|
לא שכחתי
|
מתי שורץ
12/3/22
|
|
|
אני זוכר שלמדתי בבית ספר טשרניחובסקי וליאת עם השיער הבלונדיני והחיוך המתוק עדיין חקוקה לי בזיכרון, כמו השוק הנורא כשסיפרו לי מה קרה, איך מחבלים פלשתינאים בשינאתם התהומית אלינו קטפו את חייה באכזריות. אני כבר בן 50
ולעולם לא אשכח אותה.
|
| |
|
לבכות לך
|
דויד
30/10/13
|
|
|
ליאת היקרה.
אני מביט בתמונות הישנות, מביט בתמימות הילדותית הטהורה וביופי המלאכי שלך ומתקשה להאמין שכזה דבר אכן קרה. מביט בתמונות ועיני נוטפות מים מאליהן.
לא זכיתי להכיר אותך. נולדתי שנה בדיוק אחרי אותו אירוע נוראי של "אוטובוס הדמים" שהותיר עוד צלקת שחורה וכואבת בזיכרון השכול הארוך של העם בישראל.
מגיל די צעיר אני יודע על הפיגוע ההוא בגלל האנדרטה המפורסמת ההיא בקרבת צומת גלילות. לימים בגרתי והעמקתי בסיפור הזוועה וכך התוודעתי לשילוב הטרגי בין האכזריות המטורפת של שליחי השטן שביצעו את הפיגוע ההוא לבין המחדלים של כוחות הביטחון הישראלים והעומדים בראשם. שילוב שהביא למותם של 37 חפים מפשע, ולנכות פיזית ונפשית של עוד עשרות שנכחו באירוע.
בתור אבא לילדים רכים, רק המחשבה על המוות המייסר והאכזרי שאירע לך ולעוד 11 ילדים בלהבות האוטובוס הבוער מצמררת אותי ולא נותנת מנוחה.
אין מילות נחמה שימתיקו במשהו מותו של ילד קטן ותמים. רוצחי ילדים ארורים הם עד סוף כל הדורות, ואלו שמנציחים את זכרם של הרוצחים בשמות כיכרות ורחובות- ארורים גם הם!!
דויד
|
| |
|
ליאת היפה
|
סיגל
6/5/12
|
|
|
ליאת היפה כך קראתי לך ,לעולם לא שכחתי ולא אשכח את פניך המדהימות והיפות את טוב ליבך וכמה היה לי כיף וזכות להיות חברתך .
לא אשכח את היום בו ישבנו שתינו על מדרגות הכניסה לביתך,וסיפרת לי שאת נוסעת לטיול
אני זוכרת שביקשתי ממך רגע לחכות ורצתי להורי לבקש שגם אנחנו נצטרף לטיול,וכשנעניתי
בשלילה חזרתי אליך בוכיה ,״הצטרפת״אלי לבכי.
הוריי התקשו לספר לי על אובדן חברתי היקרה והיפה ,זוכרת אני את הבכי והצעקות שצרחתי
הרבה זמן היה לי קשה להסתכל להוריך בעיניים.
הוריך עזבו את השכונה מאוד סמוך למקרה הנורא.
ליאת ,בתאריך 28.06.11 חגגתי 40 גם את היית צריכה לחגוג את אותו גיל בטח היית האישה הכי יפה ,מתוקה,רגישה ומדהימה בעולם.
מתגעגעת מאוד סיגל
|
| |
|
ליאת היפה
|
סיגל
6/5/12
|
|
|
ליאת היפה כך קראתי לך ,לעולם לא שכחתי ולא אשכח את פניך המדהימות והיפות את טוב ליבך וכמה היה לי כיף וזכות להיות חברתך .
לא אשכח את היום בו ישבנו שתינו על מדרגות הכניסה לביתך,וסיפרת לי שאת נוסעת לטיול
אני זוכרת שביקשתי ממך רגע לחכות ורצתי להורי לבקש שגם אנחנו נצטרף לטיול,וכשנעניתי
בשלילה חזרתי אליך בוכיה ,״הצטרפת״אלי לבכי.
הוריי התקשו לספר לי על אובדן חברתי היקרה והיפה ,זוכרת אני את הבכי והצעקות שצרחתי
הרבה זמן היה לי קשה להסתכל להוריך בעיניים.
הוריך עזבו את השכונה מאוד סמוך למקרה הנורא.
ליאת ,בתאריך 28.06.11 חגגתי 40 גם את היית צריכה לחגוג את אותו גיל בטח היית האישה הכי יפה ,מתוקה,רגישה ומדהימה בעולם.
מתגעגעת מאוד סיגל
|
| |
|
"כדמותה בדמותך"
|
שוש גלאון
13/2/12
|
|
תיקון -הוספת שורה
|
לא תמונה היא
אף לא זכרון
רק תכול עינייך
רק זהב שערך
החיוך על שפתייך
הם המעלים את דמותה בדמותך
והלב נחמץ
כי חריץ בו נחרץ
על אובדן החיים
על יפי נעורים כי אינם.
וחיינו היכן הם?
אי פה ואי שם,
מבכים את האין
מברכים על הנמצא
ואין מוצא.
34 שנים חלפו ואת אינך עימנו
אוהב ומתגעגע
אבא
פברואר 2012
|
| |
|
"כדמותה בדמותך"
|
שוש גלאון
13/2/12
|
|
|
"כדמותה בדמותך"
לא תמונה היא
אף לא זכרון.
רק תכול עינייך,
רק זהב שערך
החיוך על שפתייך
הם המעלים את דמותה בדמותך
והלב נחמץ
על אובדן החיים
על יפי נעורים כי אינם.
וחיינו היכן הם?
אי פה, ואי שם.
מבכים את האין
מברכים על הנמצא
ואין מוצא.
34 שנים חלפו ואת אינך עימנו
מתגעגע ואוהב
אבא
פברואר 2012
|
| |
|
שיר "פרח" של יהודה פוליקר
|
גלאון שוש
3/2/12
|
|
|
|
לזכרה של ליאת שנרצחה בכביש החוף"אוטובוס הדמים" ב-11.3.1978
|
| |
|
"נגמרים"(מתוך "מתת אהבה")רחל מלמד איתן
|
שוש גלאון
6/3/11
|
|
יום הזכרון ל"אוטובוס הדמים". 8.3.11
|
אחד לאחד
התאים נגמרים.
אחד לאחד
תאים חדשים נוצרים.
מה שהיה,
שהיינו-
זה לא מה
שנהיה.
לעולם
נהייה
אחרים.
(ליאת היקרה שלנו נספתה "באוטובוס הדמים" ב-11.3.78 . וטרם מלאו לה 7 שנים.
|
| |
|
יום הזכרון ל"אוטובוס הדמים"-8.3.11
|
שוש גלאון
6/3/11
|
|
תחושות של אם(מתוך"מתת אהבה" של רחל מלמד-איתן
|
|
ליאת שלנו נלקחה מאתנו ב-11.3.78 בעת שהיינו בטיול של אג"ד במערת הנטיפים.-והיא רק בת 6 ו 9 חדשים.
|
| |
|
31שנה לאוטובוס הדמים
|
גלאון שוש
25/2/09
|
|
|
לזכר הנופלים.
מחר ה-26.2.09(ב' באדר תשס"ט) יחול יום הזכרון לזכר 35 נרצחים באוטובוס הדמים. בניהם ביתינו ליאת שטרם מלאו לה 7.
מי שהיה שם באותה השבת לא ישכח ולא יסלח.
מי שהיה שם לא יסלח לעולם לבני העולה ושולחיהם את מה שעוללו לנו ולבני משפחותינו. מי שהיה שם לא יוכל לשכוח את המראות, את הקולות, את זעקות השבר של ילדים, נשים וטף, את האש המאכלת ואת העשן העולה, איש לא יצא משם כמו שנכנס, גם אם לא נפגע בגופו הוא נפגע בנפשו ורובינו פגועים גם בנפש וגם בגוף.
ואתם ששמותיכם חקוקים על המצבות שילמתם את המחיר הגבוה ביותר שילמתם בחייכם.
אנו והמשפחות שנותרנו, מבכים את אובדנכם כל חיינו, וביום זה יום השנה למותכם מתכנסים אנו בבתי הקברות בו אתם טמונים נזכרים בכם בעודכם בחיים, הלב מתכווץ, דמעות ניגרות מעינ ינו ואין תשובה לשאלה למה?
ולכן נישא תפילה לעילוי נשמתכם ונקווה בליבינו לא עוד?
יהי זכר ביתינו ליאת ברוך עם כל החללים.
|
|
|
|
ככה, כמו בתמונה של יום ההולדת שלה, זוכרת אותה ?? בייתי אז בת תשע, תלמידה בבית הספר טשרניחובסקי בחיפה, תמיד תישאר בליבי
חיבוק אוהב למשפחה
מרגליתעידכון הודעה
|
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי הלוויה
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי שיבעה
|
|
|
אוטובוס הדמים כביש החוף, ילדה, גן
|
|
|
|