|
1912 - 2006
|
אורן
2/1/07
|
|
חיי דבורה
|
|
|
|
דבורה נולדה בפולין בעיירה בורוצ'נה להוריה שרה ומרדכי ז"ל. היו לה שלושה אחים ואחיות ולדאבון הכל, כולם נספו בשואה. שנות לימודיה היו בבית ספר ממלכתי פולני כמובן ולימדו שם גם דת כשעתיים בשבוע ע"י רב כמורה לדת, שם לימדו אותם לדבריה גם את עשרת הדיברות ועוד מספר פסוקים מהתפילה, אבל דבורה אומרת כשהייתה הולכת עם אמה לבית הכנסת היא ידעה להתפלל. בעיירה הייתה פעילות ציונית ענפה, ועוד בנעוריה היא הצטרפה לחוגים הציונים והשתתפה בפגישות של מרצים מקומיים וגם שליחים שהגיעו מהארץ וסיפרו על המתרחש בארץ היא הושפעה מהדברים והחליטה לעלות לארץ ישראל. הוריה התייחסו בחיוב לפעילות הציונית, לשם כך היא יצאה לקיבוץ הכשרה ללמוד ולהתרגל לעבודה: "קיבוץ ההכשרה היה בעיירה ביילסק שם עבדנו בנות ובנים בכל עבודה שנשלחנו אליה ע"י סדרן העבודה של הקיבוץ, אחרי כשנה וחצי בהכשרה, אושרתי לקבל רשיון עליה לארץ. עליתי לארץ ביולי 1935 ונשלחתי להצטרף לקיבוץ קרית ענבים ע"י ירושלים. חיי הקיבוץ היו חביבים עלי ונקלטתי יפה בין חברי הקיבוץ. אחרי כמה חודשים בעבודות שונות הוחלט ע"י מזכירות הקיבוץ שעלי להתחיל לעבוד ברפת. כמובן שלא הייתה לי כל הכשרה לכך, אבל למדתי עבודת החליבה בעזרת הרפתנים הותיקים. אני זוכרת עד היום את הנעליים המרופטות שנעלנו, כי עד היום נשארה לי יבשת ברגל. עבודת הרפת חייבה השכמה בשתיים לפנות בוקר, כי בשלוש התחילה החליבה הראשונה ועוד שתי חליבות במשך היום, חלבתי כל יום 10-12 פרות, העבודה הייתה קשה אבל לא העליתי בדעתי להתלונן לפני מישהו. בשנת 1938 עלה לארץ חברי ארנסט לורבר, חברי משנת היותנו יחד בקיבוץ ההכשרה בפולניה. כמובן שהגיע גם לקיבוץ קריית ענבים. אחרי שהייתו בקיבוץ כשנה לא נראו לו חיי הקבוץ, ובייחוד שחברתו צריכה לקום בשעה 02:00 לפנות בוקר לחליבת בוקר בשעה 03:00 ". אחרי קצת התלבטויות הסכימה דבורה לעזוב את הקיבוץ, כמובן יחד עם בחיר ליבה. דבורה פנתה למזכיר הקיבוץ להודיע לו על החלטתה, וביקשה מהמזכיר שיאשרו לה סכום כסף לסידורים ראשונים מחוץ לקיבוץ. המזכיר הועיל להעניק לה לירה אחת.
שניהם יצאו מהקיבוץ בחוסר כל ונסעו לעבוד בקטיף בסביבות מושב בית עובד שם עבדו שתי עונות קטיף וגרו בצריפון שהועמד לרשותם. עוד בהיותם בקיבוץ התחתנו בבית הכנסת בירושלים ע"י הרב פרנקל ז"ל. נגמרה עונת הקטיף וחסכו 20 לירות ועוברים לגור בירושלים. שכרו דירת חדר בנחלת אחים ומתחילים מחדש. דבורה עובדת במשק בית וארנסט עובד בעבודות שונות. השנה 1939-1940 לורבר נשלח ע"י ההגנה בירושלים להתגייס למשטרת הישובים העבריים שהייתה קיימת אז. עם סיום מלחמת העולם השניה ב 1945 הסוכנות היהודית יוצאת למבצע התישבות עבור המשתחררים מהזרועות השונות שבהם היו מגויסים. ארנסט לורבר משתחרר ב 1946. שמועת יכולת לצאת להתיישבות נראית בעיני ארנסט לורבר כדרך טובה לצאת להתישבות לבנות ולפתח משק לפרנסת המשפחה לעתיד. דבורה לא מתלהבת מהרעיון ההתישבותי במושב. לדבריה היא שמעה על הקשיים בדרך חיים זאת. כנראה לאחר שיחות ביניהם היא הסכימה עם רצונו של ארנסט. דבורה וארנסט ובתם ריבה שנולדה בירושלים בשנת 1945 מגיעים לכפר נטר ב 1947. בכפר נטר הם מקבלים בית לרשותם, 4 קירות ומחיצה ביניהם, ללא מטבח וללא שירותים. במעט הכסף שהיה ברשותם יצקו יסודות למטבח ושרותים. מתחילים צעדים במשק במעט ציוד השקיה שעמד לרשותם ולחפש קצת מקור פרנסה. פרצה מלחמת השחרור וארנסט לורבר גויס לצבא ודבורה נשארת לבד במשק כביכול. דבורה מספרת שהגיעו אליה חברים וידידים ובראותם את מצבה הציעו לה לעזוב את כפר-נטר והבטיחו לה שידאגו להם לדירה, אבל דבורה כבר נקשרה למקום. הרי היא כבר יצקה יסודות לתוספת לבית. מכאן מתחילים המאמצים להתמודד עם הקשיים והלבטים לבנות משק בתקוה שבעתיד יפרנס את המשפחה. מתחילים לול עם 50 אפרוחים ונוטעים כמה עצים סביב הבית. בינתיים לורבר משתחרר מהצבא ומתחיל לעבוד כחשמלאי בסביבה וכל לירה מושקעת במשק. שנת 1951 המשפחה מתרחבת שר'לה נולדה. ב 1954 נוטעים שטח הדרים, ומגדילים את הלול ומתחילה להראות תקווה ואז ב 1969 בא האסון והשבר הגדול ולורבר ארנסט הבעל, האב והאדם האציל נפטר. דבורה ובנותיה נשארת לבד, המטעים והלול צורכים עבודה רבה, דבורה ניצבת מול האתגר להיות המפרנסת היחידה, היא נרתמת לכל עבודות המשק, ומי שעבר ליד ביתה לפנות בוקר יכול היה לראותה עם הטוריה ביד על יד שיחי הנוי סביב הבית כשרגליה תחובות למגפי הגומי וזאת שלא יראוה עוברים ושבים. בשעות שלאחר כך היא המשיכה לעדר סביב עצי המטעים כי שם היא קצת רחוקה מעין אדם. היא עבדה פיתחה וטיפלה במשק במו ידיה, שנים של עבודה מפרכת, בקיץ בחום השמש, ובחורף בגשם ובקור. הדברים מזכירים את הדברים שהתריס יעקב אבינו נגד לבן הארמי כשזה רצה למנוע ממנו לחזור להוריו בארץ כנען ואלה דברי יעקב: "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותדר שינה מעיני". ולתיאור דמותה של דבורה לימינו, עולים מאליהן מלות השיר: "איפה הן הבחורות ההן, עם הקוקו והסרפהן, עם הטוריה והשיבריה, למה כבר לא רואים אותן". ### סיפור חייה של סבתא כפי שהוקלט ונרשם על ידי יצחק אטשטיין, כפר נטר. הדברים נאמרו בלוויה ושמורים בארכיון הכפר. ###
|
| |
|
2007 -
|
אורן
21/4/07
|
|
ביטויים, אנקדוטות ומאכלים של סבתא
|
|
|
|
ביטויים וסלנג
נוחיות
מישלוקט
קפוסטה – כרוב
נישט הער נישט האין – לא לפה ולא לשם
שורלה
"שלום עליכם" – כמו אבא
אוח
אורנצ'ו
ענתל'ה
טראסק – מהומה, עניין גדול
פיפיצ'קה – בחורה מפוקפקת
דרלרית – בחורה שיוצאת הרבה, שלא בבית
היינגאלך מיט אפעקעלעך – הילדים עם החבילות
אוזגפוצט – לבוש טיפ טופ
א-נאחטי גה טונג – חפש את היום אתמול
מויחל טוייבעס
צרמוניה – טקס (נלעג)
בוג'ארעס (כאב ראש)
מאכלים אהובים שסבתא עשתה
אורז ואפונה
שניצלים
פירה
לייקח
חלה מטוגנת
אוגיפרלטיצ
לטקס
געפרישטע מצה
קניידלך
קרעפלך
חביתה בשמן עמוק
חלה פרוסה עבה עם מרגרינה
שטרודל תפוחים מדהים!
קפה נס עלית עם המון סוכר
סלט חתוך דק (כשאת המלפפון והעגבניה חותכת באוויר כשהם ביד)
מילון חתוך דק
צלחת שוקולד ופקאנים
תותים עם סוכר
ענבים מופרדים
מרק שעועית וגזר
אפונה וגזר מתוק
קיסונים
פרפלך
פרפלך עם פירה
ליפתן קומפוט
ריבה – תות
חריין (חזרת)
חרוייסעס (חרוסת)
אנדקוטות
בסר פסח ביקשה שיאירו לה "חתיכה" מההגדה שתוכל לקרוא
"תאכלו משהו, אנחנו – אבל סבתא אכלנו. סבתא: אז תאכלו עוד אחד
|
|
|
|
לא עודכנו פרטיםעידכון הודעה
|
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי הלוויה
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי שיבעה
|
|
|
|
|