|
לילדים של ירון אמיתי ז"ל
|
מירב מירי
17/6/08
|
|
|
מי שלא יודע, גל אמיתי הוא הבן של ירון אמיתי ז"ל, שהוא בשכבה שלי.
לכל הילדים של ירון אמיתי ז"ל:
תנחומיי הרבים, ואני יודעת, כי זמן לא מרפא.
מקווה שיום אחד תחזרו לחייך..
הוא תמיד יהיה בליבכם..
|
| |
|
שחור הוא הלילה
|
אופיר מור
24/12/06
|
|
מה שנשאר
|
לפעמים, אני חושב מה אתה היית אומר לו ראית את כל האנרגייה הזמן והמאמצים שעשו כולם לאחר שמתת.
בהלוויה שלך, שאלתי את איציק שוורצשטיין איך ומה אתה היית מגיב לנוכח ההספד והתפילות של החזן הצבאי ששלח צה"ל. וגם לאחר מיכן, באותו סוף שבוע בחוף הכינרת, הבטתי במעגל סביב, סקרתי את כולם, וחשבתי עלייך, חשבתי על המקום שלך, שאילולא לא היה חסר - אולי לא היינו נמצאים בו.
כל אחד מאיתנו סיםר על עצמו, סיפר עלייך ועליו, סיםר על חוויות משותפות וסיםר על המוצאות והקורות אותו.
חשנו כולנו אותך כחלק ממי שאנחנו, הקורות אותנו בעת בגרותנו עוצבו יחדיו איתך בעת צעירותנו, וכפי שאני זוכר ומכיר - אתה בטח היית מרגיש מאד גאה.
לא היית כאחד מאיתנו, היית מורם מעם, הסתכלת באחריות עלינו והיית ראשון בין שווים .
היום אני יודע שהעין העצומה של למעשה הסתכלה תמיד פנימה עלינו, או נכון יותר על כל מי שיקר לך, מי שאהבת ואוהב אותך.
הדמויות ייתכן שהתחלפן אחת בשנייה סביבך יורי, אבל אותה נקודת מבט אוהבת ואחראית הייתה ולוותה את כולם תמיד.
אז...אולי אפשר לכנות אותך משענת, יורי. משענת שהייתה תמיד, מין עזרה אחראית שדאגה שלא ניפול, שלא נסטה, שלא נחרוג, משענת שגם אם לא הייתה בולטת, ולא שמישה - תמיד עצם הידיעה שהייתה לנו - נסכה בנו את הביטחון לעשות מעשים.
ואולי הייתה זו המשענת החברתית שאיחדה אותנו לאחר כל השנים, אדם לאדם, איש ואישה, לגוף שיכול כהרף עין להתאחד ולפעול יחדיו למען השג מטרה - ראויה ועצובה ככל שתהיה.
שמא זוהי המשענת שהיא כבר חלק ממורשת פנימית של כל אחד מאיתנו - שמרגיש גם לאחר גיל ארבעים שייך לעדה קרובה שלה עבר משותף, ומשענת שנוסכת בנו את הביטחון השקט בעזרה ושייכות לקשר שלא ייפרם.
הייה גאה יורי, הייה גאה.
|
|
|
|
|