Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
עוז צמח
עוז צמח ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
28.02.24
 
יהי זכו ברוך חסוי   29/3/09
פרחים נופלים עליך מגבוה
דמעות עגולות מתגלגלות עד אליך
האדמה פתחה את פיה לכבודך
זו אחותך שם מעליך צועקת ובוכה...

לא לא לא תחזירו לי אותו
לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו

הרפה מעינך עוז, שכב במנוחה
חושך בחוץ עכשיו ואמא עוד פה איתך
לא מסוגלת לקום לעזוב אותך לבדך
נשארת שוכבת מבקשת עם הפנים לאדמה...

לא לא לא תחזירו לי אותו...
לא לא לא זה בכלל לא הזמן שלו

חיוך שלך עולה בי כמו שקיעה.
יפה יפה ונעלמת בחשיכה...
מקצה עולם אקרא לך איך לא תשמע
עם שופר שחור אמשח בעוז
שכל כוכב ידע...

בסתר כנפיו אתה נמצא עכשיו לעולמים
המלאך שנגע בך ממנו אנו מבקשים

לא לא לא תחזיר לנו אותו
לא לא לא זה בכלל לא הזמן של עוז.
 
ממש עצוב.. עמית   29/3/09
אין מילים
היום במקרה היה לנו בבית הספר על עוז צמח ז"ל כולם בכו וזה ...
במקרה חבר שלי הוא גם בן דוד של עוז צמח ז"ל
 
שנתיים בלי עוז ז"ל נכתב ע"י שני חיים צמח   6/11/08
י"ח באב תשס"ח
19 אוגוסט 2008
עוז.

עומדת כאן מול כולם,אני לבד.
מנסה להסתיר את העצב והגעגועים שמשתלטים עליי.
האם אתה שומע את קולי משתלב עם הרוח? האם אתה כאן?
ליד אותה האבן עלייה חרוטים פרטים כואבים ושם שכל כך קרוב אליי.שלך אח שלי.
שוב מדברת מעומק לבי לאדמה אך אתה לא באמת שם.. אתה בעצם כאן.
אני לא צריכה לבוא לפה בשביל לזכור אותך או בשביל להרגיש אותך.
אני מרגישה אותך ברגעים של חולשה ברגעים של עצבות של שמחה ושל פחד.
אני מרגישה שאני לא לבד.
כבר שנתיים עברו,זה המון זמן...אך לי כבר אין תחושת זמן. מרגישה כאילו הכל קרה אתמול ושנתיים זה בעצם יום.
יום ועוד יום עובר וככה הגעגוע מתגבר והדמעות מתרבות והזיכרון נשאר.
אותו זיכרון של חיוך אותו זיכרון של חלום ישן ואותו זיכרון שלך,אומר שלום בפעם האחרונה.

יעברו הימים ועצוב לי להגיד שהחיים ממשיכים..רק ששלי המשיכו בגוונים אחרים.
אני אוהבת וזוכרת
אחותך שני.
 
מה ששני כתבה על עוז ז"ל אחרי הלווייה חיים צמח   6/11/08
מה שכתבתי אחרי הלוויה:


עוז אח יקר שלי

מה רושמים לאח שלוויתי אותו לקבורה והוא רק בן 20?
סמ"ר עוז צמח ז"ל אח שלי עוז צמח!!!!

אח יקר שלי אח מושלם שלי תמיד תהיה אח שלי.....

אנשים אולי לא מכירים אותך, כל מי שהכיר אותך אמר שזה היה כבוד להכיר אותך,
היית צריך לשמוע את אמא של אורלי "זכינו להכיר מלאך" ,
היית צריך לראות את אמא ואבא איך הם בכו את יוסי, את אורן, את יפעת ואותי .
אני עדין לא מעכלת את זה שאתה שם למטה מתחת לחול מתחת לכל הפרחים .
אבא אמר שהוא ראה אותך היית כזה חמוד כמו במציאות רק ישן, הוא אמר לך
"עוז פתח את העיניים" אבל לא פתחת שקברו אותך הוא אמר "אתה יכול להרים
את זה קדימה אתה חזק!!!" ושום דבר לא קרה.

אתה תמיד היית הילד המושלם בכל דבר בלימודים בצבא בבית עם חברים
אם ביקשת משהו והיו אומרים לך "לא" אז אמרת "בסדר אני מבין" ולא
מתחיל להתנפח ולהתעצבן....עכשיו שאני חושבת בחיים שלי לא ראיתי אותך
עצבני תמיד שלוו, רגוע, אהבת את הבית והבית אהב אותך תמיד שחזרת
מהצבא היינו כל האחים על המיטה שלך רואים סרטים מצויירים,
צוחקים והולכים מכות.

פלאוש הכלב שלך הוא הרגיש את זה אתה לא מבין,
הוא לא רצה לאכול, הוא לא רצה לצאת, רק שכב מדוכא על הרצפה ולא זז.

קשה לי לחשוב שאני לא אראה אותך בחיים יותר, ושאני יותר לא אחבק אותך.
אתה היית אח מושלם, אתה היית אחד יחיד במינו, אתה לא מבין כמה קשה לי
לרשום "היית" ושיותר לא תהיה .

אתה פשוט מלאך וגן עדן זה המקום המתאים לך, מלאך יפה יפיוף!!!
התמונות לא מראות את היופי האמיתי, איזה יופי חיצוני ככה גם היה היופי
הפנימי.

תמיד עזרת לאנשים, היו פה חיילים מהגדוד שלך מלפני 4 חודשים,
איך הם סיפרו שאתם רצתם 3.000 מטר כל שבוע ושאתה היית רץ מקדימה מסיים את המדידה שלך
ואז רץ אחורה בחזרה אליהם לתת מילות עידוד,הם אמרו שבכלל לא רצת הם אמרו שיותר נכון דילגת
עם חיוך, בזמן שכולם עוד שנייה מתים אתה דילגת לך וסיפרת בדיחות כדי לעודד אותם. וכמו בכל דבר =הצלחת=!
והם סיפרו על הטוב לב שלך, שהיה מישהו שהוא היה לא הכי טוב
ושכולם הציקו לו ולא אהבו אותו, ואתה עמדת מאחורו והגנת עליו,
כולם אמרו שהם כלכך אהבו אותך שם, שאתה תמיד היית המרגיעה

שקיבלת שחרור אחרון הביתה שלקחת אותי לחברה לישון אצלה איך אמרת שאתה
רוצה כבר להיות בלבנון לפרק תחמושת, ואיך שאהבת את הטנק תראה מה שאהבת הרג אותך.
אני מקווה שאתה בסדר שם למעלה ושאתה שומר עלינו ועל כולם.



ואורלי חברה שלך, איך היא בכתה היא לא האמינה,היא עדין לא מאמינה
אמרת לה שלא תעזוב אותה ועזבת אותה, אני בטוחה שהיא יודעת
שאתה אוהב אותה והיא אוהבת אותך! אתה כלכך חסר לה.

ופלאוש הכלב שלך כל פעם שהיית מתחבא והיינו אומרים לו "איפה עוז?"
ואז הוא היה מחפש אותך ומוצא ומתחיל לנשוך אותך מתחת לשמיכות
יותר לא נוכל לעשות לו את זה.

עוז בלוויה היו כלכך הרבה אנשים כלכך הרבה אנשים באו לעשות לך כבוד
תראה כמה שאהבו אותך!!!!!! תראה כמה!!!! אלוהים לקח את השושנה
הכי יפה הכי פורחת הכי מאושרת.

עוז קשה לי, אתה לא מבין כמה קשה לחשוב על זה שאתה לא
תחבק אותי יותר, שאתה לא תהיה איתי יותר.
אני מתגעגעת אלייך, רוצה לדבר איתך שוב, לראות להרגיש אותך.

אני לא מעכלת בכלל לא ממש לא, אף אחד לא. מה שנשאר לנו זה
זיכרונות מתוקים שיישארו לנצח ותמונות שבהן אתה תמיד רק מחייך
כזה יפה כזה מושלם פשוט מלאך מי שהכיר אותך זכה!
עוז צמח אח שלי נהרגת גיבור ותמיד תהיה הגיבור שלי ושל המשפחה!
אם ישאלו אותי פעם כמו מי אני רוצה להיות אני אגיד "כמו עוז (הגיבור)צמח"

יהי זכרך ברוך אח יפה שלי ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים!

אוהבת תמיד לא משנה איפה אתה נימצא אחותך הקטנה שני!



משהו שכתבתי אחרי יום בצפון:

היום הלכנו לגבול איפה שנכנסת ללבנון, ראינו את המסלול ראינו הכל
סיפרו לנו יותר מדויק מה היה שם...שומדבר לא שינה את העובדה שנהרגת גיבור....
אחרי כל השיחה שסיפרו מה היה שם נכנסנו לטנקים, הייתי עם החברים שלך מהפלוגה בטנק שאהבת כלכך, הייתי איפה שאתה היית ואפילו עשיתי חיקוי לתמונה שלך, מה לעשות שזה לא יצא יפה כמוך....כשעליתי לטנק חיילים שהיו שם אמרו "אנשים כבר למדו לעלות בצורה הנכונה.." אז אמרתי להם "עוז לימד אותי".
אחרי זה שניכנסתי לטנק רק סיפרתי עובדות על איפה היה המפקד התותחן הטען הנהג ואמרו לי שצדקתי....למה? כי אתה לימדת אותי....הייתי רוצה שאתה היית שם איתי ומסביר לי הכל לא הם לא החברים שלך הייתי רוצה אותך!.
פעם אחרונה שהייתי בטנק הייתי איתך אני הייתי איפה שאתה היית ואתה איפה שהטען והסברת לי על כל הטנק כי ידעת כלכך טוב על כל דבר קטן שם.
ישבתי אחרי זה על הטנק והיו לי דמעות, כי אני לא רגילה לראות טנק ולא לראות אותך איתי שם מסביר בשמחה עם החיוך הקטן הזה על פנייך...
אח יקר שלי כמה שאני מתגעגעת יותר ויותר איך שעובר הזמן....
אני אוהבת אותך כלכך,ולנצח!!!!!






מה שאני הקראתי בשנה:

עוז.
אחרי שנה כזאת אני יכולה להוסיף הרבה צירופים למילה "שנה"-
שנה עברה,
שנה שלמה,
שנה בלעדייך,
שנה של כאב,
שנה עצובה,
שנה שלא הייתי מאחלת לאף אחד בהרגשה בכאב ובעצבות.

עוז שוב אנחנו כאן כולם החברים אבא אמא יוסי אורן יפעת ואני כאן לידך או יותר נכון ליד השם שלך ליד המצבה שלך,זאת לא פעם אחרונה שנהיה כאן אנחנו עוד נבוא לכאן הרבה פעמים.

אתה כלכך חסר בבית ואתה חסר לי בכלל,יש ימים שאני נזכרת וצוחקת ויש ימים שאני נזכרת ובוכה,בשנה האחרונה אין יום שלא חשבתי עלייך,כניראה שאני אחשוב עלייך כל יום עד יומי האחרון..לפעמים אני סתם שומעת את המילה מלחמה,טנק,גבורה,צבא אפילו סתם שאני שומעת שיר ונאמרת בו המילה עוז לשם גבורה-עולים בי זיכרונות ואני מתחילה לבכות.

לפעמים אני ממש מרגישה שאתה איתי..כשחלמתי עלייך אמרת לי "אני בסדר והכל טוב פה" ראיתי אותך ליד טנק וליד חברים זה היה באחד מהחלומות עלייך בחלום היה לי רגע של שקט, קראתי פעם כשחולמים על מישהו שאינו בן החיים אז זה אומר שהנשמה שלו לידך ושומרת עלייך..לא סיפרתי שחלמתי עלייך וחלמתי עלייך מספר פעמיים אני ממש מרגישה לפעמים שאתה איתי ושומר עליי..וזאת הרגשה שאני שמחה כלכך שיש לי אותה..כאילו אתה לא נמצא פה אבל אתה כן פה.


עוז עם כל מאייה כל שנייה כל דקה כל שעה כל יום כל שבוע כל חודש הגעגוע רק גדל ואתה יותר ויותר חסר!...

תמיד תהיה אצלי פינה בלב שם יש את הזיכרונות ממך ונר שתמיד דולק לזכרך
אני אוהבת אותך וכלכך מתגעגעת אלייך..."חיוך שלך עולה בי כמו שקיעה יפה יפה ונעלמת בחשכה."

זוכרת ואוהבת.
שני
 
"בורח סדרתי מאחריות" - מאמר גורי גרוסמן   28/11/07
בורח סדרתי מאחריות

בריחתו של אולמרט מלהישיר מבט בעיניהם של המשפחות הדואבות היתה צפויה ואינה צריכה להפתיע איש. ההפתעה היתה אילו היה הופך לפתע את עורו, מפגין שמץ של אנושיות ומגלה שלב אדם פועם בקרבו.

לב כולנו היה אתמול עם המשפחות השכולות שהתכנסו בטכס הזיכרון בהר הרצל לבכות את בניהם שנפלו במלחמת לבנון השנייה. רבים נפגעו עד עומק נשמתם מכך שדווקא האדם האחראי יותר מכולם לאסונם, ראש הממשלה אהוד אולמרט, העז להעדר מהטכס בתירוץ אווילי המעורר בחילה, בלשון המעטה.

במחשבה שנייה, בריחתו של אולמרט מלהישיר מבט בעיניהם של המשפחות הדואבות היתה צפויה ואינה צריכה להפתיע איש. ההפתעה היתה אילו היה הופך לפתע את עורו, מפגין שמץ של אנושיות ומגלה שלב אדם פועם בקרבו ועושה את הצפוי מכל מנהיג שפוי, בין שיהיה ראש ממשלה נבחר במדינה דמוקרטית, או רודן במדינה טוטאליטרית.

האיש שעמד בראש המערכת שפקדה על חיילי צה"ל לצאת למערכה, היה חייב לעמוד דום בבית הקברות הצבאי, להרכין ראש בשעה שהרב הצבאי קורא אל מלא רחמים לעילוי נשמתם של בנינו היקרים. ללא כל קשר אם היציאה למלחמה היתה נכונה או שגויה.

לא יעלה על הדעת שהאיש הנקלה הזה ימשיך לכהן כראש ממשלה וברוב חוצפה יוסיף ויכריע בדיני נפשותיהם של בנינו, אותם הוא עתיד חלילה לשלוח שוב למערכה. מה עוד ששערה לא תיפול מראשם של בניו השוכנים לבטח הרחק מהמדינה המדממת שלנו.

המעשה המביש הזה היה צפוי מהאיש היהיר הזה, הבורח הסדרתי מאחריות, המסרב עד היום להתפטר מתפקידו עקב הניהול הכושל של המלחמה, וחסר בושה בקומבינות שפלות, הוא נאחז בקרנות המזבח של תפקידו, כשהוא מצפצף על אזרחי ישראל הזועקים מזה שנה תמימה "אולמרט התפטר". הקריאה הזאת חייבת להתחזק ביתר שאת בשל בריחתו הנפשעת אתמול מטכס הזיכרון.

בריחתו מאחריות זעקה לשמים בעיקר כאשר שני שותפיו לכישלון, הרמטכ"ל דן חלוץ שהשכיל להתפטר, ושר הביטחון עמיר פרץ, שהבטיח לפני הפריימריז, שיפרוש ממשרד הביטחון. שניהם להבדיל ממנו לא העזו להעדר מטכס הזיכרון, הם גייסו את אומץ הלב הדרוש והתייצבו פנים אל פנים מול המשפחות השכולות. הם לא ברחו מאחריות, הם הבינו שחלילה להם מלהיעדר מהטכס בהר הרצל ולהתנכר לאבלן של המשפחות שאיבדו את היקר ביותר במלחמה שהם היו אלה ששלחו את יקיריהם להילחם בה.

ולנו לא נותר אלא להמשיך ולזעוק: "אולמרט התפטר!!!"
 
אהוד ברח – גירסת 2007 ? ח"כ יצחק גאגולה   28/11/07
אהוד ברח – גירסת 2007 ?

המדינה מתייחדת עם הנופלים, החיילים היקרים שנשלחו לשדה הקרב ולא חזרו וגם עשרות תושבי הצפון שברגע אחד נגדע חייהם. אלה שהשאירו אחריהם כאב ושכול, ומדינה מוכת הלם. דווקא ברגע כה טעון וקשה, התבשרנו כי ראש הממשלה לא השתתף בטקס

עברה שנה מאז מלחמת לבנון השנייה, עדיין הפצעים לא הוגלדו, המסקנות (אם ישנם) לא הופנמו והושמו, המדינה עדיין מדממת וכואבת, כאילו לא מעכלת את המחזות והמראות הקשות שנראו כאן, רק לפני שנה בסך הכול.

המדינה מתייחדת עם הנופלים, החיילים היקרים שנשלחו לשדה הקרב ולא חזרו וגם עשרות תושבי הצפון שברגע אחד נגדע חייהם. אלה שהשאירו אחריהם כאב ושכול, ומדינה מוכת הלם. דווקא ברגע כה טעון וקשה, התבשרנו כי ראש הממשלה לא השתתף בטקס (בטקס שנערך בתאריך טז' בתמוז תשס"ז - 2.7.07).

בעיני אין זו עוד כותרת, אלא משהו פגום, עמוק בבסיס התנהגותו של ראש הממשלה. כוונתי לבריחה של מנהיג ממציאות, בשעה שכולם מצפים דווקא ממנו להיות אתם בשעתם הקשה. את זה לא מבין מר אולמרט. פשוט התעלמות.

אכן, זוהי שאלה מהותית, מי ראוי להיות מנהיג ? שאלה אקטואלית ורלוונטית, בכל עת. המדרש מספר, על משה רבנו, שבטרם קיבל עליו את השליחות להיות מנהיגם של ישראל, בהיותו רועה צאן, ראה כי כבשה אחת קשה לה ללכת כמו יתר הכבשים, ריחם עליה, נטלה על כתפו, האכילה, השקה אותה והביאה אל מקום חפצה... חז"ל קבעו, כי מעשה זה הכשיר את משה להיות מנהיגם של ישראל. "... אמר הקב"ה, אם לכבשה אתה עושה כך, ראוי אתה משה להיות מנהיגם של ישראל...".

משה אינו היחיד בתולדות עם ישראל ששימש כרועה בטרם היבחרו למנהיג מוביל. קדמו לפניו האבות אברהם, יצחק ויעקב ולאחריו דוד המלך. אומר הרש"ר הירש זצ"ל, כי היותם רועי צאן, זה הכשיר אותם למנהיגות.

מנהיגותו ואופי אישיותו של המנהיג נמדדים במעשיו הקטנים. מנהיג זקוק לתכונות סותרות המשלימות זו את זו, והופכות אותו למנהיג בעל שיעור קומה. זה המשלב בין חוזק לרכות. כאשר הוא חייב להתנהג בחוזק וביד רמה כלפי האויבים מסביב, אך עליו להיות רך לעם, להיות קשוב אליהם ולרגשותיהם ולהיטיב עמם. אחרת, הוא חוטא לתפקיד שניתן לו.

אין לך שעה קשה מזו, בה זקוקים ההורים השכולים לחיבוק חם וליד מלטפת של האיש בעל התפקיד והמעמד הביצועי הגבוה ביותר בממשלה - ראש הממשלה. עם כל הכישלונות שהיו במלחמה זו ועם כל הקושי שיש לרה"מ להסתכל להורים אלה בעיניים, חובתו היא לעמוד לצדם ולהיות איתם בטקס זה. זוהי גדלות השעה בה היה קונה את עולמו. שהרי המלחמה היא על הבית, והאבל הוא של כל בני הבית. אם ראש הבית יברח, הרי שמשמעות הדבר הינה קשה ובלתי נסלחת.

האם חמור הדבר פחות מאסון צאלים ב', בו אירעה תאונה קטלנית במהלך תרגיל של יחידת סיירת מטכ"ל, שתוצאותיה הטרגיות של התאונה עמדו זמן רב במרכז סדר היום הציבורי, כאשר בראש הפרשה עמד הרמטכ"ל אהוד ברק ?
בעיני במידה מסוימת היא אף חמורה יותר (וא"כ המקום להרחיב, וד"ל). מנהיג שבורח מהמערכה, ומשאיר את אזרחי המדינה בצערם, לבד , מבלי לחוש יחד אתם את כאבם, ביום זה כאשר על כולנו החובה לזכור את הבנים שהלכו מאתנו בטרם עת, אלה שמסרו את נפשם להגנתנו - אינו ראוי להיות מנהיג !


הכותב הינו עו"ד וח"כ לשעבר. מכהן כסגן נשיא הקונגרס העולמי של יהדות גרוזיה. לצד היותו רב
ואיש ציבור, הוא כותב מאמרים ומרצה בנושאי אקטואליה, חינוך ומשפט.
 
מי ייגאל את כבוד הנופלים בלבנון ? מתוך תיק דבקה   27/11/07
מי ייגאל את כבוד הנופלים במלחמת לבנון ?

יום שישי, כט אלול , 09:53, 22 בספטמבר 2006

כולם מברכים את כולם בשנה טובה. כולם מאחלים כי השנה החדשה תשס''ז, תהייה טובה מקודמתה, אולם איש אינו מציין ומעלה את זכרם של 156 חללי צה''ל ואזרחי מדינת ישראל שנהרגו במלחמה בלבנון. בשבוע שעבר, ביום חמישי 14.9, מלאו 30 יום לסיום המלחמה וכניסת הפסקת האש לתוקפה. לא הממשלה, לא צה''ל, ולא אף אחד אחר לא ערכו שום טכס לכבודם של הנופלים במלחמה. כאילו לא היו נופלים. כאילו לא הייתה מלחמה. איש לא הוריד לכבודם דגלים עד לחצי התורן. איש לא הצדיע על קברותיהם. המדינה וצה''ל לא דאגו להניח ערב ראש השנה זרים על קברותיהם. עוד לא היה כדבר הזה בכל 58 שנות קיומה של מדינת ישראל. לא צריך להרחיק לכת כדי להבין כי לא לראש הממשלה אהוד אולמרט, לא לשר הביטחון עמיר פרץ, ולא לרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, וגם לאף אחד משרי הממשלה אין אומץ הלב לעמוד בפני המשפחות, בפני העם. בפני הקברים. מתבצרים מאחורי לשכותיהם, מסתתרים מאחורי מסכי הטלוויזיה, וכתבי העט להשכיר שלהם, מפטירים שלושת האחראיים לכישלון המלחמה מילים בודדות של השתתפות בצער המשפחות. ראש הממשלה אולמרט צועק בכאבו הפוליטי, 'הניחו לחיילי צה''ל הגיבורים, באמת הנפלאים האלה. הפסיקו לתקוף את הרמטכ''ל,' אתו הוא עצמו אינו מדבר. ובאותה נשימה, בצביעות, ציניות, ונבזות, שאין למעלה מהן, מוריד מעליו את האחריות למלחמה ומה שהתרחש בה. 'אני לא עשיתי שום שגיאות מהותיות'. ומעביר אותה לצבא. 'שם היו ליקויים', לא אצלו. כלומר, המפקדים והחיילים, הם האשמים! אם ממשלה, צבא, ועם דוחקים ומתעלמים מזכר הנופלים, חודש אחד בלבד לאחר סיום המלחמה, אין צורך לא בוועדות חקירה ולא בוועדות בדיקה, כדי להבין מה הוא המצב האמיתי בו נמצא עם ישראל ערב ראש השנה תשס''ז.

מתוך תיק דבקה (www.DEBKA.co.il)
 
שְשוֹנִי הזָעִיר... הַפֶּרַח רחל   18/11/07
שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה
שְשוֹנִי הזָעִיר... הַפֶּרַח
שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה
בְּגִינַת חַיי הַשוֹמֶמֶת,
בְּאַדְמַת חַיי הַכְּבֵדָה.

שְשוֹנִי הזָעִיר ! יָדַעְתִּי,
לא יִמוֹט החוֹק האַכְזָר;
כּל טִיפָּה שֶל טַל לְהַדִיחַ
בְּנִיטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר.

זוֹ הַדֶרֶך - אֲחֶרֶת אֵינֶנָה,
בָּה לַלֶכֶת, לַלֶכֶת עַד תּוֹם;
וְלִזְכּוֹר, וְלָשִיר, וְלִכְּמוֹהַ
וְלִזְכּוֹר עוֹז, וְלִידוֹם... וְלִידוֹם...


רחל
סוף קיץ, תר"ץ
 
טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן משה   18/11/07
עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
"אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אוֹתָּן". מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.

"אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ". מלכים א', כ', י"א

"יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַחֲקוּ לְפָנֵינוּ". שמואל ב', ב', י"ד.

משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: "הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים עם כתה ז' לטיול שנתי בלבנון". על משפט זה מבוסס השיר.

"טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן...."

הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
חָשְבוּ.... כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן.... כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא "קְרָב" או "מִבְצַע")
אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע "פִּתְאוֹם" הַבַּאלָאגַן....
יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
הָפַך מִזְמַן כְּבָר לִהְיוֹת אַגָּן.

"בַּאלָאגַן, בַּאלָאגַן" אמר סרן בניה ריין זכרונו לברכה לאמו חגית בשיחת הטלפון האחרונה שלו מלבנון.

מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף

ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: "לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים" ? דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה"ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב"כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
דיסקין טען, כי "אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל". עמוס גלעד צפה: "הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם". גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: "אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים". חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה"ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה נמתחה ביקורת קשה על ההיערכות המאוחרת לטיפול באיום הקטיושות על העורף. כנקודת תורפה מרכזית סומנה העובדה שבזמן שהצבא התארגן בהדרגה למהלך התקפי ממושך, לא ננקטו צעדים דומים בעורף.
 
הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים נתן יונתן   13/11/07
אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים

הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
לא יִימָחֶה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.

הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.

מילים: נתן יונתן
לחן: נחום היימן
 
אוהבים אותך עוז ולא שוכחים פלוגת גולן   15/10/07
אוהבים מפלוגת גולן האחת והיחידה
 
זכרונות יפים תמונות ושיר מאחותך שני צמח דניאל סולומון ו   23/5/07
קישור לכתובת
http://www.shin1.co.il/id/show_user.php?userid=398177
 
תנחומי הדס   26/4/07
הלוואי ויכולתי להחזיר לכם אותו
שמעתי על הסיפור של עוז, ראיתי תמונות, והתרגשתי עד כדי דמעות מהשיר הנפלא שנכתב לזכרו ומהבחור היפיפה הזה שנקטף בטרם עת.

אלוהים....אין ספק שזה לא הזמן שלו...
הלוואי ויכולתי להחזיר לכם אותו!

משפחה יקרה , חברים - אני משתתפת בצערכם.
שלא תדעו עוד צער!
הדס
 
הדברים קטנים עושים המון אמיתי   25/4/07
מח"לניק אחד
לא היכרתי עוז כל כך יפה. הוא היה אחד ממפקדיי בצמ"פ בגולן החרף שעבר (2005). אני הייתי חוצניק, מרגיש נוכרי קצת, מובדל קצת משאר אחיי. רוב הזמן זה היה בסדר, אפילו סבבה. אבל היה חדש בשטח שאני שקוע בבוץ תמיד (כמו כולם, אבל זה במבט לאחור) ,ולא קיבלתי יציאה לחתונת חבר שלי, והייתי שבוז. כל המפקדים חשבו להראות כברזל - שזוהי הצבא, בוקר טוב! אבל עוז היה בסדר. אני הייתי בצבת שלו ליום או יומיים (המת"ק שלי קיבל היפוטרמייה) והוא הנהיג את עצמו כמנצ' (mentsch) לי, וליום הרגשתי כמו בן אדם, חייל ולא מכשיר. לא הודתי לו כי אין דבר כזה בצבא - אבל יותר מזה, להיות רגוע ונורמלי היה טבעו (לפחות לעניי), כי כשהיה שאר הסג"ל משחקים להראות כמו רמבו, הוא נשאר...עוז.

מעשה פשוט, נכון, אבל אם הוא כזה קטן, למה זכרתי הפרט הזה בחיים שלי? כי לא זכרתי, אלא שמרתי.

תודה, עוז. אתה בסדר.
 
רְאִי, אֲדָמָה שאול   7/4/07
כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
רְאִי, אֲדָמָה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938
 
עוז חברה   13/10/06
לא נשכח אותך לעולם,תמשיך להיות הגיבור,מלמעלה.
 
אח שלי עוז צמח שני צמח   12/10/06
סמל ראשון עוז צמח ז"ל
אח שלי...
אני אוהבת ומתגעגעת!
עדין כלכך...אפילו שעבר הרבה זמן..
אין יום בלי המחשבה עלייך...
אני אוהבת ומתגעגעת אלייך עוז!...

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/489/305.html

http://www.shin1.co.il/id/show_user.php

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
אזכרה ליקירנו סמ"ר עוז צמח ז"ל. כואבים זוכרים אוהבים ומתגעגעים. תשע שנים לנפילתו בקרב גבורה במלחמת לבנון השנייה. אזכרה תתקיים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל ביום שני בשעה 17:30 י"ח באב תשע"ה 3 אוגוסט 2015 הסעה תצא מבית המשפחה - רחוב רותם 37 ברעות בשעה 16:30 . הציבור מוזמן. בשעה 19:30 נתכנס בביתנו: משפחה, חברים ומוקירי זכרו. אתר לזכרו www.oztzemach.co.il

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
עוז צמח ז"ל מופיע/ה בעמודים:

מלחמת לבנון השניה


ציון לשבח
ציון לשבח שעוז ז"ל קיבל על קרב הגבורה אותו ביצע כשהחליט ...[המשך]
לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com