Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
אדם גורן
אדם גורן ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
22.09.21
 
ועדיין מתגעגעת קרובה אליו   9/8/14
עבר הרבה זמן, ועדיין מקפידה לחשוב עליך לעיתים. אתה מכיר אותי, אני לא טיפוס מאמין, אבל אני מקווה שאבא ואמא איתך.
אני עוד מעט בת 27. עוד מעט מתחתנת. ולא שכחתי אותך. סלח לי אם אני לא באה לבקר הרבה, פשוט זה לא קל לי.
אני מקווה שאתה לא בודד ושלא עצוב לך.
 
אדם -7 שנים בלעדיך אורה גורן   13/8/13
אדם שלנו,שבע שנים עברו מאז הישיגה אותנו הבשורה המרה,באוגוסט 2006.ועדיין מהדהדת באוזניי זעקת השבר כשהתבשרהו על הנורא מכל.
עכשיו שוב קיץ,ולאחריו יגיע הסתיו,וגלגל הזמן,שחזק מאיתנו, אינו נעצר לרגע. אך העצב והכאב המייסר על חסרונך-לא מש מאיתנו. חיים צעירים,לבוש בגאוות מדי צה"ל-ניגדעו באחת,
ואתה רק בן 21 - נותרת צעיר לנצח.

מביטה כדרך קבע -בתמונותיך.משחק בהנאה עם ילדיי,כשעל פניכם נסוך צחוק ילדים ומשובת נעורים. נהנים יחדיו מהחול והשמש בים. עד אותה מלחמה ארורה ,בה הלכת מאיתנו לבלי שוב.
הזמן אינו מרפא את הפצע. יש בי געגועים לחיוך הטוב שעל פניך,לעיניך הבורקות ולתבונת מילותיך.
בד בבד עם היגון,השכול המלווה,ועל פרדתנו העצובה מאמא עליזה ז"ל, נוכחנו כי החיים חזקים מאיתנו,ולמשפחתנו הצטרף מעיין, בנם של מאור ורועי.
אדם אתה בליבי.זוכרת וגאה בך.
בכאב וגעגוע
אורה גורן

(הוקרא באזכרה בקבוץ מעברות ב-12.8.2013)
 
אדם שלנו אורה גורן   14/4/13
כמעט 7 שנים בלעדיך,והגעגועים רק הופכים לקשים מנשוא.עצב ויגון על חיים כה צעירים,שנגדעו באחת,וטרם הספקת לחיות.
תמיד ניזכור ונזכיר.אוהבים
 
6 שנים בלעדיך.מתגעגעים אורה גורן   12/8/12
יולי-אוגוסט 2006.
ושוב מלחמה ששאבה לשורותיה את חיילינו,בנינו-בפקודה.
קרבות שכינסו לוחמים, תחת צו קריאה.מי במילואים ומי בסדיר.
ואנו בעורף, לא הפסקנו לרגע את תפילתנו-
שאת הגשם יתן רק בעיתו, ובאביב יפזר לנו פרחים,
ושייתן כי יחזרו שוב לביתם-הרי יותר מזה לא היינו צריכים.
אדם - לא שב מהקרב.
ב-12 לאוגוסט, הבשורה המרה השיגה אותנו,ומאז הכל השתנה.
שש שנים, אין ספור ימים ושעות של כאב מאותו בוקר מר,
בו יגאל בישר לאיציק, בזעקת כאב-את הנורא מכל.ומאז נרתמנו לאסוף השברים ולהאחז בחיים.
יגון וצער על אדם - עלם צעיר שחייו נגדעו והא רק בן 21.
עולם שנעצר מלכת,חלומות שכבר לא יתגשמו וחלל ועצב שמילאו את כולנו.
בחלוף השנים הגורל היכה בשנית, עליזה שלנו הלכה לעולמה.ובעומדנו פה,בצער רב-כבר בלעדיה-ניזכרים איך חרף השכול הכואב-שרדה את החיים-עד שהמחלה הכריעה אותה.מבטיחים לזכור ולהזכיר.
שש שנים שאדם אינו עימנו.מצווים להמשך החיים.
מברכים על השמחות במשפחתנו,הולדת ילדינו,נכדינו,והרחבת המשפחה.
ולצד כל אלה-ניזכור ונספר בגבורתו של אדם- וכי במותו ציווה לנו - חיים.

אורה גורן
12.6.2012
 
אדם גורן-12.8.2010 אורה גורן   13/8/11
דוד של אדם
אדם גורן ז''ל 12.8.2010

אדם שלנו, שוב אנו פה לידך, משפחה וחברים,עומדים דום לזכרך, מצדיעים לגבורתך ומזילים דמעה על שאינך עימנו.

4 שנים עברו מאז שבשורת המוות השיגה אותנו.
4 שנים מאז הבוקר האכזרי באוגוסט 2006, בו יגאל בישר לאיציק בקול שבור
כי אדם שלנו נפל בלבנון.
הבריחה מהבשורה הסתיימה, והחלה ההתמודדות הקשה מנשוא עם השכול,
עם החסר הכואב,הגעגועים האין סופיים, והרצון שוב לחבק ולהיות ביחד.
הימים שעוברים רק מחדדים את הכאב בחסרונך.
בביתנו, ממוסגרות תמונותיך עם מאור ענר ונעם- על חוף הים .ילדות של כף וחופש
עם פתק שהוצמד לתמונה:"ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו,משהו מת בנו,ומשהו נשאר איתו".
זוכרת ונזכרת , משוועת שתשיב, ששוב תיקח חלק בשיחות, ושתחייך את אותו החיוך שלך. ממש כמו פעם.
במותך ציווית לנו את החיים,וכדרכו של עולם –משפחתנו מתרחבת ומתברכת
בנכדים חדשים, ואנו לא שוכחים לרגע את תפקידנו הרם והנצחי,
לזכור אותך אדם ולספר איך בגבורתך מסרת את חייך- להגנתנו.
אורה גורן
 
אדם גורן 12.8.2011 גורן יצחק   13/8/11
הדוד של אדם
אדם גורן – חמש שנים מאז


במרחק פסיעות אחדות מכאן-רעש ותנועה.
העולם נחפז, שועט לו לדרכו.
ואני בשובי מדי יום,מסיט מבטי לשנייה נצחית,כחופן חלומותיי בכפות ידיי ונועץ
ציפורניי "בחיים שנאחזים בחיים".
וכאן – שלווה יש בשפע!
אך השקט לא משתרר. מצמיד מצחי לאבן מצבה,וזעקתי כצופר אוניה המבקע בערפל הכבד-
ממאנת לעגון.
הו, כמה מפתה לשקוע.
מאז, מכאן, אני משקיף דרומה, כמה פעמים חרשתי,זרעתי וקצרתי- פה ממש.צללית הקיבוץ על הגבעה כמתמיד, נחל גואה בחורף, גשרי בטון נוסכים רוגע.
לא, לא אניח לכעס להציף, ולזרעי ההאשמה, הטינה ולמרירות שבעקבותיה- לנבוט בחלקתי.
הנה זה החייל – קם ביום פקודה, מרצונו, מיוזמתו,מבחירתו,מתשוקתו ומהשתייכותו וטוען לי:
" הרי גם אתה התנדבת,הרי כך חינכתם אותי", עזוב אותך, עונה לו- "הדמעות , זה מגאווה!"
בביתנו בני, נערמים הצעצועים ושאון נכדינו מרקיע , הנשים פעמינו לרעש הממכר ?הנשאף לקרבנו את ניחוחם ?הנחוש הלמות רקיעותיהם? ונלגום עד בלי די טעמם של "החיים הנאחזים בחיים".


לאדם גורן- חמש שנים מאז.






איציק גורן
12.8.2011
 
אדם גורן-3 שנים בלעדיך איציק גורן-דוד של אדם   15/8/09
.
אדם גורן - 3 שנים לזכרו. ‏11/08/2009

בפועל אדם שלנו לא איתנו ,אך אנחנו מדברים אליו ועליו . מספרים לו , מנגנים לו, משמיעים לו, מספרים בדיחות - הכול ! שכאילו ! והוא אכן כאן ,שותף לחלומותינו.
רק שבגלגל השיניים של משפחתנו חסרה שן , ולעיתים ללא לוח זמנים קבוע וללא התראה מחליקה שרשרת שגרת יומנו מהשן החסרה והכול נעצר! עומד מלכת! ואנו כמטוטלת חסרת כוח משיכה כבר מצפים לחבטת ההתרסקות ,מודעים לגעגועים מייסרים, כאבנו שלא יחלוף והשכול מקנן , ואז, פשוט אוספים עצמנו, מחזירים השרשרת למקומה וממשיכים נאחזים ודבקים בזו השגרה לכאורה . רק עץ הערבה ליד ביתנו העוטף את כולנו בכל יום מעונות השנה והדשא החש בהלמות רקיעות רגלינו במפגשים שכה מנוגדים , וכל חברינו וידידינו הם שיעידו בבחירתנו, תשוקותינו וחוויותינו בחיי היום יום , בהומור הכול כך שכיח ולעיתים גם המשכיח .
שכל בכי או צחוק של נכדינו ממסמרנו לקרקע מוצקה וכל שקיעה של השמש למצולות המערב מרמזת ומפתה אותנו לצפונות המחר , ליום ששווה לייחל לו , לעמול בו באהבה, לזכות.

איציק גורן.
 
אדם מיום הזיכרון הראשון   18/7/09
אדם.
אחי מי היה מאמין שאני יעמוד כאן וידבר עלייך, מי היה מאמין שאני יעמוד מול כל הבית ספר שלנו, מול חלק מהשיכבה שבאו, מול כולם וידבר עלייך.
כמעט ולא הכרנו בכלל בבית ספר, "שלום שלום" מנומס כזה...
אבל הכל השתנה שעברתי מחיל הים לשריון, כל כך שמחתי שאתה איתי, שיש את הפרצוף המוכר הזה מהסביבה של הבית, שיש את שיחות על התקופות הנוסטלגיות של הבית ספר מבלי להסביר יותר מידי,
כל כך שמחתי שהיית איתי, והלכנו ביחד שלוש שנים נוספות, שלוש שנים, בעצם רק כמעט שלוש שנים... כבר ממש ראית את האזרחות עד שהכל השתבש,
שמונה חודשים ואחד עשרה ימים עברו, שמונה חודשים שכל יום אני חושב עלייך, שמונה חודשים שאני עדיין לא מבין איך זה שאתה לא מרים טלפון מידי פעם לראות מה איתי... כי אני כל הזמן מתקשר ואתה לא עונה.
אחי, אני הייתי אמור לבוא ולספר עלייך, אבל זה פשוט לא ניראה לי הגיוני. אני לא מצליח לעקל את זה עדיין גם אחרי שמונה חודשים ארוכים.
בכל כך הרבה דרכים הלכנו יחד: בצבא, במסיבות, וסתם כשישבנו פה ושם על איזה כוס בירה...
והאמת שהייתי בטוח כבר ששום דבר לא יפריד ביניינו, אבל כניראה שיש רק דבר אחד שאי אפשר לנצח.
אני לא יכול לתאר לכם את אדם במילים, כי מי שהכיר אותו רק בבית ספר הכיר את אדם השקט בעיקר, החייכן..
ואני למזלי זכיתי להיות איתו בצבא, לראות אותו ברגעים מצחיקים, ברגעים שהוא עצבני ובכל מיני רגעים שכבר אף אחד לא יראה אותו בהם אף פעם.

"תשמור על העולם ילד
יש דברים שאסור לראות
תשמור על העולם ילד
אם תראה, תפסיק להיות
גיבור של העולם ילד
עם חיוך של מלאכים
תשמור על העולם ילד
כי אנחנו כבר לא מצליחים."

אחי, אני אוהב אותך
 
אדם 28.4.2009 אלירן ביטון   29/4/09
זיכרון/עצמאות 4/2009
מגיל קטן יחסית ניסו כל הזמן ללמד אותנו שהזמן הוא התרופה הכי טובה לכל הכאבים,זה התחיל עם ''עד החתונה זה יעבור'' וטיפה כשגדלנו עם ''תן לזמן לעשות את שלו''.
והנה אנחנו כאן,אחרי כמעט 3 שנים והכאב הזה שבאמת לא האמנתי שיוכל לעבור מתישהו, השתנה בעוצמתו ונשארה לה צלקת מאותו הרגע הנוראי ההוא במוצ''ש 12.6.2008.
הצלקת הזאת היא מהצלקות הבודדות שלא מסתירים,להפך הצלקת הזאת שממוקמת לה בחזה בצד שמאל,אני גאה בה,גאה מאוד. בכל הזדמנות שיש לי,אני מספר איך זה קרה,איך דווקא אתה מכולם,איך פתאום החיים קיבלו את התפנית הזאת שכ''כ לא צפיתי אותה וכ''כ קשה לי להשלים איתה עד היום.
אדם- מדהים בעינ כל מה שעברנו יחד בזמן הזה שעבר מאותו היום. מדהים כמה אתה מצליח להמשיך ללות אותי בחיים שלי,ואיך שעדיין יש לך סבלנות לכל השטויות שלי.
לפני כמה זמן חבר שאל אותי ''אם היתה לך הזדמנות לשוחח עם מי שאתה רוצה בעולם, במי היית בוחר?'' והשתובה ברורה ,הייתי בוחר בך!! הייתי שואל אותך מה דעתך על הבוקה וריבר וברזיל נגד ארגנטינה, כי בלי שום ספק היית שם איתי.הייתי שואל אם נהנת בקרנבל או שאולי היה לך קצת המוני מדי כי גם שם היית איתי.
אחי, זה באמת לא משנה כמה זמן עבר,וכמה זמן עוד יעבור,תמיד תהיה איתי,גם אם עכשיו זה טיפה מרחוק. אחי אוהב אותך.
 
החיוך קיבוץ מעברות   30/10/08
כל יום?!!
כל יום ההית איתנו בקיבוץ...בחדר כושר החיוך שלך היה מושך את תשומת הלב....כלכך יפה , שנותן הרגשה של חום ואהבה!
כלכך היום כלכך כל יום!
כל מה שאמרת לנו על תוכניות שעוד לא ממשת!
אדם שלנו! רק החיוך היה מראה שאתה אחד משלנו! גם עם השטויות בקיבוץ,והצחוקים אחרי הבילויים שבן החופשות מהצבא!הכאב לא יעבור ועם יעבור אז לא בקרוב ועם יעבור אז תמיד נזכור את אדם שלנו שרק החיוך פשוט החיוך היה אומר הכל!
 
אדם שלנו- אורה גורן   11/8/08
אדם,כבר שנתיים-וליבנו מלא בך כל יום ,כל שעה.ממאנים להשלים שחיים צעירים,לבושים בגאוות מדי צה''ל-נגדעו באחת,ומשהו מאז-גווע בכולנו.
ההורים-ילדו,גידלו,גוננו ושמרו-ליוו במסירות,מהגן אל בית-הספר,מהתיכון ועד לשערי הבסיס.אך מלחמה ארורה טרפה הכל,והותירה אחריה דממת מוות המצווה אותנו להתמודד עם הנורא מכל.
ומאז-אחריות גדולה לנו-להאחז בחיים ולהלחם בשקט האין-סופי.
להפיח חיים בחוויות המשותפות איתך.להזכיר ולהיזכר.
בילדותך,אדם-היית שותף למפגשים עם ילדי,קורנים מאושר ושמחת נעורים,אך עד מהרה,ומהר מדי,הפכו והירצינו נושאי השיחה והיו ל''סיפורי לוחמים'' והחלפת חוויות מהצבא.
את פגישות המשפחה תכננו בדיוק לחופשותיך מהצבא,וכשנאספנו- גמעת בצחוק רם ומתגלגל את סיפורי ''שלושת האחים'' ולא החמצת מילה מההומור שלהם,שכה אהבת. אחר,בפינת החדר-חברת לבני-ענר, והפלגתם בשיחות צבאיות על ''הזזת כוחות',פקודות, וחוסר שינה.
עד המעבר החד ל'אש חיה',למלחמה האמיתית-ממנה לא שבת.
ועוד אספר,שאמא עדיין לא החליפה באוטו,את הדיסק שאהבת,והווליום החזק של השירים-נשאר כפי ששמעת וכפי שאהבת.וחלף לו 'מונדיאל' מבלי שהסברת לאמא,מי נגד מי ושאר הפרשנות שלך, וכל התשבצים בעיתוני השבת,שפעם פתרת עד תומם-נותרו עכשיו ריקים.
אדם, כבר שנתיים וליבנו מלא בךכל יום,כל שעה.תולים עינינו בגעגוע מול תמונותיך-בבית ההורים ובביתנו-בהן נותרת צעיר לנצח.
12.08.2008- אורה גורן
 
דברים שאתה יודע קרובה אליו   23/6/08
לעולם לא נדע
אני זוכרת את הגשם הראשון, אחרי שהלכת. דאגתי לך מאד. חשבתי שאולי קר לך נורא שם למטה וכל כך רטוב שם ולא נעים ואולי אולי תרצה להתחמם אז תקום ותלך הביתה.

אני כבר בגילך. כל בני גילך כבר בני 23 + ורק אתה תישאר 21 לנצח. לפני שנתיים הסתכלתי על גיל 21 כמו על מבוגר, אבל עכשיו אני מבינה עוד כמה הגיל הזה לא מספיק מבוגר-מבוגר, לא כמו שהיינו קטנים, היינו מסתכלים על מישהו גדול בתור מבוגר. לא, זה עדיין ילד. כמה חשבתי "מה הילד הזה הרגיש בעומק שטח האש?", "האם הוא אוכל מספיק טוב בכלל כדי להילחם?", "בטח צפוף לו בטנק, והוא מזיע ולא יכול להתלונן..."

תהי מנוחתך עדן, יקירי, אם אשכחך אשכח ימיני. גיבור בעל עיניים ירוקות. בעזרת חיוכייך יכולת להפסיק את המלחמה. כמה אני בטוחה שברחת בראשך לשירים ולמוזיקה, הרי כל אחד צריך משהו שירגיע אותו. מקום מפלט, אי בודד באמצע המוח. אנשים לא יודעים כמה איים כאלה היו לך.
תמיד אהבתי אותך. תמיד היה לך מבט מבוייש, מחפש זהב על הרצפה, וחיוך מרגיע.

דברים שאתה יודע לעולם לא נדע, ובלבי אמשיך לחמם אותך כל חורף ולשנן את קצוות הזכרונות שיש לי אתך. שכב רגוע, לא תוכל יותר להיפגע, להיפצע, להיעלב או להרגיש. עם כל השאר אנחנו נתמודד, יקירי.
 
יום הזכרון תשס''ח איציק גורן   7/5/08
קטע מנוסח שבועת האמונים לצה''ל התש''ח 1948:''הנני נשבע לציית לכל הפקודות הניתנות ע''י המפקדים המוסמכים,ולהקדיש את כל כוחותי ואף להקריב את חיי להגנת מדינת ישראל''..
אין כנוסח זה להסביר את מהות קיומנו בארצנו, ומנגד אין כאם המבכה את בנה,ואין נחמה לאב מול קבר בנו.מה שיש לנו כישראלים וכיהודים זה קדושת החיים,בציפורנינו נאחז בה,ובתוואי מסלולה נדבוק.והנה לפני 60 שנה,ממש כאן,הישוב היהודי המותש,הפצוע והשסוע,ידע לפרוץ במחולות ושמחה על דבר אחד-מדינה!
אדם,שנולד גדל והתחנך פה,בין הנחל והגבעה,הכביש והשדות-האמין בכל ליבו שזו דרכו כחייל בצבא הדנה לישראל,בחובתו למדינתו להתייצב ביום פקודה.
ואנו, כאזרחי היום-יום, הממלאים כצבא רב ועצום אחר מנהגינו של יגון וכאב, והתייחדות עם זיכרון חללינו, בערבו של יום שוברים באחת את תוגתנו,כאומרים:הנה אנחנו כאן!
אדם שלנו הקבור כאן, לא יזכה עוד לשמחת החג העוטפת את עצב האובדן וכמצווה עלינו:קחו פיקוד,המשיכו בלעדי,ומוסיף בחיוך מלא שיניים: הרי לא תעצרו בגלל כובד הזיכרונות והגעגועים הצורב את כתפיכם?

ב' אייר תשס''ח 7.5.08 איציק גורן
 
שנה בלי אדם איציק גורן   13/8/07
12.8.2007
כאן- הזמן עוצר מלכת.
בדיוק לפני 73 שנה,קיץ 1934, שחה ישראל גורן מאוניית המעפילים 'וולוס''-לחוף בית-ינאי,ומשם הדרך קצרה לקבוץ מעברות. בביתו בניכר-''ישבו'' עליו בני-משפחתו-שיבעה...''מה יש לך בארץ הנוראה הזו?..''
אדם גורן אשר נפל בקרב לפני שנה(2006) זכה לחינוך אותו חלמו,טוו ורקמו-סבו,סבתו וחבריהם,שבמרכזו-הזכות והכבוד לתרום ולשרת כחייל בצבא ההגנה לישראל.
אדם, כאיש צוות אחד מארבעה,וכחייל אחד מאלפים רבים שהתייצבו,גדשו והצטרפו ,בהכרה מרצון-שזו משימתם ועליהם לבצעה ביום קריאה.
אכן זכיתי לפגשו בביקעה עם תחילת הקרבות ואמר לי''כאשר נידרש-ניפעל''..
בספר ''בראשית'', פוקד /מצווה אלוהים על אברהם:''קח את בנך..''והוא מבצע!! מהיכן הביטחון וההחלטיות שיש בו?? מאיפה שאב סבו של אדם את אותה האמונה ומסירות הנפש,העוברת מאב לבן, ולנכד, ועומדת לנו לדורות??
אך האדם עושה תכניות ואלוהים צוחק..אב אומר על בנו קדיש.
ואנו-בקומנו, ובשוכבנו, ובלכתנו בדרך-מלאי שאלות,ותשובות- איין! ובסופו של יום,כל אחד מאיתנו במסע געגועים לאדם,והמשא כבד וכואב מנשוא!!
כיהודים, קדושת החיים חשובה לנו מכל. וכעת בשיגרת היום הממלאת את חיינו,מזינה את כוחנו להמשך-שזורים ומציפים הזיכרונות והגעגועים לאדם.

איציק גורן (דוד של אדם) 12.8.07
 
אדם גורן ז''ל איציק גורן   14/10/06
הספד לאדם, בן קיבוץ מעברות ,שניכתב והוקרא ע'יי דודו של אדם בלוויה ב-15.8.06

שב נערי משדה הקרב,שב גיבור החייל
נישמתו קרה באודם הברזל הלוהט.
ואנו טומנים אותך מתחת לריגבי האדמה הכבדה, הריחנית,
ואתה בצל העצים גומל במבטך - בעינייך הירוקות.
ניצרב בזיכרוננו, נושא לגעגועינו, חידה לחלומותינו.

אדם שלנו,
כמה תוכניות תיכננת, כמה חלומות חלמת -
איך הכל ניראה קליל כמו בפגישותינו.הרי עוד יהיו לנו שנים רבות לספר בחוויות המלחמה ההיא, וההיא, וההיא.... ותמיד תמיד
ניראה את הצד המבדח והאופטימי - כי מי אוהב סיפורים עצובים??

הייה שלום ילדי, שכב חייל - תנוח .
את הנעשה אין להשיב - והכאבים עלינו.

איציק גורן

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
לא עודכנו פרטים

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
אדם גורן ז"ל מופיע/ה בעמודים:

מלחמת לבנון השניה


לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com