|
הספד לצבי אביאל
|
מיקי
26/12/19
|
|
הצבי הבלעדי שלי
|
לשמע הידיעה, יותר מאוחר, תפסתי שאחז בי שיתוק, לאאא לא לא...ערפל צמיג פושט בראשי ומשתק אותי, הדיבר נעתק מפי.
ביום ההלוויה לא נכנס פירור מזון לפי, מבלי משים עשיתי ״תענית״ לעילוי נשמתו... אני משערת שכמו ילדה, האמנתי ללא סייג שהם- צביקה׳לה ודליה, יהיו שם עד אחרית הימים, התנועה המוחית שלי מסרבת להכנס לשלב ההכרה באובדן. חשבתי לעצמי איך לכל אחד ואחד מהנוכחים - יש את הצבי הבלעדי שלו, עולות לנגד עיני בועות זיכרון בזה אחר זה, אנו חברים משנות השמונים,
צבי - איש אשכולות היה משחרר במשורה מהמעיינות שאצר בתוכו, כשאני הקטנה, מלקטת כל מרגלית, חידוד, עצה, תובנה, כאילו חיי תלויים בהם. הפכתי את הזוג הזה למודל חיקוי והתפעלות, נתקפתי בהלה שאוצר חוויותי עם האנשים האלה ירד לטימיון הנשייה - אם לא אתעד את זכרונותי. מערבולת הזיכרון של האירועים בחברתם מותירה אותי מוצפת. כל מפגש עמד בפני עצמו. כל שיחה הפכה לשיעור שדשתי בו ביני לביני שבועות אחרי... כל פגישה הפכה לאירוע מבדר ומשפיע.הצמד אביאל נהג להזמין אותי לארוחה למקומות שנבחרו בקפידה, הם ידעו כמה אני כמהה לים וידעו שמול הים אני במיטבי ואכן רציתי שיאהבו אותי, גם כשידעתי שצבי התקשה לראות התגרתי בו ואמרתי: ״צביקוש אתה מפסיד את יופי״ . אהבתם ואישורם תדלקו את מערכות האגו שלי. בשנות השמונים נהגנו לצאת לטיולים ברביעיה
צביקה׳לה הגדיר את המפגשים האלה כ״שיט עם הרוח הנכונה״.
שוט לך בשלום מורנו היקר והאהוב...
|
| |
|
הספד לצבי אביאל
|
אבי לוי
14/12/19
|
|
אוהב אותך מאד
|
עונג גדול היה לי להרגיש -
קרוב, חבר, כבן לצבי היקר ולך דליה יקרה.
המפגשים עם צבי ואיתך היו משמעותים לי ביותר;
למדתי רבות, נהניתי מאוד,שמחתי, צחקתי,שתיתי ואכלתי.
הקירבה אל צבי ואליך היתה חשובה ויקרה לי ביותר.
צבי יחסר לי,
אהבתי אותו מאוד,
יחסרו לי חוכמתו, שנינותו,
החיוך שהעלה בפני כל הסובבים,
השמחה שהרגשנו איתו וסביבו.
דליה יקרה,
תמיד אראה בך חברה יקרה אוהבת,
תמיד אהיה שם בשבילך.
אוהב אותך
אוהב את צבי
אבי
|
| |
|
הספד לצבי אביאל
|
אלחנן אילת
14/12/19
|
|
מורה בחסד עליון
|
צבי אביאל היה מחנך דגול, מורה בחסד עליון ואיש משפחה למופת. צבי ניהל את החטיבה התיכונית של ביה״ס להנדסאים-באוניברסיטת תל אביב וזכה בשנת 1979בפרס החינוך של עירית ת״א על כי הוכיח מסירות, כישרון וידע כעובד הוראה מצטיין ביותר.
צבי נולד בעיר קלן בגרמניה ועלה ארצה עם הוריו בגיל תשע בשנת 1937 (כשנה לפני ליל הבדולח).במלחמת הקוממיות לחם בחזית הדרום. עם תום המלחמה נשא לאישה את בת כיתתו דליה אבולעפיה נכדתם של מייסדי ת״א..צבי למד תחילה בסימינר לוינסקי ולאחר מכן באוניברסיטה העברית בירושלים.
צבי ודליה עברו ללמד בנהלל בעמק יזרעאל. ובאמצע שנות החמישים עברו ללמד בנהריה. לימים סיפרו לי בוגרי תיכון. נהריה-נסים ונפלאות על המורה- מחנך שהיה כה אהוב עליהם.מנהריה הגיעה המשפחה לתל אביב וצבי לימד בסימינר לוינסקי והיה בין המייסדים של ביה״ס להנדסאים. בשנת 1969 נשלחו ללימה פרו שם ניהל צבי בהצלחה רבה את ביה״ס היהודי ״ליאון פינלו״ ולאחר מכן חזר לנהל את תיכון הנדסאים ולימד ספרות בכיתות י״ב. שעורי הספרות שלו היו מרתקים ויוצאי דופן.צבי היה משורר נפלא והוציא לאור שבעה ספרי שירה. צבי כיכב בהתנדבות בגלי צה״ל בתכנית ״צפורי לילה״ עם אלי ישראלי.
|
| |
|
הספד לצבי אביאל
|
רויטל פז-למפרט
13/12/19
|
|
שיריך ודרכך בלבנו
|
מי שמכיר את צבי יודע,שהוא היה מרדן ענק.הוא אהב להתל באיסורים, לבעוט בחומות החוקים בכל מה שמצפים ממך להיות, אך גם להעמיד בשאלה את הצפוי מראש.הוא בחר לגזור מכנסיים ארוכים, להפוך אותם לקצרים ולהתהלך בהם בחורף קר. הוא איפשר לעצמו לשאוג כאריה במקום שמצפים ממך לשמור על שקט, צבי בחר לנפץ את חומות הצפוי כדי לנענע, להחדיר את הזעזוע במארג השגרה,כדי לפעור פתח לעולם אחר שיחדור פנימה מבעד לחומות. הוא מתח את החוט כמו ילד קטן הבודק את הציוויים של הוריו כשהוא עדיין נתון תחת מרותם.מורי היקר
למדנו ממך לאהוב, זכינו בך למורה גדול של החיים המלמד אותנו
להבין ולהפנים איך אפשר להקשיב להקשבה עצמה, ללב ליבה שהיא-האהבה עצמה. זוכרת אני כשנולד ליאם נכדי, ביקשת להחזיק אותו. לקחת אותו לחיקך חיבקת אותו רגעים ארוכים,אחזת בו ברוך משוקע בשתיקה.הרגשתי איך האזנת אז לפעימות קיומו. בשקט ללא אומר. העולם עצר מלכת.…רגע של חיבור מבורך,חוצה עולם חסדו זרם ביניכם, וידעתי שאתה משרה עליו ברכה.
עוד רבות עלי ועלינו ללמוד ממך. שיריך ודרכך חרותים בנו, מאירים לנו את דרכנו. איננו נפרדים ממך. אתה עדיין כאן עימנו ואנחנו איתך נקשיב מעתה לרוח ולרוחך הגדולה המנשבת בה ודרכה.
|
| |
|
הספד לצבי אביאל
|
חגית שומרוני
13/12/19
|
|
דודי צביקה
|
צבי אביאל הוא אחיו הצעיר של אבא שלי,אבל בשבילי הוא דוד צביקה. אני לא יודעת אם יש עוד מישהו שקרא לך צביקה, אבל אני בטוחה שאת צרוף המילים-דוד צביקה-שמעת רק ממני.אתה הוא זה שהלכת עם אחיך הבכור לחגוג את לידתי בליל ה-כ״ט בנובמבר, במסעדה בתל אביב לפני שהעוצר ירד על העיר.חוטים רבים קישרו בינינו במהלך השנים, אני זוכרת ביקור אצלכם בנהלל עם אמי ואחותי, שתי ילדות קטנות שגילו בפעם הראשונה כי אפשר ליצור ״גלידה״ ממלפפון מרוקן שגבינה לבנה בתוכו.
אני זוכרת ביקור אצלכם בנהריה ואת הווספה עם הסירה שעד היום אני תוהה אם סיפורי האגדות על מעלליך איתה היו אמיתיים.ופעם אחת כנערה הסתובבתי בתל אביב ולא היה לי כסף לחזור לרמת גן, הלכתי ברגל לרחוב אחד העם ודליה ירדה אתי לחנות המכולת ולוותה לירה כדי לתת לי וואת אמרת: ״דליה תמיד יודעת מה לעשות״.זכורים לי אירועי הדלקת נר ראשון של חנוכה כשכל המשפחה מתאספת. תמיד התקשרתי בערבי חג והיינו מתברכים ומתבדחים. פה ושם הייתי מבקרת אתכם, תמיד ידעתי שאני רצויה ואהובה ותשמח לראות אותי. הקפדת להתקשר ולברך אותי בלידת כל אחד מנכדי; שיחה מיוחדת זכורה לי על משמעות שמה של נכדתי איילת.בחצי השנה האחרונה לחיי אבי התקשרת מדי יום, התעניינת באבי ובי, נגעת בלבי והתעודדתי.
|
|
|
|
|