|
יהי זכרו ברוך
|
עוז הרפז
27/4/20
|
|
|
לצערי, פגשתי את השכול מקרוב, כאשר אחי איבד את ביתו בפיגוע באלי סיני בשנת 2001.
אין מילים שיכולות לתאר את הכאב, ואת הקושי, ובטח שלא לנחם על האובדן.
אובדן כבד, איתכם באבלכם ומקווה שלא תדעו עוד צער
|
| |
|
״מים שקטים חודרים עמוק...״
|
שאדי
27/4/20
|
|
|
נדב, יצא לנו להכיר לתקופה מאוד קצרה ובדרך מקרית דרך אהבה משותפת ושירות חופף. אך די מהר התחברנו בגלל האישיות המיוחדת שלך.
חודש לפני המלחמה אמרתי לך ״שעד גיל 35, אתה כבר תהיה פוליטיקאי מוביל. ואני אגיד לאנשים שאני מכיר אותו״
אנחנו אוטוטו בני 35, וכל תחילת קיץ אני נזכר בדברים האלה.
כל התקופה שעברתי היית אצלי במחשבות, תמיד ליווית אותי בתקופה הזאת בשנה. ותמיד חשבתי איך אתה היית מרגיש בימי הזיכרון לו היית פה.
היית חבר יקר שלעד זכרו יהיה נצור בלבנו..
יהיה זכרך ברוך.
|
| |
|
יהי זכרו ברוך
|
אינה
8/5/11
|
|
|
|
יהי זכרו ברוך
|
| |
|
הֵם לא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים..
|
נתן
22/4/09
|
|
|
הֵם לא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים....
אילו משוררנו, נתן אלתרמן, היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה צריך לכתוב כך את שירו "מכל העמים". השיר מוקדש לשַרְשֶרֶת אֲרוּכָּה-אֲרוּכָּה שֶל קוֹרְבְּנוֹת-שָוְוא וְחִינָם. בָּנִים אֲשֶר חֵרְפוּ נַפְשָם, הִקְרִיבוּ עַצְמָם וְנָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶה-הַרְפָּתְקָנִית-בִּלתִּי-אחְרָאִית-אוּמְלָלָה-נִמְהָרָה-אֲרוּרָה-רַשְלָנִית-מְטוּפֶּשֶת-פוֹשַעַת-נִמְנַעַת-כּוֹשֶלֶת-מרוּשֶלֶת-נִכְשֶלֶת-מְיוּתֶּרֶת. מִלְחֶמֶת הַרְפָּתְקָה פְּרִי רַשְלָנוּת מְדִינִית-פּוֹלִיטִית-צְבָאִית, הַפְקָרָת חָזִית ועוֹרֶף (איך... איך... איך... וכיצד יוצאים כך למלחמה ? כל-כך בלתי מוכנים ? כל-כך בלתי-ערוכים ? הֵן מבחינת אנדרלמוסיה עצוּמה, באלאגן נורא, תוֹהוּ ובוֹהוּ רב אשר שרר בחזית והן מבחינת הפקרתו הטוטאלית של העוֹרֶף), הֶפְקֵרוּת אֲרוּרָה, נוֹרָאָה ופּוֹשַעַת שֶל "הַנְהָגָה" רַאַוְותָנִית-יְהִירָה-יוֹמְרָנִית-מְזַלְזֶלֶת, חַסְרַת-טִיפַּת תְבוּנָה, נֶעֱדֶרֶת שֶמֶץ נִיסְיוֹן, בּוּרָה בהֲבַנָת מַשְמָעוּתָם העָמוּקָה שֶל עֶרֶך חַיֵי-אָדָם. "הַנְהָגָה" שֶל מֶמְשָלָה עָלוּבָה-שַחְצָנִית-רַשְלָנִית-חוֹבְבָנִית-רַאֲוְותָנִית-גַאֲוְותָנִית-זַלְזְלָנִית-מִתְהַלֶלֶת-מִתְהַדֶרֶת-מִתְיימֶרֶת-מִתְפָּאֶרֶת-מְבוּלְבֶּלֶת-קִצְרַת-רוֹאִי-שְבֵעַת-רָצוֹן מְעַצְמָה וּמִמַחדָלֶיהָ. מֶמְשָלָה אֲשֶר אוּגְדוֹתֶיהָ מְאַגֶדֶת-אוֹגֶדֶת, בְּנַדְנֵדֶה מִתְנַדְנֶדֶת, במְלָאכְתָה-מְשִימָתָה-מִלְחַמְתָּה-מערכתה השְלוּמִיאֵלִית מעוֹלָם לא הַיתָה, באֱמֶת ובְּתָּמִים, מְרוּכֶּזֶת-מְמוּקֶדֶת. בהֵיעדֵר תכְנִית-מאוּרְגֶנֶת-מְסוּדֶרֶת-מְתוּכְנֶנֶת, בְּלִי-כל מַטָּרוֹת בְּרוּרוֹת בְּעַצְמָה-בְּעַמָה בּוגֶדֶת. בְּמֵי-מַדְמֵנָת-מֶחְדָּלֶיהֶ מִתְמוֹגֶגֶת-חוֹגֶגֶת. עֲבוֹדָתָה מְטַרְפֶדֶת. בָּנֶיהָ עוֹקָדֶת. עַל דָּמָם (בִּשְבִיעוּת רְצוֹנָה העַצְמִית) מְרַקֶדֶת-רוֹקֶדֶת-שוֹרֶדֶת.
בִּצְעוֹד נערינו אֱלי מִלְחֶמֶת חִינָם-שָוְוא-וְשוֹלָל
את חמת ישראל לא שמענו
כי אתה בחרתנו כַּאֲשֶר עוֹד הַיִינוּ עוֹלָל
אהבת אותנו ורצית בנו.
כי אתה בחרתנו מכל העמים
מסינים, מהודים, מדנים
אך בצעוד בנינו אל תוך בְּסִיסִים –
נערים ישראליים, בחוּרִים נְבוֹנִים,
הֵם לֹא יַדְעוּ כִּי דָּמָם לא ייחַשֵב בַּדָּמִים....
הֵם לּא אָמְרוּ לְמִשְפַּחְתָם: אַל תַבִּיטוּ !
ְ
ורבה דאגה להישרדות-פוליטיקאים
וקריירות קצינים פן יוּפסָקוּ
אך המשך חייהם של קורבנות חפים
על אספלט, טְרָשִים וסְלָעִים יְקוּפְּדוּ !
עיניהם מדברות: אל תַבִּיטוּ,
האֵם, הַבֵּן, האָב וְהבַּת,
אֵיך שוּרוֹת אֲרוּכוֹת הוּנַחְנוּ...
תְמִימִים וצְנוּעִים וידוּעִים לשֵם,
רק לא טוב לחיים הוּכָנוּ...
עיניהם מדברות עוד דברים אחדים:
אֱלוֹהֵי האָבוֹת ידענו
כי אתה בחרתנו מכל העמים
אהבת אותנו ורָצִיתָ בנו !
כי אתה בחרתנו מכל העַמִים
לְהָרֵג מוּל כִּסֵא כְּבוֹדך,
ואתה את דָמֵינוּ אוֹסֶף בכַּדִים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֶף אַחֵר זוּלָתֶך.
ואתה מְרִיחוֹ כְּמו רֵיחַ פְּרָחִים
ואתה מְלַטְפוֹ במִטְפַּחַת,
ואתה תתבענו מִיְדֵי הרמטכ"ל דָן חָלוּץ
ומִיְדֵי אוֹלְמַרְט-לִבְנִי-פֶּרֶץ-פֶּרֶס-הנגבי-רפי-איתן-רמון
חברי-ועדת-וינוגרד-שוֹפְטֵי בג"ץ-ושְאָר פּוֹלִיטִיקָאִים
ומִיְדֵי הַשוֹתְקִים גַם יַחַד !
כמה עצוב, כמה נכון, כמה נורא! ל"ת ענת, 28/10/06 18:14
דמם של הנופלים במלחמה המיותרת על מצפונם של מנהיגינו ששלחו אותם למות ל"ת יוסקה, 28/10/06 14:53
כן, גם אני מרגישה ככה. ל"ת חיה, 28/10/06 15:51
... מילים שאפילו עיוור וחרש לא יוכלו להתעלם. ישר כח ל"ת אליעזר כהן, 08/03/07 12:35
מדהים שווה לקרוא ל"ת עמיר, מרכז,01/02/07 19:43
חריף ודוקר אך ישיר ואמיתי, עירום וללא עטיפות. ל"ת ישראלי,08/03/07 09:45
9. הכי עצוב שהקורבנות היו לחינם בגלל הנהגה איומה.שילכו כבר! ל"ת שילכו כבר!, מילואימניק, 28/10/06 14:56
דם חיילנו ואזרחנו זועק מן האדמה ואולמרט מטייל בעולם ומחייך ! תחזור ותתפטר !!!
בזמן מצוקה כזאת כל הממשלה מטיילת ושר הבטחון מחייך ?
תמחק את החיוך המטופש !!!
ממשלה מטיילת, 16/11/06 09:46
דם חיילנו זועק מן האדמה ואולמרט מטייל בעולם ? ל"ת תתפטרו !!!, 15/11/06 07:34
10. עם של גיבורים ! ממשלה של פחדנים ! ל"ת אולמרט פרץ, וחלוץ הביתה!, 28/10/06 15:09
גם אני הייתי שם..אין פה עריפת ראשים אלא משפט צדק! ל"ת בני,מעלה אדומים, 16/11/06 02:37
נתן - תגובה כבירה - כשרון שירי ודברי אמת ל"ת חובב אלתרמן, 08/12/06 14:57
נתן , אין מילים ! חובה להפיץ לכל אזרח ! ל"ת
מוטי, מרכז, 22/01/07 10:46
יישר כוח נתן ! אודי, ירושלים, 07/03/07 13:07
חולון רותי, 12/11/06 13:20 נורא, נורא, כתוב נהדר, ועל כן מכאיב ביותר. אך כל מילה נכונה. אסור לוותר ויש לסלק את חבורת ה''אמבות''. בעיקר מבחינתי את חלוץ. מפני שכאשר הפוליטיקאים לא יודעים מה לעשות, איש הצבא המנוסה, היה אמור לדעת, ובוודאי מפקדי חילות השדה, ראש אגף מיבצעים וכו'. היכן היו כולם ? אם לא מוכנים למילחמה, יש אפשרות לתגובה מוגבלת, ולשקול מה לעשות. כל אדם פשוט ברחוב, ידע מה לעשות. אך האמבות 'השתבללו'' ושלחו החיילים הטובים לפעולות שווא.
''הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום'' (פרשת האזינו) ל"ת אולמרט תתפטר!!!, 16/11/06 11:45
|
| |
|
היה היו אי פעם בחורים....
|
יעקב אורלנד ומשה וילנסקי
22/4/09
|
|
|
היה היו אי פעם בחורים....
הלילה בא, ענן על הצמרת.
וקר לך ורוחך נרגז.
נדמה לך שכל אשה עוברת
איננה זאת מי שהיתה אי אז.
אני יודעת, ככה זה, כן ככה.
גם לבבי כמוך נאנח,
היו לילות שנמשכו עד שחר
וכל בחור היה אחר כל כך.
היה היו אי פעם בחורים,
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.
אחד אשר חבקני,
את כל חייו חיבק,
אחד שנשקני,
את כוכבו נישק.
אחד אמר, זכריני,
ארור מפר הברית !
אחד אמר, המתיני,
כי לי את לתמיד.
אתם אולי את זאת אינכם זוכרים,
אבל היו כאלה בחורים.
היה היו. הלכו ולא ישובו.
היה היו. טובים ואהובים.
כן, ככה זה. על כן השיר עצוב הוא,
כי את הטוב לוקח אלוהים.
אני יודעת, ככה זה, כן ככה.
בחור וטוב , בחור הוא וגם טוב.
אז למה זה כל המתים עם שחר
יודעים תמיד אחרת לאהוב?
היה היו אי פעם בחורים....
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.
היום בונים פה ארץ לתפארת.
ושיר חדש. ופרח. ונעורים.
והבנות לובשות שמלה אחרת.
כן כן, אבל
איפה הבחורים ?
איפה הם? שר הרוח בשלכת.
איפה איפה הם? שירו עמדי,
כי קר כל כך בלעדיהם ללכת
ואין זוכר אותם עוד מלבדי.
היה היו אי פעם בחורים...
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.
מילים: יעקב אורלנד
לחן: משה וילנסקי
ביצוע: שושנה דמארי
|
| |
|
קצת מוזר לי
|
טובה בלוא
22/4/07
|
|
|
אותו לילה שנהרגו כל כך הרבה חיילים כל מה שיכולתי לעשות זה לחשוב על עוד כמה משפחות נכנסו למשפחת השכול הגדולה של המדינה הזו. לא חשבתי לרגע שזה יהיה בחור חמד שלצערי רק הכרתי רק בתור הנכד של... כי אבי וסבא שלו הם בני דודים.
ואז אומרים שם שאמנם הגייתו קצת שונה ממשפחתי אבל דומה לו בכל האותיות, ודמעות עלו בעיני. מוזר הרי לא הכרתי אותו, אפילו את אביו אינני מכירה רק בשם שלו, שם מיוחד לא להרבה אנשים קוראים אליפז, את סבו ראיתי מדי פעם באירועים משפחתיים, ולמרות זאת עלו דמעות בעיני. עליו ועל כל השאר. לצערי לא הצלחנו להגיע אפילו ללוויה ולא לשבעה הן מפאת המרחק והן מפאת העובדה שכל אותו זמן הותקפה כרמיאל בקטיושות.
עכשיו עלו הדמעות בי שוב, לקרוא מה אנשים כותבים עליו, לראות כמה מיוחד הוא היה, וכמה חבל לי שאני לא מכירה את כל בני משפחתי הרחוקים, הן מבחינת מרחק והן מבחינת דורות.
למרות זאת ואולי בגלל זאת רציתי לכתוב את זה פה, ואני שמחה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) שמצאתי את אתר הזכרון שבו אוכל להעלות את רגשותיי.
ממני קרובת משפחה רחוקה , שלמרות הכל והמרחק ואי הקשר הישיר ביננו תדעו שאתם בלבי.
|
| |
|
למשפחה
|
שרה מירום
22/4/07
|
|
|
למשפחת באלוה,
היום, ערב יום הזכרון, חשבתי עליכם רבות.
חשבתי על נדב, ועל כל מה שהיה בשבילכם.
נטע, חשבתי עליך המון.
אתכם תמיד
שרה מירום
|
| |
|
-
|
טליה באלוה
1/10/06
|
|
|
הזכרון האחרון שלי מנדב הוא ב"שבועות".
ישבנו כולו כמו בכל שנה אבל הייתה אווירה אחרת, שמחה יותר, אני זוכרת שישבנו כל בני הדודים ודיברנו כל אחד על מעשיו, נטע שהייתה על סף סיום הקורס סיפרה על הקורס והחוויות ונדב כל הזמן צחק עליה והיה שקט וחייכן כמו שהוא תמיד.
אריאל ואני שאלנו אותו מה הוא מתכנן לעשות כאשר הוא ישתחרר ואם הוא מתכון לטוס לחו''ל.
אני לא אשכח את מה שאמר, שכ''כ מתאר למעשה אותו.
נדב אמר לי, שהמדינה שלנו כ''כ יפה ויש בה כל כך הרבה עוד מה לראות שאין לו צורך לצאת מכאן והוא רוצה לעשות את "חוצה ישראל".
אני לא אשכח את המילים הללו, כזה הוא היה וכזה אני זוכרת אותו: שקט, חייכן, ענו, צנוע ואהב את המדינה הזו כ''כ, מלח הארץ.
אני רוצה לחזק את ידייכם ולומר לכם שאני אוהבת אתכם מאוד מאוד.
לא נעזוב אתכם ושתדעו שתמיד נהיה יחד.
אוהבת טליה
|
| |
|
-
|
מתן נחום
1/10/06
|
|
|
אני מצטער שאין לי כותרת, אני פשוט לא יודע למי אני כותב את זה, לנדב, לעצמי או לכל המשפחה.
אני ונדב ישבנו בוקר אחד על גבעה מעל הכינרת וראינו את הזריחה.
זה היה באחד הניווטים שהינו ביחד ושנינו בחרנו בו, ברגע הזה בתור הרגע היפה ביותר של שנינו באותן שבועות ניווט.
תמיד הערצתי אותו על ופיו על ליבו הרחב ועל הנשמה שלו שנראה שלא היה לה סוף.
תמיד כעסתי על עצמי כאשר נדב כהרגלו עשה את המוטל על כולם ואני לא עזרתי. הוא גרם לי להיות אדם טוב יותר כי מרבית הדברים שאני עשיתי בתוך המסגרת הצבאית המחייבת עשיתי מכיוון שידעתי שאם אני לא אעשה זאת נדב בטח יעשה זאת במקומי ובמקום כולנו.
הדבר שעולה לי כל הזמן בראש, המשפט שמתנגן כמו תקליט שבור בליבי "הרגו לי את הנשמה", נדב היה הנשמה של כולנו.
נדב תמיד היה כאות מופת שלפני המחנה שלנו, הצוות הקטן שכל כך אהב אותו.
תמיד סיפרתי לחברי בבית, אלו שלא הכירו אותו שזכיתי להיות באותו צוות עם דוגמא חיה לבן אדם שאני יכול לקרוא לו, בלי שום ספקות או עקבות "בן אדם טוב".
נדב, תמיד רציתי לומר להורייך שאני מעריץ אותם על שגידלו אדם כה טהור, לא הספקתי לומר זאת אז אני אומר זאת כאן.
נשמתך תלך איתי לכל מקום שאליו אפנה. תמיד אשאף להיות בן אדם טוב כמוך, אבל אני יודע שלעולם לא אצליח.
לו העולם היה מקבל קמצוץ מטוב לבך ומנשמתך היית יכול לקרוא לעולם עולם מושלם. נשמתך הייתה כה גדולה שדי בקמצוץ ממנה.
היית לי חבר ורע אבל יותר מכך היית מורה ומחנך לאיך אדם צריך להיות.
|
| |
|
הספד
|
דורון קם
8/9/06
|
|
|
15.8.06
לפני שמתגייסים מדברים תמיד על הפן הפיזי והנפשי. את הפיזי רוכשים די מהר ועל הנפשי עובדים לאורך הזמן. לוחם טוב הוא לוחם שחרף הבעיות והקשיים מצליח לעמוד בלחץ ולהפיק את המיטב.
במהלך המסלול הלוחמים מתבגרים ומתפתחים הן בפיזי והן בנפשי אך כשהם מסיימים את מסלול ההכשרה יש איזשהי ירידה בפן הנפשי. פתאום הצבא נפתח לעינייך ואתה צריך להתמודד עם קשיים שלא היכרת.
נדב, שהיכרתי בשנה האחרונה, בלט בכך שאחיזתו הצבאית והסיבה שהוא נמצא כלוחם בצה''ל חשובה לו חרף כל הקשיים. פקודות לא ברורות, סגירות 21, 28, 21, מארבים ופעילויות לא מוסברות- שום דבר לא הזיז מאחיזתו. לא יכולתי לשמוע ממנו מילה רעה אחת, שמץ של חוסר רצון, סירוב קטן ביותר. טוב לבו שהתפתח בצבא והפך אותו ללוחם מקצוען, נווט מעולה ומוביל צוות בלט במיוחד בצוות הלוחמים שהיכרתי.
בתקופה שקדמה לנפילתו הצוות היה עם משברים ועמוד השידרה היה נדב, הקוד המוסרי והלוחם שאליו כולם פונים.
אני שמח שיצא לי להילחם לצידו, להתווכח איתו, ללמוד ממנו ואני מאוד גאה במורשת שנדב הותיר אחריו בכל נושא המקצועיות: הנפשית והפיזית. בכתב קשה לי לבטא את כל הרגשות והמחשבות אך בפנים הכל רשום, כל רגע בהיתקלות, כל מפגש קטן וכל חיוך, כל ויכוח על ציר תנועה ועל דרך הפעולה.
הכל חתום בפנים.
מי יתן וכל לוחמי צה''ל יחונכו בביתכם ויבואו אלינו מלאי ערכים ורגשות טובים.
דורון קם – מפק''ץ
פל' ב'
|
| |
|
למשפחת באלוה היקרה
|
דוד רבין
8/9/06
|
|
|
את נדב הכרתי לפני שנתיים ו- 4 חודשים כבר מהיום הראשון ביחד גיליתי בן אדם מדהים, בטירונות באימון מתקדם ובמשך המסלול תמיד נדב היה המתנדב הראשון לכל דבר, כאשר הייתי צריך לבקש עזרה או טובה הוא היה תיד הטלפון הראשון כיון שידענו שנדב אף פעם לא אומר לא. גם כאשר פעם אחת יצאנו הביתה אחרי הרבה זמן ואותי הקפיצו להביא מכשיר מסוים, כאשר התקשרתי לנדב הוא ישר שמח להחליף אותי ולנסוע לשרגא במקומי.
אין לי מספיק מילים לתאר את הצער והכאב שיש לי כאשר אני חושב על נדב, שאני לא יראה אותו יותר, לא אדבר איתו על כדורגל ונתווכח מי יותר טובה איטליה (שאותה הוא מאוד אהב) או ברזיל ( שאותה אני העדפתי), שנשב ביחד לראות ליגת האלופות בחדר בשרגא וסתם את ערוץ הספורט.
נדב כשאני חושב עליך ועל מי שהיית יש לי רק מלה אחת בראש "טוב" אתה היית התגלמות הטוב בעולם כל כולך היית טוב קרנת מרוב טוב לב ואהבה. איך היית בוכה מכאב אמיתי כאשר הצוות היה רב ואמרת שאתה לא יכול לראות אותנו רבים ושזה כואב לך.
משפחת באלוה היקרה אני רק רוצה להגיד לכם תודה על בן מדהים ונפלא שכזה, כואב את כאבכם ותמיד אבל תמיד נמצא בשבילכם לכל דבר.
חבר לצוות,
דוד רבין
|
| |
|
הספד
|
אופיר וולף
8/9/06
|
|
|
שוב בלילה אני חולם עליך,במדי צבא שהיו מדיך...
את האמת,הלילה הזה אני חושב שלא אשן.כבר חמש בבוקר ואני עדיין לא מצליח להרדם,אולי פוחד להזכר,אולי סתם עדיין דרוך,אבל ללא ספק זה קשה.
סול,ככה קראנו לך,אני אפילו המצאתי,אם אתם לא מאמינים אתם יכולים לראות בלוח מודעות שלנו את התמונה שלי מנשק אותך ולמעלה כתוב "אין עוד מלבדו" עם חץ לכיוון שלך.
המציאות הקשה הזאת גובה המון עדויות על האנשים שקיפחו את חייהם באותה צורה שלך,ככה שכל דבר שנעיד,על כמה היית טוב ונפלא ישמע כדבר בנאלי שיגרתי.אבל כל מי שהייתה לו את הזכות הגדולה להכיר אותך,יודע בדיוק על מה מדובר.ואין לי שום בעיה לפתוח את הקלפים.הרבה פעמים הסיפורים שלך היו ללא פואנטה וידעת את זה,ואנחנו צחקנו על זה.ובתקופה האחרונה הצוות לא תפקד טוב ואתה היית מדוכדך ומכונס בתוך עצמך...
אבל בחור כמוך זה בהחלט תופעה נדירה.
איך כל פעם שהשם שלך היה עולה בשיחות הוא היה תמיד מתקשר לתכונות הטובות ביותר שאדם יכול לשאת עימו.
איך היית קם לבד במשך תקופה ועושה לבד את המטלות של הפלוגה,רק כדי שכל החבר'ה יוכלו להמשיך לישון,מימי לא פגשתי בחור כ"כ מיוחד.
אפילו קרה שחיפשנו עליך מילה בספר של הפסיכומטרי,היא נקראת "אלטרואיסט" שזב ההפך הגמור של אגואיסט.
יחד עם הנתינה הרבה שהייתה ללא ספק החלק הדומיננטי באישיותך,אפשר למנות גם את ידיעת הארץ(ולא רק הארץ) הנרחבת שלך.
וכולנו ידענו,שבין אם מדובר בטיול של הצוות למדבר יהודה,ריצה צוותית לשבי ציון,או ניווט באזור השוק של עכו כדי להגיע ל"סעיד",כשלא סגורים על הדרך והאזור אז יש רק כתובת אחת-אתה.נדמה שלא היה מקום שלא הכרת כמו כף ידך.ממש מבריק,גאון!
יא חרא קטן,לא נשכך לך את המקומות הסבוכים,איך צחקנו עליך שאתה הולך לשם בכוונה כי היית מורעל...
אני זוכר שלשום איך אנחנו אני ואתה לפני פעילות,מפוחדים אבל משחקים אותה רגועים,עם צחוקים.
ואז אמרת לי "אני יודע שזה נשמע אנוכי,אבל אם יקרה משהו אני מעדיף שהוא יקרה לי"
אז אני קצת כועס עליך,כי זה באמת אנוכי.
איזו שורה סוריאליסטית,ממש של איזה עתור תקציבים שהבמאי מתכנן כל פרט קטן,מי היה מאמין שהסרט הכי נורא שאם היינו רואים אותו אז היינו מקיאים מרוב "קיטש" הוא בעצם המציאות, קשה להאמין אבל זו המציאות.
מציאות שאתה כבר לא חלק ממנה,אפשר להגיד שקל לך יותר,כי אנחנו צריכים להמשיך הלאה עם ריק עצום ועם כל הרצון הטוב לחזור לשגרה המיוחלת שתוציא אותנו ממעגל העצב הנורא הזה.
מעכשיו זה תמיד יהיה הרגע שלפני,והרגע שאחרי.
אבל אם יש משהו שאני בטוח בו,הוא שאנחנו חייבים להחזיק אחת את השני.התלתן כבר לא חלק מהשרשרת,אבל אסור לתת לשאר החרוזים להתפזר.אין לי ספק שזה מה שגם אתה היית רוצה,אני בטוח בזה.
הרגעים שעוברים עלינו עכשיו מבגרים אותנו בעל כורחנו בכמה שנים וכל הדברים תופסים פרופורציה חדשה.
יהיה זכרך ברוך חבר...אוהב,וולף
|
| |
|
מכתב מקושמה
|
קושמה
8/9/06
|
|
למשפחת באלוה האהובה
|
קשה לי להתחיל לכתוב כי יש לי כל כך הרבה דברים על הלב ואני לא יודע מאיפה להתחיל.
נדב היה כל כך מיוחד, שאי אפשר לתאר לאנשים שלא הכירו אותו עד כמה טוב לב וצניעות היתה לו.
לאורך המסלול כמו כולם נדב השקיע את כל כוחו והיה בולט מכולם בזכות זה שהיה הראשון להתנדב לכל משימה, אל יותר מכל הוא התבלט כאשר הגענו למבצעית.
במבצעית לאחר סיום המסלול מתחיל להיות לכל בן אדם יותר חופש ולא כולם חייבים תמיד לבוא ולעזור במסדרים ובהשכמות והוא לא הייתה פעם שהוא לא היה הראשון להתעורר ולעשות את כל העבודה שצריך.
כל בוקר הרגשתי חרא עם זה שאני לא מתעורר ועוזר והבטחתי לעצמי לנסות ולהתעורר איתו, לי זה היה קשה אבל לו זה בא כל כך בטבעיות.
תמיד היינו מתקלחים ביחד ואומרים שביחד נהיה בצוות עד הסוף בלי לצאת לבא''ח או להכשרות.
בתקופות הכי גרועות של הצוות הוא היה היחיד שניסה לשמור עלינו שפויים ולהכניס אותנו למסגרת.
אני כל כך אהבתי אותו והערכתי אותו על כושר ההתמדה שלו ועל הרצון לעזור תמיד לכל בן אדם.
אני פשוט מנסה להזכר אם אי פעם הוא לכלך על מישהו ולא מצליח.
חשוב לי שתדעו שלא הכרתי בן אדם כמוהו ואני לעולם לא יכיר.
הוא פשוט היה בן אדם עם לב ענק
אני אוהב אותו כל החיים
ולעולם לא אשכח את כל מה שעשה למעני
תמיד פה בשבילכם
קושמה.
|
|
|
|
|