך חי היום ואתה בן 50. היו לך ילדים, היינו יכולים לדבר איתם ולשחק איתם למרות שהיו גדולים מאתנו.
הייתה לך בטח אשה נפלאה. והיית מגיע לסבתא שרה וסבא חיים בימי שישי והם היו שמחים מאד. היינו בטח נפגשים בחגים. חבל, בעצם סתם דמיינתי הכל אבל אני יודעת שאתה תמיד אתנו במחשבות ומדמיינת שאתה שומר עלינו.
מדניאל
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מאחייניתך ירדן - 17.4.2017
|
|
|
|
ליצחק,
אני אמנם לא מכירה אותך ולמרות זאת אני אוהבת אותך .
מירדן
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מעליזה אחותך 4/2004
|
|
|
|
הייתי ילדב בת 11. שחקתי בחוץ עם ילדי השכונה. בחנייה נעצרה מכונית שחורה ומתוכה יצאו אנשים עם מדים והאחות המקומית. התלחשנו, מעניין למי הם הולכים ? פתאום צעקות פלחו את האויר. צעקות שנחרטו בזכרוני שנים רבות אחר כך ...
רצתי במעלה המדרגות והבנתי שמשהו רע קרה. האחות לקחה אותי לחדר, הסבירה שיצחק אחי נהרג, נתנה לי משהו לשתות ואמרה "תשני קצת, את חייבת להיות חזקה בשביל אמא ואבא. להם זה ישאר כל החיים".
בכיתי וכעסתי איך היא מעיזה לדבר כך ומה איתנו האחים ?
נכון גדלנו וכל אחד בדרכו הקים משפחה משלו וההורים בצערם הגדול חיים יום יום.
כשהריתי בפעם הראשונה והתברר שיש לי בן, הורי ציפו שנקרא לו יצחק - אני מודה, לא כל כך רציתי. פחדתי מהציפיות שיהיו מהבן שלי שיגדל .
גלעד - בעלי, עודד אותי ונתן לי להבין כמה הענין חשוב להורי וכמה זה ישמח אותם.
וכך היה. בנינו נולד ורק אז הבנתי את הקשר החזק בין אמא לבן.
קראנו לו איציק והאושר והשמחה שהיו על פני הורי היה שווה הכל.
השבוע, אמא חתכה אבטיח שהיה עם גרעינים שחורים - מה שלא רואים בזמן האחרון, והריח הזכיר לי מאד את יצחק. היה לו שטף דם קטן ברגל שנראה בדיוק כמו גרעין של אבטיח - שאלתי אותו "מה זה" והוא ענה"בלעתי גרעין של אבטיח בטעות והוא ירד לי לרגל". האמנתי לו עד שהוא צחק.
עליזה
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מאחיינך - איציק 9.5.2007
|
|
|
|
יש אנשים שאומרים שאני מזכיר אותך. הם מדברים על עקשנות, חוכמה והרבה חוש הומור שהיה לך.
לפני כחודשיים, דוד שמוליק נתן לי את הפטיפון שלך וכמה תקליטים. גיליתי שגם את אותה המוסיקה אנחנו אוהבים. המתנה הזו שמחה אותי מאד ואני רואה בה מעין סגירת מעגל.
אתמול היינו באנדרטה בבקעת הירדן. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי שם. כשהגענו לשם לא התרגשתי כל כך אבל אחרי שראיתי את השם שלך מופיע שם, הבנתי את המשמעות. כמו שכתוב למעלה, אני הוא בר המזל שקיבלתי את שמך.
שמעתי עליך הרבה סיפורים. וגם כמה סבא וסבתא שמחו שקוראים לי איציק ועם הזמן אפילו פיתחתי חיבה אל השם הזה. אני גאה להיות האדם שמנציח אותך וחושב שאני עושה עבודה די טובה. אני לפעמים מתגעגע וקצת עצוב על כך שלא זכיתי לראות ולהכיר אותך.
שלך באהבה - איציק
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מפנינה 10.5.2007
|
|
|
|
איציק נשאר בזכרוני חזק, חסון, יפה תואר, מקרין עוצמה פנימית עם חיוך רחב, תנועות מתונות, הולך בסבלנות ובריכוז.
אני זוכרת אותו במדרגות הפנימייה יורד באיטיות עם החיוך הרחב ועם מגבת למתניו - נראה כל כך גברי ומסתורי. היום שמעתי עליו יותר - כל כךבוגר ! הזיכרון שלך הצליח להפגיש ולחבר אותנו.
פנינה (פאני) מהפנימייה.
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מדליה
|
|
|
|
כשהיית קטן, בטח שאלו אותך מה תעשה כשתהיה גדול, אבל לא חשבו שאולי לא תהיה "גדול".
אבל, איציק ! היית ועודך גדול מהחיים !
בפנימיה היית הכי חתיך ! שרמנטי, שקט, בטוח בעצמו, כל כל לב נשי ! מבט חולמני מעט וגברי ביותר בעיניים. עיניים טובות מביעות המון עוצמה, שקט נפשי ורוך מדהים שאולי לא מתאים להתנהגות "הגברית" - רוך שהוא מבפנים עם לב ענק !
היית מיוחד בינינו ונשארת כזה גם היום - שלושים שנה אחרי. הנה אספת אותנו ורגשת אותנו בלי מילים כמו שמתאים לך, אבל עם הרבה הרבה מבפנים.
תישאר בליבנו לעד עם ליבך הגדול והמדהים, ואנחנו פשוט אוהבים ומחברים.
מדליה בהגי קיטאי (מהפנימייה)
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
23/4/12
|
|
מתוך היומן של איציק
|
|
|
|
למחזורי היקר שלום רב ! 13.4.1975
מאז באתי לאוויר העולם לא כתבתי מכתב של יותר מאשר "מה נשמע" ו"איך המרגש" למשפחה, ומי יודע איזה תקופה נוספת לא הייתי עושה זאת לו לא נקלעתי למצבי הנוכחי (הוא לא נורא). כולכם יודעים שכתיבת מכתבים איינו השטח שלי לכן אנא תסלחו לי.
כולכם וודאי יודעים מה קרה באותו בוקר יום שישי מחריד (לפחות בשבילי). ובכן, בחלום הגרוע ביותר שלי לא הייתי מעלה על דעתי שהתגובה של אריה תהיה כזו בהתחשב בנזיפה פעוטה שנזפתי בו. אני משער, ובכל לב מקווה, שהוא מטער על מה שעשה, כנראה הוא לא תפש מה יכולים המים לעולל לי. בשעה הראשונה הייתי מסוגל להכין אותו לארוחת הצהריים, לו רק ניתן, אבל אחרי כן לאחר שנרגעתי (ונרגעתי מהר) סלחתי לו. אתם יכולים למסור לו ד"ש ממני (בכל הרצינות). ברגע זה הודיעה לי רותי שהוא ביקש לבוא לבקר אותי, אני מאושר אם זה בא מכל הלב.
קיבלתי את מכתבכם. לומר את האמת, אף פעם לא חשבתי שמכתבים יגרמו לי שמחה כה גדולה מאחר וחשתי שהם נכתבו מכל הלב.
אולי אספר קצת על מצבי. מצטער אין לי דף נוסף, אז אמשיך מעבר לדף וזה לא נוח כי זה ודאי יגיע ללוח המודעות.
הגעתי לבית החולים מאיר. הייתי שבור מבחינה נפשית אך התגברתי. הפציעה קלה יחסית. יש לי כוויות בכל החזה, בידיים, בלחי הימנית ובאזן שעוותה במידה מסוימת. המצב בכללותו הולך ומשתפר. זה לא נורא כל כך (למען האמת להסתכל עלעצמי, לפחות ברגע זה, קצת קשה). אם מישהו מכם רוצה לבקר אותי שישאל את יעל איך אני נראה והרצון וודאי יעבור לו (וליעלי - אל תתרגשי, רותי לא תכעס שביקרת אותי, ושוב פעם תודה על הביקור).
במוצ"ש היה זוג צעיר בפנימייה. יש להם תינוק השוכב לצידי. הם נחמדים מאד. יעזרו לי מאד מבחינה נפשית. חיליק (דללי) שלחת איתם ספרי מתמטיקה - תודה לך. אני מחזיר לך אותם כי דברים כאלה במצבי זה ישלחו אותי לגיהינום. מפליא אבל יש לי עוד הרבה שטויות לכתוב לכם, אך מקום - אין. הטיפול פה יוצא מן הכלל. האוכל טוב במיוחד והניקיון יוצא מן הכלל.
ד"ש לכל המעונינים. מקווה שתחלימו במהרה
ממני איציק.
לבקר אותי אי אפשר (ואני עצמי לא רוצה).
|
| |
|
-
|
גיתית אנקרי
24/4/12
|
|
דמעות שצפות
|
|
|
|
|
דוד יקר שלי אני קוראת את כל המכתבים שרשמו לך בשבילך ועלייך ומתמלאת בדמעות של סערת רגשות. אומנם לא הכרתי אותך אבל זה גורם לי להתגעגע אפילו יותר תמיד סבתא הייתה מספרת לי עליך על איזה ילד היית על הערכים שלך איך היית עוזר לסבא ואיזה אדם חזק היית תמיד שיש לי יום הולדת אני נזכרת לעצמי ואומרת שבדיוק עוד שבוע גם לך יהיה והיינו יכולים לחגוג ביחד או שלא כי ... כי אתה לא איתנו.. החיוך הזה שלך מזכיר לי אותי אפילו פעם מישהו שמכיר אותך ואותי אמר שאני מזכירה אותך זה עשה לי כיף. יש לך אחים מדהימים ואמא ואבא שכל אחד היה רוצה תשמור עלינו מלמעלה ותמיד תחייך כמו שעשית שהיית בחיים . אני לא הכרתי אותך ואפילו אבא שלי לא היה נשוי לאמא שלי שהאסון הזה קרה אבל אני זוכרת שעוד הייתי ילדה תמיד שאלתי עליך תמיד התעניינתי זוכרת אפילו שלסבתא היה קשה לספר לי כי מהתמונה שלך שאני מכירה אתה בכלל דומה לאחיך עמיר עד שהסברו לי את הכל . אתה תמיד תהיה דוד שלי מבחנתי יש לי שלוש דודים ואתה הרביעי .אני זוכרת שרצינו שלאחיך עמיר יהיה בן וברגע שידענו שיש בן זה כבר היה ברור שהוא יהיה יצחק אנקרי!! . זהו יום לא פשוט בשביל המשפחה והלוואי וכל זה לא היה קורה והיינו חוגגים יום הולדת ביחד ..יושבים מסביב לשולחן בחגים ושומעים חוויות וסיפורים אבל... החיים רצו אחרת. תשמור ותחזק את אבא ואמא ,סבא וסבתא שלי.
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
30/4/12
|
|
מדודה אסתר
|
|
|
|
כשאיציק היה קטן החלטתי להכין עוגה. ערבבתי את כל התערובת וכאשר חיפשתי את התבנית העגולה עם החור, לא מצאתי.
החלטתי לגשת לדודה שרה לבקש תבנית. איציק עמד בפתח ועקב אחרי כל צעד שלי - כמובן שרה כהרגלה נתנה לי את התבנית בשמחה. וכשאיציק ראה את זה, לא הסכים שאקח את התבנית.
דודה זה שלנו - הוא אמר עם ידים שלובות ופרצוף כועס.
בסדר, עניתי , אני אכין את העוגה ואחזיר לאמא. והוא בשלו - זה שלנו דודה.
- טוב אני אכין עוגה ואביא לך פרוסה.
- לא ! זה שלנו ! והוא הולך בעקבותי. אני כעסתי וקיללתי אותו.
- אני אגיד לאמא שקללת אותי - הוא מחזיק בתבנית ולא מוותר.
לקחתי ממנו והכנתי את העוגה.
איציק חיכה במטבח עד שהעוגה יצאה מהתנור . נתתי לו פרוסת עוגה.
הוא המשיך עם הפרצוף, לקח את התבנית לאמא - אפילו לא הסכים שאני ארחוץ אותה.
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
30/4/12
|
|
מדודה אסתר
|
|
|
|
כשאיציק היה קטן, החלטתי להכין עוגה. ערבבתי את כל התערובת וכאשר חיפשתי את התבנית העגולה עם החור, לא מצאתי. החלטתי לגשת לדודה שרה לבקש תבנית.
איציק עמד בפתח ועקב אחרי כל צעד שלי.
כמובן שרה כהרגלה נתנה לי את התבנית בשמחה. כשאיציק ראה את זה הוא לא הסכים שאקח את התבנית.
- דודה זה שלנו - הוא אמר עם ידיים שלובות ופרצוף כועס.
- בסדר, עניתי, אני אכין את העוגה ואחזיר לאמא.
והוא בשלו - זה שלנו דודה.
- טוב אני אכין את העוגה ואביא לך פרוסה.
- לא ! זה שלנו !
והוא הולך בעקבותי. אני כעסתי וקללתי אותו.
- אני אגיד לאמא שקללת אותי - הוא מחזיק בתבנית ולא מוותר.
לקחתי ממנו והכנתי את העוגה.
איציק חיכה במטבח עד שהעוגה יצאה מהתנור. נתתי לו פרוסת עוגה והוא המשיך עם הפרצוף , לקחת את התבנית לאמא - אפילו לא הסכים שארחוץ אותה.
דודה אסתר כהן
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
30/4/12
|
|
מפלורה רובין
|
|
|
|
אני ואיציק למדנו באותה כיתה בבית הספר בצת. באחד השלבים עליתי הקבצה בחשבון להקבצה א.
איציק למד בהקבצה א והחומר שנלמד שם היה קשה לי. ביקשתי ממנו להעתיק מהחוברת.
אבל הוא לא הסכים.
הוא אמר לי: אני מוכן ללמד אותך ולעזור לך, אבל אני לא מוכן שתעתיקי.
ספרתי לאמא שלי בבכי שאיציק לא מוכן לתת לי את החוברת, ואמא אז ביקשה מאיציק, למרות שהיא לא מבינה בהקבצות, לתת לי את החוברת.
איציק נתן לי את החוברת אבל לא בלב שלם.
הוא אמר: טוב אני נותן לך דודה, אבל רק בשבילך - כי את ביקשת.
הוא ישב והסתכל מהצד עם הפרצוף עד שסיימתי להעתיק.
מפלורה רובין
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
30/4/12
|
|
אזכרה במלאות 30 שנה לנפילת איציק אנקרי ז"ל
|
|
|
|
10.5.2007
איציק,
היית שילוב מרתק של עוצמה, כישרון, יושר, עקשנות ואמונה בעצמך, ובדרך בה הלכת. אדם חסון וחזק אך יחד עם זאת, שקול וקר רוח אשר השקה על סביבתו ביטחון ורוגע.
היום יותר מתמיד, אני מבין את גודל האובדן למשפחה, לחברים ולחברה הישראלית. בקלות יכולת להפוך למהנדס מעולה, מנהל מוכשר או קצין בכיר בצבא.
בטוח שהיית הופך איש משפחה למופת, אחד כזה שמבין מה חשיבותה של משפחה חמה ואוהבת.
כל אדם הוא עולם ומלואו וכל חייל שנופל מותיר חלל בלב הקרובים.
אתה שהייתה קשור לכל כך הרבה בני משפחה וכל כך הרבה חברים, הותרת חלל עצום.
ראיתי את משפחתך מתמודדת עם הקושי הנורא, את ההורים שגוום כפף עם השנים.
את האחים הנהדרים שלך נושאים את העצב והכל בשפתיים חשוקות. אני בטוח שלו היית כאן היית גאה בהם.
אני זוכר אותך מתמודד עם קשיים מסוגים שונים ויכול להם.
תמיד הצבת לעצמך מטרות גבוהות, לקחת על עצמך אתגרים קשים ויכולת להם.
היית התלמיד הכי טוב ביסודי, הלכת לפנימייה של הכי טובים ושם - למגמה הקשה ביותר.
לקחת את תחום הדיפת כדור כאתגר והפכת לאלוף בית הספר.
התאמנת לקראת השרות הצבאי ליחידות עילית והיית החייל הקרבי ביותר שלנוץ.
הצלחת בכל מה שלקחת על עצמך.
הידיעה על נפילתך תפסה אותי בצריפין באמצע קורס קצינים.
שמענו על תאונה בבקעה אך מי העלה על דעתו שאתה בין הנספים.
כשפתחתי עיתון וראיתי את שמות החללים - גם אז לא האמנתי.
"איציק אנקרי ז"ל מעבדון נכתב בעיתון, ואני התפללתי לאלוהים שזה לא אתה. אבל התפילה לא נענתה.
לא אשכח אותך.
יובל בוכניק
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
30/4/12
|
|
לפני 42 שנה
|
|
|
|
בדיוק אתמול 17.4.57 לפני 42 שנה נולד יצחק איציק אנקרי במושב עבדון. בן בכור להוריו חיים ושרה.
אילו היה בינינו היום, בודאי היו זוכים הוריו לעוד כמה נכדים שהיו סביבנו, אך לא כך הדבר.
יצחק נהרג בתאונת מסוק בבקעת הירדן והוא רק בן 20 שנה.
כבר בשנים הראשונות בילדותו היה קשר חזק בינו ובין הוריו ובמיוחד קשר טלפוני בינו לבין אימו. למרות שלא סיפר לה דבר כדי לא לצער אותה, היא ידעה דרך תחושות חלומות. בלילה אחד חלמה אימו שמשהו נורא קרה. היא התעוררה בבהלה ולא הצליחה להרדם. השעה הייתה 01:00 בלילה. כשחזר יצחק לחופשה, שאלה אותו האם הכל בסדק ואיך עבר השבוע, והוא כהרגלו אמר שהכל בסדר.
כשחקרה אותו יותר התברר ששעה לפני שהתעוררה מחלומה בשעה 12:00, צנח יצחק והמצנח לא נפתח. הוא פתח את המצנח הרזרבי נפל לשדה רגבים ונקע את רגלו.
"אמא איך עברה אליך הידיעה תוך שעה?" אמר בחיוכו הגדול.
לפני חג הפסח קנתה לו אמו בגדים חדשים. בפסח שני בא לחגוג בצפת את חג המימונה לאחר שעבר לילה קודם בשלומי מכיוון שלא ידע שהוריו בצפת (לא היו טלפונים ).
את החג חגג עם הרבה אנשים שפגש בפעם הראשונה ולצערם גם בפעם האחרונה.
כששאלה לגבי בגדיו החדשים ומדוע לא לבש אותם, הוא אמר שיהיו עוד הזדמנויות אחרות ואכן כך היה. בשבת האחרונה שלו לבש את בגדיו החדשים ויצא החוצה לפגוש את החברה. הם ישבו כולם על המעקה. אימו הביטה בו שעה ארוכה וחשבה "מה קורה לי למה אני לא מפסיקה להסתכל עליו, כאילו לא אראה אותו יותר".
בערב עזרה לו לארוז את התרמיל מלא מאכלים וכל טוב.
את הבגדים החדשים והשעון השאיר בבית כאילו ידע שלא יהיה לו צורך בהם יותר.
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
30/4/12
|
|
סרט
|
|
|
|
אני זוכרת שיום אחד במוצאי שבת רציתי ללכת לסרט עם החברות. ביקשתי מאמא 10 אגורות רק על הסרט ולא היה לה כסף קטן. היא אמרה לי לבקש מיצחק. דפקתי בדלת והתבישתי להיכנס. הוא ישב עם כמה חברים.
אמא אמרה לי שתוכל לתת לי כסף לסרט. הוא שאל כמה עולה סרט. אמרתי 10 אגורות. אז הוא נתן לי 50 אגורות במטבע שזה היה ממש המון. החברות שלי התלהבו אזיה אח עשיר יש לך.
|
| |
|
-
|
עליזה לנדס
3/5/12
|
|
מכתבים שאיציק כתב לחיליק
|
|
|
|
24.5.76
שלום חיליק,
מרגיש מצוין. משתמע ממכתביך שגם אתה מרגיש טוב. מאז הגענו לצפון, טרם יצאתי הביתה. גם בשבועיים-שלושה הקרובים. כמובן שזה לא ישבור אותי, אבל מה שמרגיז אותי זה שגם האפשרות שאבוא לכנס מחזור בספק גדול ביותר. כללית, מאמץ פיסי כמעט שאין פה, לעיתים יוצאים קצת לאימונים, אבל לא רציני. יש די הרבה זמן פנוי וכל יום הינו העיתון של היום שקדם לו. הופתעתי ודי שמחתי לשמוע שאתה נמצא עם יובל. זה יכול להיות פנטסטי. אני משער שיובל בלי הלימודים (שהרסו אותו) הוא אדם אחר לגמרי (כתוב לי אם אני טועה). .
ביציאה האחרונה שלי לפני יותר משלושה שבועות, הייתי בכפר סבא ביום שישי. ביקרתי בבית הספר ובפנימיה. בין היתר פגשתי את רותי ושאלתי אותה אם היא עוד שומרת על קשרים עם חיליק והיא אמרה שרק בזמן האחרון הפתעת אותה במכתב מעניין שהיא חששה ששכבודה יפגם אם תספר שהיא זו שהפתיעה את חיליק במכתב (כאלה הן הנשים ואין מה לעשות).
הערב נסעתי לנתניה לאביבה וביליתי את השבת אצלה. היה לי נחמד ביותר.
לא סיפרת לי איך התפתחו הענינים עם רותי והיה כדאי שתעשה זאת בהמשך (הצעה של ידיד).
20.3.76
שלום חיליק,
שבת היום. הזדמנות מצוינת לכתוב. סוף סוף שומע ממך משהו וממהר להשיב.
מה שלמוך ? אני מרגיש מצוין למרות הקשיים אבל יודעים שזה עובר.
אם פיני פחד לומר לך היכן הוא נמצא, אז הוא הלך ל"סיירת שקד" והם עושים טירונות באותו מקום שאנחנו עשינו וכמעט טירונות זהה. לדעתי הוא עשה שטות שהלך לשם. בשונה מהצנחנים הם יתפשו גזרה דרומית לאחר האימונים הראשונים ובחול המדבר יבלו את שלוש השנים.
סנדלר אם אתה לא יודע, נמצא באותה יחידה אלא שהוא מגיוס נובמבר ולפני כמה זמן גמר קורס צניחה.
אוהד אף הוא באותה יחידה. הוא התחיל עם סנדלר אך שבר רגל באחת המסעות ויש סיכויים טובים שהוא יצטרף למחזור של פיני.
מפיני לא קיבלתי מכתב. אני משער שזה מחוסר זמן ואני מכיר וזוכר היטב את המצב.
אנחנו מבצעים תרגילים כמעט מידי שבוע, לפעמים עם צניחות ועם המון אש ומאמץ. מאז שהתגייסתי ועד החודש הבא, תהיה זו תקופה של אימונים רצופה ללא שום תקופת קו.
11.11.76
אהלן חיליק,
כבר המון זמן שלא שמעת ממני וזמן רב יותר שלא התראינו. פשוט התעצלתי לכתוב או יותר נכון, לא היה על מה לכתוב.
נמצא במקום שעדיין ךא ךבן עד שהמכתב יגיע אליך יהיה הכל לבן כאן. זה יהיה מחזה מרהיב מפה אבל גם קר וזה הכי קשה. התחלתי בעבודה לא מזמן והתפקיד קשה ביותר נון סטופ. פה מטילים עליך דברים אבל בעקרה הדרישה באה מעצמך ואני אחד הדורש מעצמו הרבה על כן העבודה ככה.
קצת מתגעגעים לעבר אבל בינתיים יוצרים עבר אחר שגם אליו וודאי נתגעגע.
הרגשתי נפלא כאשר באחד מערבי שבת ולפני כשלושה שבועות, הגעתי לפנימיה והיתה לי פגישה עם העבר. מדריכים שנשארו, ולצוות שגדלו "אמהות" והזדקנו ובעיקר חמישה מהחברה שהיו אתנו ארבע שנים ונשארו במחשבותינו מאז נפרדנו.
בחור נידח. שים לב לתאריך . המכתב ודאי יגיע אליך באיזה שהוא שלב.
יובל סיפר לי שאתה מבקר אצלו הרבהמאד. הסביר לי בדיוק למה, זה בנוגע למין השני שבמקרה הוא אחותו.
אז איך מתנהלים העסקים אצלך. אצלי "קצת" יבש וגם קר. אז תאר לך מה מצבו. הוא ודאי נכנס לשנת חורף ונוא יצא רק כשאני אצא וזה יהיה בעוד לא מעט זמן.
אתה מרגיש ודאי שהמכתב מבולבל במקצת, אבל אתה ודאי מבין ובלית ברירה סולח.
לא נשאר לי אלא לקוות שתהיה לנו איזו פגישה מקרית כי אחרת אני לא רואה סיכוי שנתראה. אז בכל אופן שלום ולהתראות מאיציק.
(הכתובת מעבר לדף)
15.4.76
אהלן חיליק.
חג ראשון של פסח. אנחנו נשארנו במאהל. אתמול אמורים היינו לצאת לרגילה לאחר שרישמית סיימנו את אימון החורף בתרגיל חטיבתי מרהיב. ארזנו את כל הציוד, נשארנו עם תד"ל ונשק מחכים לאישור יציאה שלא בא. הרגילה בוטלה או נדחתה. בכלל לא נורא. ברגעים אלה אנחנו מחכים לאישור אחר לצאת לעין פשחה ולים המלח, מרחק של פחות משעה הליכה. אני מקווה שאת זה לפחות נקבל. בסוף החודש החטיבה תעלה לצפון ונתחלף עם גולני שירדו לאימון קיץ - כל הזין.
שמחתי להסיק שאתה מרגיש טוב (כמעט לא הייתי מסיק זאת בגלל הכתב המחורבן שלך) וכמו כן שקבלת מכתב מרותי ומקווה שההתפתחויות תהיינה כמו שאתה מצפה.
מתגעגע לחלק מהחברה. אני מקווה שאתה לא מתפלא שאני אומר לחלק מהחברה כי זו האמת. מי שלא עניין אותי במשך ארבעת השנים בהכרח אינו מעניין אותי כעת. בסך הכל הייתי רוצה להיות באיזה כנס מחזור קשן לאיזו שבת קצרה.
בינתיים עברו חודשיים. לא קיבלתי מכתב מפיני. האמת שאני יכול להבין אותו. אם אני נזכר בתקופה בה אני הייתי טירון בבסיס הצנחנים (שגם פיני נמצא בו). החברה נמצאים בהלם לא רגיל. אין זמן מינימלי וגם כשאתה מסתכל על מחלקה כזו אתה רואה קבוצה של הלומים. כעת הם נמצאים באחת הסדרות הקשות שנמשכת כמעט חודש וזו התקופה הקשה ביותר לכל צנחן. לאחר הסדרה הם הולכים לקורס צניחה שזה הג'ופר הגדול ביותר.
בקשר אלי, אם עדיין אינך יודע, אני עדיין סובל מפציעה ברגלמזה חצי שנה. הפגיעה לא פגעה ביכולתי או שכן פגעה אבל בכל זאת שומר על רמה. הייתה תחרות רצינית לקבלת המא"ג (מה שיש בכל פלוגת צנחנים) ואני זכיתי בזה והייתי מאגיסט עד התקופה האחרונה למרות הקשיים שהיו לי בעיקר בגלל הרגל. המשכתי עד שהגעתי למפקדה (קצת מאוחר) שאני סתם הורס את עצמי וביקשתי מהמ"מ שיקח ממני את המא"ג (דבר שלא מתאים לי אבל שהיה הכרחי).
לא נותר לי אלא לאחל לך הצלחה מלאה בקורס למפקדים. אני אגש לקורס מכי"ם רק בעוד שלושה חודשים.
בינתיים שלום ולהתראות - איציק.
בקשר לאביבה, לא הייתי מסכים להיות בנ"מ. אבל שאביבה תהיה בצנחנים - זה היה יכול להיות נפלא.
21.2.76
שלום חיליק,
מה נשמע ? אני מרגיש טוב. קיבלתי את מכתבך ושמחתי שאתהעדיין חי. לא שמעתי ממך תקופה ארוכה וחשבתי שאבדה תקוותי לשמוע ממך. כתבת שאתהבתקופה קשה אבל לא הסברת בגדר מה אתה עושה את האמון הזה כי משמועות קודמות הבנתי שהשגת חיים פחות או יותר נוחים. בעצם אנחנו שנינו יודעים שכמה שקשה בעצם אין דבר שהוא נורא. בכל דבר שהוא נראה רע תמיד אפשר למצוא גם טוב. בקשר אלי אז אתה לפחות יכול להתנחם שיש כאלה שקורעים את התחת יותר ממך ואני אומר את זה בוודאות גמורה כיוון שבתקופה הזאת של מה שנקרא "אימון חורף" סוחטים מאתנו את המקסימום. השבוע האחרון היה משהו מהסגנון הזה. השקמה בחמש, ריצת בוקר, מסדר בוקר, יציאה לאימונים בשמונה רצים על הג'בלאות חוזרים לארוחת צהרים וממשיכים לרוץ ולירות על הג'בלאות עד תשע. אחרוחת ערב, מסדרים וטרטורים עד שתיים לפנות בוקר וחוזר חלילה. אז כמה שזה נורא זה גם חולף וזאת תקוותנו היחידה.
עמוס חנינה כתב לי וסיפר לי על אילן בן יהושע שלא התקבל לצבא בגלל סעיף פסיכולוגי שגם לפרופיל נמוך. זו הייתה הפתעה בלתי רגילה עבורי וודאי מכה קשה לאילן. אני מקווה שיצליח להתגבר על המשבר שוודאי תקף אותו.
מעניין אותי מה בקשר לפיני ושמעיה שספרו לי שהם רוצים להתנדב. מעניין אם הם התקבלו. אני בכל או]ן מקווה שכן וכפי שאני מכיר אותם, אני מאמין שהם לא ייביישו את הפירמה של מחזור ה' ובמיוחד לא שמעיה. פיני עם רצון כמו שלו יצליח אף הוא אם כי יהיה לו קצת קשה.
בקשר לשרעבי, אז אנחנו כמעט שלא נפגשים כיוון שהוא וגם קורצר בגדוד השני של הצנחנים ולפני כחודש הצטרפנו לגדודים ולכן אנחנו נתראה רק לעיתים רחוקות בתרגילים משותפים.
אז בינתיים שלום ולהתראות מידיד המתגעגע לעבר - איציק.
27.12.75
אהלן חיליק,
קצת הופתעתי לקבל ממך מכתב ועוד יותר הופתעתי לשמוע שנשבר לך הזין מכל זה. אני יודע שזה קשה ושזה מעצבן אבל שלך ישבר ?!
אני מקווה מאד שאת הקורס תעבור על הצד הטוב ביותר ושלא יהיו "פאקים" בנושא.
התקופה תקופה קשה. "אימון חורף" קרוב מאד ו"אימון חורף" משמעו אצלינו כשלושה חודשים בתנאי שדה כשזה כולל טרטורים ומסעות וחוסר שינה. אצלינו נגמרה הטירונות רק על הניר ולא מבחינה מעשית.
מתגעגע, מתגעגע מאד לתקופה שחלפה אבל יודע גם שצריכים להשלים עם המצב ומצליח למצוא את הטוב גם בקושי שסובב אותי ומקווה מאד שיתאפשר לי להשתתף בכנס מחזורים.
סיימתי קורס צניחה. צנחתי. חוויה לא רגילה. קצת מפחיד. מלמעלה למעלה אל הארץ ולראות רק פסים ירוקים חומים או כחולים של הקרקע.
נאלץ לסיים.
שלום ולהתראות מידיד מתגעגע - איציק.
אגב, אתה, פיני ודללי בני החדר כתבתם אלי מכתב באותו יום 7.12.75 - מעניין.
בעוד שבועיים ד.צ. 3015.
|
| |
|
1957 - 1977
|
אופיר רובין
27/4/09
|
|
קורות חייו
|
|
|
|
בן חיים ושרה. נולד ביום ט"ז בניסן תשי"ז (17.4.1957) בנהריה. למד בבית הספר היסודי שבבצת והשלים את לימודיו בבית הספר התיכון ע"ש כצנלסון שבכפר סבא.
היה בן נאמן ומסור להוריו, ובחופשות מן הלימודים נהג לעבוד עם אחיו כדי לסייע לפרנסת המשפחה. עם זאת, מצא זמן לעסוק בספורט והצטיין בהדיפת כדור ברזל.
יצחק היה מטבעו ביישן ומופנם, נודע כבחור רציני עם גישה חיובית לחיים. חבריו הכירוהו כרודף צדק וכמי שהשתדל תמיד לעזור לצעירים ממנו. במלחמת יום הכיפורים, בהיותו תלמיד בבית הספר, התנדב להדרכת נוער בפנימייה בכפר סבא והתנדב לעסוק בחלוקת דואר, לנוכח המחסור בכוח אדם בעת המלחמה.
יצחק גויס לצה"ל באוגוסט 1975 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים. היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית בעת חופשותיו ומעולם לא התלונן על קשיים בצבא. לבני משפחתו נהג לספר, כי הוא שואף להיות איש צבא. יצחק היה מאושר וגאה, כאשר מפקדיו הודיעו לו כי יישלח לקורס קצינים.
ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נספה בעת מילוי תפקידו, באסון התרסקות המסוק בבקעת הירדן. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבנהריה. השאיר אחריו הורים ואחים.
|
| |
|
1957 - 1977
|
אופיר רובין
27/4/09
|
|
קורות חייו
|
|
|
|
יצחק הגיע אל הפנימייה ממושב עבדון בגליל המערבי, ולימים עברה משפחתו לגור בעיירה הסמוכה שלומי, ביולי 1974.
איציק זכור לכולם כבחור נאה, חייכן ועם זאת רציני ובוגר בהתנהגותו ובסגנון דיבורו. הייתה בו מידה רבה של תכונת המנהיג בקבוצה, המפעיל אותה ע"י דוגמה אישית, איציק הרבה להתנדב ולעזור לצוות.
תקופת מה שימש כמדריך לקבוצה צעירה והוא עשה זאת מתוך אחריות, רצינות והתלהבות.
בעת גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים ומפקדיו ציינו כי גם שם בלט כמי שדואג לחיילים הצעירים כאח בוגר. את השבת האחרונה לחייו בילה בפנימייה.
למחרת - נפל על משמרתו יחד עם נ.ד לוחמים בבקעת הירדן.
|
| |
|
1957 -
|
עליזה לנדס
21/4/12
|
|
מפי אבא אמא
|
|
|
|
התחתנו בשנת 1956 וב17 באפריל, שנה אחר כך, נולד לנו בן קראנו לו בשם יצחק באקראי לפי פתיחת ספר התנ"ך. שבהמשך נקרא שמו איציק.הוא גדל ואכל יפה ,ילד רגוע וחיכן והיה תמיד בריא . בגיל 9 חודשים התחיל ללכת ילד יפה ושמנמן. בגיל שלוש נפל מחלון הבית בגובה של 2 מטר בערך היו שם אבנים ומטות ברזל ולמזלו הרב לא קרה לו כלום.כשחזר מהגן היה ילד חולמני ובדרכו הלך חצי ישן
והשכנים היו מביאים אותו הביתה.הוא נהג לקבל לפעמים מכות ואף פעם לא החזיר. כשעלה לכיתה א" היה ילד חרוץ פיקח ונבון. את שעורי הבית היה קשה לו להכין בגלל הצפיפות בבית חיינו 7 נפשות בשני חדרים. הוא חיכה שאחיו ילכו לישון ואז היה יושב בקצה המיטה ומכין את שיעוריו,הוא נהג לעזור הרבה לאחיו ותמיד ויתר להם על הכול.יום אחד בבה"ס ההיסודי הוא וחברו החליטו לעשות מעשה קונדס, הם החליפו את המחברות והספרים שבתוך הילקוטים , כדי שכל השיעור יתבזבז על הסדר.המנהל שאל מי עשה את המעשה ואיים על עונש לכל הכיתה אם אף אחד לא יתוודה ,אני עשיתי זאת אמר איציק ומנהל לא היה מוכן להאמין לו, בגלל האופי הטוב של איציק ולכן המנהל חשב שאיציק מגן על ילד אחר ואף אחד לא נענש . לילה אחד חלמתי שיצחק נפל וקרה לו משהו , אחרי מספר ימים ,בזמן משחק כדורגל שבר את ידו .הוא סיים את בה"ס היסודי בבצת. עזבנו את מושב עבדון ועברנו לשלומי. את יצחק שלחנו לבה"ס בכפר סבא פנימיה למחוננים, הוא יתקדם ולמד יפה קיבל ציונים טובים והיה חרוץ אבל מופנם.בגיל 16-17 עבד עם אבא בחופשים הגדולים בסבלות והיה נותן את הכסף למשפחה.יום לפני מלחמת כיפור כל התלמדים יצאו לחופשה אבל איציק וחברו נשארו בפנמיה ועזרו לאם הבית להכין את המקום למלחמה והוא קיבל ספר במתנה. שבועים לפני יום הולדתו ה-17 היה תורן בחדר אוכל של הפנמיה,אחד החברים ביקש שיביא לו משהו לאכול,ואיציק ענה תביא בעצמך.הבחור איים שאם לא יביא לו ישפוך עליו את המים, איציק אמר אם אתה גבר תשפוך.והבחור שפך עליו את המים איציק נכווה כויות קשות בכל הגוף .ושכב 10 ימים בבית חולים ולא רצה להודיע להורים שאמא לא תדאג.לבסוף השתכנע ע"י אם הבית לכתוב מכתב לאבא,אני הרגשתי שמשהו לא בסדר קרה ונסענו לבית חולים ראיתי אותו עם כל הכויות מראה קשה מאוד ואיציק אמר "אמא זה כלום אל תדאג י". הוא יצא מבית החולים וחגגנו לו בפנמיה יום הולדת כששאלנו אותו מי עשה לך את המעשה? "אמא מה זה משנה זה לא יעזור אם אגיד את שמו המים אף פעם לא היו חמים והפעם רתחו" יצחק היתגיס לצנחנים ב-3 באוגוסט 75 היה מאוד נעים לראות אותו חייל במדים .האימונים היו קשים והוא חזר הביתה פעם בשלושה שבועות דאגתי מאוד.איציק לא אהב לכתוב מכתבים שלחתי לו חבילות,-פעם שלח לי מכתב ,"אמא אל דאגה החבילה היגיע ואני מרגיש טוב" המפקד של איציק שאל אותו פעם,אם לשלוח משהו הביתה לעזור להורים?אין צורך לא חסר לנו כלום,למרות שבבית המצב לא היה הכי טוב.לא חסר לנו כלום אני רק רוצה יותר חופשים.עברנו לדירת 4 חדרים התחלתי לעבוד לאט לאט סדרנו את הבית קניתי שולחן כתיבה. ואיציק אמר לאחיו תשבו ותלמדו לי לא היה איפה לכתוב.איציק היה חיל טוב ממושמע מתנדב .הוא הלך לקורס מפקדים ואנחנו השתתפנו בטכס מתרגשים מאוד לראות אותו.באחד הפעמים שחזר הביתה היתה לו הפתעה פטיפון חדש אי אפשר לשכוח את השמחה והחיוך על פניו ואת הכרת התודה .היום הנכד איציק מקשיב לתקליטים על אותו פטיפון של לפני 30 שנה .בשבועות האחורנים לחיו הגיע כמעט כל שבוע הביתה ואני הרגשיתי שהוא יגיע והכנתי את המאכלים האהובים עליו. בשבת האחרונה שנכנס הביתה, אמרתי מה קרה שאתה מגיע כל שבוע? הוא ענה לי נותנים לי אני מקבל אמרתי ברוך הבא.זאת היתה השבת האחרונה.
|
| |
|
1974 - 1975
|
עוזי (עמרם) גולן
23/2/13
|
|
איציק מהפנימייה
|
|
|
|
אני בוגר מחזור ח' (סברס) שנקלט בשנת 1974 בפנימיית שטיינברג. סדר הדברים קצת מטושטש בזיכרוני אך מה שנותר צלול לחלוטין עד היום הוא הרושם שהותיר בי החניך איציק אנקרי.
אני הייתי חניך צעיר ומפוחד בראשית הדרך בפנימייה , ממש בתחילת הדרך . לדבר עם
בני המחזורים הגבוהים לא היה דבר שבשגרה , בטח שלא לבקר במגוריהם.
למרות היותו בוגר וותיק ממני במספר שנים, איציק לקח אותי תחת חסותו ,הוא הכיר לי את חבריו וקרה שהייתי מגיע לעתים אליהם למגורים .יושב עם החבורה שלו ,מספרים המון בדיחות , עושים חיקויים ( בעיראקית ),צוחקים ונהנים .
איציק היה אדם של חיוך רחב ולב רחב , מסביר פנים , מוכן אם צריך מיד לעזור , תומך ומסייע . בקיצור קסם של בחור.
קשה מאד היה לכולנו לשמוע בזמנו על האסון הכבד בו נפלו כה הרבה מבחורינו , בהם הבחור הכל כך מיוחד איציק אנקרי.
היום הצלחתי לאתר שיר שנוגן בזמנו עשרות אם לא מאות פעמים בחזרות למסיבת סיום מחזור בפנימיה . שיר זה הזכיר לי תמיד את איציק אנקרי ז"ל . למי שמעוניין לשמוע הקישור הוא : http://www.youtube.com/watch?v=vEbNKNk87js
יהי זכרו ברוך
|
| |
|
1974 - 1976
|
עמוס חן
15/4/13
|
|
על מנהיגות ואחריות
|
|
|
|
|
הכרתי את איציק בפנימיה, היינו יחד באותו מחזור נפלא. איציק בלט כבר בהתחלה באישיותו החזקה והיושר האישי שלו הנפלא. בכיתות י"א וי"ב למדנו יחד במגמה הריאלית ואני הייתי תלמיד שכדורגל וחברים עינינו אותו יותר. איציק לקח אותי תחת חסותו בתקופת הבגרות, משפטים כמו "כשאני חומד אז גם אתה לומד, וכשאני משחק אז גם אתה משחק" התחילו את התקופה שבה איציק דאג שאני אעבור את הבגרות כמו שצריך. בצבא עשיתי טירונות וקורס מכים ב"גולני שללא ספק היה לי קשה מאוד שם. איציק שלח לי מכתבים (מלאים חלונות מהצנזורה) מסאנור, מבטיח לי ש"כולה ג'בלה מפרידה בינינו ואם רק ארצה הוא בא לעודד בערב", גם בקורס מכים, הוא סיים שבועיים לפני ובכל התקופה עודד אותי שאני מסוגל לסיים, בסיום הקורס הגיע לבסיס לטקס שפיכת המים המסורתית ואמר לי שמעכשין הוא צריך לדאוג לאחרים וכם גם אני. אני מרגיש שלאיציק יש חלק חשוב מאוד בכל הישג שהגעתי אליו בחיים , ומאוד קשה לי שלא לחלוק אותם איתו. אבי ז"ל, ביום הנורא ההוא ניסה לנחמני ואמר כי "הזמן יקהה את הכאב.." ואני כל כך רוצה לאמר לו שאני כבר לא בטוח שזה נכון.
|
| |
|
2007 -
|
דניאל לנדס
21/4/12
|
|
מאחיניך דניאל
|
|
|
|
ליצחק ז"ל
שלום יצחק אני דניאל, אני בת של עליזה אחות שלך.
כמו שכתבתי בבת המצווה רציתי להכיר אותך.אני דמיינתי אותך חי היום אתה בן 50 היו לך ילדים הינו יכולים לדבר איתם ולשחק איתם למרות שהיו גדולים מאתנו. הייתה לך בטח אישה נפלאה והייתה מגיע לסבתא שרה וסבא חיים בימי שישי והם היו שמחים מאוד.היינו בטח נפגשים בחגים. חבל בעצם סתם דמיינתי הכל. אבל אני יודעת שאתה תמיד אתנו במחשבות ומדמיינת שאתה תמיד שומר עלינו מאחיניך דניאל.
|
| |
|
2013 -
|
עוזי תומו - מחזור ה'
23/4/17
|
|
מחלקי מכתבים
|
|
|
|
בזה אחר זה נקראו הגברים למלחמה מותירים את הנשים, הזקנים והילדים באי-ידיעה. מהלך החיים השתבש, בפנימייה לא נותרו מדריכים, בבית הספר לא למדנו ממש, דאגה עמוקה הייתה בפניהן של המורות שהתאמצו ללמד כרגיל.
היינו אז בני שש-עשרה, בראשית כיתה י"א, לא ילדים אבל לא מספיק בוגרים כדי להיות שותפים בחובות. ביקשנו לנו עצמאות של גברים ובשל כך היינו חסרי מנוחה עד כדי רגזנות. לא חשתי בנוח לצאת לרחוב, כמו הייתי שוליה או ספיח של מהות חשובה שהתרחשה בסמוך.
כל שנותר היה להיעטף במחשבות מגינות, להמתין לידיעות שהגיעו מקוטעות, שמות שנלחשו מפה לאוזן ולרסן מועקה תופחת ומתפוגגת חליפות. ימים רבים לא שמעתי דבר משני אחיי, האחד שירת בסדיר והיה ממש על שפחת התעלה בפרוץ המלחמה, והשני שנקרא בצהרי יום כיפור למלחמה.
מצוקה פוחסת את המציאות ומעוותת אותה - מצד אחד התודעה מצטמצמת כבעדשה ממוקדת למאורעות המלחמה, מצד שני הדמיון מתרחב ונפרש לכל עבר, משוטט בלא גבולות בלא לרמוז אילו תעלולים חופנת המציאות עוד בחובה. גם פרקי הזמן מאבדים את מידתם.
לכן היינו גאים ונכונים כאשר הציעו לנו, בשבוע האחרון של המלחמה, להשתתף גם אנו במאמץ. באקראי חילקו אותנו לשתי קבוצות. האחת נשלחה בתום הלימודים לבית חולים מאיר ככוח עזר לצוות הרפואי. והשנייה - צוותים של שניים לחלק דואר. מספר ימים חילקנו איציק אנקרי ואני דואר ברחובות הסמוכים לפנימייה. בדואר אמרו : "תשתדלו למסור את המכתבים ולא להכניסם לתיבות". ואנו נטולי יכולת להשתמט מהוראות ברורות, עשינו כך.
עתה בזיכרוני, ארבעים שנה אחרי, גם השמיים לבשו אז זרות מנוכרת וגונם הכחלחל היה שקוף יותר, מרוחק, כמה היו מסויגים, חומקים מעלה, מודיעים שאין בדעתם לגונן עוד על הברואים, והשמש, מופתעת מהתמורה, בפזרנות ראוותנית לבשה ייקוד כתום עז. בשקט סבבנו ברחובות ריקים, משוחחים בלחש לקול נקישות נעלינו, נושמים ניחוח שדוף של צמחייה קמלה בשל סתיו או בשל שותפות להלן רוחנו. כך מספר ימים.
חלק גדול מהמכתבים הגיע מחיילים בחזית, אותם נעים היה למסור, ואנו שותפים לשמחה שבאה בפניהם, להכרת התודה מלחלחת העיניים, היינו נושאים עמנו כנחמה את ארשת האחווה שעות ארוכות. ביום האחרון לחלוקה, לקראת סוף המלחמה, צלצלנו בפעמון שער בית חד-קומתי ברחוב גאולה, סמוך לכניסה הראשית של הפנימייה. בתוך כך, כהרגלנו מקריאת השמות שעל המכתב ועל שער החצר, ידענו שהשולח הוא חייל לאישתו. המתנה שקטה, מביטים אל שיחי הוורדים הצפופים ואדי-ריחם שנסחט ורבץ סביב סמיך, כה סמיך שטעמו בה בפינו. כעבור מספר רגעים יצאה אלינו אישה צעירה לבושה שחורים. את כברת הדרך הקצרה של גינתה פסעה בכבדות בלא שנשאה ראשה, לקחה את המכתב כלאחר יד, אמרה תודה ושבה על עקבותיה.
לא היינו צריכים לדבר בינינו על האמת שהדעת ממאנת לקבל.
בערב שאלנו את רותי אם הבית, שהתגוררה קרוב לשם במורד עיקול הדרך. ""בעלה נהרג בימים הראשונים של המלחמה, וימי השבעה חלפו אף הם"אמרה.
זה היה באוקטובר 1973. כעבור פחות מארבע שנים, כשהיה חייל בצנחנים, בעשרה במאי 1977 נהרג איציק אנקרי יחד עם עוד 53 חיילים בהתרסקות מסוק בבקעה.
לא מעט זיכרונות לי ממנו, אולם שנים אחר כך הרביתי לחזור במחשבותיי לאותה שעה לופתת לב, לאותו עצב בעיניו לאחר שמסרנו את המכתב לאלמנה, אל הרטט בכתפיו, אל המאמץ להסתיר את הסערה, בשעה שהבטנו בגבה המתרחק. גב מיוסר שנכפה עליו להשלים עם גורלו, ובשעה ששבנו ללא אומר לפנימייה. אותה יכולת פיזית ונפשית של הבחור השקט וטוב הלב, שהיה בן גילנו אבל בוגר וחזק במיוחד, לא זיכתה אותו יתר ולא עמדה לו איפוא בבוא הקץ, והוא בן עשרים שנה וחודש אחד.
|
|
|
|
|