קהילת המנחמים של אלכס קושנירסקי

בלי מחר	מרינה 27/6/10
שיר לזכרו
קיבלתי מלגה על שמו של אלכס ז"ל. אחרי שקראתי עליו ונפגשתי עם המשפחה לא ידעתי איך אוכל להנציח את זכרו. הדבר שהכי משך אותי היה היכולת המדהימה שלו לכתוב שירים וסיפורים אז החלטתי להקדיש לו שיר שכתבתי בעצמי: הפחד כובש את פניי היבשות מזל שאת פה לעזור לי לחלום להחזיק לי את היד כמו תינוק בן שנה לפקוח את העיניים ולבחון את העולם ומה שבחוץ הוא כ"כ עצוב אנשים קטנים שרוצים לעוף מרוחים בסמטת רחוב חשוכה מנסים להבין מתי זה קרה ובבניין ממול יושב לו איש גדול בונה עתיד ורוד במחשבון סופר את השעות עד שישוב לביתו בשקט לאבד את דעתו. בלי תקווה בלי בושה בלי חלום בלי אימה בלי אסור בלי מותר בלי עתיד בלי מחר. משקשקות לי הרגליים כי הגיע תורי לצעוד על השביל האחורי לשכוח הכל ולעזוב את כולם רק תאמרי שאראה את הדרך ואל תנטשי כ"כ מהר כי כבר שורפות לי העיניים מלהסתכל לתוך מה נולדתי ובמה אני חי תאחזי בי חזק כי בלעדייך לא אוכל. בלי תקווה בלי בושה בלי חלום בלי אימה בלי אסור בלי מותר בלי עתיד בלי מחר.

לזכרו	גובלינית 30/4/09
גם רוסים מתים...
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1467477

מה שרציתי להגיד באזכרה (סוף דיברתי יותר בספונטניות	גלבוע הנהג של אלכס 20/7/08

אני לא איש של נאומים ולא רגיל לדבר לפני קהל וממש אין לי מושג מה אומרים באזכרה של חבר אבל אתמול בלילה אחרי האזכרה של יניב התהפכתי במיטה ולא הצלחתי להרדם עד שכתבתי את הדברים האלו. אלכס ניהלנו שיחות נפש רבות במשמרות בטנק והיו אפלו ימים שאני זוכר שחיכיתי כל היום למשמרת איתך אמנם מצד שני גם היו משמרות שהייתי צריך להרביץ לך כדי להשאיר אותך ער כי תמיד אמרת שאם אתה נרדם זה בעייה שלי ואני אענש על זה. באחת הפעמים אמרת לי שאתה כבר בן 21 ומרגיש שעדיין לא עשית מספיק עם החיים שלך ושאתה מתכנן להצטרף לאיזה חוג ריקוד או משהו כזה ואני חשבתי 'איזה מפקד מבוגר ורציני יש לי' ושעוד כמה חודשים אתה תשתחרר ועם החריצות והיסודיות והנחישות והחכמה שלך בטח תצליח מאד באזרחות ואני אשאר 'תקוע' בצבא עוד יותר משנתיים וחשבתי שכשאני אשתחרר סופסופ אני אדבר איתך ואעזר בנסיון שלך ובידע שתצבור בחיי האזרחות. ואני עומד פה ליד קברך וכואב. אני היום בן 22, משוחרר ואתה נשארת חייל בן 21 לכאורה עקפתי אותך בגיל ובנסיון החיים אבל כמה הייתי רוצה עכשיו לדבר איתך שיחה עמוקה של מארב ארטישוק על החיים או אפילו סתם לשמוע ממך איזשהיא הערה עוקצנית. המח לא יכול לקלוט איך רגע אחד נוסע טנק, טנק שאני יכול להבטיח שהוא הכי נקי והציוד שבו הכי מסודר ועבר את כל הטיפולים בצורה הכי יסודית בפיקודו של המפקד הכי מקצועי וכי רציני שיש לו את הנשק הכי נקי שיש ואת הווסט הכי מדוגם שיכול להיות שאין בו אף כיס ריק ויש בו כל דבר שרק אפשר לחשוב עליו (ממספרי חובשים ועד חוט תפירה...) ותוך רגע אחד מטען, פיצוץ... אני יודע שכלפי חוץ זה נראה כאילו אנחנו ממשיכים את חיינו הפרטיים ובאים לפה פעמיים בשנה כדי למלא חובה קדושה ביום הזיכרון ובאזכרות אבל אני יכול להעיד לפחות על עצמי שאתה איתי בהלך חיי וגם אם עוברת תקופה שלא חושבים עלייך ועל יניב שלומי וגדי אז תמיד ברגעים של הליכה בודדת בלילה או לפעמים בלילות של נדודי שינה שוב מתחילים לעלות כל הזיכרונות והסיפורים העצובים והשמחים והצער על זה שלעולם לא תזכו להגשים את כל כשרונותיכם ולהוציא לפועל את אישיותכם במלואה. (בסיום היה חשוב לי לציין שאלכס יניב שלומי וגדי לא נהרגו בתאונה או ממחלה או משהו כזה אלא במעשה של גבורה ומלחמה למען המולדת אבל כל מה שניסיתי לכתוב יצא לי יותר מדי מלא בסיסמאות, ואנחנו חיים בעידן שקשה לדבר על הקרבה ציונות ומולדת בלי להשמע מיושן וארכאי אז פשוט החלטתי לוותר על הניסוחים ולהגיד משהו ספונטני ואני לא כל כך זוכר מה אמרתי בסוף אבל זה הכיוון... )

לא נשכח ולא נסלח	פלחו''ד אלון 13/7/07

אלכס, מבכירי המפקדים שהיו בפלוגה נאהב נזכור וננציח אותך לעולם, נמשיך בדרכך כי הית מלח הארץ! פלחוד אלון משפחה מנצחת!