|
הספד של אמא
|
יפה
26/4/12
|
|
2.2012
|
איתי שלי,ילד שלי
שוב חורף שוב ימים גשומים כמו ביום נפילתך ואני שוב עומדת כאן בשנה ה-15 ומנסה
להיזכר בפניך ,בקולך והכל מטושטש ולא ברור ואני נשארת שוב רק עם הזיכרונות של ילדותך ,בגן הילדים בבית הספר במגרש המשחקים בטיולים המשפחתיים ועד לגיוסך.מאוד התרגשתי ביום גיוסך והזיכרון עוד חי בראשי ובלבי וכך הולכים ונערמים להם הזיכרונות תמונות תמונות שמספרות את סיפור חייך ואת סיפורה של המשפחה המאושרת שהיינו.
גיוסך היה אחד הרגעים היותר קשים לי ,אתה בחרת להיות לוחם והדאגה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי ומחיי המשפחה כולה,והיום נשארו רק תמונות שלך. לפעמים אני עוברת שוב ושוב על האלבומים ונופלת לתוך חלקי חיינו המשותפים ונזכרת בציפייה התמידית שתבוא לחופשה שתתקשר בקו המשובש שהיה לכם ולו רק לשמוע את קולך האהוב ולהירגע לפרק זמן.לפני מותך הייתי רואה בעיתון מודעות 15 שנה לנפילתו של..... והייתי המומה האם זה יתכן.?והנה אני עומדת פה אחרי 15 שנה ויודעת שזה יתכן כי אני נושאת איתי את דמותך במסע הקשה העצוב והמייסר הזה אתה דוחף אותי בעליות ונמצא איתי בשמחות אבל תמיד תמיד חסר.חסר במניין הילדים,ובמנין האחים במניין הנכדים במניין בני הדודים והחברים ולאחרונה גם במניין הדודים.לאושרנו הרב נולדו למיכל 2 ילדים מדהימים הנכדים שלנו איתמר כמעט בן שנה וחצי ואריאל בן חודש וחצי שאתה הוא דודם ובראשי כבר מתרוצצות המחשבות מתי וכיצד אכיר להם אותך,דרך סיפורים והרבה תמונות שטוחות וחסרות חיים כמוך.הם יידעו כיצד אתה נראה ומי אתה היית אך לעולם לעולם לא ישמעו את קולך,לא יכירו את ריח גופך,לא יהנו מטוב ליבך מצחוקך הנהדר ומאהבתך.
וכך עוברת לה עוד שנה במסע הזה של לחיות ולזכור של להיות שמחה על מה שיש לצד העצב העמוק על חסרונך.
ילד שלי, איתי שלי, חייך פסקו לפני 15 שנה אך בליבי אתה חי ותחיה לנצח
באהבה עמוקה וגעגועים אין סוף
אמא
|
|
|
|
|