קהילת המנחמים של צפריר שובל

-	ביטון פרץ 27/9/08
סיפוד חייו

צפריר שובל – קורות חיים צפריר שובל נולד ב 21/11/74 והתחנך במסגרות החינוך של ברעם עד כיתה ז'. אז עבר יחד עם כל בני קבוצתו ללמוד בבית הספר "אנה פראנק" בסאסא. בכיתה י' הביע את רצונו ללמוד מכונאות רכב וכיוון שמקצוע זה לא נכלל בתכנית הלימודים בסאסא, עבר ללמוד בבית הספר "עמק החולה" בכפר בלום. צפריר ז"ל סיים את לימודיו כתלמיד מצטיין ובצבא שרת כמכונאי טנקים. את רוב שרותו הצבאי עשה במוצב "הבופור" בלבנון. צפריר נהרג באסון הנורא כאשר המסוק בו טס חזרה אל המוצב, התנגש במסוק אחר שטס ליד. לא היו ניצולים באסון המזעזע הזה והוא התרחש עשרה חודשים לפני השחרור המיועד של צפריר מהצבא.

-	פרץ ביטון 27/9/08
שיר של צפריר

עשר שנים לילה נורא היה לפני עשר שנים, בו התנגשו שני מסוקים ומצאת את מותך יחד עם עוד 72 חברים. עשר שנים מאז ניחתה עלינו המכה ונגזר עלינו לחיות עם אובדנך. עשר שנים של שאלות קשות שעליהן אין מי שישיב תשובות. איך רגע אחד של טעות איומה ונוראה גרם לך לשכב מתחת למצבה, מכוסה עפר ואדמה. עשר שנים שאני מנסה להתמודד ולהשאיר חיה את דמותך ולזמן העובר לא להיכנע. מאמינה שאתה נמצא כל הזמן מסביבנו ויודע על המתרחש בעולמנו. רואה את רויטל אחותך האהובה מצליחה בעבודה ונהנית מחייה עם משפחתה. מקשיב לאחייניתך בת השלוש, שאת לב כולם שובה בפטפוטיה העליזים, איך מכניסה היא בנו שמחת חיים. רואה את אחיינך שנולד לפני כחודשיים הדומה לך כשתי טיפות מים. מלווה את אחיך זיו שהפך לגבר בגברים ואת גדי העומד לשאת אשה בעוד מספר חודשים. רואה את בני בהוסטל מסתדר כיצד בחריצות ובדייקנות רבה עומד בכל אתגר ומשימה. משקיף על אורלי אחותך הקטנה שהפכה לנערה טובת לב ויפהפיה. אני מאמינה כי כל עוד אני אחיה ובאפי תהיה נשמה לא אתן לך להעלם אל תהום השכחה תמיד תישאר בעיני חלק בלתי נפרד מן המשפחה, גם אם אתה נמצא בעולמות אחרים ומרחף אי שם עם מלאכים, כי יש דברים שבלב אמא תמיד נשארים וחקוקים לנצח נצחים. שאף את המוות מנצחים.

-	פרץ ביטון 4/10/08
שירים שכתב צפריר

זאת רק את את ואני ביחד בתוך החלום ואת איתי ככה פתאום. זאת רק את את שלי ואני שלך וליבי רוצה אותך כל כך. זאת רק את ואני זקוק לך כי את ... את היא המלאך. זאת רק את את ששומרת עלי בחלום ואת איתי בכל מקום. זאת רק את כן זאת רק את ומי את בעצם? זה מה שאני רוצה לדעת. אי - שם באיזה מקום מוזר מקום רחוק ולא מוכר יש אי קטן בלב הים, ושם שם ישנו כוכב כוכב מיוחד מזהב. והכוכב נעלם בשמיים ומשתקף במים. והמים סוערים ואלה למעשה הם החיים. כי ככה זה בתוך הלב, כשהמים סוערים אז כואב וקשה להשלים. לפעמים המים שקטים ורגועים ואז זה סימן שמאוהבים, האהבה היא תמצית החיים והיא מורכבת מרגעים מאושרים. עולם מסתורי איפה יש עולם בלי אנשים, בלי אף אחד איפה יש עולם שאוכל בו להיות לבד. עולם שבו אוכל להתרחק מהכל עולם בו לא אצטרך לזכור ולגדול. איפה נמצא אותו עולם שקט אני מחפש ועוד מעט מתמוטט. איפה איפה נמצא העולם אותו חיפשתי כמו כולם. והיאוש גובר מיום ליום והשגעון רק מוסיף לחלום. אומרים שיש בו חנות נהדרת שאושר נצחי היא מוכרת אותה חנות נמצאת בקצה העולם מעבר להרים, לאש לים. רבים כבר ניסו רבים כבר חיפשו ואף אחד לא מצא תשובה לאותה שאלה חשובה. איפה איפה נמצא העולם אותו חיפשתי כמו כולם. והיאוש גובר מיום ליום והשגעון רק מוסיף לחלום. כל אחד רוצה שיהיה רק אושר ושיהיה טוב כל אחד מנסה לחשוב ואין מה לעשות רק לשבת ולבכות כשקשה זה עוזר כי זה מאוד משחרר איפה איפה נמצא העולם אותו חיפשתי כמו כולם והייאוש גובר מיום ליום והשגעון רק מוסיף לחלום. כולם שואלים אותי שוב ושוב

-	מלכה ביטון 4/10/08
הספד של אמא

מכתב לצפי (שלעולם לא ישלח) כל כך לא נתפס אצלי עדיין שאתה לא נמצא כאן איתנו בין החיים. לעיתים נדמה לי שכל מה שקרה מהרגע שהתבשרנו על הנורא מכל ועד עכשיו, זה חלום בלהות שעוד מעט אתעורר ממנו. כאילו הכל היה סיוט וכשאקיץ משנתי הכל יהיה בסדר. אך המציאות המרה טופחת על פני בכל פעם מחדש והיא צועקת לי שוב ושוב שנהרגת באסון נורא ואתה לא נמצא איתנו בין החיים. מאז מותך מתחלקים אצלי החיים ללפני ואחרי.... פעם- בחיי הקודמים הייתי אמא של רויטל, צפריר, זיו, גדי, בני ואורלי. כעת, אחרי- יש חלל בין רויטל לזיו והכל מתמוטט כמו חפיסת קלפים, הסדר אינו מסתדר מחדש, הקלפים נטרפים שוב ושוב ואני לא ממש ואני לא ממש יודעת מי אני היום. אני רואה את דמותך בעיני רוחי עשרות ומאות פעמים ביום: כשאני רואה את הגששים בטלויזיה אני שומעת אותך מדבר "גששית" ומשלים את כל הטקסטים בעל פה. כשאני שומעת שירים מזרחיים, בעיקר של זוהר ארגוב ואביהו מדינה, אני רואה אותך בעיני רוחי, יושב ומאזין. כשכל המשפחה נוסעת לארועים אני רואה אותך אוחז בהגה בגאווה. וכעת הקשה מכל אחותך עומדת להנשא ואני שמחה מאושרת בשמחתה, אך על שמחתי מעיבה הידיעה שאתה, שהתחלקת איתה בכל רגע של עצב, שמחה או כאב, כל התלבטות וכל מחשבה, שידעתם תמיד מה כל אחד מרגיש, גם בלי מילים, די היה שתביטו אחד לשני בפנים. ברגע שהיא של חייה, יום כלולותיה, לא תיקח חלק ולא תוכל להשתתף. הדבר מכאיב לי מאוד, אך יחד עם זאת אני יכולה לשמוע אותך אומר , בדרך האופיינית לך כל כך: "אמא, על תחשבי עלי, ביום החתונה מגיע לרויטל שתשמחי איתה בכל ליבך, אני כבר אשגיח מלמעלה". לכן אני אאסוף את כוחותי ובאמת אנסה להיות כולי בתוך המסיבה. אך בכל זאת יהיה גם לך מקום בליבי, כי אתה צריך להיות השושבין הראשי. אינני יכולה להמנע מלחשוב, מה היית עושה כעת, לאחר השחרור מהצבא, בעיקר, כשאני רואה את אהרון, בן כתתך, נוהג במקומך במשאיות של ברעם. בוודאי היית מסיים את השנה ויוצא לשנת חופשה כדי לנסות ולהגשים את חלומך,לפתוח חברת הובלות עם מוסך, שיהיו מוכרים בכל הארץ. ליבי כואב על שלא זכית להגשים זאת ועל שחייך הסתיימו בגיל צעיר כל כך. צפי שלי, אני מאוד מתגעגעת אליך ולסיים את המכתב הזה, פרושו, להפרד ממך פעם נוספת, לכן המכתב הזה הוא ללא סוף וללא חתימה. נכתב לפני חתונת רויטל