קהילת המנחמים של יהונתן איינהורן

החיוך שלו לא פסק לרגע	בחור שלמד איתו 2/7/07

אני זכיתי ללמוד עם יונתן בזמן שהיה בחטיבת הביניים בראשון לציון. לא היינו חברים צמודים אבל בהחלט יצא לי לבלות במחיצתו זמן לא מבוטל,והדבר שבאמת הכי צרוב לי בזכרון אודות יונתן הוא אותו חיוך רחב ובלתי פוסק שליווה אותו פשוט תמיד ובכל מצב. זכור לי מקרה בו שחקנו כדורגל במגרש הישיבה ,ויונתן שרץ לעבר הכדור מעד ונפל,עכשיו בדר"כ כשדבר כזה היה קורה לי או לחברי היינו קמים במקרה הטוב עם פרצוף חמוץ,אבל הוא ,לא!אותו חיוך שלפני הנפילה כך גם מייד לאחר הקימה,ואני ממש זוכר אותנו מסתכלים ואומרים,בנאדם,על מה אתה מחייך הרגע החלקת ונפלת,אבל הוא בשלו ומייד ממשיך לרוץ,כאילו דמיינו את הנפילה. פעם אחרונה שפגשתי בו הייתה בכנס מכינות ,כשהוא היה שנה א' בעצמונה ,ואני שנה א' במכינה בצפון,ואיך שפגשתי ראיתי שגם עם נוספו לפנים זיפים ותמורות אחרות שחלו עם השנים ,שבהן לא התראנו ,הרי שדבר אחד לא סר ולא שינה את נוכחותו עם הזמן...החיוך.. יהי זכרו ברוך