|
כָּחוּש-רָזֶה
|
אלכס
26/4/09
|
|
|
השיר מוקדש לפורום ההורים השכולים של מלחמת לבנון השניה ולהורי חיילינו אשר לחמו, נפצעו, חרפו, והקריבו את נפשם במלחמה הרסנית, רשלנית, שלומיאלית בלבנון. כן מוקדש השיר לכרמלה מנור, אמו של טייס חיל האוויר סרן אורי מנור אשר אמרה: "שאלו אותי לא פעם: מָה זֶה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת" ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?" ....לעודד רענן: "....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל "למה לך?" כתשובה. "עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?". כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ"ח נחושה. "כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הִסְתַפְּקוּ בהם. זִלְזוּל. פָּשוּט זִלְזוּל מוחְלָט ! חוֹשְבִים שֶאָנוּ מְטוּמְטָמִים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה" בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
כָּחוּש-רָזֶה
"לכן כה אמר ה' אלוקים אליהם, הנני-אני, ושפטתי בין-שֶה בִרְיָה ובין שֶה רָזָה" יחזקאל, ל"ד, כ'
הם פונים ברחוב אליך ושואלים: "מה יצא לך מִזֶה...?"
הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה.
דַּל. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה.
על שֶלְך... כלום תוותר ? ...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?!
אבל אתה יודע, כי בעצם, לא נותרה לך בְּרֵירָה
לחילופין, המציאות, פִּי שבעתיים חֲמוּרָה !
כל כולך, הנך בינתיים, חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה
חשרת עבים, בכל דקה, לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה !
הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם:
"הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?"
אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ?
עזוב את זה... ! תשכח מכך ! מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ?
המציאות חֲזָקָה מִמְך ! דוֹן קִישוֹט הִנְך ?! הוֹזֶה ?
מסביבך, כולם דוברים, אך אין אחד שפיו פוֹצֶה !
מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד בלבד אותם חוֹצֶה
קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם, שרק אמת אחת רוֹצֶה :
שאף אחד, מן העולם, שוב לחִינָם ושווא יצא !
נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: "אֱמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?"
הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה.
חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. דַּך. מָך. יְדוּע חוֹלי. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. הַלָזֶה.
נִקְלֶה. כָּחוּש. מוּתָּש. מוּחְלָש. רָצוּץ. קָצוּץ. ּמָעוּך. נִבְזֶה.
על שלך, כְּלוּם תוותר ? הִנְך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה !
אנא עיינו בבראשית ל"ז, י"ט ובישעיה נ"ג.
|
| |
|
געגוע
|
פלוני
11/4/08
|
|
|
אורי יקירי,
אני יושב מול המחשב עם גרון חנוק עוד מעט מתקרב יוםהזכרון השני ואני שוב בלעדיך. הגעגוע אל בן אדם כל כך מדהים, אני זוכר את השיחות העמוקות שלנו בסיורים, במחסומים, במארבים, בפלוגה, איך תמיד דיברנו על הדעות ברוגע אתה שמאלני ואני ימני אתה יחסית חילוני ואני שומר מסורת הדוק ובכל זאת בן אדם כל כך נעים לשיחה חבר כל כך אמתי תומך ועוזר למרות שהוא מאמין בדרך אחרת. אתה יודע אורי בלילה ההוא שהלכת מאיתנו כמעט איבדנו את החיים ביחד איתך אני חי את הלילה הזה כל יום בחיי, איך לא הצלחנו לחלץ אותכם ואולי אם היינו עושים משהו אחרת היינו מצליחים התמונות מתוך הטנק השרוף. לפני כמה ימי אני והחברה שלי פרדנו אחרי שנתיים, היית מאמין אני הייתי בטוח שנתחתן בכלל. לא בכיתי, אני לא מצליח, העצב מציף אותי רק כשאני רואה אותכם מול העיניים וחוץ מזה כיסי הדמעות שלי יבשים כמו מכת רמון. מה הייתי נותן בשביל עוד איזה בדיחה צינית כשטוחנים אותנו בסיור הייתי מוכן לעשות צבא מהתחלה אפילו. אם היית שומע תגובות של חלק מהחצופים שחושבים שקיבלת צל"ש בגלל אבא בטח היית צוחק מזה בלי הפסקה. כסילים, הם לא יודעים מהי אהבת הארץ, הקרבה, מהי אחוות לוחמים ואיזה כבוד היה לשרת איתך
בלב מלא געגוע ועיניים דומעות אני מדליק לך נר אחי, דע שתהיה בליבי תמיד ואני לבקר אותך בהר הארור הזה
|
|
|
|
|