|
האיר מאיר יאיר תמיד
|
דובי ארד
5/9/09
|
|
|
יאיר, חגית , תם, גלעד, ענבר,
שמך הפך צוואתך יאיר
הבטחת וקיימת , הארתי ותמשיך להאיר לתמיד ידידי הטוב,
נפרדת מוקדם מדיי , היית צריך לחכות לפחות 50 שנים נוספות.
חגית,
החוזק והעוצמה, ההישרדות והרצון, הילדים, המשפחה והחברים, השמחה והאושר, כל אלה יחד הם בטח הנחיה חד משמעית של יאיר אלייך ואל הילדים הנפלאים שלכם.
אנחנו בהולנד לא מצליחים להתרגל וזה עצוב כ"כ
נשיקות
משפ' ארד
|
| |
|
מכתב תודה לאחות האונקולוגית של יאיר
|
חגית
2/6/09
|
|
|
יאיר,
לו נתנה לך ההזדמנות, כך היית מודה לה...
לכבוד,
לידי ביגר, מתאמת מחקרים ואחות אונקולוגית, ביה"ח מאיר.
לידי היקרה,
אני כותבת לך מכתב זה בסופו של מאבק. מאבק של יאיר להמשיך ולהחזיק בחיים.
שלוש שנים, שאת מלווה אותנו במלחמה על חייו של יאיר ולא סתם מלווה, משמשת קרן אור באפלה, מחייכת, מעניקה חום ומפיגה את הכאבים והתסכולים באמצעות אופטימיות, נתינה ואהבת הזולת.
לידי,
אני מניחה כי באמתחתך מכתבי תודה למכביר, ואין בכוחה של המילה להביע את האהבה,את התודה ואת ההוקרה שאנו רוחשים כלפיך.
אני רוצה לספר לך מה היית עבור יאיר ועבורי.
רבי נחמן מברסלב אומר "בכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה, כמו אור בתוך חושך... " את היית עבור יאיר האור בתוך החושך, התקווה שבמחלה.
בכל פעם, שהגענו לחדר הטיפולים שלך, קבלת אותנו בפנים מאירות, דאגת לעטוף את יאיר בזרועותייך, ולצד הכימו, שהזרקת ליאיר הוספת גם מנה גדושה של חום ואהבה, שחלחלו לגופו והפיגו את השפעתן המרעילה .
השעות במחיצתך נעמו ליאיר. לעיתים נדמה היה לנו כי אנו בעולם אחר, מוסיקה נעימה, פנים מחייכות , שיחות על נושאים שונים ואהבה, הרבה אהבת אדם!
המסירות שלך לטיפול ביאיר רגשה אותנו מאוד, המקצועיות שלך נסכה בנו ביטחון.
ראינו את המלחמה העקשנית שלך לשפר את איכות החיים של יאיר, להקל על כל כאב וסבל מיותר, לעטוף ,לחזק ולעודד עד כמה שאפשר.
רגשת את יאיר ואותי במסירות שלך דווקא בתקופה בה אפסה כל תקווה. הדאגה הכנה, הנתינה והמקצועיות בה הדרכת אותי על מנת להקל עליו ולו במעט .
אני רוצה שתדעי כי יאיר ראה, הרגיש והעריך את ההתגייסות שלך למענו, את היית עבורו כמו צבא מיומן , נאמן ונחוש לסייע לו במלחמתו.
אני מבקשת להודות לך על שנלחמת עמו, שהענקת לו תקווה כאשר פקפק בה, שהרעפת אהבה כאשר היה כבר מובס, על היכולת המופלאה שלך לשלב מקצועיות ואהבת אדם ללא סייג.
אני רוצה לאחל לך בריאות ואושר לך ולבני ביתך, שתדעי רק טוב, ותזכי להעניק טיפול אוהב ותומך לאלו הזקוקים לו.
שלך באהבה רבה,
חגית אבירם תום, גלעד וענבר.
מושב בית עריף, חבל מודיעין.
אפריל 2009
|
| |
|
מכתב תודה לרופאה האונקולוגית של יאיר
|
חגית
2/6/09
|
|
|
יאיר אני חושבת שכך היית מודה לה....
לכבוד,
ד"ר מיה גוטפריד,מנהלת המחלקה לגידולי ריאה ביה"ח מאיר.
מיה היקרה,
אני כותבת מכתב זה בצער , בכאב ובהרבה אהבה .
בחודש אפריל סיים יאיר בעלי את מלחמתו במחלת הסרטן. כמו כל מלחמה, היא הייתה מייסרת וסופה עצוב. סוף כזה מותיר אותנו כואבים , אך בשורות אלו אני רוצה לפרוס בפניך, דווקא את נקודות האור בשלוש השנים בהן ליוויתי את יאיר במחלתו.
זכורה לי הפגישה הראשונה אתך, אליה נכנס יאיר מודאג ומבולבל ויצא בריא ומלא תקווה. במשך 20 דקות סילקת את השדים, את הרוחות הרעות ואת הפחדים והחששות ופתחת עבורו את הדלת לתקווה. וכך לאורך כל שלוש השנים בהן ליווית את יאיר, לצד הטיפול הקונוונציונאלי, הפרוטוקול המפורסם וספירות הדם, הקפדת בעיקר לטעת כוח ותקווה.
מיה,
רפואה נלמדת מספרים , אך את שילבת בה את הרגישות, את החום ואת היכולת המופלאה "לקרוא וללמוד" את האדם שמולו את עומדת. במשך חודשים הצגת לפנינו שמות מורכבים של תרופות כימיות כאלו ואחרות, אך אני, ובעיקר יאיר, ראינו את העיניים שלך, שמענו את קולך, הרגשנו את החום ואת הדאגה שלך, שבמטה קסם חלחלו לליבו ולנשמתו של יאיר ביעילות, שאינה מביישת אף תרופה מתקדמת ופתחו לו צוהר לחיים, למלחמה עליהם...
בשנה האחרונה, אשר הייתה קשה ומתסכלת, ראיתי את יאיר מגיע שפוף ויוצא זקוף – אף פעם לא בזכות טיפול כימי זה או אחר, אלא בזכותך, בזכות אותן דקות חסד, שבהן נעלת את הדלת והקשבת רק לו.
"תסלחי לי, אך את לא העניין כאן, אלא יאיר" אמרת לי. ואני רציתי לנשק ולחבק אותך על כך, שבחוכמה רבה ידעת לשלב מקצוע ורגש ולהבין כי המטופל הוא בראש וראשונה אדם בעל רצונות ,דעה ותובנה ולא מושא לאינפוזיות, לבדיקות מעבדה ולסטטיסטיקות כאלה ואחרות.
במסדרון הצר, בחדר הצפוף - הממלכה שלך, דאגת בראש ובראשונה להכניס צוות אנושי מחייך, מסביר פנים ומנחם. למרות העומס האדיר, הצפיפות והתנאים אשר, לצערי, אינם עולים בקנה אחד עם העשייה המבורכת שלך, הקפדת לתת מענה חם ואנושי לכל אחד מ 'יושבי הכורסאות'.. .
לעיתים, יאיר היה אומר לי בייאוש 'היום לא יהיה לה זמן בשבילי' ותמיד חשש זה התבדה. למרות הכמות הבלתי נתפסת של המטופלים ושל ערימות התיקים, היה לך מקום וזמן לכולם.
חדר הטיפולים עמוס במטופלים, אך דחוס במנות גדושות של חום , אנושיות ומקצועיות ללא פשרות!
מיה יקרה,
אין במילה הכתובה די כדי להביע את האהבה,
לא הוקרה ,לא הערכה ולא תודה.... אלא בפרוש אהבה, שאני רוחשת לך במיוחד ולצוות שאת מנהלת בבית החולים 'מאיר'. המחלקה שלך הייתה עבורנו בית, חוף מבטחים, שאליו הגענו חולים ויצאנו בריאים .
לצערי, יאיר לא הגשים את המטרה שהצבתם, את והוא ,לנצח את הסרטן. אבל הוא נלחם וחי חיים טובים בזכות היכולת שלך כרופאה לשלב ולאזן בין המלחמה בסרטן המתפשט ואיכות החיים שלו. איכות החיים של יאיר נשמרה כמעט עד סוף ימיו, ואנו רואים בזאת ניצחון של יאיר ושלך .
עד נשמת אפו האחרונה היה יאיר מוקף באנשים שאהב . לו יכול, היה מודה לך על שראית אותו בראש וראשונה כאדם ואחר כך כמטופל.
אני וילדי מאחלים לך בריאות ואושר בקרב משפחתך ויקיריך, שתמשיכי להתפתח ולסייע לכל אותם אנשים שיזדקקו לך.
שלך בידידות רבה,
חגית תום, גלעד וענבר אבירם
מושב בית עריף, חבל מודיעין.
אפריל 2009
|
| |
|
ב"שלושים" למותו של יאיר
|
תום
29/5/09
|
|
30 יום בלי...
|
30 יום בלי .
30 יום בלי... אתה ניראה כמו ג'וחה,
30 יום בלי ... לך תביא את הארגז הכלים
30 ביום בלי... קניתי מנורה תגיד לי מתי יש לך זמן
30 יום בלי ... תום אתה עושה קידוש? וגלעד תשים את הכיפה על הראש
30 יום בלי ... כולם לסתום את הפה!!!
30 יום בלי ... להסתלבט על כולם במשפחה במיוחד על חגית
ו30 יום בלי לשאול אותך מה אתה חושב!
30 יום מתישים עצובים ומעצבנים שעברו מאוד לאט , עם כמה קשה שהיה לך בחודשים האחרונים
אתה תתפלא כמה לא קל היה לילדיך רק חודש אחד! מתוך חיים שלמים שצריך להמשיך בלעדיך.
אבל לא באתי לומר לך כמה קשה היה אלא לומר לך שאני אופטימי.
קל מאוד לומר שקשה. מאוד לא פשוט , לעמוד פה ולומר שהכול בסדר .
אבל זה נכון.
גלעד מעיף בגרויות באוויר והיום סיים עוד אחת בתנ"ך.
אני כבר עובד. וחגית כבר מתזזת אנשים בבית הספר וענבר... טוב ענבר מתגעגעת
אבל היא יותר חזקה מה משהיא חושבת. וקלי כבר הפסיקה לחפש אותך ליד המיטה
והתחילה לחרבן בגינה אז אני חושב שהיא גם בסדר.
ת'אמת פשוט רציתי להרגיע אותך היום ואני אומר לך את זה רק אחרי 30 יום, שאנחנו חיים ונחייה את המשך החיים שלנו בדיוק כמו שלימדת אותנו...
ואנחנו נחייה אותם טוב אפילו טוב מאוד כמו שאתה אוהב !!!
אוהבים גלעד ענבר חגית תום וקלי!
|
| |
|
יאיר
|
שרון
16/5/09
|
|
|
יאיר היקר
כמעט חודש שאתה לא כאן,אני מתבוננת בתמונה שלך ושל נתי שצולמה במסיבה,אינני מאמינה,כי פחות משלוש שנים הצטרפת אל נתי.
אני נזכרת ומשחזרת את שיחת הטלפון הארורה בו סיפר לי נתי כי נמצא בגופך גידול,שמעתי אותו ושמעתי את כאבו הרב.
כבר בסוף השבוע נתי ידע היטב על המחלה,היה פחד נוראי מלאבד אותך.אני זוכרת שנתי היה בטוח שתנהל מאבק עיקש ואיתן,כמו שרק יאיר יודע.
הניתוח שלך היה ביום הולדתו האחרון של נתי,כמה סימלי ועצוב.את נתי איבדנו כחודשים אחרי הניתוח,נותרנו שוברים כואבים ועצובים.
אתה יאיר,עם המחלה הקשה לא ויתרת לנו,הרמת,תמכת,הצחק ובעיקר היית שם עבורי ועבור ילדיי.ידעתי תמיד שאתה שם,בקשה אחת ותוך פרק זמן כבר מבוצעת.
איש של עשייה ,אמיתי וכן ,לקחתי אותך כשותף בהקמת הגינה של נתי,אתה היית שם דוחף מאזן ובעיקר החוליה המגשרת.אהבתך האינסופית לנתי היתה לאורך כל הקמת הגינה שם,אהבת אמת לחבר יקר,היום אני יודעת כי הגינה הזו לא היתה אותו דבר בלעדייך.
יאיר-ביום האחרון לפני מותך היה לי קשה לנשום,ראיתי אותך נאבק על כל נשימה ,כשנכנסתי אליך אמרת לי שהכל יהיה בסדר,משפט כל כך יאיר.....
ראיתי את חגית,תום,גלעד וענבר איתך שם,נפרדים ממך ,לא עוזבים לרגע-זה היה קשה אך מלא כוח ועוצמה,מחזה קורע לב,אך שם ידעתי כי השארת משפחה חזקה ,אוהבת ונפלאה,העצב והכאב לא ירפה,אך נתת להם חיים מלאים,בעלי משמעות,נתת לכולם כוח שלעולם לא יפסק.
אתה שתמיד אמרת לי שחייבים להמשיך,אומרת אני לך כי נמשיך !!
נתי ויאיר אתם המלאכים השומרים,החברות שלכם חודשה מהר מאוד....
יאיר-אתה חסר.
אוהבת שרון אזארי יהב
|
| |
|
הספד ביום מותו של יאיר
|
תום
11/5/09
|
|
תום אבירם
|
אבא
אני זוכר את הפעם הראשונה שספרתה לי , המפקד שלי צ'יפר אותי בשבת על זה שהיתי צהוב. ואתה אספתה אותי בתל אביב ובעדינות אמרתה לי, שעשייתה בדיקות ומצעו אצלך גידול ממאיר . אני שאלתי אותך מזה ממאיר? ואמרתה שזה גידול קטן, שאלתי האם זה סרטן? וענית לי שכן, במין ביטחון כזה שהוא בלתי ניתן לפקפוק, כאילו שהמלחמה כבר החלה מזמן והאויב כבר רץ אל הגבעות עם דגלים לבנים.
ובנוסף שידרת לי המון כוח. ובאמת... שאז ממש קניתי את זה, ומי לא.... יום שבת עדין היה שבת כדורגל + ג'חנון, ובכול פעם, שחזרתי מה צבא אתה בנית משהו אחר בבית , עדיין היו טיולים ואחרי הכימו בכלל השתגעת התחלתה לרצף, לפסל ולצבוע כאילו כלום, כאילו יש סרטן אבל הוא אי שם בשלו ואתה בשלך.
אך אפשר לשכוח את התקופה שהייתה נקי דאגת לציין "אני חצי שנה כבר נקי....", אמרתי לאיתמר "איזה מזל יש לנו" , כי גם אלדר היה במצב טוב.
ואז זה חזר ולאט לאט הכדורגל הסתיים ועם זה לאט לאט גם עבודות בגינה חדלו ואז באה הספה שלך...
זה היה קצת קשה. אבל עדיין.. מי יכול על הצנחן שצנח ל120 בדד פעמים? או על הפועל בניין שמרים הכול אפילו אם זה היה משתק לו את הגב ליומיים ? והשבכניק שבגיל ארבעים ניזכר לעשות קורסים שילדים בגילי עושים ולא ראה אותם ממטר.
אפילו עם נתי אני ראיתי אותך בוכה רק פעם אחת וזאת הית הראשונה.
במרוץ האחרון של שרית כבר נחלשת ומישהי, שרצתי איתה, הזכירה לי אך רצתה במרוץ הראשון כמעת 25 קילומטר עם ג'ינס ונעלי טיימברלנד.
מאז אני רק מתגעגע לריצות איתך ... אך שהקפתה עצים כי אני הייתי נמרח מאחור ולך היה חיוך מאוזן לאוזן... ממש מבסוט מהחיים ...
בלילה האחרון שלך הנשימות שלך התערבבו עם הנשימות של הילדים בגיבוש צנחנים.
ראינו אותם בחלון בית החולים.
חשבתי לעצמי –
הייתי מכניס אותם, כל אחד ואחד... שיראו מה זה פייטר אמיתי!!!
פשוט פייטר עד הקרב האחרון ראיתי כול נשימה שלך.... ועוד נשימה שלך... ועוד אחת
ועוד 120 ועוד 120 קטן אחרון....
תום.
|
| |
|
הספד בתום ה"שבעה"
|
חגית
11/5/09
|
|
|
בתום ה"שבעה".
יאיר,
עברו שמונה ימים בלעדיך, וקצת מוזר לי לא לעדכן אותך בכל פרט, להעביר חוויות ולדרוש ממך חוות דעת על כל האנשים שסבבו אותי.
אני מדברת בלשון אנחנו, ועדיין ממתינה לשריקה שלך, הנוכחות שלך מאוד בולטת בימים אלו - אבל משהו בכל זאת נשבר.
ביום שישי האחרון כבר לא שרנו את שירי הקידוש כפי שאתה שר אותם, לארוחת השישי היה סדר חדש, טעם אחר וניגון שונה.
אך בכל זאת מבעד לדמעות התנגן לו ניגון ונאמר הקידוש, היין והלחם בורכו והחלה סעודה חדשה, שאתה נפקד ונוכח בה בו זמנית
אני מניחה כי, כך יהיו ארוחות השבת שלנו, השמחות, האהבות - החיים שלנו.
בתחילת השבעה הגיע הציור המפורסם שלך, שדה של כלניות וסביונים, ציור הקורא תיגר על המוות הוא מלא חיים וצבע.
מרחוק הציור מושלם, אך מי שהתקרב והתבונן בפרטים הבחין כי הוא אינו גמור, יש בו מקומות נקיים מצבע.
התמונה נמצאת במרכז הבית ומסמלת יותר מכל את המשפחה הרחבה שלך – מלאת חיים, צבעונית ומגוונת, נמרצת, צעירה ולרוב מחייכת. והמתבונן היטב יבחין כי משהו בכל זאת חסר.
אנחנו נמשיך לחייך, לחגוג לעבוד, ליצור להתפתח לשיר ביחד
ואתה - " יש פרחים שעד אינסוף נשארים במנגינה....."
אתה תרד אלינו עם הגשם ותחזור ותופיע בפריחת האביב.
אם נזכור אותך – לעד לא תעזוב.
גם אחרי מותך, יאיר – יש לנו דרך לאהוב.
חגית.
|
| |
|
הספד ביום מותו של יאיר
|
חגית
11/5/09
|
|
|
21/4/2009
יאיר,
אני עומדת מול דף ריק, מנסה למלא אותו במילות חייך, בסיפור חיים, שסופו צריך היה להראות אחרת.
בראשי רצות תמונות אחרות. הרבה תמונות, שנלקחו מעולם אחר, חיים אחרים , שבוודאי לא ישובו עוד.
תמונה אחת אינה מרפה ממני – שני גברים: צעיר ובוגר מלווים זה את זה בצמתים חשובים בחייהם: אתה מדריך את נתי, אחי, לקראת השרות הצבאי, נתי מלווה אותך כצוללן מנוסה, ושוב יאיר ושוב נתי.
מדוע דווקא שניכם איתי כאן?
אולי משום, שביום הולדתו האחרון של נתי, החל המסע המייסר שלך במחלת הסרטן? אולי משום שאני עוד יכולה לשמוע אתכם במסדרונות בית החולים מריצים בדיחות על ה"שפעת" ורואים בכוס תה תרופה מנצחת.
אז, חשבתי לעצמי – שני גברים חזקים! מי יכול להם? בלתי מנוצחים!
והיום, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וסמוך מאוד ליום הזיכרון לחללי צה"ל, גורלך כגורלו.
מדוע דווקא שניכם? מה פשר הסמיכות הזאת בגורלכם?
מה מנסה לרמוז לי האל או הגורל באמצעותכם?
אני מניחה כי שאלה זו תהדהד ותלווה אותי זמן רב .......
נתי – לא יכולת לבקש מתנה נפלאה מזו ליום הזיכרון שלך ולשנה השלישית לנפילתך.
אני רוצה לקוות נתי, שעתה כאשר אתה מלווה את יאיר לעולמו החדש, לעולם שלך (ואני מקווה שהוא באמת עולם שכולו טוב) תדאג ותשמור עליו היטב, עטוף את גופו המיוסר באהבה, נחם אותו על שנלקח מאהוביו - הוא ראוי לכך.
בדמיוני, אני רואה אותך, יאירי, צועד בבטחה לעולם החדש שלך, משליך מעליך את עברך ואני מבינה כי זמנך נעצר, ועבורי מתחילה ספירה חדשה , חודשים ,שנים ,ימים – בלעדיך.
ברגעים אלו של פרידה לא נותר לי אלא להתרפק על דמותך.
זאת שעת חסד, שבה אני רוצה להאמין כי מילות הפרידה שלנו מלוות אותך ומשמשות לך תרמיל וצידה לדרך.
ממש ברגעים אלו - כשמלאכי השרת, מקבלים אותך שם למעלה , הייתי רוצה שהם ידעו מי אתה ,העומד לפניהם.
כי הרי אתה לא תספר להם, רק תפאר ותהלל את אלו שהשארת כאן למטה, כי זאת הדרך שלך, לראות את היפה והמופלא במי שעומד מולך.
למלאכי השרת, המקבלים אותך בשערי העולם הבא אני רוצה לומר:
האיש העומד לפניכם עכשיו, יפרוש חסותו על הזקוקים להגנה, ילווה כאב את יוגב ויחבק את ענת דודתו האהובה.
האיש העומד לפניכם, אוהב אדם ואהוב על חבריו, ויעידו אותם אנשים שהקיפו אותך באהבה ומסירות לאורך כל התקופה אחרונה ובוודאי נמצאים אתנו כאן עכשיו.
אני רוצה לספר לכם – שהעומד מולכם ראה בשרות למען המדינה ערך עליון ולא הסתפק בכך והנחיל מורשת זאת לילדיו .
העומד מולכם עתה ממש נעלב, בשמה של המדינה, כאשר ראה לפניו השתמטות, חוסר אכפתיות , פגיעה בזולת ובסביבה.
זה העומד מול שערי העולם הבא היה איש משפחה למופת, בנה עבורנו ממלכה. נהג בילדיו כבאוצר יקר, טיפח, הקנה דעת וחוכמה ואותי הפך למלכה.
העומד לפניכם עתה , ראה בחברות ערך מוחלט , התרגש מכל מחוה אנושית פשוטה, מפריחה של חצב, שלכת בסתיו ומזריחה ושקיעה של החמה.
אני רוצה לספר להם כי נלחמת להישאר עם האוהבים אותך, ולא סתם נלחמת – נעלת את כל הפחדים כולם וכמו יצאת לקרב , גם כאשר ידעת כי אבדה כל תקווה .
האיש שעומד לפניכם היום לא היה לו אף רגע דל בחייו, כל דקה נוצלה . חייו היו מלאי תוכן ערכי ומוסרי.
האיש הזה הוא בבחינת "עגלה מלאה" – עשיר במעשים טובים, איש של עשייה, איש של אהבה.
האיש העומד עתה לפניכם מלאכי השרת, היה לי משענת לשעת צרה, הסרגל המוסרי שלי,הקוד הערכי ! הוא היה לי בעל, חבר ומאהב. דמות לריב איתה ולהתפייס עמה. הוא היה העוגן , נמל הבית ממנו הלכתי ואליו חזרתי.
ועכשיו זאת שעת פרידה...
יאיר,
אני מניחה כי לו נתנה לך ההזדמנות , כהרגלך, היית מודה לכל האנשים הנפלאים שליוו אותך בתקופה האחרונה:
המנהלים והחברים הטובים מהעבודה, שהשאירו אותך עד הרגע האחרון נחוץ ומשמעותי עבורם.
היית מחבק את החברים המיוחדים שלך ואומר להם כי הם יקרים לך.
לו ניתנה לך ההזדמנות, היית "גונב" עוד פגישה אחת אתם, עם החברים שלך שליוו אותך ודאגו לך : בשבת בבוקר בים, בקפה של שישי אחה"צ מתחת לעץ, בטיול לעכו, בארוחות צהרים משותפות,קומזיץ בזריחה ובכדורגל שכל כך אהבת.
לו רק יכולת...
היית מעניק חיבוק אוהב למשפחה החמה והכול כך מיוחדת שלך.
חיבוק לאמא מזל האהובה .
לאחים והאחיות הנפלאים שלך, שעטפו אותך וגוננו עליך ובוודאי גם אומר להם עד כמה אתה סומך עליהם, עד כמה אתה אוהב אותם.
לרונית ושלווה, שתמיד תשארנה עבורך האחיות הצעירות.
לנאווה, שבשלה לך הרבה אהבה, ול "אחינו יוסי" ,כך הקפדת לקרא לו.
לאבי , שהיה זמין עבורך בכל שעה, בכל תנאי,שהנעים את זמנך בימים קשים.
לרפי, שהווה עבורך אח לנשק ואח לנפש.
לגילה אחותך האהובה, שסעדה אותך ולוותה אותך בכל יום במסירות ללא פשרות .
גילה, לו יכולת לראות את החיוך על פניו כאשר את פותחת את הדלת , מרעישה ומכניסה שמחה בבית ובליבו של אחיך .
לדפנה, שבדרכה השקטה נסכה ביאיר בטחון.
לו יכולת יאיר, היית מחבק את ינון אחיך ואומר לו עד כמה אתה מאושר ורגוע כאשר הוא צץ פתאום, משום מקום, מושיט יד , מסייע.
ינון, אני עדיין יכולה לראות את יאיר מחייך לעצמו, כאשר אתה מחלק הוראות לתום וגלעד ואומר לי 'ינון שומר עלי כמו מלאך' .
אני חושבת , שהיית מפנה זמן להיפרד מהורי, ולומר להם, שתמיד הם היו עבורך סלע איתן ואוהב.
והיית שומר חיבוק אחרון של נטע, שרון יהלי ונועם ומעביר אותו הלאה לנתי, ואולי בהזדמנות זו אומר לשרון כי היא גיבורה למרות ובזכות הדמעות .
יאיר,
אני כמעט יכולה לראות אותך עוצם לרגע את העיניים,
נושם נשימה עמוקה... ארוכה... ופונה לילדיך.
לשלושתם.
ואומר להם את מה שאמרת לי כל כך הרבה פעמים -
'אתם ילדים טובים ומסורים לאבא. גם ברגעים של כאב, תסכול וצער הפכתם את אבא שלכם לאדם מאושר'.
עשיתם עם אבא את החסד האחרון, המופלא - נתתם לו להרגיש מוקף חום ,אהוב ומוערך עד נשמת אפו האחרונה.
תום - בנמרצות שלך, בחיבוק החם והדרישה העיקשת, שאבא יהיה שותף לכל מהלך שלך עוררת בו חיים , גם כאשר הרגיש כי הם עוזבים אותו.. אבא היה גאה בך, בדרך בה טיפלת בו ,הענקת לו אהבה - ובדרך בה אתה בונה את עתידך.
גלעד- המסירות שלך לאבא, הנכונות למלא אחר כל בקשה שלו, הדרך עדינה והבטוחה בה טיפלת בפצעיו העניקה לו שלווה ובטחון בימים קשים כל כך. השיחות שלו אתך והדרך בה ציירת את עתידך, מלאו את יאיר גאווה ואהבה רבה אליך ונתנו לו כוח להלחם על חייו.
וענברי , הנסיכה של אבא – גם ברגעים הקשים, כאשר אבא בכה מבפנים את הצלחת לשמח אותו: בסיפורים המצחיקים, בהצגות שהצגת לפניו , בצחוק המתגלגל שלך . דרכך הוא המשיך לחייך , באמצעותך הוא ראה את הטוב והנפלא שיש עולם. בזכותך, אבא נפרד מהעולם מחויך ומאוהב.
אבא שלכם נפרד מן העולם, כשהוא מרגיש את האהבה והמסירות שלכם אליו.
אתם הייתם ילדים טובים ומסורים לאבא.
יאיר,
הפרידה מכל האהובים שלך אינה קלה לך .
אני רוצה לומר לך כי אנו נשב שבעה....נבכה ....ננוחם...
ואז, נמשיך לחיות !
תום ימשיך לטייל, גלעד יסיים את לימודיו ויתכנן את גיוסו לצבא בדיוק כפי שרצה וענברי תמשיך להצחיק אותנו.
וכאשר נמחא להם כפיים: לגלעד בשרות הצבאי, לענברי בטקסי הסיום וננופף לתום לשלום בכל פעם שיסע לאחד מטיוליו, אני בטוחה כי הם יראו גם את היד שלך – חזקה, גאה ומלווה כל הזמן.
ובכל פעם נעצור, נזכור, נתעצב ונחייך – כי אתה אתנו למרות הכול.
אני לא יודעת כיצד להיפרד ממך, יאיר.
היו לי כוחות לדרוש ממך להינשא לי, להלחם על חייך
אך לפרידה ממך עוד לא אזרתי כוח..
הייתי רוצה לסיים בשרטוט דמותך בשורה מתוך שיר:
" לראות עולם מלא כגרגר חול
וגן עדן בפרח השדה,
להכיל את האינסוף בכף יד
ואת הנצח בשעה אחת"
שלום לך יאיר,
אבי ילדי
ואלוף נעורי.
|
| |
|
אבא אתה חסר
|
ענבר
10/5/09
|
|
אבא אתה חסר
|
אבא...
קשה בבית אנחנו רואים את החיים בעין אחרת בעין שונה בעין של מציאות חדשה..
אני רק בת 12 והילדים בכיתתי לא חוו דברים כאלה , אבא אתה חסר לנו מי היה מאמין על חיים ללא אבא זה נשמע מוזר מאוד!
אתמול פתאום הבנתי שאתה לא פה... אני בוכה בכיתה לא אכפת לי שרואים אותי! אתה יודע אני רואה אותך כל הזמן אבל זה לא סתם זה ממש באמת! לפעמים בכיסא גלגלים ולפעמים בריא כמו שור... (כך אתה הייתה אומר)
זה מוזר לחיות בלי אבא זה יותר מקשה... אבל מה שמנחם אותי זה שאני מרגישה אותך ממש פה לידי את הריח שלך ואת החיים שלך כאילו אתה פה לידי...
אני לא אוהבת להזכר ביומים האלה בבית החולים בנשיקה האחרונה ו.. כשראיתי אותך בפעם האחרונה לא האמנתי כל- כך
בבוקר אמא באה אלי (בבית חולים) וראיתי אותך עם החולצה לך... ואז הבנתי..
אבא הגיבור שלי חיי יותר ממה שהרופאים אמרו
אוהבת ומתגעגעת
ענבר בתך האוהבת
|
|
|
|
לא עודכנו פרטיםעידכון הודעה
|
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי הלוויה
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי שיבעה
|
|
|
|
|