|
17 שנה
|
מלכה ביטון
3/2/14
|
|
צפי היקר שלנו
|
מזה 17 שנה שאתה נמצא אי שם בעולם המלאכים
הולך איתם על בהונות וצופה עלינו ממרומים.
אנחנו כאן בעולמינו מאוד מתגעגעים.
רואים את הזמן העובר והימים שחולפים
את אחיך מתבגרים ואת אחייניך גדלים.
ואתה נשאר לנצח בן 22 שנים.
כן אנחנו משתדלים למלא את מה שביקשת מאיתנו בשירים
לחיות ולהמשיך הלאה בחיים.
לפעמים מצליחים ולפעמים הגעגועים גוברים.
אך בכל מקום שבו אנו נמצאים וכל מה שאנחנו עושים
תמיד אותך אנו זוכרים ודמותך לווה אותנו כל הימים.
3/2/14 אמא
|
| |
|
צפי שלי
|
ביטון מלכה
3/2/11
|
|
14 שנים
|
צפי שלנו
כבכל שנה ב14 השנים האחרונות גם השנה אנו מתאספים ליד קברך..
איך אפשר לתאר כאב הנמשך 14 שנה, תחושת חוסר אונים וחלל ענקי שישנו בלב בכל פעם שחולפת עוד שנה שבה אתה לא נמצא איתנו.
כל המילים שבעולם לא יוכלו לתאר את הזוועה שהרגשתי ביום שבו התרחש האסון הנורא שבו נהרגת בתאונה איומה בגלל טעות שלא הייתה תלויה בך.
כל המילים לא יוכלו להסביר איך מזה 14 שנה שאני מנסה לאסוף את הרסיסים והחיים מתחלקים אצלי ללפני ואחרי...
14 שנה שחיים נמשכים, ואני מרגישה כמו בתוך מערבולת או איזו מטוטלת, פעם למעלה ופעם למטה.
לראות את אחיך מתבגרים ובונים להם חיים עושה אותי מאושרת
ואני משתתפת בשמחתם, ואז אני למעלה.. אך הידיעה שאתה לא תזכה לכך גורמת לי כאב עצום שמכרסם בי ולא מרפה ואז אני מרגישה ממש למטה...
כך זה נמשך כבר 14 שנה וכנראה ימשך כל החיים.
ובכל זאת כאשר אני מקשיבה לצפריר אני מרגישה שאסור להתייאש וצריך להמשיך ולחפש את השמחה גם כאשר המסע ארוך והדרך ארוכה, כפי שהוא כתב באחד משיריו:
אני יוצא למסע גדול
אני יוצא למסע גדול, אל האופק הרחוק
אני הולך לחפש את הצחוק
ואני יודע שהמסע יהיה ארוך ומלא מכשולים
אבל יהיו בו גם רגעים נפלאים.
אני הולך לחפש את האושר בחיים
לחפש את הדממה והשלוה המריעים
אני הולך בעקבות העננים
לכל מקום שאליו הם אותי מובילים.
|
| |
|
עשר שנים
|
פרץ ביטון
27/9/08
|
|
|
עשר שנים
לילה נורא היה לפני עשר שנים, בו התנגשו שני מסוקים
ומצאת את מותך יחד עם עוד 72 חברים.
עשר שנים מאז ניחתה עלינו המכה
ונגזר עלינו לחיות עם אובדנך.
עשר שנים של שאלות קשות
שעליהן אין מי שישיב תשובות.
איך רגע אחד של טעות איומה ונוראה
גרם לך לשכב מתחת למצבה, מכוסה עפר ואדמה.
עשר שנים שאני מנסה להתמודד ולהשאיר חיה את דמותך
ולזמן העובר לא להיכנע.
מאמינה שאתה נמצא כל הזמן מסביבנו
ויודע על המתרחש בעולמנו.
רואה את רויטל אחותך האהובה
מצליחה בעבודה ונהנית מחייה עם משפחתה.
מקשיב לאחייניתך בת השלוש,
שאת לב כולם שובה בפטפוטיה העליזים,
איך מכניסה היא בנו שמחת חיים.
רואה את אחיינך שנולד לפני כחודשיים
הדומה לך כשתי טיפות מים.
מלווה את אחיך זיו שהפך לגבר בגברים
ואת גדי העומד לשאת אשה בעוד מספר חודשים.
רואה את בני בהוסטל מסתדר כיצד בחריצות ובדייקנות רבה
עומד בכל אתגר ומשימה.
משקיף על אורלי אחותך הקטנה שהפכה לנערה טובת לב ויפהפיה.
אני מאמינה כי כל עוד אני אחיה ובאפי תהיה נשמה
לא אתן לך להעלם אל תהום השכחה
תמיד תישאר בעיני חלק בלתי נפרד מן המשפחה,
גם אם אתה נמצא בעולמות אחרים
ומרחף אי שם עם מלאכים,
כי יש דברים שבלב אמא תמיד נשארים
וחקוקים לנצח נצחים.
שאף את המוות מנצחים.
|
| |
|
שנה בלעדיך
|
פרץ ביטון
27/9/08
|
|
|
שנה בלעדיך
שנה בלעדיך עברה וחלפה
הכל מסביב כל –כך השתנה
אני מרגישה שבורה בתוכי
ונראה שלעולם לא אשוב לקדמותי.
שנה לאסון היום מלאה
ואני עדיין מסתובבת המומה.
מרגישה כאילו אתמול קרו הדברים
ונמצאת בכאבים וייסורים קשים.
בכל אשר אפנה, מסביב
צל צערי עלי מעיב.
אתה תמיד במחשבתי
וכאב אובדנך מכרסם בליבי.
קמה בבוקר עם הזוועה
היא כל היום אותי מלווה.
חושבת, מה עבר עליך
בשניוות האחרונות של חייך?
כאשר הרגשת שאתה נופל
ואין ביכולתך להנצל.
גם אם תלחם בכל כוחותיך
הדבר בכלל לא נתון בידיך.
כמה מפחידה ההרגשה
להיות בכזה חוסר שליטה.
האם חשת כאבים?
האם מותך בא בייסורים?
השאלות האלה מכרסמות בתוכי
ומאז מותך לא עוזבות אותי.
נראה שלעולם את האמת לא אדע
והדבר ימשיך לייסר אותי, עוד תקופה ארוכה
כנראה לא אצליח לפתור את החידה.
אי אפשר לדעת על כך, גם לא פרט אחד
כי איש מהלילה הנורא לא שרד.
|
| |
|
ילד טוב
|
יניב שמרת
4/2/07
|
|
הלכת בדרכך
|
עשר שנים עברו,אני יושב בביתי בשיקגו ונזכר.
שירתנו ברמה כשהקפיצו אותנו לעזור בפינוי החללים,ידעתי שאני מכיר
את אחד הנופלים,זה הריי ברור.
רק מספר חודשים קודם נפגשנו בבופור לחצי שעה,צפריר ירד הביתה
ואני עליתי לפעילות של שבוע במוצב,כך שזו היתה ההתראות האחרונה.
ראיתי הרבה גופות ביום האסון ,אני מקווה שאותך גם כן,לשלום אחרון.
חבר לכיתה היה צפריר,מכונאות רכב,14 בנים,משוגעים,צפריר היה מבוגר
מכולנו בשנה,קראנו לו סבא,אך הוא היה הבייבי שלנו,נעים ורגוע היה.
אני זוכר שהלכנו כל הכיתה להרביץ לילד שהציק לצפריר.
בהלויה כלכך כאבתי לראות את האב מתייסר,לאבד ילד כה חמוד וטוב,
טוב לב,אני חושב המון על הנורה שהיה בעמק החולה מקום ילדותנו,
כבר עשר שנים אתה שוכב על הריי נפתלי לגבול קיבוץ ברעם ומתבונן
בעמק היפה בעולם בו נולדת ובו תשאר לנצח,
צפריר,תמיד אהבתי אותך.
|
|
|
|
|