Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
נתן יהב
נתן יהב ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
20.01.22
 
15 שנים שרון   22/7/21
נושי שלי
 
איך עברו 15 שנים?
איך עברו להן השנים בלעדייך?
כ5500 ימים שאתה לא כאן.
אני מתעוררת בבקרים מסוימים ועדין מצקשה להאמין….נשמע הכי לא הגיוני ,כי מבחוץ נראה כאילו המשכתי והכול בסדר..
בניתי לילדים ולי חיים חדשים .
זה היה כמו להתחיל הכול מחדש, להתארגן על מציאות חדשה שנכפתה על כולנו.
בת 36 עם שני ילדים ועם ים חלומות עלי ,עליך ועלינו. אהבה גדולה שהופסקה.השנים חולפות והזיכרון מתערער,פחות זוכרת, אבל מה שבטוח לא חולף זה החלל הענק שנפער שלא יכול להסגר והגעגוע אליך לא פוסק לרגע.
 
פתאום ההודעה ממלאכי השטן שאינך, שלא תגיע יותר והייתי צריכה להאמין שהכול יהיה בסדר ואפילו שיהיה טוב ועוד להבטיח לילדים שנהיה משפחה שמחה. הרגע הזה שאני אוספת אותם אלי ומבטיחה להם את זה,הוא צו החיים שלי מאז.
לקחתי את הזמן להתרגל למציאות כזו,איך בכלל אפשר לחשוב שאפשר בכלל להתרגל??
הייתי יוצאת מהבית ורואה אנשים חיים ומבלים והרגשתי כעס על הכול, איך אפשר לנשום ,לחיות ושלא לדבר על לשמוח שאתה כבר לא פה?!
כעס,רגשי אשם ועצב היו רגשות ״שעטפו״ אותי אחרי מותך.
הבנתי ובחרתי שלא אתן לכעס לנהל את חיי ויש לי צוואה לגדל את נעם ויהלי לחיים טובים ,מבלי שהשכול ינהל אותנו.
החלטתי לא לחשוף אותם לטקס מיותרים, תמיד אמרתי שעדיף חוג ושגרה מעוד טקס ומפגש של שכול ועצב,כי את זה יהיה להם כול החיים.
קיבלתי מלא תמיכה ,עזרה והתחלתי לאסוף את השברים. שאלתי את עצמי :מאיפה מתחילים לאסוף את השברים?
תחילה נותנים לזמן לחלוף ;לתת לו לעשות העבודה.
לקחתי את הזמן בכול, להוציא את הדברים שלך מהארון, להחליף את הג’יפ הגדול שלנו, לקנות דירה חדשה ואפילו להחליף סטטוס בספח ת.ז שלי,הכול מייסר ומרסק, כמה לא הוגן, כמה אתה חסר במלא צמתים, במחשבות והחלטות. כול נגיעה כזו היא לחטט בלב שלי.אין הנחות וקיצורי דרך וכול דילוג מחזיר אחורה.
אח״כ יש את ההבנה שהזמן לא מרפה את הכאב הזה, הוא פשוט חובש אותו ,מרכך את עוצמת הכאב בתקופות שונות, ונותן לו מעטפה של פלסתר בלתי נראה לעין .
הזמן מתחלף בעשייה,בלקיחת אחריות על מה שקורה ויקרה בחיים שלנו.

היום אני יודעת ,כי ההחמצה שלך היא הגדולה ביותר, אתה שאהבת את החיים כבר לא פה,אתה לא יכול ליהנות ממה שהחיים מעניקים, מהטבע המופלא ,מקידום בעבודה, מפיתוח של צ׳יפ מתקדם,מהמקומות שכבר לא תגיע אליהם ובעיקר ההחמצה מהילדים שלך,זו החמצה הדדית .
הילדים שלנו שהיו קטנים כבר גדולים ובוגרים. אתה יכול להיות בטוח שיש בהם הרבה תכונות שלך גם כשבעצם לא גידלת אותם.

לפני כשנתיים החלטתי באומץ רב לבקש לפרוש מהעבודה, גם כשהייתי יכולה להמשיך להתקדם. משהו בי החליט לשים את הכול ולבקש לצאת, לצאת ללא נודע, יותר זמן לעצמי להתבונן בשנים שעברו ולדעת שכבר אינני רוצה לעשות את מה שעשיתי.
היו מי שחשבו שכנראה השתגעתי, שאיך אני מוותרת על קרירה ומשכורת כשאין לי כיוון מה אני רוצה לעשות בחיים….
ידעתי שאם היית כאן, בטח היית אחד התומכים הנלהבים לשינוי,כי ככה היית עמוד איתן ויציב בחיים שלי. מקבל אותי מבלי רצון לשנות אותי.הילדים הם אלה שחיזקו אותי בקבלת ההחלטה.
המוות שלך חידד אצלי את התחושה שהחיים שברירים והעתיד לא נודע, למדתי שקיים בי אומץ לעשות שינוי גם שנוח לי….אולי זה השינוי שהתפתח במהלך השנים,האומץ להגיד שמספיק,שיש מקום לשינוי ,כי אחרי המוות שלך ,הכול כבר פחות מפחיד.
מצאתי לא פעם קול פנימי מחזק ותומך ,לעיתים חשבתי זה הקול שלך שאימצתי אותו לפני 15 שנים.
גם השנים המשותפות נתנו כוחות להתמודד עם המציאות ,היית ותהיה ותמיד תהיה חלק חשוב בחיים שלי.
אני זוכרת שהייתי תמיד מסתכלת עליך עובד בחדר העבודה שלך, והיית עטוף בשלווה ,בטוח בעצמך ,חושב לפני מעשה, לומד לבד ומעז לעשות, ואני הייתי פשוט גאה בך ומקנא בך.
,היתה לי הזכות להיות לידך ,להתרגש ממך, להרגיש מהי אהבת אמת ,כמה מזל היה לי.
 
אני אספר לך על השנה חצי האחרונות, מטלטלות עברו עלינו.
הקורונה שינתה הרבה הרגלים ושיבשה לחלוטין את שגרת החייםשלנו ;בין אלכוג'ל ,סגרים וריחוק חברתי ,למדנו על לכידות משפחתית ועד כמה כיף בבית עם נעם ויהלי.המגיפה החלה וגם חרדה קיומית מנגיף חדש,דווקא אז ראיתי את העוצמות של הילדים שלנו:יהלי לומד לבגרויות בשנה משובשת ,לומד מהבית בזום,ונעם בצבא עם תפקיד משמעותי ורחוק מהבית.
הילדים הקטנים שלך גדלו ,צמחו מהשכול לעצמאות ובגרות,לא מוותרים לעצמם,ללא הנחות והקלות.
ילדים שמחים ומאושרים,אופטימים,סקרנים עם תשוקה לחיים,כמוך ממש.
נעם אוטוטו משתחררת מהצבא, אחרי לבטים לא מעטים החליטה לא לצאת לקורס קצינות, אני יודעת שהיה לה חשוב לקבל דרגות קצונה כמוך ,אבל הבחירה שלה ללכת בדרכה שלה, בעיני היא ההחלטה הנכונה לה.נעם מצטערת שלא הצלחתי לעזור כמו שאמרת ,״אם אבא היה כאן ,הוא היה מבין ועוזר…״.
יהלי שלנו עולה לכיתה י"ב,סים בגרויות עם ציונים גבוהים, קיבל ממך הרבה תכונות: שלוות נפש, אהבה לספורט.:אתמול קיבל זו השנה השנייה ״שחקן מופת״ בליגת הכדורסל,כמו שהמאמן שלו אמר;״אני מאחל לעצמי כול שנה שחקן כמוך.נער בוגר ואחראי מצחיק ושנון.בדיוק כמוך.הוא אחרי צו ראשון ופניו קדימה.
נתי שלי,לגמרי הצלחנו. זה הדבר שאני הכי גאה בו.
 נעם ויהלי המסע שלנו ממשיך,איתכם אני מפליגה במסע החיים.
הייתם עבורי מצפן,הגה וגם הרוח לאחוז בחיים,איתכם ביחד השטתי ואמשיך את המסע המשותף ,כמו ספינה שאיבדה את הקברניט שלה.
נושי שלי,תמשיך לשמור על הספינה ויושביה כמו שעשית עד כה.

15 שנים מסתיימות בלוח השנה השלי
הזמן שאינך לא עוצר
הזמן שאתה מרחף אי שם
החלל שהותרת נשאר פתוח,כואב ומכביד
אז שתמשיך לבוא אלי בחלום או סתם בשיר שמנגן
תבוא בגשם הראשון וברוח הקרירה
תבוא עם או בלי סיבה
פשוט תבוא…
 
טקס חנוכת חדר הנצחה שרון   7/5/21
דברים שאמרתי בטקס חנוכת חדר הנצחה ומורשת של חטיבה 551.

משפחות, מפקדים וחיילים יקרים.


מעמד מרגש להיות כאן בשם המשפחות ולחנוך את חדר מורשת והנצחה...אתם משפחות יקרות שותפיי למשפחה הגדולה והעצובה שאיבדה את היקר לה מכול.
נזכרת איך לפני כ16 שנים הייתי פה עם נתי והילדים כשקיבל קצין מצטיין ביום העצמאות. איש מילואים מצטיין היה נתי שלי.
יהלי בני היה כבן שנה, רק התחיל ללכת, עבר בין החדרים ,נכנס ללשכה מפיל דברים ונופל בעצמו.
לפני שבועיים יהלי היה בצו ראשון בעוד כשנה ילבש גם הוא מדים.
ונעם ביתי,היתה אז בת ארבע ,כיום היא משרתת בחיל האוויר כמשקית בקרה אווירית ועוד כמה חודשים משתחררת....נעם ויתרה על תנאי שירות קלים כבת למשפחה שכולה, היא רצתה לשרת בתפקיד משמעותי בדיוק כמו שאבא שלה בחר.

שני ילדיי כמעט ואינם זוכרים את אבא שלהם, ילדים קטנים שאיבדו את אבא הגיבור שלהם.

נתי היה מפקד נערץ, ומוערך התחיל שירותו בסיירת יעל בהנדסה קרבית ,יצא לקורס קצינים ובמילואים שירת כמ"פ בגדחן .
נתי איש ערכי ומוסרי שהקים את הפלוגה הייחודית עליה פיקוד, אותה הפלוגה שתשעה מחייליה נהרגו ורבים אחרים נפצעו במלחמה.
נתי ראה זכות לשרת את המדינה וככה שני ילדיו.

ימי המילואים שעשה בשנה היו רבים ,הוא בדק את הימ"חים בעצמו, היה שוקד על הכנת האימונים ויורד לפרטי פרטים. גם כשהתחילו לו כאבים בגב ,מעולם לא חשב לבקש פטור משירות מילואים.

בשנת 2006,פרצה מלחמת לבנון השנייה. הגדוד גויס בצו 8.
בט"ו באב נהרג נתי בן 36 במותו , הותיר אותי עם שני ילדים קטנים,מאז חיינו השתנו:יש את החיים עד שנתי נהרג ואלה שאחרי שנהרג.
הכאב הוא עצום ואין נחמה בשכול.
הגעגוע מתעצם, והחלל שנפער בליבנו מסרב להתמלא.
השמחות תמיד נחגגות בעצב ובחוסר ויש כיסא אחד שנשאר ריק.

כול כך הרבה פעמים חלמתי את נתי חוזר, דמיינתי בחלומי את החיים לו היה לא היה יוצא למלחמה הארורה ,אבל כשהעיניים נפקחות נותר החלום ושברו.

לנו בני משפחת השכול הזמן לא מרפא את הפצעים ואנחנו לומדים פשוט לחיות עם הכאב.
ביומן שלנו רשומים 365 ימי זיכרון ,זיכרון יקירנו חשוב לנו ואנו מוקירים את החיבוק לו אנו זוכים .
למרות השבר והעצב הגדול, בחרנו בחיים.זוהי צוואת המתים. והם אלה שמאפשרים לכולנו להמשיך ולחיות.

חדר הנצחה הזה שבו מונצחים 44 נופלים מספרים כול כך הרבה סיפורים על חיילים וחיילות שחייהם נגדעו מוקדם מידי,44 פנים עם שמות שהותירו הורים ,אחים ,נשים ילדים וחברים וחברות שמתגעגעים.

סיפורם הוא סיפורה של מדינת ישראל; הקמתה וקיומה של מדינה אשר נקשרת במותם של יקירנו.
חובתה של האומה היא לזכור את המתים, לחבק את הנותרים, נכי צהל ובני משפחת השכול.

חדר זה הוא עדות לאותם אהובינו שכבר לא פה,אך לא סיפורם ומורשתם יישארו לעד.

חדר הנצחה זה ישמש חיילים לימי לימוד וממנו חיילי העוצבה ילמדו על מורשתם ואהבתם למדינה.

כשנתי נהרג למדתי מהי רעות!

האמת, לא בדיוק הבנתי מהי משמעות של הרעות .
היום אני יודעת כי מקורה בצבא ההגנה לישראל ,באחוות לוחמים ומפקדים בקרב, ערבות הדדית, הוקרה וזיכרון של הצבא לנופליו ולבני המשפחה שנותרו, חדר זה הוא ללא ספק העדות לרעות של כול כך הרבה אנשים שהגו, תרמו ודחפו הקמת החדר הזה.
על כן,אנו מודים לכם.
תקווה אני שבחדר זה לא יצטרפו עוד פנים ושמות נוספים.

יהיה זכרם של יקירנו ברוך.
 
יום הזכרון שרון   13/4/21
עוד 12 שעות יפתח יום הזכרון וצפירה תקרע שוב את לבנו ובמיוחד את אלה שהשכול פגע בהם באפן אישי.

בין יום השואה והגבורה ליום הזיכרון עומד שבוע ימים בצל אובדן ושכול.
אובדן של אומה שלמה על מיטב בניה ואצלי מתווסף האובדן אישי.
אובדנו של נתי עבורי זה ימי זיכרון אינסופיים ולא רק שבוע בלוח השנה העברי,אני מתבגרת כשהחוסר של נתי הוא חלק מאישיותי.

נתי היה מנדס צעיר אבל מאד מוכשר,שמנהליו הבינו מיד שיוכל להחליף את המהנדס הותיק שעזב את החברה וככה מהר קיבל את המשוכות.
נתי הוביל את עובדיו להשגים רבים.
לי זה היה ברור שככה יצליח.לילות שלמים היה יושב מול המחשב כותב תוכניות מורכבות שקידמו צ׳יפים טובים ומהירים יותר,שעשו את החיים למתקדמים וטכנולוגיים יותר.

איש משפחה למופת היה ;אבא שמרכיב על אופנים,שמשתגע איתם בגן השעשועים.שצוחק ומצחיק שמכיל שנותן דוגמא אישית.לוקח את יהלי על מנשא הגב ובידיו החסונות נושא את נעם
וככה יורד איתם ממצדה בשביל הנחש המפותל עם חיוך רחב וכולם שרים ומאושרים.

אהבת הארץ והאדם היה מסמני ההיכר הבולטים.
מתרגש ממפל סוער,תורמוס סגול פורח או עגור מרחף,ככה חינך את ילדיו,תמיד מספר להם על המקום שביקרו בו.נותן להם שקית לאסוף את האשפה שמטילים אחרים השאירו.
היום בבוקר הלכתי עם נעם בשדות של מושב בני עטרות,מדברות על החיים ,אבא וימי זכרון ואז נעם מתכופפת ואוספת שקית שראתה על הרצפה.
שאלתי אותה,נעם קראת את מה שכתבתי הבוקר?
לא,היא לא קראה אותו,היא פשוט חונכה ככה....
עברו 15 שנים והיא עדין זוכרת את מה שאבא שלה אמר לה.
לא,אין לה הרבה זכרונות ממנו ...יש לה מורשת של אבא נתי -נתינה !

האיש שלי ,היה החבר הכי טוב שלי,ידע לקרוא אותי גם מבלי שאדבר,
ככה מתוך אהבה והערצה בנינו ביחד את מה שהיה.
היה טוב,חם ואוהב,היה שלנו.
לימד אותי שיעורים בדרך ארץ כמו שרק הוא יכול היה ללמד;להיות קשובה ורגישה לזולת.
לימד אותי להקשיב ....תמיד הוא היה מקשיב לסיפורים שלי,אף פעם לא קטע את המשפט שלי.
האהבה פרחה לה כשמונה שנים,והשכנו לבנות לנו תוכניות וחלומות.
.

האיש היקר שלי יצא לפני קצת פחות מ15 שנים למלחמה,
כמפקד פלוגה..בראש הגדוד יצא.
בצבא היה נתי מפקד אמיץ ומוכשר כשנתן פקודה חייליו האמינו בו.
כשפרצה המלחמה הגדוד קיבל צו 8 להתייצב.נתי ויתר המפקדים היו הראשונים להגיע.

יצאה הפלוגה בליל ירח מלא לבצע משימה בארץ אויב,יצאה וחזרה חסרה.
בט״ו באב לא חזר אלי.

התאהבתי בנתי כמעט בלילה הראשון שראיתיו,הרבה לילות מאז אני מתרפקת על אותן השנים הקצרות המופלאות שזכיתי בו.
זכיתי לאהוב !
זכיתי שהאיש המיוחד הזה יאהב אותי!

כמעט 15 שנים שמדמיינת את הדלת נפתחת והוא יעמוד שם ,צעיר ויפה ,עייף מהמסע שזה סיים.
כשהוא מתקרב ,אני מתעוררת ופורץ ללב געגוע שמכאיב.

לי יש משימה ,להאיר את העולם בשמחה ובתקווה לעולם טוב יותר ,כי גם בלי צוואה כתובה שקיבלתי ,נתי ״העניק ״ לי משימות,כשבתוכי החוסר הגדול שלו .
כול פעם מחדש אני מבטיחה לו לשמור על נעם ויהלי .הם אור גדול ,הם הגאווה שלי.

יום זיכרון נוסף שלי בלעדיו
יום זיכרון נוסף שנתי שלי הוא חלק מהנופלים על תקומתה של מדינה שכול כך אהב.

תבוא לרגע
‎תבוא לדקה
‎ אולי תתן לי חיבוק
‎אפילו רק מבט
‎אחכ תסתובב
‎את הדלת אחריך תסגור
‎עד שתבוא אלי בחלום נוסף אפילו שזה רק לרגע קטן.

יום הזכרון תשפ״א
שרון
 
צלצול שרון   12/4/21
צלצול בדלת אחרי חצות
מישהו מעבר לדלת
הגיע לך לבשר לך את מה שהלב כבר ידע.
מבט אחד
צרחה פנימית
רעידת אדמה
התרסקות
שברון לב(את מרגישה בדיוק איפה נמצא הלב)
שכול
אלמנות(איזה מילה נוראית)
הכול ארוז בסרט שחור.

טקס ממלכתי
חזן שאומר :״אל מלא רחמים״
רחמים עליך או עליו?
זה שהלך או זה שנשאר?

ואת אומרת
״זה ממש לא שייך לי בכלל״
קריעה בבגד
מסמלת זמן חדש עבורך נפתח.
 
14 שנים בלעדייך שרון   5/8/20
אהוב שלי
זאת אני שוב ,שהתרסקה כמו כוס קריסטל לפני 14 שנים, אני שאיבדה את אותך בטו באב חם במיוחד, השם הזמני להתחלה של ספר שאני כותבת.
אני שלא מאמינה  שבחלוף 14 שנים עוד תתגעגע לקול ולמגע שהיה ואבד.
עומדת כאן קרוב אליך, לאחר שנים של איסוף הרסיסים הקטנים וכמו בפאזל ניסיתי להרכיב מחדש את  כוס הקריסטל השבורה.
אינסוף שברים אינסוף רסיסים ורק המחשבה ממה מתחילים הייתה משתקת ומקפיאה אותי.
 
כמו תלמידה טובה שהרבי שלא היה מגדולי ה״לא מעגלי פינה״ נזכרתי שאמרת לי שאת הפאזל מתחילים מפינה קטנה וממנה פורצים פנימה, שצריך לגלות ערנות סקרנות ועיקשות.
ואני כאחת שלימדה אותך דווקא לעגל פינות, זנחתי את העיקרון שלי והתחלתי במלאכת ההרכבה, תחילה כאקט של הטייס האוטומטי ואחר כך מרצון לאסוף את השברים ולתת לילדים כיון ולחזור כמה שניתן למסלול חיים נורמלי.
כחסרת סבלנות היו לי לא מעט תקלות לאורך העבודה והסוף כלל לא נראה לעין, כול קיצורי הדרך הביאו לכישלון.
וואי, כמה מעייף המסע הזה, עד שהבנתי  שזה איסוף אינסופי של שברים ופיסות של זיכרונות וים של משימות, אותן לעיתים פירקתי לפקודות קטנות ומעשיות של ״עשה ״ או ״אל תעשה״ על מנת שאוכל ליצור שגרה...היה לי חשוב ליצור מסגרת לילדים ולהחזיר את הביטחון .
 
14שנים ובמבט לאחור, אלה שנים של מלחמות ,החלטות ובחירות שמטרתן הייתה להצליח בלהרכיב  מחדש בעצם את עצמי תוך שמירה על אופטימיות ,שמחה ואהבה, לדעת  לחיות בלעדיך ועם זאת להיות אותו אדם שמח כמו שהכרת ואהבת.
 
הדבק המחבר את השבר הגדול היה ועדיין הוא הילדים שלנו וההישגים והניצחונות שלהם ושלי היו אלה שהביאו אותי לקום כול בוקר ליום חדש עם רצון להמשיך לחיות.
 
אובדן זה שבר עמוק,ואובדן שלך היה עבורי התרסקות טוטלית.
היום אני יודעת שהיית כול כך נוכח בחיי;אם זה השיחות שלי אתך על שאלות ,בחירות, או הבקשות הבלתי פוסקות שלי שתהיה שם עבורי,איכשהו אתה היית שם, לפחות כמה האמנתי.
גם כשלא היית ,הצלחת  להמשיך לנטוע בי את האמונה הגדולה שהייתה לך בי ועם  האמונה שלי שאתה תמיד המלאך השומר שלי.

אתה אהוב יקר,החמצת את החיים ,את הילדים ואותך ואותי.הרבה פעמים אני מדמיינת את החיים שהיו לנו ,מה היית ממציא כמהנדס מוכשר, כמה ילדים היו לנו ,ואיפה היינו גרים, מלא מחשבות מלא דמיון,כאלה מחשבות מעציבות.
 
בחודשים האחרונים אנו מתמודדים עם מגפה בריאות עולמית, וירוס סיני קטן עיקש שמפיל אומות שלמות,גורם לנו להפסיק או לשנות הרגלים ,,כאילו החיים נמצאים ב״הולד״,הרבה דברים מהישראליות שלנו השתנו : מגע וחיבוק והכניס לנו מושגים של בידוד חברתי,חיטוי ,כפפות, לשטח עקומה והעולם סופר את המתים במאות אלפיים. וישראל כמו ישראל, שום דבר לא מסודר מראש: מערכת בריאות עקומה ונחותה .זו ישראל :אף פעם לא מוכנה מראש: תמיד שמים פלסתר, תמיד מופתעים .

בנוסף למגפה בריאותית ,יש כאוס כלכלי מטורף. מדינה שמנהיגה בזים לציבור גדול, נבחרי ציבור עילגים ואינם מחוברים למציאות. העם יוצא להפגין ולשנות את החיים,ולבקש עולם מתוקן יותר.אני חושבת עליך ,כאיש של ערכים ,לא למדינה כזו פיללת .

מקווה שיגיע שינוי והארץ תשקוט ושנאה תהיה כנגד אויבנו שמבחוץ.
 
 
אצלי הפחד לאבד מישהו והרצון לשמור עם ריחוק חברתי שהשיא היה בליל הסדר ובערב יום הזיכרון החלטנו לערוך טקס פרטי ואישי בגינת נתי,עמדנו שם עצובים ולבד בלי המשפחה והחברים .
 
מה שבטוח, שהעולם שלי התרסק כבר ,העולם שהיה כול כל מושלם.
ואני שבחרתי להמשיך עם החלל הגדול לחיות ,לחייך ,לקחתי בשתי ידיים רועדות את החיים מתוך רצון לבנות מקום טוב לנעם ויהלי.
נעם ויהלי הם האור הגדול שהשארת ,דרכם אורך עדין דולק וזורח..

תראה את נעם שלנו, סיימה תיכון והתגייסה השנה , לצבא חיילת מוכשרת וערכית,בחרה לוותר על שירות קל עם הטבות והקלות כמשפחה שכולה.
הילדה שלך החכמה והיפה מוכיחה לי כול פעם שהנתינה ו"הראש הגדול " שלך  עברו גם אליה.
 
ויהלי שלנו, הכול כל מיוחד, רגיש וחכם, סיים בהצטיינות את השנה הראשונה בתיכון ובטח כבר בשנה הבאה יקבל צו ראשון. ביום חמישי אחרון סיים את הליגה בכדורסל וקיבל גביע כשחקן מופת.
ואני מביטה עליהם גם בעיניים שלך, מרוצה וגאה בהם גם עבורך.
 
השנה היינו צריכים לחגוג את יום הולדת החמישים שלנו, במקום טיול בעולם ובשל  מגפה עולמית ,הילדים וזלמן ארגנו לי יום הולדת מקומי מקסים . את המטוס החליפו ברנגר ובמקום להחזיק מפה עשינו חדר בריחה וגילנו שביחד שלנו הכי חשוב בעולם. מצאתי את עצמי מוקפת אהבה מהם מהמשפחה וחברים ואפילו מסיבת הפתעה חיכתה לי בסוף אותו יום.


למרות הקורונה הצלחנו לקיים ולציין את יום הולדתך בטיול משפחות ״נתי בטבע״ מעגל של אנשים שאוהבים וזוכרים, הטיול הזה הכי נתי שאפשר. מורשת של אנשים שאוהבים וזוכרים אותך.יום הולדת נוסף שלך בלעדייך .
 
 
כשתגיע השעה ואפרד מן העולם
סולם גדול יחכה שם בצד
ואטפס לראשו
כמו יעקב וחבורות מלאכיו
ואתה תעמוד בקצה מחכה
עם בגד לבן ובידך תחזיק זר קטן
תוריד  מגבי את התיק
תלטף  את מצחי
תעביר  יד על ראשי האפור שיער
תבחן  כל קמץ ושריטה בגופי שעתה סים את מסע
ואז תחייך  ותגיד  לי:״טוב שבאת ,היית חסרה,חכיתי רק לך״
אני אניח את ראשי
על בית החזה שלך
אסניף את ריחך
ואצמד קרוב קרוב לגופך החסון
ממש כמו תינוק שמתכרבל ברחם אמו
ואתה תחבוש  את הפצע המדמם
וכבר באמת לא יכאב יותר
ואגיד לך :בבקשה הפעם רק אל תעלם
המסע הזה חיב להסתים.
 
 
 
 
14 שנים מסתיימות, עוד שנה נפתחת למניין הספירה של ״החיים שאחרי״.אין יום שאני לא חושבת עליך והגעגוע אליך פשוט לא פוסק.
שמור לי על אוהבנו, שלח מזור לנו ולמדינה שכול כך אהבת.
 
 טו באב תש״פ
שרון
 
טקס יום הזכרון 2020 שרון אזארי יהב   28/4/20
״כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו״

טקס יום הזיכרון בצל הקורונה .
במלחמת לבנון השנייה,גויסה היחידה של נתי בצו 8.לאחר מספר ימים בהם התאמנו,נכנס הכוח ללבנון בערב טו באב(9.8.2006) בליל ירח מלא.
ביון זה פגעו שני טילים במבנה בו שכן הכוח של נתי,נתי ושמונה מחייליו מצאו את מותם.

חרב עלינו עולמנו,איבדנו את היקר לנו מכול ונכנסנו גם אנחנו למשפחת השכול.
״הנסיך שלנו מפלוגה א
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכול שושניו היו קוצים כעת
וליבו הקטן קפא מקרח״

והיום מי היה מאמין שככה נציין את יום הזיכרון?
שנה זו כול כך שונה מהשנים האחרונות:
שונה ומשונה...
מזה 13 שנים בכוח ערב יום הזכרון פתחנו את הבית שלנו למשפחה וחברים.
בתחילה לא ידענו מה עושים ואיך שהוא "האירוע״ פשוט קרה ויצרנו די שגרה קבועה של יום זיכרון.

הערב שכולו בסימן החיבוק לו אנו זוכים :חיבוק חם ואוהב, כול אחד מהנוכחים הכיר את נתי באופן אישי וקרוב או מכאלה שהכירו אותו מתוך הזיכרון והסיפורים. של אותם ברי מזל שזכו בנתי.
לכול אחד יש את ״הנתי שלו״ וביחד התמונה היא של איש מופלא ואהוב שחסר ונותר חלל גדול שאינו יכול להתמלא.

היה לנו זה ערב משותף של מקום בטוח לבכות ,לחייך ולספר על נתי אהובנו.
היום אנחנו עומדים כאן השלישיה בגינת נתי,אחרי דקת דומייה וקדיש בלי הכתף שאנו זקוקים לה.

חשבנו איך נוכל לקיים זיכרון אישי ביום זה ,ביום שלא ניתן להגיע לבית הקברות או לקיים בבית מפגש, וההחלטה הייתה ברורה....
כאן במקום שנחנך לפני קצת פחות מ11 שנים מתוך רצון לזכור ולהזכיר את האיש החסר נקיים את הטקס שלנו.

הגינה הזו היא פינה צבעונית בלב השכונה בה נולדו נעם ויהלי.
כאן צמחה לה זוגיות וחברות בין נתי וביני וכאן רציתי שילדיו ונכדיו של נתי יהיו קרובים אליו.
מאז מותו של נתי,הילדים ואני מנסים לזכור את נתי בדרך האופיינית שלו.
לנתי היו הרבה תחביבים ,בעיקר מתחום הספורט והפנאי :ריצה בבוקר לפני העבודה על חוף הים בהרצליה בתום הריצה היה נתי מתקלח בחוף הים ומתחיל את יום העבודה ,אופני שטח, רולרבליידס ,חדר כושר וספיניג,נתי אהב לצלול ובעיקר לטייל במדינה שאהב.
היה נתי מכין את הציוד ,האוכל ואת המפה ,מעמיס את הרכב ומחכה שכולנו נרד ונכנס סוף סוף למכונית וניסע.
היינו בג’יפ שרים שירים פעמיים רבות שירי פרפרים ורכבות בלופ מטורף .
היינו מגעים לשטח ואני הספקנית אומרת לנתי,לא נעבור פה בחיים, תעשה לי טובה זה מלחיץ, אבל נתי כמו מפקד הסיור, היה יורד מהג’יפ מסתכל על הגובה של השטח מחשב בראש את האוויריות ,מבקש ממני להחליף אותו בהגה והוא כמו מפקד היה נותן לי את הפקדות הנכונות לביצוע.
כמובן שהצלחנו לעבור כול מכשול והלב שלי היה חוזר למקום ,ככה שבת אחר שבת.
הוא היה כול כך מרוצה ואני הייתי מרוצה שטוב לו.

כול משימה שלקח על עצמו היה עושה בכובד ראש, מתכנן את הכול לפרטיי פרטים.

ככה נהג בחייו ככה נהג בצבא ובעבודה.

איש יסודי ומקצועי!לא מחפף אין קיצורי דרך ומעקפים.

וחוש ההומור המטורף ....תמיד הצחיק אותי.היה לנו סלנג ששמור רק לשנינו, ביום שבת האחרון נזכרתי במשפט שהיה אומר לי ,סיפרתי ליהלי וכאילו שמעתי את המשפט בקולו.הקול שחסר לנו.

ביום ההולדת של נתי אנו עורכים את ״נתי בטבע״,: טיול משפחות בארץ שאהב. נתי איש של טיולים. ההנאה מכול יציאה בטבע גרמה לנתי להיות מאושר, זוכרת הרגע בו עולה למצדה כשיהלי על גבו ובידו אוחז בנעם או בירידה מההר,יהלי על גבו ונעם מוחזקת על בית החזה שלו ואני הולכת מאחוריהם ,גאה ומאושרת,זה נראה רחוק כמו שנות אור.

הגינה הזו, גינה שהיה נתי לוקח את הילדים לבלות,הפכה לחזון שלנו להופכה לפנינת חן בלב השכונה בה גידלנו את ילדנו.
בגינה שתולים 9 עצים לזכר נתי ושמונה מחיליו:יוני,אשי,גלעד,נאור,עידן,עדי ,בן ואלעד. העצים גבוהים וירוקים ,הם כולם נשארו צעירים וחסונים.

הזיכרונות של נעם ויהלי מאבא נתי,הם ממש ספורים, לאבד אבא כזה בגיל צעיר מבלי לצבור זיכרונות זה דבר קשה מנשוא ומייסר.עוד באותו ערב כשבאו להודיע לנו על נפילתו ,חשבתי על הילדים שלנו, איך יגדלו להיות ילדים ואנשים שמחים, איך יגדלו מבלי להשתמש במילה אבא ,בלי לספוג חיבוק וחוויות משותפות ,איך ידעו עד כמה מיוחד היה אביהם?

היום כמעט אחרי 14 שנים, אני יודעת שגדלו עם המורשת והערכים של אבא נתי,כי בדם שלהם זורמים אותם גנים מיוחדים שירשו .

נעם שלנו שלבשה השנה מדים, היא חיילת ערכית, שלא ויתרה על שירות משמעותי, ,את כול ההטבות כחיילת למשפחה שכולה לא הסכימה לקבל ,וכמו נתי בדיוק:איכתפתית ומלאת מוטיבציה לתרום לתרום לצבא ולמדינה.
נעם כותבת ומקריאה;

״בימי ראשון אמא תמיד מגהצת לי את המדים. כשאני לובשת אותם אני מרגישה שאני ממשיכה את הדרך שלך, אני ממשיכה את מה שאתה לא הספקת לעשות. כשאני לובשת אותם, אני מרגישה קרובה אלייך, אני מרגישה שאתה מגן עליי. אני מקווה שאתה מסתכל עליי ורואה שכל מה שאני עושה, אני עושה בשבילך. אני מבטיחה לך, אבא, שאני מספרת את הסיפור שלך לכל מי שרוצה לשמוע. אני מספרת איך זה להיות חיילת לאבא שישאר חייל לנצח. אני מספרת איך זה לחיות עם זכרונות שהולכים ומטשטשים. אני מבטיחה לך שאני אמשיך לספר לכולם, כי עכשיו יותר מתמיד הצבא הפך לחלק ממני. חלק שמחבר אותי אלייך .״

ערב יום הזיכרון הזה, שונה מכול השנים שעברו.,הן כמשפחה שכולה והן כאומה.

כמו שנתי לימד אותי,להשתמש ״במשקפיים הוורדים״ ,אז כשהרכבתי אותם ראיתי את אותה אהבה שאנו מקבלים כול השנה, את החברים הקרובים שתמיד זוכרים, הדאגה מה יהיה אתנו שלא נהיה לבד.

השנה בצל המגפה גם למדתי בעיקר להעריך את החיים ,את הטוב בפשטותם, הדברים הקטנים :שגרה ,עבודה, ספורט,לימודים, ללכת לסרט ולים, לקנות בשוק וסתם לשוטט בפארק ובעיקר הצורך בחיבוק ומגע אמיתי.

יום הזיכרון בצל הקורונה בצל מגבלות נוקשות עם זום ואמצעים דיגיטליים מחדדים לנו עוצמתה של המדינה ועד כמה יקרה היא :עד כמה הישראליות היא מילה המכילה כול כך הרבה דברים טובים ויפים.

אחרי כמעט 14 שנים, אנו יודעים כי הגעגועים לא פוסקים, והשלישיה הזו ,למדה לחיות עם החוסר והחלל ולקיים את הצוואה הבלתי כתובה של חיים כפי שנתי היה רוצה ועושה.
אני בטוחה שנתי מלווה אותנו כול הזמן ואנחנו חולקים אתו רגעים שלנו כתא משפחתי מצומצם.

בצוואתו הבלתי כתובה של נתי,הוא הוריש לנו מסורת של עשייה ונתינה, כמוהו נרצה להיות אנשים טובים יותר.

ואני שנבחרתי להיות לו שותפה יודעת שזכיתי בו,זכיתי באהבה מיוחדת.קיבלתי את המתנה הכי גדולה ממנו ואני לומדת כבר כמעט 14 שנים איך לחיות בלי צלע אחת חסרה.

נתי אהובנו, אנו ממשיכים בדרך שלך לאורך כול השנה, מבטיחים לזכור ולהזכיר ובעיקר להמשיך להיות ראויים לך.

יהי זכרו של אהובנו נתי מבורך.



״ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי

ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראו את האור״.
 
לדמיין שרון   15/8/19
‎לדמיין  
‎13 שנים שלא אינסוף סצנות דמיוניות
‎על החיים שהיו יכולים להיות.
‎אילו רק,מה היה קורה....
‎אינסוף תמונות שצילמת״ בראש והכנסתי לאלבום המשפחתי הדמיוני ,זה שנמצא רק במוחי.
‎לא רק תמונה משפחתית אחת שלוקחים שוב ושוב ל כול 13  חגיגות יום המשפחה ,
‎אלא מגוון של תמונות בסצנות שונות שלנו בחיים המשותפים, איך שהילדים גדלו ואיך אנחנו התבגרנו:
‎אתה ואני ,אתה והילדים(מי יודע כמה היו לנו?) ,אנחנו עם הילדים, של משפחה רגילה של אמא וגם אבא.
 
‎תמונות לכול כך הרבה אירועים שהיו בלעדייך והיו נראות אחרת, אתה נפקד וחסר בהן, זה בולט ,ועם הרבה דמיון אני מוצאת את עצמי משבצת אותך שם; מחייך וגאה, מחבק ונמצא צמוד צמוד, ותמיד עם חיוך כזה מדבק שגרם לי להתאהב ולאהוב אותך.
‎תמונות שלך; אותך עומד בפתח אולם הכדורסל שיהלי זרק שלשה לסל, עומד באירועים משמעותיים שלנו בחיים, בר ובת מצווה, סיום תיכון בהצטיינות של נעם, סיום חטיבת ביניים בהצטיינות של יהלי, נעם מוציאה רישיון נהיגה  ,ועוד מעט תמונת  מהגיוס של נעם ושל יהלי עולה לתיכון ,תמונות של טיולים בארץ והעולם, תמונות שלנו מחגיגת 20 שנות נישואים והתמונות רצות כמו בסרט אנימציה עם כיתוב  של מילים רבות שיכלו להיאמר ובסוף נגמרות תמיד בלי ״הפי אנד״.
 
‎13 שנים ולא מתרגלים ,לא מוצאים תרופה שתקל על הגרון החנוק, לצד ההתרגשות והשמחה הגדולה  בכול אירוע ואירוע יש עצבות גדולה ומלחמה פנימית שלי לעצור את הדמעות על התמונה החדשה שמצטלמת זה עתה ותהיה שוב בלעדייך.
‎כול כל הרבה הרהורים ומחשבות עוברות לי בראש, יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות, בעיקר אתה חסר לי בהחלטות על החיים ועל הילדים, חסר לי הקול השפוי והשקול, מוצאת את עצמי מנסה לנחש מה היית אומר לי באותה נקודה ואז "משקללת" את מילותייך הלא נאמרות להחלטה שקולה ונכונה יותר..
 
 
‎כול פעם אני מוצאת את הנחמה שלי במה שהותרת; נעם ויהלי שהם מקור אינסופי של גאווה ונחת: הילדים שלנו שצמחו להיות אנשים ערכיים ,בעלי מצפון ורגישות מעוררים התפעלות אני רוצה שתדע שכול יום מחדש:החום ואהבה ב"משולש" הזה הוא כנראה הפלא הכי מיוחד שקיים, הם שעומדים לציידי ולא נותנים לי רגע לחדול כרוח של חיות וממלאים אותי ב"דלק" ואנרגיה..
 
 
‎את התמונה האחרונה שלך, יוצא מדלת הבית שלנו אחרי האמבטיה המשותפת שלך עם יהלי, חמוש בחבילה שהכנתי לך, מחבק אותנו חיבוק חזק וככה יוצא למלחמה, אני נוצרת בליבי!
‎לו ידעתי שזו תהיה התמונה האחרונה שלך,לו ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאקבל חיבוק ונשיקה, לו ידעתי שזה  יהיה גורלך המר, אולי אז כמו בדלתות מסתובבות הייתי צריכה לעשות משהו שהגורל שלך יהיה אחר.
‎תמונה אחרונה והמסך ניסגר, אך נתי שלי הסיפור שלך תמיד יסופר.
‎האיש שאהבתי כמו שאף פעם לא אוהב, היה האדם הכי ערכי ומוסרי שהכרתי, טוב הלב והנדיבות שלך ,החיוך הנצחי ואהבת הבריות, התא המשפחתי שהקמת, אהוב יקר;זו היצירה שלך בדמות הילדים שלך הם הנצחיות שלך, ואנחנו נשארנו כאן ממשיכים כול בוקר לחייך ,לאהוב ולהיות טובים וראויים יותר.
‎המשולש הנדיר הזה-מתגעגע נורא.
 
‎היום 13 שנים אני יכולה להגיד כי עוצמת הכאב אינה פוחתת עם השנים, רק הרווח גדל בין העצבות והמחנק בגרון ,זה כמו חולה לב שיודע שההתקף יגיע אבל לא ברור מתי הבא יהיה ואיפה זה יתפוס אותו ועם זה,זה תופס בדברים הגדולים והקטנים, שיר אחד יכול לגרום לפרץ של דמעות.
‎למדנו   ובכול יום אנו לומדים לחיות עם החלל, עם הגעגוע שתופס אותי לא מוכנה. ועם המורכבות הזו ,למדתי שאני יכולה לאהוב גם כשאהבה שלך תמיד קיימת.
 
‎אני רוצה להודות לכם אבא ואימא שלי, שעמדתם ועומדים איתי באהבה ללא תנאים, באהבה שראויה להערצה, אבא ואמא שלי,תודה שאתם איתי, תודה שעזרתם לי כול פעם שהיה לי קשה, שהייתם לי למשענת ועוגן של שפויות, שהייתם לנעם ויהלי בית חם ואוהב שדואג לכול.
 
 
‎זהו, מסתיימת שנת הבר מצווה ;13 שנים שלי בלעדייך ,
‎מבטיחה לך אהוב יקר שאנחנו נמשיך בדרך שלך: לא נפסיק לצחוק, לא נפסיק לשמוח ולהיות משפחה כפי שהיית רוצה.תמשיך לשמור עלינו מלמעלה.
 
פצוע וכואב שרון   5/5/19
פצוע וכואב
זועק ומדמם
זה לא מפסיק לכאוב
לא מפסיק לצרוב.

זה התחיל בצלצול בדלת
ומשם הכול התחיל לבעור;
האיש עם המדים הירוקים
נועל נעלי צבא שחורים
מחזיק בידו את הדפים
עם כול הפרטים:״הייתה תקרית....טיל...נהרג....זיהוי מוחלט״.

זה הלב שכואב
מסרב להתרפא
מחנק בגרון
אתה בארון
זה כאב ללא מזור
ללא תרופה או פתרון.

זועקת
בועטת
כועסת
מסרבת להיכנע
זה השחור שנכנס
כבר יותר מעשור
מצליח להיכנס לכול חדרי הלב
לא נותן לאוויר להיכנס ולאוורר.

ואתה מגיע בחלום
מנסה לחבק ולגעת
זה קרוב זה רחוק
צועקת לך: בבקשה תחזור.

תמונה מטושטשת שנראית כאילו נלקחה מארכיון
הבזק קטן
לא לגמרי מובן
ובשברירי של שנייה
כשניסיתי לתפוס אותך
נעלמת ,נמוגת לאותו ריק שחור ורחוק.

ואני עדין זועקת
בועטת
כועסת
מסרבת להיכנע
לתוך השחור שנכנס
כבר יותר מעשור
זה מרחף באוויר
שולט ומשתלט לי על הלב.

ואתה אי שם
אתה מחייך אלי
את החיוך המיוחד ששייך לי בלבד.

ואתה רוקד על הר
נסחף על גל
צופה ומשגיח
רואה ואינו נראה
תגיד: האם אתה בכלל זוכר?

אז בואו לדקה לשנייה
תשמיע קול
תחבק עד שיברח הכאב
עד שאדע שוב את אותה האהבה
גם אם זה רק לדקה או לשנייה
עד שאצעק בקול רועם: זה אתה,!
 
דברים שאמרתי באזכרה שרון   26/7/18
נתי שלי
״ידענו אש, ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים
 
וחדר זה עודו שומר
זיכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה.
 
הזמן שיר אבל מנגן עוד
והימים כואבים
אך אין מלכודת מסוכנת
כשלוותם של אוהבים.
 
אם את רוצה עכשיו לבכות
ליבי עכשיו נקרע פחות
יש בזהירות עכשיו ללכת.
זה קו הגבול מכאן עד כאן
כי המשחק הוא מסוכן
המלחמה ברוך נמשכת...״
 
20 שנים בדיוק השנה, כמו השיר הזה: החיים למול המוות אהבה למול שנאה  שמחה למול בכי .
כשלפעמים זה נראה כאילו שרק אתמול התקשרת ויצאנו לדייט הראשון בחוף מציצים זה היה ב18.4.1988,בצאת חג הפסח.
לפעמים נראה כי עברו מיליוני שנים מאז שנפגשנו .
כבר לא זוכרת כול כך טוב את הקול, המגע ,החיבוק והזוגיות הקרובה שהייתה שייכת רק לנו,אחכ הכנסנו את שני הילדים שלנו והם הצטרפו באופן טבעי ומושלם הפכנו משני קווים ובראנו יחד ״הריבוע״....היציב, הכול כך מושלם!
 
אני מתרפקת על הזיכרונות השמורים ,הגנוזים ומפחדת לשכוח ,לאבד אותך ,אותם  כי הזמן הוא זמן והוא לא עושה טוב  לרגעי העבר, אין בו חמלה או רגישות הוא לגמרי אכזר הוא מחליט  לטשטש ושום משקפים שאני מרכיבה לא גורמים להם להגיע ולהראות ברורים, ומה יהיה כאשר אזדקן וכבר לא יהיו זיכרונות?
אתה מביט אלי מכול כך הרבה דברים:תמונות,בגדים שלך ושנלבשים ע״י נעם ויהלי,חפצים שקנינו ביחד ובעיקר מהעיניים המופלאות שיישארו לנצח אצל ילדנו.
אני חושבת שכמעט ולא חלמתי אותך בכול תריסר השנים
ואם באת זה היה קצר מידי
כשניסיתי להושיט יד ולגעת
זה פשוט נגמר
לא זכרתי טוב את החלום
רק את ההרגשה של האכזבה שזה רק חלום.
 
המציאות של החיים ,דאגה כול פעם מחדש להזכיר לי(אם חלילה שכחתי),את הלבד :כיתה א,סיום לימודים, עליה לתורה, תעודת הצטיינות, בת מצווה ובר מצווה,טיולים,ימי הולדת,חגים,בגרויות ,ליגת כדורסל ועכשיו צו גיוס ראשון שהגיע במעטפה גדולה לנעם ודואג להזכיר לי שגם הילדות שלהם אוטוטו מסתיימת ואני בעוד פרק חדש לפני.
אתה מגיע כול כך הרבה פעמים אבל לא חוצה את הסף של הדלת, מותיר לי משימה אחר משימה ,מבחן אחר מבחן  ואני משתדלת לא לאכזב ,לקחת משימה ומשימה ולעשות אותה הכי טוב.
 
הילדים שלנו גדלו לשכול ולאובדן ואני מתבוננת דרכם אליך מוצאת את הנחמה והחיבוק שאני זקוקה לו עם החלל הגדול הם צמחו להיות ילדים מלאים עם חלומות רבים שלא מוותרים לעצמם .
 
 
 
למדתי לחיות בלעדייך ולבנות חיים חדשים
ועם הכאב העצום גדלתי וגידלתי איתי את נעם ויהלי
איתם אני פוסעת במסע ארוך ומאתגר
ואתה שם ולא שם
נוגע ולא נוגע
אבל מה שבטוח באורך  שמסרב לדעוך גם כשהאפלה זועקת.
לא יודעת איך להסביר את האור הזה
אבל יודעת שקיים אחרת אין לי הסבר איך צלחנו את השנים.
 
לא פעם ״הזמנתי״ אותך להיכנס אלינו הביתה
לראות ולהתגאות.
נעם בת ה17 שעוד שנה מתגייסת ועוברת את הנעורים ,הבגרויות, עבודה ראשונה טיסה ראשונה לחו״ל עם חברה...ויהלי עם השיער הארוך הזהוב ,ילד מוכשר ונדיר שלא יודע מה זה אבא והתחושה של בן -אב,כלל לא קיימת עבורו.
 
ככה עוברות השנים
שאין אותך הרבה יותר מאשר  ממה שהיה.
איש מוכשר היית
איש רחב לב ואוהב אדם.
 
השבוע נשאלתי  איך הפכתי להיות מי שאני?אם אני זוכרת את הנקודות האלה שגרמו לי  להיות מי שאני...
השבתי  שזה קרה כשהכרתי אותך שמילאת את חיי באהבה מטורפת, נקייה וטובה ואני רציתי להיות ראויה לכול מה שהענקת לי וכשנהרגת והותרת לי את החיים האלה עם חלל עצום ואני עם בחירה ברורה ויחידה להמשיך ולחיות ,ליצור לאהוב ולבנות כמעט מחדש את החיים ,כמו פאזל שנבנה הרבה זמן ופתאום הרוח מחליטה להורס ולא להותיר את התמונה שנבנתה...ככה הן הנקודות שעיצבו אותי יותר מכול.
האהבה  שלי לא תמות
כי יסודותיה איתנות ומסוגלות להכניס רוח חדשה ואהבה נוספת לתוך החיים המורכבים.
 
נתי יקר שלי
לפני עשרים שנה התאהבתי בך
לפני תריסר שנים לא חזרת
אבל הלב שלי אליך לרגע לא חדל לאהוב.
 
תריסר נגמר ועוד טו באב חדש נכנס
מזכיר לכולנו אותך
איש של אהבה
של חיוך  רחב
ונשמה ענקית.
נוח על משכבך
שמור מהיכן שאתה
על נעם ויהלי שלך ושלי
בעיקר תן לי את הרוח הטובה להמשיך קדימה !
 
ביום ההולדת האחרון שלך כתבתי שיר  ,זוהי בעצם תמצית האין- יש כבר שניים עשר שנים.
 
אתה מגיע ביום ההולדת שלך
מגיע ברגעים ששמורים לך
נכנס עמוק לחדרי הלב
זורם בדם
פותח ״סתימות״
מנקה את הקירות
מסיר גם את השומן שעוצר לי את הדם
 
גם צובע בלבן
מחדש ומאוורר
ואז נעלם
כאילו נספג במחזור הדם
אתה כבר לא שם.....
היה שלום נתי .
שרון
 
--
 
הרגע של הדפיקה שרון   21/7/18
הרגע של הדפיקה

שקט של לילה או בוקר
שאתה באמצע העבודה,בית ספר,טיול ואיזה נסיעה...
לא משנה איפה תהיה
הדפיקה הנוראית
זו שתשנה לך את החיים
תגיע אליך
אפילו אם תהיה בקצה השני של העולם.

שנים רבות אחרי היא תרדוף אותך
כי את הצריבה
לא יהיה ניתן להעלים
לא בניתוח או טיפול כזה או אחר
כי אין תרופה
כי אין מרפה....

הדפיקה הזו נראה כי לא תעלם
והיא מוצאת עוד דלת
נכנסת
מתפרצת
מרסקת שוב את הלב.
 
נתי בטבע 2018 שרון   23/6/18
״יום אחד תתעורר וכבר לא יהיה זמן לעשות את כול הדברים שתמיד רצית.
עכשיו זה הזמן״!(פאולו קואלו).

בן 36 היה נתי במותו,היו כול כל הרבה דברים שעשה ויש עוד הרבה שלא הספיק...נתי שרצה לנצל כול רגע ורגע,כאילו הפך את היממה ליותר מ24 שעות,אהבתו לספורט כמעט מכול סוג,לטיולים בעולם ובארץ,תמיד רצה שנראה עוד מקום ועוד מסלול.

והיום זה לא סתם טיול של שבת
זו מסורת שהתחילה לפני תריסר שנים כמחשבה על האיש שחוגג יום הולדת ואינו.
זו מסורת לזכור את אותם דבר שהביא לנו:
חיוך עד קצה העולם
טוב לב ורגישות
ברכה על הקיים שאינו מובן מאליו
התלהבות מעץ,גיא ומעיין
הרצון להיות מחוברים לנתי דווקא בשבת הסמוכה ליום הולדתו הולידה מסורת מרגשת ומיוחדת.

חשבתי מה להגיד אחרי 12 שנים
יש בנינו אנשים שלא הכירו אותו ,כאלה שלא זכו להיות קרובים אליו.

הכרתי את נתי בפגישה עיוורת
אחרי שלושה חודשים החלטנו להתחתן
בירושלים ליד החומות החלטנו שמתאים לנו לכרוך את החיים שלנו;קצת אחרי פלאפל של התמני ,אמרתי שאני רואה אותנו מזדקנים ביחד ,אבל נתי טען שזה הוא בכלל שאמר....בגלל שלא היינו מתווכחים זה נשאר ה״ויכוח הנצחי ״ בנינו.
חזרנו באוטובוס מירושלים לתל אביב מחוברים ,התקלחנו ויצאנו להרצליה להרים כוס יין לכבוד הארוע.

נתי שהיה אז סטודנט ,החליט שזה לא מספיק,בחר טבעת מכסף כזו מסתובבת
והכין הכול ...נסענו לצוק בהרצליה ,שם בצוק עם עשרות נרות וייין העניק לי את הטבעת.
ואני הייתי על גג העולם....
נולדו הילדים ולנו היה מלא חלומות להגשים.

למדתי כול כך הרבה בשנים המשותפות שלנו יחד
בעיקר למדתי לחייך,להחליט ולקחת אחריות ,לראות את הטוב להניח לכעס לנהל אותי,לבחור נכון.
נתי השאיר לי כול כך הרבה דברים ואני אימצתי אותם בחום....
12 שנים של געגוע
12 של נתי בטבע
המחייבים אותנו להיות מאושרים
לא לוותר לעצמנו
להרים את הראש ולצעוד בדרכו של נתי.
ולכם שוב אני מודה ששנים אתם איתנו ביום הולדת החסר והמיוחד הזה.
זו דרככם לא לשכוח .
ועוד תודה אחת גדולה ומיוחדת לגל שקיבל באהבה גדולה את התפקיד הזה ביחד איתי.
אז שיהיה לנו טיול מהנה
תרימו את העיניים לשמים יש שם מישהו בטוח מחייך
כי זו משנתו של נתי שלנו.
לשנה הבאה בנתי בטבע הבא!
אוהבים
נעם יהלי ושרון
 
יום הולדת שרון   20/6/18
אתה מגיע ביום ההולדת שלך
מגיע ברגעים ששמורים לך
נכנס עמוק לחדרי הלב
זורם בדם
פותח ״סתימות״
מנקה את הקירות
מסיר גם את השומן שעוצר לי את הדם

גם צובע בלבן
מחדש ומאוורר
ואז נעלם
כאילו נספג במחזור הדם
אתה כבר לא שם.....
 
נתי שלי כבר עשרים שנים שרון   17/4/18
18.4.2008,עברו כבר עשרים שנים; ביום זה  הייתה הפגישה הראשונה שלנו
בדיוק נגמר חג הפסח ואנחנו יצאנו לדייט הראשון; חוף מציצים בתל אביב, כשהאביב בפתח...התחלות חדשות ומה שהסתמן עבורנו כשינוי המשמעותי שהתפרץ זה עתה לחיינו.
חזרתי אחרי כארבע שעות ,לא הפסקנו לדבר וכמה צחקתי כי אתה היית הכי מצחיק  ויותר מכול חייכת את החיוך שלך אלי ומאותו רגע זה היה תמיד המבט בפגישות הבאות כי אתה לא ידעת משהו אחר.
חיוך נצחי מלטף ומרגיע כמו שרק אתה יודע...ואני נכבשתי בטוב הלב וביכולות מיוחדות שהביאו אותי להתאהב בך כמו נערה מתבגרת.
מאותה פגישה חיי השתנו...ככה היו חיינו....
והיום בדיוק 20 שנים עברו מיום הפגישה הזו!
זו החלוקה:
8 ביחד
12 לבד; בלעדיך !
 
הפכת את עולמי וחיי פעמיים; בראשונה כשהכרתי אותך ואחרי מותך בקיץ ארור אחד.
אתה שנקראת על שם דודך שנהרג במלחמה ובעצמך הפכת לחלל צה״ל הפכת את כולנו לשונים ,
איבדנו אותך ואתה אותנו. אבל אם אני חושבת על ההחמצה הגדולה ביותר היא ללא ספק ההחמצה הזו שנקראת ילדיך ;אתה החמצת את נעם ויהלי והם החמיצו אותך.
החמצה ענקית בלתי נתפסת ובלתי ניתנת לכמת אותה.
לגדול בלי אבא; זה ללכת לכיתה א רק עם אמא,ללכת למשחק כדורסל  עם אמא וגם עם סבא ,להתייעץ רק עם אמא וגם לריב רק עם אמא.
אני בטוחה שהם יהפכו להורים רק אז יבינו את גודל תחושת ההחמצה של לגדול בלי אבא ורק עם הורה אחד.
החוסר שלך מהיום שאתה לא פה תופס אותי כול פעם  כמעט לא מוכנה למרות שכבר שנים שאתה לא כאן והייתי אמורה לא להיות מופתעת כשזה מגיע...
מוצאת את עצמי לא פעם  חושבת לעצמי, מה אתה היית אומר או עושה? דרך המחשבה הנקייה שלך, השכל הבריא בלי רעשים כול כך חסרה לי..
ומזמן כבר מבינה שההחלטה שלי תהיה האחרונה והקובעת והקול שלך כבר נדם מזמן.
השיחות העמוקות בנינו אל תוך הלילה חסרות לי.
לא פעם קורה כשברגע חשוב בחיי איך שאני פותחת את הרדיו,שיר שלנו מתנגן ואז אני יודעת שאיך שהוא אתה כאן ושהכול יהיה בסדר ואני מחייכת וברמה העין לא יכולה שלא להגיע איזה דמעה ואחת נוספת מגיעה.
זוכרת שבשנה הראשונה שנהרגת עלתה מחשבה בראשי שאתה בכלל נכנסת בעורך מוסיקלי של גלגלצ .....
 
מסיומו של פסח נכנסת אוירה קודרת
מתחילים ימי הזיכרון;
יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
יש קושי כבד  בנשימה ,האוויר של החורף מתחלף בזה הקיצי ובאים ימי שרב עם אובך חיצוני ופנימי אשר מתגנבים לנשמה פנימה, לזה קוראים מועקה.
למדתי ״לשדר״ עסקים כרגיל כי החיים מחייבים להמשיך במסע הזה. לפעמים תוך העמדת פנים כזו או אחרת:לקיים שגרה רגילה .
יום הזיכרון כשהכל  יורד לחצי התורן והעם מוריד הילוך ונותן לשכול להיות האווירה הדומיננטית  ,מוצאת שהאוויר נכנס בקושי כמו חולה אסטמה ואני כבר מחכה כמו ילדה לזיקוקי הדינר הראשונים כמו שמחכים לשלושה כוכבים שמסמנים את יציאת השבת...
אבל, גם שזה נגמר זה בעצם לא נגמר, כי נותרנו חסרים בך.
יום הזיכרון השניים עשר במספר ולי נותר להמשיך להתגעגע לך.
תקומתה של מדינה שכול כך אהבת לצערנו בנויה על גיבורים כמוך וגיבורים של משפחת השכול שגדלה משנה לשנה.
אהוב שלי,תשמור מלמעלה על אלה שהשארת כאן.
עכשו בדיוק עכשו כשחצי הלב שלי נמצא במקסיקו סיטי,מדברת על זיכרונות מטושטשים בין דמיון למציאות,הלב הפצוע מתרחב מנסה להזרים את האויר ביתר קלות.
והמדינה זו שחוגגת שבעים לעצמאותה,היא ללא ספק ארץ קטנה עם שפם,קמטים בפניה הם סימן ואות לאותם גיבורים שגרמו לה להיות עצמאית ובועטת כמו שהיא...
אז שבעים שנה של עצמאות לישראל ,ושנים עשר שנים שלנו בלעדייך.

״הזמן שיר אבל מנגן עוד
והימים כואבים
אך אין מלכודת מסוכנת
כשלוותם של אוהבים.

אם את רוצה עכשיו לבכות
ליבי עכשיו נקרע פחות
יש בזהירות עכשיו ללכת.
זה קו הגבול מכאן עד כאן
כי המשחק הוא מסוכן
המלחמה ברוך נמשכת .״-אהבה בת עשרים,ז’אק ברל


שרוןשרון
 
11 שנים שרון   6/8/17
נושי שלי
חושבת מה להגיד אחרי כול כך הרבה דקות,שעות ימים ושנים.
שנים שכבר אינך ,שנים עוברות וחולפות ושוב אזכרה.
11 שנים וכאילו עולם שונה קיים.
טכנולוגיה-רשתות חברתיות למינהן פייסבוק,טויטר,אינסטגרם ,סנאפצ׳ט עשרות ועוד ואולי גם הרבה יותר...
חושבת אם בכלל היה לך פרופיל ואיך היה נראה.
הודעות-מת עידן של הודעות רגילות ויש ווצאפ והודעות שנמחקות מיד עם שליחתן....דור הסנפצא׳ט,היה ואין,הכול מתחלף בין רגע,העבר מת יחי ההווה שהוא בדיוק חצי דקה או אפילו פחות והעתיד בטח יהיה רגעי כמו הקודם שהרגע בדיוק חלף.דור הבזק!
אייפד,אייפון,אפל טיוי אפל מיוזיק,אייברידי,אפליקציה,סטיב ג׳ובס...הכול זה סטאט אפ-ברוך הבא לעידן החדש.
אפילקציה לכול דבר ועניין....הכול מהכול.

מת עידן אחד וקיים עידן מהיר וחדשני(שבטח מחר כבר יתחדש וכבר זה האחרון יהיה פאסה).
כבר לא משחקים קלאס ומחבואים(טוב אולי קצת),משחקי קופסא הוחלפו באייקסבוקס,סוני פליי סטאשיין...
אתה יושב בשולחן עם חברים ומשפחה וכולם עסוקים בנייד....
תקשורת מכוונת החליפה את המילים באויר,במקום להתקשר לברך אז עשרות הודעות מתקבלות בערוצים התקשורת השונים ...תקליק ו send ,כול העולם קיבל את התמונה שלך שצולמה הרגע והפוסט מופיע מכאן ועד בכלל-זה נקרא ״שיתוף״.
אם הוספת אימוגי קטן,אתה את שלך עשית. אתה

החמצת עולם של חדשנות ונשארת נתי נטול .
.אפליקציות וטרוף של טכנולוגיה מתחדשת ....
מפות-גם זה נעלם.זוכרת אותך מוציא מפות ענקיות,מתכנן את המסלול אם זה בארץ או בחו״ל,רונה או מדפיס מפה ואני בדרך מחזיקה את המפה שלימדת אותי להסתכל עליה ולנווט ואח״כ היה לך מחשב כף יד ולשם הורדת בדרך לא דרך מפות.
היום כבר אין כמעט מפות והוייז ״מחשב לל מסלול מחדש״.
וזה ממש כמו השיר של בנאי:

״מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך
אף אחד לא אומר כברו זה
הנר שלך מאיר עדיין בוער״

אבל כשאני חושבת שוב ושוב,אני מגיעה למסקנה שאלי אתה בעצם היית בעצמך ממציא טכנולוגיה חדשנית כי לגמרי מהנדס מוכשר צמח כאן.למרות הכול אני בטוחה כי היית נשאר הבן אדם שלא מחמיץ את המילים ויודע להשאיר את הטכנולוגיה לזמנים אחרים.זוכרת שיחות ארוכות בנינו ואתה תמיד הקשבת,אף פעם לא עצרת אותי כי היה לך משהו אחר וחכם יותר להגיד,במהלך השנים למדתי גם אני להקשיב,עד הסוף ,למרות האופי שלי,הצלחתי לרכוש ממך את זה.

נחזור לטכנולוגיה,אז החמצת אותה ואנחנו החמצנו אותך.
עבורי נשארת האדם אוהב אדמה,טבע ואדם.נטול פוזות ויודע להעריך ולהוקיר את החשוב והיקר ונותן ל״רעשים״ לחלוף לידך מבלי שהם יפגעו אפילו במעט מהאוטנטיות שלך.
אני נזכרת ומתענגת על הרגעים שהיינו ביחד בעידן נטול טכנולוגיה והיתה תקשורת ופתיחות.

לקחתי מאותם רגעים את התמונות שכנראה עיצבו אותי...
11 שנים שהחיוך שלך מאיר לי את הדרך, ובאור הזה בחרתי לחיות ;לצמוח ולהצמיח איתי את נעם ואת יהלי שלנו,מקיימים ביחד את הצוואה שלך לחיים,מיצויים עד כלות,הם כמוך יודעים להעריך את מה שיש.

נעם מסיימת בהצטיינות יתרה כיתה י:כימיה ,פיסיקה ומתטמטיקה,השנה הייתה מדריכה בצופים ,מתנדבת במדא;ימים ולילות מחוץ לבית עושה הכול ביד רמה,משלבת הכול מהכול חברים בית ומשפחה ולרגע לא נחה והכול עם חיוך ,מזכירה לי שאתה הצלחת לשלב כול כך הרבה:צבא,עבודה,חברים,לימודים,ספורט ומשפחה והכול פשוט זרם.
יהלי סיים כיתה ז גם הוא בהצטיינות יתרה;ספורטאי מוכשר ,רוב היום משחק כדורסל ובשנה הבאה גם יהיה בליגה המחוזית. שחקן נשמה עם שקט פנימי ונעם הליכות.השנה חגגנו את הבר מצווה,בקול בוטח קרא את הפרשה שלו ואתה היית שוב חסר,ואני שם הייתי זקוקה לך ,יודעת שבר מצווה יותר מכול זה מקום של אבא ובן ,עומדת בבית הכנסת והדמעות חונקות לי את הלב;נקרעת שוב ביו שמחה וגאווה לבין החוסר הבולט שלך לעמוד ליד הבן שלנו.

אני אפילו לא מבינה מאיפה ואיך הצליחו הרגלים לשאת אותי ולהמשיך לתפקד ולנהל את הארוע אחכ אצלנו בבית.היו רגעים שממש הרגשתי שיש משהו שמצליח להחזיק אותי או שמא זה הרצון לנסות להביא אותך לארוע זה לדמיין אותך עוטף את יהלי בטלית החדשה ואומר לו בקולך;״ ברוך שפיטרנו מעונשו של זה״ ושולח אותו בבטחה לנערות ולבגרות.
בפסח השנה כטיול בר מצווה טסנו לאפריקה;ספארי מטורף של חיות טרף ונופים עוצרי נשימה וגם את זה החמצת.
עכשו שניהם בקנדה,נסעו ל 26 ימים...אני רואה אותם גדלים ומתבגרים והופכים לאנשים טובים וערכיים,כאלה שהלב מתמלא בגאווה.

נושי שלי 11 שנים של החוסר בך ,מותיר אותנו עם געגוע גדול.
אתה בטח רואה,השלישיה הזו ממשיכה לרוץ קדימה,בוחרות יום יום להיות טובים יותר...יודעים שהחיים המטורפים האלה יוצרים גם הזדמנויות חד פעמיות וצריך לקחת אותם כול עוד הדבר אפשרי.

תודה שבחרת בי מכולן
תודה שאהבת עוטפת אותי
תודה שהיית שותף וחבר
תודה על הילדים שלנו
ותודה שגם מרחוק אתה המלאך הפרטי שלי.
שנה חלפה וחדשה בפתח....
נמשיך להתגעגע ולאהוב.
שרון
 
ערב יום הזכרון שרון   1/5/17
בעוד פחות משלוש שעות תשמע צפירה,יחלו טקסי יום הזכרון.
באחד עשרה השנים האחרונות שהצטרפנו למעמד של משפחות השכולות היום הזה עבורנו הוא עוד יום ב365 ימות השנה שבו אנו מרגישים את החלל הגדול והעצום שנפער בליבנו ובמשפחתנו.
הכרתי את נתי והחלטנו מהר להתחתן ,היתה זו אהבה מיוחדת מלאה הערכה והערצה,היו לנו רגעים רבים של שמחה והאהבה גדולה.

ידעתי על נתי כמעט את כול פרטי חיו והוא עלי.
אני יודעת שחיי עם נתי היו קצרים אבל בעלי משמעות רבה.
נתי הפך אותי מ״צעירה חסרת מנוחה״ למפיוסת ורכה.
למדתי דרכו להסתכל אחרת על הדברים ולא לנסות ל״תקן״ אלא לנסות להשתלב במציאות הזו.

יצא אהובי למלחמה ולא שב,הלב התרסק וכאב.איבדתי את החצי השני שלי ונולדה מציאות חדשה של שכול ואובדן.
מצאתי את עצמי בגיל 36 אלמנה(איזה מילה נוראית ) עם שני ילדים קטנים .... צנחתי מגובה רב ...זו היתה ללא ספק התרסקות.

שוב בזכותו של נתי ,למדתי שוב להתאים את עצמי למציאות חדשה,לא כמו בפעם הראשונה שהיתה מבחירה אלא מכורח המציאות הנוראית שנכפתה עלינו.
צללתי לתהום עמוקה וחשוכה ,שהאור שלי זה הילדים שנותרו לי.
הצוואה הבלתי כתובה של נתי היא ללא ספק החיים,לחוות אותם עד הסוף!
לא רק לראות את חצי הכוס המלאה אלא למלא את החצי השני שלה,זו היתה משנתו וככה כבר עשור פלוס בידיעה כי זה מה שלימד אותי האיש הנדיר הזה אני עושה.

חסרונו של נתי קיים יום יום בילדים שלנו,במשפחתו,בחבריו ובי.

אני מביטה שעות לפני שנכנס יום הזכרון בשמים שלך,מביטה וליבי געגוע .

אז עוד יום זכרון בפתח ,אחד עשר במספר,ונותר לנו רק להתגעגע.

נתי אתה חסר.
 
יום הזכרון שרון   30/4/17
איך שנגמר פסח באויר יש ״כוננות ״ יום הזכרון:
נדמה כאילו שהאויר כבר לא זורם,יש מחנק באויר ואצלי בגרון כבר מתחיל הגוש בגרון להופיע.

פעימות הלב משתבשות ומחשבות רבות רצות ובאות.
11 שנים זה קורה.
יש את קניות לקראת יום הזכרון,משפחה וחברים מגיעים בערב ויש מפגש שרק אחד חסר.
ויש את יתר עגלות הקניות שעמוסות לקראת המסיבות של יום העצמאות ובשרים על האש ....
ובסוף תמיד הקופאית מסיימת עם ״חג שמח״ ואז הגוש ממש מתפרץ וגורם שוב דמעות בעיניים ....
ככה שנה אחר שנה זה בא כמו בעונות השנה....

אין תרופה שיכולה להעלים את הכאב או הגעגוע ולמרות שאצלנו הזכרון ויום הזכרון זה בכול בוקר ,בכול ערב ובכול ארוע כזה או אחר,תמיד יש את המחנק הגדול שמסרב להעלם.
ביום ראשון עוד נוסיף שלנעם יהיה יום הולדת ונצטרך לחלק את הלב בין הכאב ובין השמחה,חשבתי על זה שזה כול כך סימבולי למעברים שבין שמחה ועצב שבעצם אצלנו בכול שמחה העצב אצלנו מתערבב
.

לתפילה שיעברו עלינו ימים קלים.
 
עשר שנים גלי רוזנטל   20/8/16
חלפו עשר שנים מאותו בוקר שכנראה לעולם לא אשכח, את הטלפון של רועי בשעה שמונה בבוקר.. שיחה שבה הוא לא הצליח להוציא מילה מהפה ורק שמעתי אותו בוכה, מנסה להוציא הגה ולא מצליח עד שבסוף אומר את המילה היחידה שהצליח להוציא.. "נתי".. אני זוכרת שצעקתי מה קרה? מה קרה? והוא אמר נתי נהרג..
הטלפון הבא היה ליישי, ששנים אחרי זה כל פעם שציצלתי אליו שאל אותי אם יש לי משהו טוב להגיד... או שאל מי מת?
כזו חבורה היינו, הומור שחור והרבה שיחות ללא מילים.
נתי, רועי, ישי ואני..... שנים שמרנו על קשר, שיחות טלפון, מפגשים עם המשפחות, הרבה על האש, ומוזיקה, שנתי לימד אותנו להאזין למשובחת ביותר.
בשנים האחרונות, לפני שנתי נהרג, נהגנו לחגוג את יום העצמאות ביחד, בפארק, בים, חבורה כזו שגדלה עם השנים, נוספו נשים, בעלים, וילדים. גם אם לא נפגשנו ביום יום, זה היה קשר מיוחד שתמיד המשיך היכן שנפסק, בדיוק מאותו מקום. כזה מקום שבו הכי נוח לכולם...
המוות תפס את כולנו לא מוכנים, היינו בלתי מנוצחים, צעירים שכל החיים לפניהם... האובדן הידק אותנו מחדש..
נתי היה תמיד דוגמא למישהו שמנצח:
את הזמן, את הלימודים, את העבודה, את היכולת לשלב בין כל הדברים ועדיין להראות רענן ותמיד עם חיוך..
אף פעם לא מתלונן, מאוהב בשרון ובפלא הבריאה - הילדים שלו.
המוות גרם לי להתחבר למשפחה, למדתי להכיר משפחה מדהימה, שכל פעם שיצאתי מהבית של שלום ומרגלית, הרגשתי כאילו האויר ששאפתי אצלם ממלא אותי. מפגשים מרתקים, ומיוחדים, תמיד חולפת בי המחשבה שנתי, חגית ונטע גדלו להיות מבוגרים כל כך איכותיים בזכות בית גידול מחבק ומאפשר כזה.
אבל גם החיים מחברים אותי חזק לנתי, הבת הקטנה שלי, ליבי, זו שנתי לא זכה לפגוש, נולדה בט"ו באב... שלוש שנים בדיוק אחרי לכתו.
ואחרונה חביבה - שרון
שבעשר השנים שחלפו מאז מדהימה אותי כל פעם מחדש, מגדלת את נעם ויהלי לתפארת, מאפשרת ומחבקת בו זמנית, ומשאירה את נתי אצל כולנו בתודעה, משתפת אותנו בחלקים מהקושי ועם זאת מוצאת את הדרך לפרוץ קדימה, להצליח ולאהוב.
הלוואי והיה אפשר שכל זה יקרה כשנתי ממשיך איתנו.
 
עשר שנים שרון   18/8/16
נוש יקר שלי
מזמן כול כך מזמן שלא קראתי לל ככה....בכלל קראתי לך נתי רק שכעסנו וגם זה היה מעט.....
כול כך הרבה דברים כבר אנחנו לא עושים בייד,הייתי רגילה שעושים הכול ביחד:את הקפה הראשון בבוקר שיחקנו מאותו ספל,שיחת הטלפון בשנייה שהורדת אותי בעבודה,שיחת הטלפון שלל אלי כשאתה בדרך חזרה הביתה,זרמנו אחד לשנייה בדם.

הראש לא מצליח להחליט מאיפה להתחיל?

נתחיל מהלב,החב שהתרסק לרסיסים,עשור גם הוא מהסה כבר להתאחות,לחיות כם כאב,להגליד,למצוא מזור לשברון הלב.
זה בכלל אפשרי?
עם הלב התרסקו עוד הרבה דברים;החיים הפכו לשברירים,אפילו שיר אחד שמושמע ברדיו יכול בשנייה לגרום להתרסקות....
יש גם את המוח,שמתחיל להשפיע על יכולת לזכור דברים,לא בטוחה שאני מצליחה לזכור את כול הפרטים,ויש שאני מוצאת את עצמי לא פעם ״שוברת את הראש״ בנסיון להיזכר והפחד מתאבד את אותם זיכרונות המשותפים מפחיד....
אז על הלב דברתי וגם על המוח והראש....יש את האברים הפנימיים שעם השנים כנראה כבר מחלידים,בגיל ארבעים פלוס צריך כול הזמן לתחזק ולהישמר.

עשר זה נצח ולפעמים זה נראה כאילו היה אתמול,מבלבל.
יש לי זיכרונות רבים ומאושרים מהחיים המשותפים ,כאלה שיכולים כנראה להספיק לי עד סוך החיים ,אבל אני רוצה יותר!
מדי שנה באזכרות ו״בנתי בטבע״הזמנתי אותך לחלוק את החיים שלנו,שיתפתי אותך בעיקרי הדברים ואפילו הזמנתי אותך להגיע לרגע ולהציץ בדירה החדשה והמקסימה שלנו,ספרתי לך באריכות על התחושות וההרגשות מאז.
בעיקר דברתי על שאיבדתי את החצי השני שלי בקיץ ארור של מלחמה ארורה.
מאז אותו קיץ אני כבר חא אוהבת את הקיץ.עברנו כבר עשרה כאלה שהם 3650 ימים בלעדייך ויש לנו עוד הרבה ימים ושנים עוד להיות בלעדייך.
מאז החיים שלי סוערים וגועשים ,אני מסה למלא אותם ברגעים שמחים ,האמת שיש פעמים שמצליח לי,אני מנסה לנהל עבורנו שגרת חיים של קרייר,בית ובעיקר של חיים נורמלים סביב לשעון,אנינו ממשיכים במסע של החיים עם הרבה עליות ועם ירידות,לוקחת איתי את הילדים שלנו,לפעמים עוזרת לפעמים נעזרת,זה מעיין משולש מתנדנד שכול הזמן מנסה להתייצב.
הבית שלנו הוא בית של אנשים שמחים,יודעים שאתה צופה ומרוצה.
הבחירה שלנו היא בחיים שמחים של עשייה באהבה למד אובדן גדול.

נעם ויהלי הם הגאווה העצומה של חיי,הם ערכיים,חכמים ובעלי שמחת חיים ואהבה,אתה היית מאושר שבאדם לדעת שכאלה הם.
למדתי לפלס את החיים בחשכה ,נעם ויהלי הם אלה שהיו שן והדליקו עבורי נר,פנס או פרוז׳קטור.
אני מסתכלת על הדרך של המסע המשותף שלהם ושלי וליבי מתמלא גאווה.
נעם יפיפיה היא נערה מתבגרת,שהשנה לקחה על עצמה משימות רבות:קורס מדא בהצלחה,סיימה שנה בצופים לקראת היותה מדריכה,חדר כושר,חברים רבים,תלמידה שסיימה את חטיבת הביניים עם ממוצע 98.3....מה יש להגיד?
וגם מהפך עשתה בחייה,היא נראית מדהים.עוד מעט תהיה בדרכה לארץ מכמעט חודש בקנדה.
השנה ״שיחררתי״ את הילדים לכמעט חודש בחו״ל,לומדת לשחרר ולהשתחרר ולהעניק להם עצמאות וחופש,רוצה שילמדו עצמאות מהי,יודעים לקחת אחריות על החיים,לרגע לא נופלים להיות חלילה קורבן.

בנסיעה לשדה התעופה רגע לפני שטסה ,בקשה נעם שאספר על חלום שחלמה סמוך למותך.״בחלום אני רואה את אבא לבוש חולצה כחולה עם פסים,הורה לא על טי.אנחנו משוחחים והוא מחבק ומנשק רוצי,אומר שהוא חוזר....וזהו היא אומרת...נגמר לי החלום...״..אני שואלת אותה על על זכרונות ממנו,היא משיבה שיש מעט ואותם היא שומרת עמוק בלב כאומר שחלילה לא ייגמרו. אני מגירה היטב את ההרגשה אני אומרת לה,וככה נפרדות כמעט לחודש.
נעם יקרה שלי שתדעי שהחיוך שלל הוא החיוך של אבא שלך,טוב החב שלל הוא טוב לבו של אביך,אני בטוחה שתצמיח ותגדלי עם הרבה תכונות שירשת.

יהלי הקטן,גם הוא כבר לא ממש קטן,חזר לאחרונה משלושה שבועות ממסע לבר מצווה במסגרת ארגון האלמנות ויתומי צהל,היה בקנדה ובארה״ב,קבלתי תמונות וסרטו בו התראיין באנגלית קולחת ברשת טלויזיה קנדית,מספר על הרגע שספרתי לו ונעם עלייך.
כול בוקר הייתי קמה לראות תמונוצ שלו,המבט הרציני והשלו זה ממש אתה.בוקר אחד תפסה אותי ההודעה:שרון כותב לי שלומי,ראש המשלחת :״ היחד מתגלה כלידר,מנהיג...בשקט הפנימי דלו הוא עוזר לנווט את הקבוצה למקומות ממש טובים...״
מזכיר מישהו?
כן,יהלי אתה ירשת את התכונות האלה מאבא שלך;מנהיג רציני ושקול.
אני יכולה להמשיך ולספר עליהם...
שתדע שאין יום שאצה לא עולה במחשבות שלי,לפני שלושה שבועות טסתי לבלגיה להופעה של דיויד גילמור,כששר את wish you were here,ידעתי שאתה שם והשמים נפתחו והגשם החל לרד זמן קצר אחרי.
שנה הבאה כבר יהלי יהיה זה שיגיד את הקדיש עליך,נצטרך שוב לחגוג בר מצווה מבלי שתלווה אותנו,רק המחשבה על זה גורם לבטן שלי להתהפך ,אני בטוחה שתלווה אותנו במעבר המקודש בין הילדות לנערות.
אז עוד שנה מסתיימת וחדשה נפתחת.
שתמשיך להאיר עבורנו את החיים,שהיו מלווים באהבה והרבה שמחה.
שמור על ילדייך,אני בטוחה שתמשיך במשימה .כאן למטה אני מבטיחה להמשיך ולשמור ולתת להם את החיים שהיית רוצה שיהיו להן.
כי עכשו עוד שנה מסיימת וחדשה בלעדייך נפתחת.

שרון
 
פצוע וכואב שרון אזארי יהב   10/5/16
פצוע וכואב
זועק ומדמם
לא מפסיק לכאוב
לא מפסיק להכאיב.
זה התחיל בצלצול בדלת
והכול התחיל לבעור
האיש עם העיניים השחורות
עם מבט כואב ואפור.

זה הלב שכואב
מסרב להתרפא
מחנק בגרון
אתה בארון
זה כאב ללא מזור
ללא תרופה או פתרון.

זועקת
בועטת
כועסת
מסרבת להכנע
זה השחור שנכנס
כבר מזה עשור
זה אותו כאב שמגיע ואותי משגע.


ואתה מגיע בחלום
מנסה לחבק ולגעת
זה קרוב זה רחוק
צועקת לך תחזור
תמונה מטושטת מסרט ישן
הבזק קטן
לא לגמרי מובן
ובשברירי של שנייה
כשניסתי לתפוס
נעלמת נמוגת לאותו חושך רחוק

זועקת
בועטת
כועסת
מסרבת להכנע
זה השחור שנכנס
כבר מזה עשור
זה אותו כאב שמגיע ואותי משגע.

ואתה אי שם
אתה מחייך אלי
את החיוך המיוחד ששיך לי בלבד
רוקד על הר
נסחף על גל
צופה ומשגיח
תגיד גם אתה מתגעגע?

אז בואו לדקה לשנייה
תשמיע קול
תחבק עד כאב
עד שאדע שוב אותה אהבה
עד שאצעק זה אתה.
 
תשע שנים .... שרון   30/7/15
אהוב יקר נוש שלי
לפחות תשע פעמים אני עומדת מול הקבר שלך,סופדת ומבכה את לכתך...

תשע שנים וכאילו הנקישה הייתה רק אתמול
תשע שנים זה זמן רב בלעדייך
אני מנסה לדמיין כול כך הרבה פעמיים את החיים שיכלו להיות לנו,מדמיינת ומפליגה לעולם שונה ואחר כול כך.
תשע שנים מאז שהלב הפסיק לנשום ובשנייה נחתך בכאב חד שמסרב להתאחות,הצלקת עמוקה ומדממת ואחרי תשע שנים מסרבת להפסיק לכאוב.

תשע שנים שעברו בלעדייך
תשע שנים שלא שמעתי את קולך את צעדיך ;פותח את הדלת אחרי שאתה חוזר מיום ארוך מהעבודה.
תשע שנים שהתבגרתי מבלי שתהיה לצידי
עברתי ארועים מרגשים ומשמחים מבלי שתהיי שם לצידי ושלא לדבר על הארועים הקשים והמטלטלים שהספיקו גם הם להגיע ולא פסחו אלינו.

החלטתי באומץ רב לקנות לנו דירה חדשה
באפריל שנה שעברה עזבנו את הקן החם והמיוחד שבינינו ביחד
את הצבע אתה עשית אחרי השעה תשע בערב,
את הקיר העקום שבמטבח אתה יישרת
את המנורות בדירה אתה התקנת
אפילו מרצפות בחדר הילדים אתה הדבקת
איש מוכשר בעלי ידי זהב.

לא קלה הייתה העזיבה
לא קל היה לארוז את חפציך להזכר באותם רגעים שאותם דברים נרכשו בדרך כלל ביחד
לא קל היה לארוז את בגדייך ולמסור אותם עם הרבה דמעות וכאב למישהו זר שאותם ילבש
פחדתי להיתקל בהם במקרה ברחוב
לא קל לארוז רגעים ושעות רבות במחיצתך שעברו בבית זה
לא קל לארוז חיים
לארוז חלק מהזיכרונות שלנו
וגם לא קל לפרוק חלק מהדברים האלה בבית חדש
למצוא להם מקום חדש בבית הזה,החפצים נמצאים חדש לצד ישן,זוהי תמצית החיים שלנו.

מצאתי את עצמי מתלבטת הרבה במה לבחור לדירה
והיו לי כול כל הרבה החלטות לעשות.
אילו היית שם בטח היה הרבה יותר קל ומוצלח
כי בטח שיקול הדעת הרגוע והשלו שלך היו ללא ספק תורמים ומקלים.
בחרתי מערכת שמע ורמקולים חדשניים ,מי היה מאמין.....ממך למדתי להקשיב לזהות צלילים וקולות שונים.

והשנים חולפות להן מבלי שנוכל לעצור
כי השכול הוא רכבת לאינסוף
כזו מטלטלת ולא מפסיקה להפתיע,עולה ויורדת ,עוצרת וממשיכה...

מצאתי שעם השנים הכאב לא פוסק
הוא פשוט שם ואיתו לומדים לחיות,זה מין מחלה ללא מזור ועם השנים לא הופכת לקלה יותר אלא הזמן מלמד אותנו לחיות איתה.
למדתי לאהוב שוב עם שבר
פתחתי את הלב כי כנראה שאהבה הגדולה שהייתה לנו השאירה בלב שלי יכולת לאהוב גם עוד פעם.



העבר נשאר עבר עם המון השפעות להווה ולעתיד
ותמיד אני צועדת לעתיד
עם הרבה תובנות עמוקות
אני צועדת עם ילדייך היקרים שהופכים לבוגרים עם השנים
ולי כאמא שלהם לא מפסיק לכאוב עבורם שלא זוכים להנות מאבא נתי :האבא המיוחד שלהן.
ואפילו הזכרונות שלהם נעלמים ויהלי אפילו לא זוכר ולא יודע מהי תחושת אב ובן.
החמצה נוראית שלא תגמר
חבר קרוב שאיבד את אביו,אמר לי שייהפכו להורים בעצמם יבינו מה החמיצו .
והלב שלי לא מפסיק לכאוב על כך.
ילדייך היקרים הם הילדים שמחים ומאושרים
נוגעים בהצלחות בטבעיות
הם רגישים ומלאי אהבה
אני מוצאת את עצמי מוקפת אהבה ודאגה מהם אלי.

תשע שנים במסע ארוך ארוך
לו יכולתי להפרד
להגיד לך עד כמה אהבתי אותך
כמה קיבלתי ממך
כמה אתה חסר
לו יכולתי להפסיק לכאוב
לקחת כדור שייקל במעט את הכאב החד בלב.
אבל אני בוחרת כול בוקר בדרך של החיים
לצד הכאב יש גם חיים של שמחה
של עשייה והצלחות
זו הדרך שללא ספק היית בוחר לנו
לא להפסיק לרגע
להנות ולמצות כול רגע
לנצל כול שנייה בחיוך ואהבה גדולה
לראות את חצי כוס המלאה
גם היא לפעמים מלאה בדמעות
יש דמעות של עצב ויש דמעות של שמחה.


....עד שהופעת היית קצת עצובה
עד שהגעת חיפשת עוד אהבה
לא האמנתי שכך אפשר לאהוב
פתאום נדלקתי,-או,כמה זה טוב.....

זה השיר שבחרתי בחתונה כשהסתיימה החופה
כשחשבתי בימים האחרונים עלינו
נזכרתי בשיר הזה
שארבע שורות שלו מתארות את הקשר שלנו

עוף לך כמלאך טוב
עוף לך צפה מלמעלה בנו
עוף למעלה מחייך ומאושר
כאן נמשיך לחלום עליך
להתגעגע
להרים את הראש למעלה בנסיון למצוא איזה אות ממך...
 
שמונה שנים שרון אזארי יהב   12/8/14
לו הייתי פייה,הייתי מחזירה אותך לכמה ימים ואם לא אפשרי אז לכמה שעות....
הייתי מבקשת ממך לעמוד בכניסה לחדרו של יהלי שלנו,לראות את הגבר הקטן שישן במיטה,תראה את נעלי הספורט והבגדים הרבים שמשמשים אותו לפעילות הספורט (כן כן, ברור ממי ספג את זה),תראה את הסולם המותקן בחדר ואת הסל והכדורים הרבים שנמצאים מעל הארון,ותראה בגאוה את התעודה שקיבל עם סיום הלימודים.

הייתי מבקשת שתענה אתה לשיחת הטלפון שבו מודיעים כי אחרי שנה של חוג,בנך התקבל לליגה בכדורסל ומשנה הבא יתחיל את משחקי הליגה.... רק המחשבה שאני זו שאהיה המעודדת ושאתחיל להיות מבינה בכדורסל וגם ואצטרך לתת לו פידבק על המשחק שהסתיים מעוררים בי רעד וצער רב.

אני גם אבקש שתשמע את קולו הנלהב אחרי שחזרנו מערב הוקרה של סיירת יעל,בו הסבירו ליהלי על היחידה ונתנו לו להשתמש במכשירים המיוחדים של היחידה.כשהוקרן הסרט והוא ראה את תמונות האימונים והלוחמים הוא שאל,גם אבא עשה ככה?

השבתי לו שלא רק עשה ככה גם היה אחד המפקדים שלימדו את החיילים מה ואיך עושים.ואת סדרה שלוש,העביר בעצמו.
ואז הבין איזה אבא גיבור היה לו.

אבל לפני שתלך תתן לו חיבוק ונשיקה,כי ביום הולדתך ההאחרון ,יהלי אמר כי הוא בכלל לא זוכר....הוא היה כזה קטן,תינוק קטן.

ואז תלך לחדר של נעם,כן,שכחתי להתחיל ולהגיד כי בכלל את הדירה שלנו אינך מכיר....כי במקום לבנות לנו בית כפי שצעדנו בחופה והשיר ההוא שהתנגן ואמר ״קח לך אישה ובנה לה בית״,אני זו שבניתי לנו את הבית.
אז תעמוד בפתח של החדר של הנערה המהממת,תראה את הנסיכה שכבר חצתה את 13 השנים . השנים הראשונות ונמצאת השלב הנערות שלה,כשנהרגת הייתה הילדה הקטנה אפילו לא הייתה בביה״ס.אי אפשר שלא להבחין שהחיוך, טוב הלב ,הנתינה וחוש ההומור הם כולם שלך והיא זו שקיבלה אותם ממך במתנה.נעם שלי זו הירושה הכי טובה שיכולת לקבל.

הייתי מבקשת שתפתח את תעודת כיתה ז שלה,השנה היא עברה לחטיבת הביניים,מעבר שהיה לה קל ומוצלח,אל תשכח לפתוח את תעודת ההצטיינות ודע לך שרק נקודה וחצי הפרידה לתעודת הצטיינות יתרה.

נעם המחייכת ,היא ילדה שמחה ומאושרת,דע שאתה חסר לה .היא לא מפסיקה לדבר עליך,להגיד עד כמה אתה חסר והגעגוע מאד קשה.

ואם אתה יכול עוד כמה זמן,אז את קורס הצלילה שהבטחתה שתעשה איתה,תתחיל כי אין הרבה זמן.....
גם לה תן חיבוק ונשיקה,היא כול כך זקוקה לך.
ויש עוד את החדר שינה שלי,במערכת שמע מתנגן לו דיסק,קולדפליי הוציאו השנה דיסק חדש,וביום הולדתי האחרון מי שקנה אותו עבורי היו שני ילדייך .
הם הניחו את המתנה בדיוק כמוך...ממתינה על המיטה. ואם יהיה לך זמן תחלץ על play ,אפילו חשבנו על איזה שירים היו מעודפים עליך מתוך הדיסק.

שמונה שנים שאתה לא כאן,בחודש האחרון עם התחלתו של צוק איתן,חזרת אלינו ...המראות והסיפורים על הילדים הכי טובים והכי מוצלחים, המשפחות שנוספו, הרעיות והילדים שלא יזכו להיות בנים ובנות של....
ופתאום נזכרתי עד כמה הייתי חנוקה בימים שנלחמת,כמה הדאגה טירפה אותי ועם קבלת הידיעה הגיע השבר הגדול.
השבר שלא מתרפה וכול פעם מקבל זוויות וכיונים חדשים.

שברון בלתי ניתן לריפוי וצוק איתן אחד הוכיח לי עד כמה השברירות בולטת.
אני נזכרת ברגע שהודיעו לי על מותך ומאותו רגע נדמה שהזמן השתנה לו....צללנו לעולם מושגים ואירועים חדשים: שבעה,קבלת הקיטבג שלך,החודש,החגים וימי ההולדת ...נזכרת שכול כך רציתי לעבור״ את השנה הראשונה, ומשנסתיימה לה השנה הראשונה, כבר הבנתי שכול השנים תמשכנה כך ובכול שנה רק נתגעגע יותר...

השנה גם הצטרפתי למשלחת "עדים במדים" של קורס מפ"ם ומגד"ים לפולין.משלחת שאתה נתי היית צריך להשתתף כמפקד בצבא ההגנה לישראל,מצאתי את עצמי עומדת על קרקע של מדינה שרק לפני קצת יותר משישים שנה, רצתה להשמיד אותנו, אבל בזכות גיבורים כמוך העם והמדינה מצליחה להתקיים.
ביער לפוחובה,כשצעדתי עם הקבוצה של המפקדים החדשים של הצבא וקול החצוצרה פלחה את השקט הנוראי של היער הנוראי, צעדתי בדמעות אבל עם המון גאווה, הבנתי את גודל גבורתך, ואת זו של העם היהודי שחי אלפי שנים בצל ההשמדה והמלחמה.לתקומתה של המדינה נדרשת הקרבה בחיים של אנשים.
הסיפור שלך נתי,הושמע למפקדים הצעירים ,כשדברתי עליך ,שוב הבנתי את האחריות של המפקד, העומד בראש חיילים,מדקדק ומוביל אותם באימונים ואח"כ בזמן אמת :מלחמה. אתה נתי,דוגמא ומופת למפקד הנושא עמו אחריות וערכים רבים.

תדע שאני גאה בך !


אם היית יכול עוד קצת להשאר,היית רואה את המשפחה היקרה שלנו,ממשיכים בחיים מחייכים ועצובים....מתקדמים ומתפתחים ותמיד מתגעגעים.

אבל אני לא פייה,ואתה כבר לא תחזור....
אני מקווה שאיפה שהוא אתה יכול לתצפת לפקח ובעיקר להשגיח ולשמור.

יקירי,המסע ממשיך,ועם הזמן ממש לא נהיה יותר קל ועם הקושי והשבר הגדול של חיי,אנחנו אוהביך בחרנו בחיים!
זו היתה הבקשה המשותפת שלנו כשדברנו על האפשרות שאחד מאיתנו ילך מאיתנו....
אני יכולה להתרפק על העבר,לדעת שאהבנו אהבה גדולה ומיוחדת.
הייתה לי הזכות המופלאה להיקרא אישתך.לפקוח את העיניים בבוקר ולעצום אותםבלילה כשיודעת אני שתמיד תהיה לי למשענת .
דע לך שאהבה שלי אליך תמיד תישאר.
שמונה שנים בלעדיך מסתיימות ומתחילה עוד שנה .
 
היום הייתי בגינת נתי... שרית מוסקוביץ   4/5/14
שרית הגננת של יהלי
אי אפשר להאמין איך השנים חולפות.
לצערי לא הגעתי היום לטקס בקריית אונו, אלא בביתה של חמותי שאיבדה את אחיה במלחמה.
אך לא שוכחת את כולכם, נתי ז"ל ומשפחת יהב המקסימה וביניהם יהלי המיוחד.
לא יודעת אם יהלי זוכר אותי אבל אני לא שוכחת.
היום בדרך לאחד הגנים עברתי בגינה של נתי. כמה יפה הגינה...
גורם לא לשכוח אותך!.

שנדע רק ימים טובים. אמן!.
יהי זכרך ברוך.
 
ערב יום הזכרון תשע"ג חני רבי   14/4/13
כשהלב בוכה והעין דומעת
בס"ד

עם משפחתו של נתי יהב היקר זכרו לברכה

כשיורד הערב ביום הזכרון, כמעה לפני פתיחת הטכסים בבית יד לבנים
בכל עיר ואם בארץ ישראל, לפני הדלקת נר הזכרון והצפירה
כשאני בביתי מכינה הנרות והמילה הכתובה, פינת הנצחה קוראת אני לה,
שם בימי זכרון מדליקה אני נרות, שם בוכה הלב והעין דומעת
באותה פינה קבועה, כבר 7 שנים שמדליקה אני נר זכרון נוסף לזכרך
נתי היקר, לפנים הדלקתי מזה שנים נר אחד לזכר הנופלים שבמותם ציוו לנו חיים, אבל לפני 7 שנים בבוקר איום ונורא בו צלצל אלינו
אביך שלום שיבדל לחיים ארוכים ובישר הבשורה המרה בקול בכי קורע
לב נקרע גם מיתר בליבנו, מאז אני מדליקה נר זכרון לא רק ביום מותך
אלא גם ביום הזכרון הכללי לחללי כל המערכות כמו היום הזה בו
הלב בוכה והעין דומעת

ליבי עם הוריך המספרים סיפורי גאווה על ילדיך שללא ספק היית גאה בהם

על שרון המגדלת אותם לתפארת מדינת ישראל ולפי צו מורשתך

נתי יקר, השלום לך שם למעלה עם כל המלאכים? השומר אתה עלינו
כאן הנשארים?

כולי תקוה ונפילתך לא היתה לשווא וכי יבוא שלום עלינו ועל כל ישראל
ונאמר אמן!!!

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

חני
 
כמידי שנה נזכרת במשפחתך היקרה- שרית מוסקוביץ- הגננת   14/4/13
לפני כמה שנים- הכרתי את משפחתך המופלאה- בהיותי גננת של יהלי המקסים.
ליבי תמיד איתכם- בכל טקס, בכל צפירה אותה אני שומעת.
ביום קשה זה בוכה אני בלי סוף- על כל חייל וחיילת- ובטח עליך- מבלי להכיר אותך.

שלא נדע יותר מכאוב....
 
שש שנים שרון   2/8/12
מסע
קיץ 1998,אוטובוס ממוזג עוצר ,אנחנו יורדים בתחנת פורייה.
חוצים את הצומת ולפנינו הארבל.אנחנו בדרכנו להעלות עליו.אני מביטה בך,חיוך גדול על פנייך.אתה מאושר,שוב הצלחת להוציא אותי לטיול,לימים אומר תחילתו של המסע.
המראה שנגלה לפנינו של ההר שבחלקו התחתון יש שדות ומטעים,היה גדול ועוצמתי.מתחילים ללכת במישור,עוברים ליד אינספור גידולים ומטעים,אתה קוטף ומקלף מושיט לי מפירות הארץ,מתענגים על כול ביס וביס.קוטף לי פרח ומחבר לכובע קש שעל ראשי.הכול מריח כול כך טוב,הולכים ביחד מחובקים ,שלובי ידיים,אני זוכרת שיר אחד שלא הפסקנו לנו לפזם.
והטמפרטורות מתחילות להעלות:כול מעלה הופכת את המסע לקשה יותר,המרחק אותו נצטרך לעבור הוא כה גדול,ואנחנו רק במישור,לפנינו עליה קשה וארוכה.הארבל נראה פתאום בלתי ניתן לנגיעה.
ואתה ממשיך לחייך,עוצר ומלטף,משקה ומדבר,וממשיכים במעלה ההר.לפעמים אני נעצרת,מסתכלת למעלה ושואלת:"איך אני מסיימת את ההר הזה?",מוסיפה "נראה לי שאזל לי הכוח". אתה מציע שוב עצירה ועוד אחת.הפירות בדרך כבר מתוקים לי מידי.....אבל אתה מדבר ברכות,מביא אותי להמשיך ולצעוד,אתה בלבך כבר חושב על כוח חילוץ,אבל אלי משדר אופטימיות וניצחון.
"רק עוד קצת,הרוב כבר אחרינו,את ויינרית,בלתי מנוצחת",אתה אומר ולי אפילו יש כבר דמעה.אני ממשיכה איתך את המסע,השמש יוקדת על ראשנו,אני מרגישה את טיפות הזיעה על גבי ,ראשי,ואתה ממשיך לחייך,לתמוך וללטף,"עוד מאמץ קל,נושה " אתה אומר.
שעות של מסע ארוך בעיני זה בלתי נגמר.מדברים על החתונה וההפקה שלה,רוקמים חלומות לעוד שנים משותפות ויפות ביחד,אבל ההר עדיין מאיים ואני כבר על גבול של הרמת ידיים.קשה לי,חם לי,אתה ממשיך לחשוב על חילוץ,חושב בלבך ללכת לבדך לאחד המושבים ולבקש רכב שיגיע לאסוף אותי.
אני זוכרת שכמעט נשברתי,דמעות ....ואתה שם ממשיך לתמוך וללטף,מצליח להגיע איתי עד הפסגה של הארבל,מסתכל אלי ואומר שמי שעלתה את הארבל בחום אוגוסט כנראה שלא תצליח מהר להישבר!!לימים אמרת ששם על ההר ידעת שמצאת את שחיפשת.מביטים על הכנרת ואתה מאושר,מאושר בשבילי שהצלחתי לגעת בפסגה.
אוגוסט 1998,הצלחתי איתך להגיע לפסגת הארבל.איתך ידעתי שאין פסגה שלא אצליח להגיע כשאתה שם איתי :תומך ומחבק.זוהי תמציתה של חיינו המשותפים:לעשות ביחד את הבלתי אפשרי,עם אהבה מטורפת ,דאגה,חברות ובעיקר תמיכה אינסופית.
כאן ממש ידעתי,שהבחירה הנכונה מבחינתי נעשתה,שלעולם לא תניח לי ,שתמיד נגיע ביחד לפסגה והאחריות ההדדית היא זו שתחבר בנינו.
ככה היו חיינו,מסע של אתגרים ,תמיד ביחד,זוכים לפרגון והערכה ואני יכולה להגיד גם להערצה.
בכול צומת בחיינו ראיתי את "מסע הארבל",בכול תפקיד וקידום,בכול החלטה חשובה זה מה שהיה בינינו.שש שנים אני משחזרת את המסע,בכול רגעי השבירה והתמודדות אני שואבת משם את הכוח והעוצמה :לסיים ולהגיע שוב לפסגה.
הקיץ הזה של תחילת המסע המשותף נגמר בקיץ 2006,שוב אוגוסט,שם באדמת לבנון את מסיים את חייך.היום שש שנים אחרי נפילתך,שש שנים שנראות כמו נצח,ממשיך המסע שלי לבד.אני יכולה להגיד שלאורך המסע הבלתי נגמר המסע של קיץ 1998 מלווה אותי:אני יכולה לשמוע אותך אומר לי להמשיך כי אני חזקה,להעלות את הארבל בקיץ בשיא החום אמרת שלא כול אחד יכול.
הכוח של מסע כזה ממשיך לגרום לי לרצות להעלות,להגיע לפסגה עם נעם ויהלי,לפעמים העלייה ממש קשה,רוצה לעצור ולנוח,יודעת שזה מותר ורצוי,ואחכ ממשיכה לחבק ולחייך יודעת שאין פסגה אחת ויש מסע אינסופי של "כיבוש פסגות".
אני רוצה שתדע שהמסע איתך חי ונושם בליבי,הוא הדלק שלי להמשיך ולהתקיים.
בכול יום נולד מסע חדש,ככה למדתי ממך.אני פותחת כול פעם צוהר חדש ואתה מלווה אותי.

קיץ 1998 היה תחילתו של מסע
קיץ 2006 היה סופו של המסע המשותף ותחילתו של מסע אינסופי שלי לבדי.
אני יודעת שלעולם לא יגמר המסע הפנימי שלנו.
הייה שלום אהובי.
 
נתי בטבע 2012-שרון שרון   23/6/12
"שרק נמצא כוחות להתגבר
שרק נמצא מילים בתוך ההלם
המון מילים רוצות להיאמר
וכול מילה בתוך דמעה נמהלת".
כתב אילן גולדהירש בשירו "קשה לכתוב דמעות".


שש שנים של ציון יום הולדתך בלעדיך
שש שנים של דמעות
ובכול דמעה שלנו יש כול כך הרבה צער
על מה שהחמצת ועל מה שאנחנו החמצנו.
יום הולדתך ה-42,הוא עוד הזדמנות לזכור אותך נתי,לומר מילים שרוצות להיאמר:
נתי זוכרים אותך –איש יקר ומיוחד,נעים הליכות,אוהב אדם ואדמה.
כול כך הרבה מילים יכולות להיאמר על ידנו על מנת שנספר אודותיך.
והיום אנחנו כאן בעוד שבת של "נתי בטבע"
פוסעים בעוד שביל של הארץ,אותה ארץ שכול כך אהבת לטייל בשביליה.
ההתמודדות היומיות שלנו במשך השש שנים האחרונות,מקבלת פנים וצורות שונות כול הזמן.
לעולם לא נשכח את הנתי שלנו,הצו שלך לחיים מלאים עשייה ,אהבה ונתינה,היא זו
שמוליכה.
יהלי ונעם ללא ספק ממשיכים להיות המורשת שלך בכול צורה ודרך,הם שעומדים איתנים
בימים של שמחה ועצב,הם אלה שממשיכים אותך.

ואתם אנשים יקרים שמגיעים להיות כאן איתנו,שנה אחר שנה,ללא ספק עוזרים לנו להמשיך
ולזכור את נתי שלנו:צועד עם נעם ויהלי ויוצא עם מפה ותרמיל ומעניק להם ערכים תוך
שהוא מרעיף חום אהבה.
תודה גדולה ומיוחדת לגל גרין,הפך להיות חלק מהדרך של "נתי בטבע",תודה על הקשבה
,עידוד ותמיכה ובעיקר על חברות ללא תנאי.

אז שתהיה לכולנו "נתי בטבע" מוצלח
ושניפגש ב"נתי בטבע" הבא.


שרון
 
נתי בטבע 2012-נעם נעם   23/6/12
אבא,
שהשמים יורידו אותך אלי ולו לדקה אחת בודדה.אני עוד זוכרת שהדלקנו את הנרות הבעתי משאלה במלוא התקווה שתחזור,
בטיולי נתי בטבע אני מצליחה לדמיין אותך צועד כאן איתי ואני מרגישה את הקרבה אליך וזו דרכי להרגיש קרובה אליך.תודה לכל מי שהגיע לטיול שאתם באים זה הנה שוב,פעם הגיע יום הולדתך והנה אנו שוב בטיול לזכרך. ומה אני יכולה לספר לך? אולי על הגעגוע שלי אליך,כמה אני רוצה שתחזור,שתחזור אלי,שתחזור אלינו, אני רוצה אותך בחזרה ממלא את החלק שחסר ואני בטוחה שאבי יהיה שמח לראות איך אנשים רבים צועדים בדרכו.
 
נתי בטבע 2012-יהלי יהלי   23/6/12
אבא שלי
הטיול השישי שאנחנו עושים לציין את יום הולדתך
בטיולים האלה אני נזכר בדברים שעשינו יחד
טיולים,רכיבה על אופנים ויש הרבה שכבר אני לא זוכר.
אני רוצה להגיד לך שאני מתגעגע ואוהב אותך
וחושב עליך הרבה.
אני כבר בן שמונה יודע לטפס בקיר טיפוס,זכיתי מקום שלישי בקריית אונו ושישי בדירוג הארצי.בונה טיסנים ועכשיו סיימתי את הטיסן הגדול.כשאטיס אותו אחשוב עליך.
כול שנה אני מחכה לטיול הזה.
אוהב יהלי
 
חמש שנים-שרון שרון   15/8/11
ט"ו באב לפני שנים רבות,רק כשהתחלנו לצאת,דפיקה בדלת המלון באילת,שם בילינו את ט"ו באב,חג האהבה הראשון שלנו,זר ענק ומיוחד הגיע עם שליח אלי,אני זוכרת אותו :זר צבעוני,מאיר ומבשר,כזה ששנים רבות אחרי אני עדיין זוכרת.
מאז בכול ט"ו באב,דאגת להפתיע אותי,זוכרת אותך לוקח את נעם ויהלי וקונים לי מתנה,כותב ברכה,שוקל כול מילה,מרעיף אהבה,ככה שנים המשכת להפתיע.
ולפני חמש שנים,שוב דפיקה(או יותר נכון צלצול בדלת),גם אז ט"ו באב,רק ששם כבר לא היו פרחים או השליח מהחנות,אלא משלחת של מלאך המוות המבשר על מותך,ומאז ט"ו באב הוא היום הזה שאיבדתי אותך לתמיד.
חמש שנים לזמן שאינך,הרבה תמונות חולפות בראשי:קובץ הזיכרונות מאותם חיים משותפים,תמונה אחר תמונה של חיים שלמים ומיוחדים במחיצתך.
מפגישתנו הראשונה,שם בחוף הים של תל אביב,נסיעות של סופי שבוע ארוכים שלי איתך בבאר שבע,מסעות וטיולים של בחינת כושר ההישרדות שלי,אותך נוטף זיעה לאחר אופניים או רולרבליידס,חתונה,לידות,המון תמונות משותפות של רגעי שמחה,והחוט המקשר ביניהן הוא החיוך הנצחי שלך בכול אותן תמונות ,זה החיוך המסמל אותך ואת החברות והטוהר שהיה בנינו.
ועוד תמונה הפעם של פרידה,זו האחרונה,שם אתה מחבק את הילדים כול כך חזק,קרוב קרוב,מריח אותם,ואותי מלטף ומוחא דמעותיי הרבות שלא הפסיקו,מבטיח לחזור ולהמשיך בדיוק לאותו מקום שהפסקנו,כאילו לא הייתה בכלל מלחמה ארורה,מבטיח שנגשים ביחד את כול החלומות הרבים והמשותפים שלנו.
לא חזרת אלי, ולי נותרה אותה תיבת חלומות בלתי מוגשמים,זוהי תיבה גדולה שמכילה אותך ואותי,היא תיבה מפחידה ומאיימת,כזו שעצם פתיחתה מייסרת ומצערת.
רציתי לספר לך,כי היום לאחר חמש שנים היו ים ניסיונות לנסות לפתוח ולנשום אותה,אפילו לשבריר של שנייה,ובכך לנסות להשלים את מה שלא הספקת.ממני נדרשו כוחות מרובים רק בפתיחתה,להתמודד עם כאלה שלא יקרו עוד לעולם בשל חסרונך,זה כמו פאזל במשחק שלא יסתיים כי חלק אחד חסר,אבל יש כאלה שבהם הצלחתי,ואתה היית שם עבורי:דוחף,מפרגן כמו תמיד .
.התיבה הזו,היא תמצית החיים שלי מאז,היא הצואה להמשיך קדימה ,בתוכה גם נמצא הכוח להמשיך בלעדיך,להתמודד עם רגעי שבר בלתי פוסקים, היא קשה ומייסרת אך מכילה אהבה,שמחת חיים,אופטימיות וחיוך.
ככה אני מגדלת את ילדנו,עם השבר והאובדן ועם שמחה וחיוך,נעם ויהלי חיים אותך בכול אותם זיכרונות שהותרת לנו,ביחד אנחנו מקיימים את צואת החיים שלך.מה שהותרת בנו ואצלנו משמשים אותנו היום,הילדים שלך ללא ספק ממשיכים את רוחך,הם הגאווה שלך ושלי.
אז חמש שנים עברו והכאב לא נפסק,חמש שנים שלהיות בלעדייך עם געגועים עזים,זה מסע אינסופי שהתחיל פעם בצלצול בט"ו באב וגם לא יסתיים בט"ו באב הבא.
אוהבת אותך.
שרון
 
חמש שנים-נעם נעם   15/8/11
אבא יקר
שוב הגיע חג האהבה ושוב החור בלב אשר רק גדל ומתרחב.אתה כל כך חסר וחיי שונים בלעדיך.
בימים הראשונים למותך חלמתי עליך רבות ביום ובליל,אתה מצלצל בפעמון אחרי שבועות ארוכים וריקניים ,חיבקנו אותך במלוא עוצמה.והיית כולך שרוט ובגדיך בלווים מלאי קרעים,ואומר:"עפנו לאי בודד רחוק מכאן, התגעגעתי אליכם מאד ,אנו בנינו סירה ונמלטנו מהאי בסירות."
אני תמיד מבקשת משאלות ממך,שתשגיח עלינו מלמעלה,תחבק,ושנהיה כולנו בריאים...
אבל משאלתי שתמיד ביקשתי בימים האלו שתחזור ונהיה משפחה שמחה כמו תמיד ונהיה אחוזים בידיה של אימא טבע ונצא לטיולים בשבת ולעשות את כל הדברים והחלומות שלא הספקנו להגשים.

תשמור מלמעלה על כול המשפחה.
אני מתגעגעת אליך נעם בתך
 
חמש שנים-הספד של יהלי יהלי   15/8/11
אבא יקר שלי
רציתי לספר לך
שאני כבר בן שבע
וסיימתי את כיתה א'
כבר נפלו לי חלק מהשיניים
אני קורא וכותב
וגם יודע לשחות.

אני זוכר את הטיולים,רכיבת אופניים שלנו
וזה חסר לי.
לא הייתי איתך הרבה שנים
כי הייתי ממש קטן
בן שנתיים וחצי
והיום אני כבר גדול.

אני רוצה שתדע
שאני מתגעגע אליך
ורוצה מאד לחבק אותך.
אוהב יהלי
 
נתי בטבע 2011 שרון   18/6/11
אהוב יקר
חמש שנים של ימי הולדת בלעדייך
חמש שנים של מסיבה מוזרה
ללא חתן שמחה.
אני בטוחה כי הדרך הזו הייתה מוצאת חן בעינייך
להוציא ככה ביום זה כול כך הרבה אנשים לטייל בארץ שכול כך אהבת.
אתה תמיד התפלאת מנופיה ,מריחותיה,מחיית בר שזה הרגע עברה מולנו.
הקול שלך עדיין מהדהד באוזניי,יכולה לשמוע התלהבות של ילד שמגלה זה עתה את נפלאות הטבע.
וביום מיוחד זה,רציתי להודות לך על כול השנים שלנו ביחד
אותן שנים מלאות אהבה,שנים של חברות
בהן לימדת אותי כול כך הרבה על חברות ואהבה.
הענקת לי שמונה שנים של חיים קסומים,אהבה ללא גבולות ובעיקר תובנות לחיים שלמים.
למדת אותי לקבל את החסרונות ולהופכם ליתרונות
לא לשפוט אלא להבין
אתה שאמרת שלתת פירושו לקבל
שידעת להקשיב ולהיות בשביל האחר
שראית תמיד לנגד עינייך מערכת ערכים בלתי מתפשרת
ותמיד עם חיוך וכנות.
רציתי להגיד לך שהיה לי העונג והכבוד להיות רעייתך
לדעת שהשנים האחרונות שלך היית מאושר
ולי היה חלק והזכות לגרום לכך.
תודה על יצירה מופלאה של ילדים מיוחדים
שיודעים לתת הרבה,הממשיכים לחייך ולצחוק.
בכול יום מחשבותיי מגיעות אלייך
אני יודעת שהרוח והנפש שלך חיות כאן ועכשיו
והטיול "נתי בטבע" הוא מסלול הערכים והנתינה שלך
זוהי הדרך שלנו לנסות "לגעת" בך עוד פעם
להפוך את הגעגוע למספר שעות של נחמה קטנה.
לא נפסיק ללכת בדרכך.
ולכם חברים יקרים:
אני מאחלת לכולנו שהיום יהיה מוצלח ,שנהנה ולא נפסיק לחייך ולאהוב.
 
נתי בטבע 2011 יהלי   18/6/11
יום הולדת לאבא
אבא
אני זוכר את טיולים הרבים שעשינו ביחד
לוקח אותי ואת נעם לראות מערות,נחלים והרים
היה לנו כיף מאוד להיות איתך בטיולים
במיוחד בטיול אוהלים.
היה לי כייף לנסוע איתך באופניים
אני מתגעגע אליך מאד מאד
ואתה שומר עלינו מלמעלה
חבל שאתה לא פה איתנו לעשות כייף.
אוהב יהלי
 
נתי בטבע 2011 נעם   18/6/11
יום הולדת לאבא
אבא יקר שלי
כבר חמש שנים שהחיסרון בלב הולך וגובר
החיים ממשיכים ואתה כבר לא פה
לא פה כדי לחבק, לאהוב ולהיות אבא שלי
להסתכל בתמונה ישנה שלנו
מזכירה לי עד כמה אתה חסר
תמיד אתגעגע לטיולים בשבת
ואתה כבר לא תוכל להריח את ריח האירוסים
שאהבת כול כך.
והנה כאן אנחנו
מתכנסים פה שוב כדי לטייל בטבע
ביום הולדתך.
להרגיש אותך סביבנו
מחבק ואוהב כמו בעבר.
ואתה שם על ענן
משקיף מרחוק ושולח לנו כוחות להמשיך
מתגאה בנו .
אני שולחת לך את אהבתי ואת אהבת יהלי ואימא
לא אפסיק לאהוב ולהתגעגע אליך
בתך נעם
 
בכאב ובגאווה כהו עליזה   9/5/11
יום הזכרון לזכר חללי צהל
נדליק נר לזכרו של נתי שלנו היקר
אוהבים ומתגעגעים.
השכנים מרחוב הגבור האלמוני
עליזה וירון כהן
 
הולכים מים אל ים חגית אבירם   22/1/11
השקת הספר
חגית אבירם

השקת ספר הולכים "מים אל ים"

דמיינו...
דמיינו את גלי הים בבוקר, את הכחול והלבן מתערבבים יחדיו.. דמיינו את הקונכיות הזעירות, שורטות קלות את כפות הרגליים.
דמיינו את רוח הנקרות מכה על הפנים, ואותם מתמכרים למגע הרוח..
דמיינו את השביל הירוק המוביל מזרחה... ליד עץ חרוב שופע ענפים הם מניחים את התרמיל ונחים לרגע ..
דמיינו את סבך השיחים בנחל, את הגוונים האין סופיים של הירוק ..את השתקפות הצבעים במים הצלולים ואת איי האבנים השחורות, אשר עוצרות לרגע את זרימת המים.
דמיינו אותם מדלגים מאבן לאבן ..
דמיינו את קצב פעימות הלב, בדרך העולה מעלה למבצר.. את הפנים המתבוננות אחורה אל השביל בו הלכו...
דמיינו את החורש הצומח פרא, מעוטר בכתם של ארגמן.. את השביל המתפתל כנחש ערמומי, שקט ואינסופי ...
דמיינו אותם טובעים בין פרחי הצהוב הלבן והלילך...
דמיינו את טיפות המים כיהלומים נוצצים על הסלעים דמיינו אותם מקשיבים לרעש המפלים..
דמיינו אותם בין אלפי צועדים אחרים.
יורדים בדרך לימה הגדולה , הנפרשת מולם ככף-יד אדם.
דמיינו אותם ואיתם החיים....
דמיינו את השביל... כי שביל מיוחד הוא.
תרגישו אותו..
קחו את האדמה בכפות הידיים, מוללו מנה גדושה של עלים ריחניים, רעננים .. השענו על גזע עץ עתיק תתמכרו לריח הסבך הירוק.
תנשמו עמוק...
כאן, בנקודה הזו, אני רוצה לדבר על רעות...
קצין חינוך ראשי תת אלון שרמיסטר, משפחות יקרות, חברים, מכובדי.
אני רוצה לספר על רעות.
רעות, שהחלה להטבע כערך בשירו של חיים חפר הופכת היום לשביל.
חבורה של חברים לנשק, אחים, מחליטה להנציח את זכר חבריהם בדרך של אהבת הארץ .
ההליכה יחדיו, בכל מסלול בטבע, מזמנת למידה מתמשכת, התבוננות פנימית, שיתוף. מחייבת לאחריות אישית ונתינה.
שביל "מ ים אל ים" מוסיף את הזיכרון. זיכרון של אותם עשרה בחורים מיוחדים, אשר הניחו בצד את כל החלומות, התוכניות, הרצונות. לבשו מדים והתגייסו למען בטחונה של הארץ הנוראה והיפה הזאת.
השביל הוא ביטוי לאותם חברים, שחזרו פצועים אך נחושים לא לשכוח, המבקשים לחנך לאור הזיכרון – זאת הרעות.
חברות אמיתית, שלא הסתיימה בליל ט"ו באב.
השביל הוא תמצית הציונות וחינוך לאזרחות טובה. הוא מתחיל בשרות משמעותי בצה"ל, ממשיך בהתגייסות למען החברה, נתינה שאין בה בקשה לתמורה ובסופה העצוב - הנצחה משמעותית למען הדורות הבאים.
וכמו בהליכה במסלולי השביל היא לא מתלהמת, היא לא מטיפה.
בנחת: מלמדת, מדריכה – ובעיקר משמשת דוגמה.
אני נרגשת.
עומדת כאן היום בשמם של הנופלים. בשמו של נתי יהב, אחי, מפקד הפלוגה. בשמם של - יוני שמוכר ,אשי נוביק,גלעד זוסמן,בן סלע,עידן קובי,עדי סלים,נאור קאלו ואורן ליפשיץ.
אנו גאים בהם, בדמותם, בעשייה שלהם , בזיכרונות שהשאירו לנו , ובהנצחה לכבודם.
אני מתבוננת באהבה בשביל ויודעת, הוא נסלל למענינו, שנמשיך לטייל בו, למען ההורים החברים הסבים והסבתות, שבכל מסלול יגלו בו עולם חדש ומופלא. עשיר בגוונים של צבע והיסטוריה . הוא נסלל למען אלפי בני נוער, שיתחנכו ויתבגרו תוך הליכה בו.
אורחים יקרים, חברים ומשפחות אהובות,
כדי לפרוץ את השביל עד תומו, להגיע ליעד ולהפוך אותו למסלול חוויתי, ערכי ומשמעותי אנו זקוקים לכם, לתמיכה שלכם.
טיילו בשביל, כבשו אותו, מים התיכון עד לימת הכינרת.. התבוננו בו, דרך הירוק וכתמי הצבע שבו, במסלולים המפותלים, בהיסטוריה הנחשפת מולכם כמעט בכל פינה.
השביל מגיע מן הים ופורץ לטבורה של הארץ..אל ליבו של האדם, כמו מאחד בין ים היגון לכף התקווה.
דמיינו את אותם אהובים, שבשמם אני עומדת כאן היום לפניכם.
ועזרו לנו, ככל שתוכלו – להגשים חלום .

חגית אבירם
תיאטרון יהלום רמת -גן
13/1/2011
 
ארבע שנים שרון   26/7/10
נושי היקר

צלצול אחד בדלת בישר לי על מותך
משלחת של מלאכי הגיהינום באו לבשר שכבר לא אראה אותך לעולם
מרגע זה זמן חדש החל
הזמן הארוך והממושך שלי בלעדייך
מאותו רגע יש את הזמן שלפני ואחרי
הכול משתנה מאותו צלצול מחריד.

אפילו טעמו של הקפה כבר לא זהה למה שהיה
אותו קפה שנהגנו לשתות ביחד מאותו ספל
כמו אותם דברים רבים שנהגנו לעשות ביחד
וריקנות נוראית פלשה לבית,ללב.
לאבד אותך זה כמו לאבד חלק מהגוף
אז במהלך הזמן אתה מסגל לעצמך דרכים להשלים את החסר
אבל זוהי נכות לצמיתות,ממנה לא מתרפים.
ועם מדברים על הגוף:
בזכותך פעמים הרגשתי את מיקומו המדויק של הלב
פעם אחת שהתחלנו לצאת
אז בגלל אהבה גדולה ומטורפת שצמחה לה-איזה הרגשה של התרוממות ,ניצוצות.
ובפעם השנייה במותך
אני ממש זוכרת את הכאב החזק שחודר עמוק לכול חדר וחדר בלב
ממש יכולתי להצביע על מיקומו.הכאב הקטלני התמקם בכול חדרי הלב,נמצא שם,אינו מוכן לעזוב אותי לשנייה,כבר אז הבנתי שמאבק עיקש עימו יוליד בסופו של דבר מצב של ניצחון-הפסד,רוב הזמן זה ידו של הכאב לנצח.
זוהי הרגשה של שבר גדול,שבר המתקשה להתמלא ואליו מצטרפים רגשות רבים של החמצה,כעס,פחדים.
האובדן שלי בך הוא בלתי נגמר
אני מוצאת את עצמי חושבת עליך בכול יום
מדמיינת אותך בבית שלנו
מגדלים ביחד את הילדים שלנו
אתה ממשיך להצליח ולכבוש בדרכך הצנועה והמיוחדת

אבל אתה שם ואני כאן
מחפשת את הנחמה שלי
אני מבינה שהיא תבוא במנות קטנות קטנות
אני מוצאת אותה בירושה שהשארת לי-נעם ויהלי
שנמצאים איתי מלאי אהבה וחום
ילדיי האהבה,הם אלו שקורצו מהאהבה מיוחדת שלנו
נמצאים כדיי להזכיר לי דקה אחר דקה את סיפור אהבתנו.
ט"ו באב,חג האהבה כול כך הרבה פעמים חשבתי על המשמעות של יום זה
ואתה איש של אהבה עצומה,ביום זה החזרת את נשמתך
עד כמה סמלי יכול להיות תאריך?!


וכשאני חושבת על ארבע שנים,עולה לי המחשבה שיותר שנים יהלי לא מכיר את אבא
ונעם כמעט חצי מגילה כבר לא אומרת אבא.
מחשבה מייסרת שרק תחמיר במהלך השנים.

ואתה נמצא אי שם-המחשבות על מה עובר אליך ,אם בכלל? לא מניחות לרגע
אני מוצאת את עצמי נסחפת בעולם דמיוני שכולו טוב
ששם אתה נמצא ,מוקף אהבה וחום,כי זה מה שמגיע לך.



ומי שבחרה בחיים,כול יום הוא המלחמה הפרטית שלי
הבטחתי לילדים שנמשיך בחיים טובים ומאושרים
ולמרות שצלע אחת כבר לא איתנו
אנחנו בוחרים לחייך כי זוהי הירושה שלך לנו.
אני יודעת שאיי שם אתה נמצא ,מביט ומגן
אז בבקשה שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה
וכשאתה רואה שאני כמעט נשברת
אז תשלח לי כוח להמשיך במסע האינסופי והבודד.
ארבע שנים וים של געגוע
חג האהבה שמח לך אהובי.
אוהבת
שרון
 
הספד /של נעם על קברו של אבא נתי נעם   26/7/10
אבא יקר
ארבע שנים של געגוע וכל שנה הגעגוע אלייך הולך וגובר.
כמה ימים אחרי שמתת חלמתי חלום ואני עדיין זוכרת את אותו חלום,ראיתי אותך עומד מולי מול יהלי ומול אמא אני רצה אלייך ושואלת "איפה היית?"
תמיד יהיה לך מקום חם בלב שלי,
היית אבא נהדר
כזה שתמיד עושים איתו כייף
היית מאד מיוחד ואין שני כמוך
מלמד ,עוזר ותמיד מפרגן
כול מעשה חדש שעשינו תמיד אמרת לנו "כול הכבוד"
תמיד החיוך שלך עשה לנו מצב רוח טוב

מאז שעזבת הכול שונה
אתה חסר לכולם
לא אפסיק להתגעגע ולחשוב אליך

אוהבת לנצח בתך נעם.
 
הספד של יהלי על קברו של אבא נתי יהלי   26/7/10
אבא נתי
אני מתגעגע
עשינו לך טיול והיה כייף
אתה אבא גיבור וחזק
ואני רוצה שתחזור כי אני מאד מתגעגע
אני מרגיש לבד
אני אוהב אותך
טילנו ביחד והיה לי מאד כייף לעשות איתך את זה
אני גם אהבתי לנסוע איתך באופנים שלך
אוהב יהלי
 
נתי בטבע 2010-טיול משפחות לזכרו של נתי שרון אזארי יהב   19/6/10
נושי יקירי
כבר ארבע שנים בלעדיך
ארבע שנים שאנו "חוגגים" לך ואתה לא כאן.
ארבע שנים שאנו מציינים את יום הולדתך בטיול משפחות בטבע
אותו טבע שאהבת כול כך
אהבת לטייל בארץ הזו
העדפת טיול בארץ על כול טיול בחו"ל
תמיד הכנת את הכול מראש:מסלול,מפות,אוכל,מחצלת,ציוד-שום דבר לא יכול להפתיע אותך:מכין לנו מרק או תה צמחים ביום גשום,מספר לנו אודות המקום,הולכים ביחד ונהנים נושאים איתנו הביתה חוויות וסיפורים.
אני יכולה לעצום את העיניים ולראות אותך יורד ממצדה בשביל הנחש. על גבך במנשא יהלי ועל ידך אתה נושא את נעם ועוד מצלם את הכול
אינך מקטר,נהפוך הוא זורח, מאושר וקורן
מעריף אהבה ומחייך
משבח אותנו על העוצמות שלנו ומחזק
וזוהי התמונה שנראית במרחק נגיעה ,זו התמונה שאני נושאת עימי
את השמחה,החיוך,הפרגון אהבה ותמיד ביחד.
ידעת להעניק ללא גבולות,כשתמיד שרשרת ארוכה של ערכים נמצאת שם.ערכים של אהבת הזולת,סבלנות,נתינה,תמיד לצעוד בראש הכוח גם במחיר חייך שלך.
הענקת לילדייך כוחות ועוצמות שבאים לביטוי כול הזמן ובכול מקום,
אני רואה אותם ומתמלאת בגאווה:
נעם המיוחדת שלנו,מלאת אהבה ורצון לעזור,חכמה ונבונה בעלת יכולת מופלאה להעניק .
היא מזכירה לי אותך בכול חיוך ובכול מבט.
יהלי הקטן שלנו,עם השקט הנפשי,ילד חזק ונבון,יודע להרכיב ולבנות מטוסים ממש כמוך
ילד בוגר אהוב ומוביל ממש כמוך בשקט בלי התלהמות.
עומדים אנו לפני כניסתו לכיתה אלף,מעמד כול כך חשוב ושוב בלעדייך.

אתה השארת לנו כוחות ועוצמת ,נטעת בליבנו יכולת להעניק,לראות את הטוב והאור בכול דבר,להאמין בעצמנו ולהוציא את הטוב גם כשזה נראה בלתי ניתן להשגה.
נושי
בכול בוקר אתה מופיע דרך החיוך של נעם ויהלי
מופיע בכול גשם ראשון
מופיע בסערה בשמים
מופיע בפריחת התורמוס הראשון
מופיע בליל ירח מלא
כשהקשת בשמים בשיא תפארתה
מופיע בשיר מופלא של רייכל שמתנגן ברדיו
מופיע בכול שמחה ובכאב
אתה איתנו עמוק בלב
כי השארת בכול אחד מאיתנו את הנתי שלו,
הגעגועים אליך הם מתחזקים משנה לשנה
והריקנות הזו שהגיעה מיום מותך אינה מתמלאת.

אבל היום,אני כאן צועדת היום שוב לזכרך
,"חוגגת" לך יום הולדת 40 עם המון אנשים שאוהבים ומתגעגעים
אותם אנשים שזוכרים.

אתה יקירי,ממשיך לחיות בליבם
כול אחד עם הזיכרון הפרטי שלו.
אני רוצה להודות לכם שאתם איתנו
ומאפשרים לנו ללכת בדרכו של נתי.
מקווה שהטיול יהיה מוצלח ומהנה.
אני גם רוצה להודות לגל שמיום מותך הפך להיות חבר
מארגן את הטיול כול פעם
עם המון אהבה ורצון.
להתראות בנתי בטבע 2011
ואתה הייה שלום אהובי הצעיר.
 
נתי בטבע 2010 נעם יהב   19/6/10
יום הולדת 40
אבא יקר
כבר כמעט 4 שנים שאנו בלעדייך
אני מקווה שאתה רואה אותנו מלמעלה
ושומר אותנו מכול פגע.
אתה לא נמצא איתנו,אבל אתה טמון בליבנו.
והנה אני מטיילת כאן ומריחה את ריח הטבע ואתה זורם בי.
ואני מדמיינת לעצמי שיום אחד אתה תחזור.
אני כבר מסיימת את כיתה ג יהלי עולה לכיתה א,ואמא שלנו הייתה כבר בת ארבעים.
אני רוצה לספר לך שהגינה שהקמנו לזכרך היא גינה מצליחה ביותר ומלאת ילדים, ובספרים וכתבות הגינה מצוינת כאתר מיוחד ביותר.
אתה בטח מלא בגאווה ממה שאנו עושים ובכלל ממה שאנחנו.
אני לא אפסיק לאהוב אותך ולהתגעגע אליך.
אתה בטח רואה את כל האנשים שבאו לכאן זה מראה שהם מתגעגעים אליך ואוהבים אותך.
אוהבת לנצח בתך נעם.
 
18.4.1998 שרון   18/4/10
נוש אהוב יקר
היום בדיוק 12 שנים אחורה,היתה פגישתנו הראשונה.
החיוך המופלא שלך כבש אותי מיד.לי נותרו הרבה ימים לציון בלעדייך.והיום ערב זיכרון נותר לי זכרון לגעגוע.
הימים חולפים והעצב מתגבר,אתה חסר לילדים ולי כול כך.
אתה בליבנו בכול יום ובכול שעה.
אהוב יקר-תמשיך לשמור על המשולש היקר הזה.
אוהבת
שרון
 
פתאום שרון   14/3/10
פתאום מבלי סיבה
חשבתי עליך
ראיתי דמותך
כשעצמתי עינים.
שמעתי קולך
מדבר אלי מתוך הדממה .
הרגשתי חום
בדיוק כשהיה כל כך קר ואפל.

אני יודעת הכול בא מהדמיון
הכול נובע מאותה ערגה וגעגעוע.

לרגע קט לא הפסקתי לחלום....
 
ליום נפילתך השלישי אמא   17/11/09
מאמא
לנתי, במלאת שלוש שנים לנפילתך.
נתי,
האם גם אתה סופר את הימים השבתות והחגים, שאתה לא איתנו?
היום מלאו שלוש שנים, שהם 1,095 ימים 30 חגים ו- 156 שבתות, שאתה לא איתנו.
אתה בטח יודע, שבכל הימים האלה הכאב נשאר אותו כאב, כמו תמיד, חד ונעוץ בלב. הצער יותר עמוק והחגים הם לא אותם חגים, שתמיד ציפיתי לארח אתכם ולהכין את המאכלים המסורתיים של כל חג.
אוי נתי, כמה הייתי נרגשת לקראת החגים.
לערוך קניות ולעמוד במטבח לבשל עם מוסיקה והמון שמחה.
אני מתגעגעת לימים שהיית מגיע עם הילדים אחר הצהריים , לימי שישי לארוחת בוקר ולהזכיר לנו לא לאחר לריקודי עם .
מתגעגעת להרגלים שלך , להוריד את יהלי מהידיים להניח את התיק, לתת לאמא ואבא נשיקה וחיבוק , לגשת למקרר לקחת חופן אגוזי קשיו ולאכול בהנאה. תמיד נהגת לומר 'אבל לבית שלי, אני לא קונה, כי אני לא אפסיק לאכול מזה'.
רק שתדע שמאז, קשיו לא נכנס לבית הזה.
ועכשיו נתי, אספר לך על המשפחה בשנה שחלפה,
בדצמבר חגגנו לענבר בת מצווה, שגרמה לנו שמחה בלב, עם הצער על נפילתך , במרץ יאיר הפתיע את חגית במסיבת יום הולדת ואני כל הזמן חיפשתי אותך בין האורחים.
באפריל תום השתחרר מהצבא ונטע חזרה לארץ סופית, השתלבה יפה בעבודה. אני בטוחה שהיית גאה בה כמו שאני גאה בה.
היו גם שני ימי הולדת לשני הילדים הנפלאים שלך יהלי ונועם ותאמין לי שהם נפלאים. נועם בבגרות ובתבונה שלה - היית מתגאה על ההצלחות שלה בבית הספר.
יהלי שמזכיר אותך במשחקים ולא שוכח להזכיר את התנועות של אבא והדבר היחיד שחסר להם זה אתה נתי עם הטיולים בטבע, הטיולים בשטח.
גלעד מתגייס לצבא בעוד מספר חודשים.
כל החגיגות, שהכניסו קצת שמחה ללב הדואב שלנו הסתיימו ביום השואה, שיאיר נפרד מאיתנו והצטרף אליך, כמה הרואי וכמה סמליות יש בתאריך הזה שני גברים חזקים בלתי מנוצחים נלקחים מאיתנו.
אתה נתי בט"ו באב- יום האהבה ויאיר ביום השואה והגבורה שבוע לפני יום הזיכרון .
נתי לא יכולת לבקש מתנה נפלאה מזו ליום הזיכרון לשנה השלישית לנפילתך, אני מקווה שקיבלת את יאיר ואתה מלווה אותו בדרכו החדשה לעולם שכולו טוב , שלא יכול להיות אחרת לשני גברים כל כך מוסריים, צנועים ומוכשרים.
ועכשיו, לשתי הגיבורות שרון וחגית שמתמודדות כל אחת עם האבל שלה ושתיהן ביחד עליך ועל יאיר מתנחמות אחת בזרועות השנייה, מתמודדות עם הילדים ובעבודה, ממש גיבורות אמיתיות.
נתי , סיפרתי לך על השמחות, הצער והכאב רק לא אמרתי לך כמה אני מתגעגעת אליך וכמה אני אוהבת אותך ואוהב לעולם ועכשיו שלום לך בן יקר שלי ,
תנוח נשמתך בגן עדן.
אמא
 
ערב ראש השנה שרון   16/9/09
ריחות החג בפתח,קנית מתנות וחדוות החג ממש כבר כאן,ואנחנו שוב עם אותה הרגשה,שגם השנה כבר לא נחגוג,גם השנה ליבנו יהיה כל כך ריק ושבור להרבה חתיכות.
שוב חג וברכות לשנה טובה ומתוקה ולנו נותר הטעם החזק הזה ששום דבש לא מצליח להמתיק אותו.
אותה הרגשה של בדידות וגעגוע לשבת שוב בלעדיך לשולחן החג הראשון בשנה.
אהוב ליבי מבקשת אני כי תתן בי הכוח להיות חזקה ,להרגיש לרגע קט את סוד הקסם של תפילה לשנה חדשה,לשנה בה ילדנו הקטנים יהיו מאושרים,לדעת שבתוך הלב הם ילדים מאושרים.
בכול רגע שהם צוחקים בקול רם אני חושבת רק עליך ,איך היית מתגלגל מצחוק איתם,מחבק אותם חזק ומתמלא בגאוה עצומה.
אתה חסר ,כול כך חסר.
גם השנה נלבש בגדים לבנים ונתפלל שיגיעו גם ימים יפים ושמחים.
ובכול זאת אאחל לך שנה טובה באשר הינך......


ועכשו מתחילה עוד שנה חדשה,עוד שנה של געגוע......
 
אבא יקר שלי נעם   5/8/09
אבא יקר שלי


עצוב לי במיוחד היום ,אתה חסר לי ולא רק לי גם לכל מי שנמצא כאן, וזה מוכיח לי ולכולם שהם מכבדים אותך ובחיים לא ישכחו אותך.
אתה היית ותהיה האבא הכי הכי טוב בעולם. למרות שנפטרת אתה אבי המוצלח.אני עצובה שאתה מפספס את ההרפתקאות המוצלחות שלי אבל הן לא מוצלחות בלעדיך.
הטיולים שלך היו נהדרים ובחיים לא אשכח אותם. אמא שלנו היא נהדרת ואתה חסר לה,תשמור עלינו בבקשה.
.
אתה לא צעקת ותמיד חייכת. וגם יאיר נפטר לא מזמן,אני מקווה שאתם נהנים ביחד למעלה בשמים.

כבר שלוש שנים שאתה חסר לנו.מי ייתן ותחזור אלינו
באהבה ענקית

ממני נעם!
 
שלוש שנים שרון   5/8/09
נוש יקר שלי

היום ט"ו באב,חג האהבה ולי נותר לציין שלוש שנים של געגוע.
געגועים לכול כך הרבה דברים: לחיוך,למגע,לאהבה: כמה אהבה,לצחוק,למבט,ליד מלטפת,לקול,לריח,לגוף חזק,לנשמה מלאה שמחה,לאופטימיות חסרת תקנה,לאינסוף חלומות שנולדים כל רגע,לזוגיות קסומה ,להערצה הדדית,לפרגון,להקשבה,לחבר ובן ברית לכל חלום וסיפור ובעיקר לחברות ללא תנאי...
היית לי מגן ,כזה איתן ששום דבר רע לא יוכל לגעת בו,כזה יציב ששום סערה לא יכולה להפיל,ידעתי איתך שתמיד נוכל לנצח,איתך ולידך אין דבר שיכול עלינו.הכול בקור רוח,בשקט ובעוצמות נפש עמוקות וחסונות.

היום קצת יותר מחודש מיום הולדתך האחרון ,חודש מטורף,אותו חודש שדברתי אליך בימים ובלילות,ידעתי שאתה שם,שומע ומקשיב ועוזר ,היה לי בטחון שתעזור ותהיי אותו סלע איתן ויציב שהיית לי בחיים,ואתה לא אכזבת לרגע,יודעת כי פעלת כמו תמיד בשקט ובחוכמה שלך,היית שם עבורי. אתה ללא ספק המלאך הפרטי שלי.
מחשבות רבות עברו לי בראש וידעתי שיכול להיות גרוע יותר,אפילו את עצמי הצלחתי להפתיע באותן מחשבות,אז היום בהספד לשנה השלישית למותך,אני אומרת לך שלמרות החושך השורר מיום מותך,נמשיך לחיות את החיים,ירושת החיים שהותרת לנו היא צואתך הבלתי כתובה,ילדייך המופלאים שנמצאים כאן לידי ימשיכו לחייך ולהצליח,ואני אשא עד יומי האחרון את צואה זו ומבטיחה להמשיך במסע החדש-ישן עם הרבה כוחות ועוצמה שירשתי ממך.

את הראיה של חצי הכוס המלאה הותרת לנו כזרעים,יום יום עוד זרע מבצבץ, השקיה שלה הן דמעות העצבות והגעגוע אבל גם דמעות של קסם החיים.הקסם שלך לא מת,הוא חיי כאן איתי .


תדע כי אין יום ללא שחולפות המחשבות עליך,עלינו......
שלוש שנים כל כך חסרים בך.
שלוש שנים של ים של געגוע...ועוד נותר אוקיינוס לגעגוע.



הייה שלום אהובי
הספד על קברו של נתי בשנייה השלישית לנפילתו
 
נתי בטבע נעם   20/6/09
אנו כאן התכנסנו ביחד לכבוד הטיול לאבא שלי נתי.

אבא שלי היה אבא מצוין

אני מתגעגעת אליו.



אבא אהב טיולים

לשחק איתנו

הוא הקשיב לנו ושמע עד הסוף

עד שהלב נשבר בט"ו באב.



תמיד שיצאנו לטיולים,כשאבא ראה זבל מיד הרים וזרק

וכך אנחנו היום דואגים לעשות,כמו שהוא לימד.

הרבה דברים אבא לימד את יהלי, אימא ואותי לעשות

ואנחנו עושים אותם.



אני זוכרת משפט שאמר לי:





"תדברו בדרך ארץ".





אם מישהו מתגעגע ,תזכרו הוא תמיד בליבנו.

מסתכל עלינו מלמעלה בשמים

ואם זה לא מספיק

אז תעצמו את העיניים

ותדמינו אותו כאן לידכם.



אבא-אתה בטח יודע זאת

כולנו אוהבים ומתגעגעים אליך.





אוהבות

בתך

נעם

נכתב ע"י נעם יהב לנתי בטבע
 
"נתי בטבע 2009" שרון   20/6/09
אהוב יקר
נו,איך שהשנים חולפות",חגיגה" מספר שלוש ואינך כאן.כמה מוזר בשלישית,תגיד,אתה אולי יודע-מתרגלים?
אני מנסה לדמיין את יום הולדתך: מה היינו עושים:חו"ל או בארץ? צימר או מלון? הפתעה או שאתה יודע? מחשבות רעיונות ומזה שום דבר במציאות.הייתי כחודש מנסה לארגן את יום הולדתך:בחירת המתנה,הברכה,בעצם הכול ...היית אומר לי "איך ,את חושבת על הכול,לא מפספסת..אני לצריך ללמוד ממך..."
אז נו,מה כותבים לך הפעם?!
עוד שנה חלפה ויש כל כך הרבה שינויים,במה אתחיל שהכול מוצף בשינויים-רעים(טוב,מה חדש),טובים(אז איך מתמודדים?).
נתי,אנסה לקצר את השנה האחרונה,אני קוראת לזה ה"רשימה",אבל אני בטוחה שאתה איתי שם בכל רגע מסתכל מביט ולרגע לא מפספס,מכיר הכול אבל בכול אופן אסכם.
את יאיר אנחנו איבדו ובטח אתם שניכם שם ביחד,מפחיד לחשוב כמה הספקתם כבר לעשות ביחד,רואים ביחד את המשפחה שכאן נותרה,לרגע לא מופתעים שכולנו החלטנו בהחלטה מושכלת להמשיך בחיים,בחירה הכי ברורה ,למרות הקושי והצער.
אתה שדאגת יותר מכול ליאיר,חששת לחגית ולילדים אתה זה שהפתיע והקדים,איך חגית אומרת "שרון השיגה...",והיום שלוש שנים נפגשתם בשנית,חידשתם את אהבתכם המיוחדת כל כך.

בפברואר האחרון חנכנו את "הגינה של נתי",איך שהחיים זורמים שם,הילדים שלך מגיעים עם אור על הפנים,העצים והצמחים נקלטו, ילדים מגיעים כל יום עשרות ילדים,מכניסים חיים בגינת זיכרון,מזכירים חיים שנקטעו,מזכירים לכולם:את החיים השברירים ואת הכוח להמשיך.
נטע כבר חזרה,מתחילה את חייה כאן,עם ראש מורם,כבר הרבה יותר שכולה ופחות תמימה,טוב יש לה כזו גיסה.
אבא ואמא שלך,עם עיניים עצובות ממשיכים לנצח כל בוקר,נותנים כוח והשראה, ם אני ממש מבינה מאיפה הפכת לכזה.

הורי,ממשיכים להיות סלע איתן ותומך,איך שהם שם,שומרים מחבקים,לרגע לא דורשים,מרעיפים עלינו ים של האהבה,לא נותנים למעוד,דואגים ומביאים המון כוח ועזרה.
שון כבר בצבא,אלירן כבר חגג בר-מצווה וענבר בת מצווה.
תום השתחרר,וגלעד מסיים עם תעודת בגרות מלאה בציונים גבוהים מתעד להתגייס.
כפי שאתה רואה,לרגע לא חדלנו....
ונעם ויהלי ילדנו המיוחדים,אלו שגדלים ללא אבא ,חיים לצד הזיכרונות הכול כך מלאים,יודעים שהם ילדים שנולדו מאהבה גדולה.מלאי גאווה באבא נתי,שחסר,כל כך חסר,אך כל כך קיים בהם,מלאי חוכמה,הבנה ,אינטליגנציה רגשית בשפע,אהובים כל כך.אני בטוחה שאתה שם-רואה וגאה,כי אין אושר רב יותר מחיוכם כל בוקר של שני אלה.
נעם מסיימת כיתה בית,איזה תלמידה,איזה מוכשרת,כל כך יפה ובוגרת.
יהלי בדרכו לגן חובה,מעריץ מושבע של כלי תעופה,מכיר מטוסים,מסוקים...ומזהה בלי קושי דגמי רכב למכביר.מזכיר אותך בילדותך..
הוא מתעורר עם חיוך בבוקר,מעריף אהבה,גבר קטן ואמיתי,כשרון אמיתי.

הענקת כל כך הרבה,ולמרות גילם הצעיר,נותר את הטוב ביותר.

ואני,כבר כמעט עשרה חודשים בתפקיד חדש ,נמצאת במקום שאתה היית כבר משוויץ,איך היית אומר:"אשתי,את מצליחה"...אתה חסר לי כל כך.


נו,טיול שלישי במספר,מה אתה אומר?!
כן,הצלחת,אפילו איתי....הדרך שלך היום היא דרכנו,טיול בטבע בטח הייתה המועדפת עליך,אז העומדים כאן היום ופיתחו של יום זה,באנו להגיד ולהביע את אהבתם אליך,ללכת בדרכך, אהוב יקר.כמו שנגעת בי,נגעת בהרבה אנשים אחרים,שנמצאים איתנו לאורך כל השנה וגם ביום זה,איתנו,עם לב מלא געגועים אליך.
.
עם יש מסר נוסף בטיול זה, נתי בטבע-הוא הניצחון שלך בחיים ובאהבה.לעולם לא אפסיק לאהוב ולהתגעגע.
הייה בטוח שבשנה הבא,נצא שוב לטבע.
הייה שלום.
שלך
שרון

(הוקרא בטיול לזכרו של נתי ב20.6.09)
 
אתה חסר שרון   31/5/09
אתה חסר בכל כך הרבה רגעים,כאלה העצובים ואלה השמחים.
אתה חסר בנו כל יום ,כל שעה וכל רגע.
.
חזק את נעם שמבקשת אותך רק לחמש דקות......

מקוה שאתה רואה ושומע,רואה אותנו ושומר,גא כל כך בנו הנותרים ובעיקר בנעם וביהלי.בחרנו בחיים ואנחנו ממשיכים.
שרון
 
יום הולדת שרון   24/5/09
קצת נחת
23.5.09 יום הולדת שלישי שלי בלעדייך.
לכם נעם ויהלי כותבת אני ,כשתגדלו תקראו עד כמה כוח אתם מעניקים...
ילדיי המופלאים,מזהים מראש את הקושי שלי דוקא בשמחות,יודעים להיות שם עבורי,להיות החוליה החזקה והתומכת.
הלילה שניכם הלכתם לישון ביחד מחובקים,מתרגשים שבשבת יחול יום הולדתי.
הולכים לחנות לקנות בלונים וקישוט(כפי שאני נוהגת בכל אחד מימי ההולדת שלכם לקשט את החדר)...
בבוקר בשעה חמש(או כמו שיהלי אומר בלילה בלילה),התעוררתם שניכם,ניסתם בכוחותיכם לנפח הבלונים,ללא הצלחה יתרה,אך בתושיה רבה קושרים מספר בלונים בחוט ותולים לי אותו ליד המיטה,לא שוכחים להסיר את שלט יום הולדת שמח שהיה תלוי עוד מיום הולדתה של נעם.
מקשטים בסוכריות את העוגה שבקשתם שאכין בלילה כי נורא בה לכם עוגה.
קונים גם שני קונפטי ובשעה שש בבוקר מחיטים להתחיל את המסיבה,"בוקר טוב "אתם אומרים ומפוצצים את הקונפטי בחדר.
לפני שהספקתי להבין גם מביאים לי כרטיס ברכה...."יום הולדת שמח לאמא"..מביאים לי כרטיס ברכה שמתאר אהבה גדולה.
ילדיי היקרים אין ביכולתי לתאר את המשמעות שלכם בחיי.
אני לא מפסיקה לדמיין את אביכם יושב שם מחייך כל כך גא ומאושר במה שאתם.
פרי אהבה שמשמש עבורי עוגן,מצפן,ממלאים אותי בכוח להמשיך ולהתחיל.
אני יודעת שאתם בסדר,עם כל הקושי מתמודדים ומתפקדים בצורה הראויה להערצה.
נתי תמשיך לשמור עליהם כמו שאתה עושה.
אני יודעת שיש לי על מי לסמוך...

אז לילה טוב אהוב יקר,אתה חסר כל כך ולפעמים חוזר דרכם.שלך שרון
 
פגישה לאין קץ שרון   27/3/09
עוד מעט "אחגוג "11 שנים לפגישתנו הראשונה.משהו מטורף כבר אז קרה :חיבור מיוחד כאילו אנו מכירים כבר שנים.שנים אחרי זה היית עוד מזכיר לי משפטין מפגישה זו,זכרת מה לבשתי,מה אכלתי,מה אמרתי...לי נותרו הזכרונות והיום אני מתרפקת עליהם כמו קרש הצלה.
כשירו של אלתרמן בפגישה אל קץ-"כי סערת עלי,לנצח אנגנך".
לגעגעועים שלא יוכלו להפסק
לזכרונות שעמוק בפנים סוערים.
שלך גם כשאתה לא כאן
שרון
 
נתי שלא הכרתי הדס   24/3/09
לשרון וכל בני משפחתו של נתי,
לצערי לא זכיתי להכיר את נתי ממקור אישי. נתי היה מנהלו של ליאור בעלי בפריסקייל. שמעתי עליו רבות מליאור בזמן שעבדו יחד ופעם אחת הוא אף סייע לי להפתיע את ליאור ביום הולדתו. אולם את נתי האמיתי זכיתי להכיר רק לאחר מותו. יושבת אני כשעה וקוראת את כל ההספדים ואת כל הנרות שהדליקו עבורך, נתי, בוכה וחושבת על האבדן הגדול.
על שרון, שאין מילים מספיק להעריך את תעצומות הנפש והכוחות שצריך על מנת להמשיך, לחיות ולהנציח את זכרו של נתי כפי שבחרת לעשות - בטיול לזכרו, בגינה ואפילו באתר זה בו את חולקת את נתי שלך איתנו.
על ילדיו, על בני משפחתו המורחבת אותם אנו פוגשים באירועים לזכרו ומבינים מהיכן ינק את אותה הדמות אותה למדתי להכיר ולהצטער על כל רגע שלא זכיתי להכיר אותך.
מאז מותך אני מבינה איזה מודל לחיקוי היית לליאור בעלי, הוא מדבר עלייך בהיבט המנהל שהיית, איש המשפחה, בעל ואב למופת, חבר, מהנדס מעולה - אני רואה את המשותף לכם ועד כמה אתה חסר לו.
נתי, בטוחה אני שיושב אתה למעלה ורואה עד כמה מתגעגעים אלייך,
מחזקת את ידי המשפחה רוצה לאמר כי אנו לצידכם באבלכם ובאהבה הענקית שכולנו חולקים לנתי.
יהי זכרו ברוך,
הדס אביב
 
הגינה של נתי שרון   26/2/09
טקס חנוכת הגינה
חנוכת הגינה של נתי 26.2.09
כבוד ראש העיר,מר יוסי נישרי
משפחות יקרות,שותפיי לשכול
אורחים וחברים יקרים
נציגי צהל
תושבי קרית אונו
משפחתי היקרה,נעם ויהלי שלי


עומדת אני כאן היום נרגשת ונפעמת
מלאה גאווה ביום מיוחד זה.
יום בו אנו מציינים לאחר שנתיים וחצי את טקס חנוכת "הגינה של נתי"
גינה שנולדה מתוך הכאב העצום
גינה שנולדה מלאבד חבר אהוב
מתחושת הבדידות וגורל אכזר
מרצון לזכור ולהזכיר
והיום בגאווה אוכל לומר
שגינה זו היא גם סמל למורשת
סמל לחיים שלמים של נתינה.

הזמן הקשה לי ביותר
זה דווקא ברגעים השמחים
ברגעים בו נתי לא איתי
אז אני משננת לעצמי שיר שכתבתי במיוחד לרגעים כאלה.
בחרתי להקריא חלק קטן ממנו....
" אז היום אבקש הס לדמעות העצב
הס לעצבות
הס לריקנות
תחדור את שריון הבכי והעצבות
קול הצחוק
וקול השמחה
אשר ימחו את עומקה של הדמעה"

כבר בשבעה של נתי
ידעתי כי אני מחויבת
כלפי נתי וכלפיי ילדיי נעם ויהלי
לשמור ולהשריש את מורשתו של נתי.
חיו של נתי אומנם היו קצרים
אך מלאי עשייה,השפעה,הטבעת חותם
גינה זו היא עוד דרך לספר את סיפור חיו.



נתי היה כולו חיוך
איש של שמחה ואופטימיות
התבונן וראה את החיים
בצורה לא שגרתית
ילד טבע נצחי
מחובר באהבה אמיתית לאימא אדמה
מגיע לטבע
וליבו מתמלא אהבה
נושם את ריחו הפראי של הטבע
מתלהב כמו ילד קטן
מפרח וכל צמח
נפעם כל פעם מחדש
מחיית בר שזה עתה ראה
מראה לנו את מערכת הכוכבים
וזה גורם לו להרגיש ממש בעננים
מבין ויודע שזוהי יצירת אלוהים
מעביר לנעם ויהלי את חיידק הטבע
מחנך אותם
לאהוב
לחייך
לתת ולא רק לקבל.
ערכים שהיום כבר הרוב לא מכיר
ובמרוץ המטורף של החיים
לא שומרים שיתקיימו.
אך,נתי שלי היה כל כך אחר
תמיד ידע לכבד ולהעריך
בלי קיצורי דרך
מבלי לעבור על הכללים
תמיד בדרך הארוכה והישרה.


ידעתי שמחובתי להשריש ערכים אלו
לשמור ולהוקיר
להעביר ערכים אלו לדור הצעיר
כתלמידה הקשבתי והפנמתי את אשר ידע.
גינה זו שהפכה לחזון כבר בשבעה
עבורי היא כל אותם ערכים מוסריים שהיו נחלתו של נתי.
כשאצלנו כבה האור
ראיתי את חובתי להאיר את זו של נתי החסר
בדרך של חיים
בדרך של נתינה
בדרך שהיא השמחה.
כאן בגינה של נתי
צחוקם הראשון של התינוקות שזה עתה נולדו יקרה
ממש כאן יעשו את פסיעתם הראשונה
כאן יצמחו חברויות ואהבות ראשונות
כאן ירצו תלמידי בית הספר בריצת הבוקר
וזוג מבוגרים יתחבקו בספסלי הגינה
כאן שמחת החיים תשרור בכל ימות השנה
כאן ילדיו ונכדיו של נתי יתחברו אליו.
כל זה ועוד ראיתי מול עיניי
חזון שהתגשם בעשייה מרובה
בעזרת הרבה אנשים טובים ונפלאים.
לאותם אנשים אני יכולה להגיד
שהגינה הזו היא ניצחון החיים על המוות!!
.
כך דמיינתי אותה
כך רציתי אותה:שילוב של אומנות עם שובבות.
בגינה זו עוד מעט ישתלו תשעה עצים
עצים זקופים אשר יעמדו זה לצד זה
יהיו ביחד ויראו איך החיים כאן זורמים
הצחוק יהיה נחמתם של המתים.

כעמידת העצים כך עמידתם של בני משפחתי לשכול
עומדים איתנים ברוחות ,בגשמים, בשמש החמה ובכל ימות השנה
בסערות הנפש, שמחות ומועדים.
אני שולחת לכם את אהבתי,מודה שמצאתם את הכוח להיות כאן איתי.

אני רוצה להודות לכל כך הרבה אנשים טובים
ומראש מתנצלת אם אשכח להזכיר מישהו.
לכל אותם תורמים נפלאים שפתחו את לבם ועזרו לנו בהקמת הגינה
לראש העיר מר יוסי נישרי שתמך מהרגע הראשון וממשיך לתמוך
לכל חברי המועצה שאישרו בפה אחד את הגינה
למנכל העירייה מר גדי לייכטר שעבורי היה שותף אמיתי
אשר קידם ודחף לא פחות ממני,לחופש הפעולה שקבלתי מכם בבחירת כל פרט הקשור לגינה
לאיריס מנהלת מחלקת הגינון הנפלאה על הרתמות ללא גבולות להוציא לחיים את הפרויקט
ליקי מולכו שתכנן את המתקנים עם המון כשרון ואהבה
לשוקי כפרי שאומנם בנה באבן אבל עם המון אהבה,אפשר לומר שהשקיע את הנשמה.
לכל אגפי העירייה,שתמכו ועזרו הגינון,שפע,דוברות,המתנס ליהודית ארליך
לאדריכל דוד גת
לחברה למשק וכלכלה של אונו
למשתלת הוכברג על העצים של הגינה
לתומר רגב ופול טאבמאן שחלקם בתרומה לגינה היא כל כך גדולה ו נמצאים היום כאן איתנו,הגיעו מניו יורק במיוחד לפתיחה
ליאיר וישי שהיו שותפיי לפרויקט,שתמיד היו שם איתי ועבורי
לעמותת בדרכם-לעוד גבי,גל,שמוליק
לעוד פיני עזריה על הליווי המשפטי.
למשפחתי היקרה,יהב,אזארי אבירם בצלאל שתמיד שם עבורי.
למרגלית ושלום שנותנים לנו כוח להמשיך ולחייך
לשני ילדיי נעם ויהלי שעבורי הם מנוע החיפוש שלי,אתם הגוגל הפרטי שלי,ההשראה האינסופית,ממנה אני שואבת כוחי כל בוקר מחדש,לנעם היקרה תודה על המכתב שכתבת אחרי שראית את הגינה.
ולאחרון שכבר לא כאן,נתי היקר,שהוא הכוח לכל תעצומות הנפש שלי,אני יודעת שתמיד אתה תהיה איתי,עבורי נשארת סלע איתן
ולמרות החיסרון והאובדן שלי
אתה נמצא שם למעלה
מחזק ותומך
ממשיך לשמור ולא נותן למעוד
נותן להבין לי כמה החיים הם מתנה
מוקירה את זיכרונך עד יומי האחרון.
מעניקה היום לנעם ויהלי ולילדיי עיר זו בגאווה
את הגינה הזו
כעדות לחיים שמידיי בוקר מנצחים את המוות.

נתי שלי: "מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדין דולק" .

שרון
 
ערב חג שרון   26/9/08
שנה חדשה בלעדייך
לשמוע את השיר ולבכות,כמה אתה חסר לנו,כמה השולחן ריק בלעדייך.
עצב רב בחג נוסף ,עטוף אותנו באהבה,עזור לנו לפתוח את הלב,שמור עלינו ובקש לנו מעט שמחה.

ערב זה הוא ערב חג
וכל הרחובות בעיר ריקים
לגמרי עכשיו
חשבנו שתרצה לדעת
קטעים מתוך שירת החג
בוקעים דרך חלונות הבתים
כל חדר בם מואר
חשבנו שתרצה לדעת

הכל הגיעו עד לפה
וסובבים את השולחן
ואם אתה רוצה לבוא
אז יש לך כסא מוכן

ברכות ברכות לכבוד החג
יש מתנות לכל הילדים
יש גם אחת לך
חשבנו שתרצה לקחת
לכבוד ארוחת החג
התבשילים הכי מיוחדים
שאתה אוהב
חשבנו שתרצה לדעת

הכל הגיעו עד לפה ....(מילים-אריק ברמן)
אוהבים ומתגעגעים-נעם יהלי ושרון.....
 
שנתיים שרון   15/8/08
אהוב יקר
שנתיים בלי
שנתיים בלי אויר
שנתיים שהכול כאילו קפא
האוויר,החיוך,השמחה,הנשמה.
שנתיים לקום כל בוקר
לאותה מיטה כל כך גדולה וריקה
לבית שהשמחה כבר לא מגיעה
לבית שהריק כזה עצום.
ועוד שנה עברה
ללא תקווה
ללא ישועה
ואני כאן עדיין ממתינה
כאילו
שמשהו טוב עוד יקרה...
שנתיים מאז הצלצול המחריד
שבישר את הבשורה המרה
שלעולם עוד לא אראה אותך
לא אחבק את גופך החסון
לא אראה את המבט שתמיד חייך אלי
לא אזכה ללטף את ידך החמה והרכה
לא אשמע יותר מילות אהבה
לא אזכה בילדך הנוסף
לא אזדקן איתך
כפי שהבטחת לי לא לפני הרבה זמן...
ובמקום זה מתפנה לי הזמן הכל כך לבד
הזמן האין סופי
להמשיך לחיות את החיים הללו בלעדייך
ולגדל את שני הילדים המופלאים לבד
להיות לבד לתמיד
לא לחלוק איתך את חינו הקסומים
ובמקומם
להיות עוד הרבה שנים של להיות לבד.
לבד ללא כל מה שהיית עבורי
אוהב
תומך
ובעיקר חבר קרוב כל כך.
שנתיים שהשמש כבר לא חודרת ללב
שנתיים שהים כבר לא סוחף
שנתיים שהעץ הפסיק ללבלב
שנתיים בלבד וזה נראה כמעט אינסוף.
365 כפול 2 שהם 730
של לילות טרופים,חסרי שינה
שהמחשבות עלייך
גורמות לי לייסורים
על זה שכבר לא תחזור
של החמצה ללא גבולות
על ערכים שהבאת איתך לעולם
וכבר בארצנו נראים לי זרים כל כך.
שנתיים שילדך כל כך בגרו
נעם כבר סיימה כיתה א'
קוראת כותבת ממש תלמידה למופת
אתה בטח היית גאה בה ממש.
אני זוכרת תמונה ראשונה שלכם
שניות ספורות אחרי שנולדה
אוחז בשתי ידייך בה בזהירות רבה
אומר שאתה מרגיש כאילו אתה מרחף באויר
תחושה עילאית כזו שאינך מכיר.
ויהלי שלנו
זהוב השיער
שהפסיק להיות לי תינוק
וכבר ילד נבון ובוגר
מתמחה בזיהוי מכוניות,ממש בדיוק כמוך
מאוהב באוטובוסים ,מטוסים ושלל כלי תחבורה....
ילדים כל כך מבינים
מתמודדים למרות גילם הצעיר
עם יתמות
עם אבא שכבר אין.
ילדים שהיו רגילים להכל
חיים את הזיכרונות
מלאי געגועים
לאבא גיבור שכבר לא יחזור.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על החמצה גדולה
שלהם
שלך
שלנו
בהיותנו יתומים ממך...
אהוב יקר שלי
לעולם לא נפסיק לאהוב
למרות שזוהי שהרגשה של אהבה חד סיטרית
שאפשר רק להסתכל רק בתמונות
לנסות לדמיין
איך הכול יכול להיות שונה.
אני מתגעגעת לריח,לקול
לפעמים הכל כבר מטושטש.
קיים הפחד מלהפסיק ולזכור
לשכוח תמונות מאותם חיים טובים ומאושרים.
אני נושאת תפילה
כבר לא יודעת במה להיאחז
שמור לי עליהם
שמור כי כל כך קשה לי
לבד לשמור עליהם.
ועם הכאב מבטיחה כי המסע שלי יימשך
כי הבטחתי לך
שלעולם לא אחדל
אלחם עד הסוף.
מבקשת כי תמשיך לעזור לי לאחוז בפנס הכיס
לאסוף כל פייסת אור
לאותו מגדלור
אשר יאיר את דרכנו בתוך האפלה
את משפחות יהב,אזארי,אבירם ובצלאל
שמאז
מגששות בתוך האפלה.
תהיי משענת לחגית אחותך
שממשיכה ללחום כמו לביאה
שמור על יאיר שמאז משמש לי ככתף
ועל ילדך הקטנים.
עד נשימתי האחרונה
אוהב אותך
אני מתגעגעת נורא
שלך
שרון
הספד על קברך במלאות שנתיים לנפילתך.
.
 
אתה חסר לי כל כך שרון   13/8/08
יקר שלי.
היום סוגרת אני מעגל,פותחת דלת חדשה ואתה לא איתי,כבר לא לצידי,כמו בעבר.
הרגשה כל כך מתסכלת ,זה כמו לעמוד בצומת ולא לדעת באיזו פנייה צריך לפנות..והצומת מפחידה ואין עם מי לחצות את הכביש.
היום יותר מתמיד חסרת לי....
עומדת בצומת לבד ללא ליווי,ללא התמיכה שלך,.מצליחה רק לדמיין כמה פירגון ממך היה מגיע,במקום זה אני חושבת על מחר ובמקום דמעות של שמחה,עומדות הדמעות החונקות הללו,ההרגשה הזו של מחנק בגרון :הגוש הזה בגרון שעומד לו שנתים,מציק ואינו מאפשר לחדור לאויר ולשמחה.

אהוב יקר-האר את עיני בתוך החשכה.
שלך
שרון
 
נתי יקירינו מרגלית יהב   13/8/08
נתי יקירנו, חלפה עוד שנה מאז שנפלת חלל במלחמת לבנון השניה,והכאב צורב ואינו מרפה.
כל ערב לאחר יום לא קל אני חושבת אולי מחר יהיה קל יותר,אולי מחר אנסה לחזור לשיגרה ולו במעט ואז בבוקר המציאות טופחת על פני. כשהשמש זורחת והציפורים מצייצות ,הכאב חזק יותר והצער עמוק יותר .איך יכול להיות שנתי שלנו לא יוכל לראות את הזריחה ,לשמוע את ציוץ הציפורים ובעיקר לא לשמוע ולראות את צהלת ילדיו.
עברו שנתיים לא קלות אבל אני נמצאת עדין באותו לילה נוראי עם הידיעה על נפילתך בקרב,מאז אני מדמיינת את דמותך כל יום לאורך 36 שנות חייך .פעם צוחק ,מחייך ,חושב מרוכז על הפרויקט הבא .
את הבעות הפנים האלה אני לא אשכח לעולם ,את האימרות והציטוטים של הגש החיוור אני יכולה עד היום לשמוע מגרונך.
כל יום במשך תקופה ארוכה צילצלתי לעבודה שלך לשמוע את קולך מהמענה הקולי .
אנחנו כל כך מתגעגעים אליך נתי .רוצה אני לחבק אותך חזק אל ליבי ,פותחת ידיים לחיבוק ואתה לא שם ,ידי נשארות תלויות באויר ותופסת עצמי הוזה .
נתי, בוכים אנו על חסרונך ועל הגורל שהתאכזר אלינו .
נתי ,יודעת אני שאתה בין המלאכים כי לנשמה כמוך זה המקום .
מבקשת אני ממך ,שמור על ילדיך ,על שרון וכל אוהבך .שלח לנו מזור לכאב .

וממך ריבונו של עולם אנו מבקשים רפואה שלמה ליאיר ושמור על נתי שלנו ,לקחת מאיתנו את היקר מכל ,אנא ממך עטוף אותו בין כנפיך.

היה שלום נתי יקר שלנו תנוח נשמתך בגן עדן.
 
כמעט שנתיים שרון   1/8/08
כמעט שנתיים של שבתות וחולין בלעדיך.של ימים קודרים שהפנים קפואים.
כמעט שנתיים והלב ממשיך לדממם,של ימים ללא תקווה,ללא חזון וללא ישועה.כמעט שנתיים שחיים לצד החיים,של בקרים רבים ולילות ארוכים של געגעועים לאותם ימים רחוקים כמעט מטושטשים של חיים עם המון משמעות חזון אהבה והמון לנשום אותך....
היום נותר לי רק הזכרון.
אני כל כך מתגעגעת לחיים שלי איתך ביחד
אני צמאה לאהבה שלנו הסוחפת העוטפת המפקנת.
כל יום צר לי יותר בלעדייך.
אתה חסר לי.
אוהבת
שרון
 
למשפחה אלן פרידמן   25/7/08
אני וחברותי עשינו טקס יום הזיכרון בביה"ס בתור אימהות של חיילים ובניהם נתי חברתי קרא את הקטע בן יקר........ תנחומיי מן השמיים אני מעוד מצטערת בשילכם
 
שנתיים שרון   12/7/08
שנתיים למלחמה
מחר שנתיים למלחמה הארורה שהשאירה אותנו שכולים,שבורים ומתגעגעים.
שנתיים ארורות שהפצע עדיין פתוח,פצע שמזמן הבנו שלא מגליד.

נותרנו עם אותה הנהגה,זו שהחליטה על פתיחת המלחמה.
נהם נותרו עם המשרות ואנחנו נותרנו עם כאב!
 
לנתי באהבה מאמא אמ   22/6/08
ליום הולדתך
נתי היקר שלי,
היום חל יום הולדתך זו הפעם השנייה בלעדיך.
אם היית בין החיים היינו חוגגים לך 38 שנים עם נרות על העוגה ולא על השיש הקר.
בעוד חודש, עוד 26 יום ימלאו שנתיים ליום נפילתך, בקרב בדרום לבנון.
עברו כמעט שנתיים והכאב, שהחל ביום שהודיעו לי על נפילתך בקרב הולך וגדל, הולך ומתעצם. והגעגועים הם ללא נשוא - לדמותך עם החיוך הרחב על הפנים.
הכאב נשאר וישאר וביחד אתו החיוך נמחק, אני מסתכלת לשמים בדמעות וחושבת בלב על אותם הימים, שהיית אתנו ושמחנו, כשסיפרת סיפורים מצחיקים על המשפחה.
מאז שהלכת החיים אינם חיים, הם רק חולפים לצידי.
המשא על כתפי קשה מנשא, צריך לדאוג לילדים,לחגית, לנטע הרחוקה מאיתנו ולשרון.
בלכתך נפער פצע עמוק בלב והדמעות חונקות את הגרון.
בלעדיך קשה לי לחיות,
אתה מאוד חסר לי,
אתה בליבי ועד מותי תישאר.

מקווה שנפגש באחד הימים,
עד אז שמור על כולם ותן לנו כוח להמשיך.
אוהבת אותך,
אמא.
 
נתי בטבע 2008 שרון   21/6/08
טיול משפחות לזכרו של נתי יהב
נתי יקר שלי







זוהי השנה השנייה

בה אנו מציינים את יום הולדתך

בלעדייך.

בלעדייך כל כך

שזה מפחיד

שעוד שנה כבר עברה

חלפה לה,

ואנו

נותרנו שבורים

עצובים

וכואבים.

את האין הגדול הזה

שנותר

אחריך

אין אנו מצליחים למלא.



הריק הגדול

והחשוך של להיות לבד

לא לראות,לנשוםולהריח אותך.

הכאב הזה המשתק את כולנו

מתגבר ומתעצם.



ישבתי לכתוב לך

כמו בכל השנים בהן אנו מכירים

אבל כמו בשנה שעברה

שוב לא תגיע הברכה...





ובכל זאת,נושי יקר שלי

עומדים אנו כאן ומנציחים את מורשתך.

מורשת של חיוך רחב,אהבה עצומה,אמון בבני אדם,נתינה כל כך אינסופית,הקשבה לאחר,יושר וכנות

כל אלה ועוד היו מסמני ההיכר הבולטים שלך.

נגעת בי

נגעת בכולנו

בכולנו נותר ה"נתי" שלהם.

זוהי הצואה

זוהי המורשת שלך.





אבא שלי תמיד אומר

שלמרות גילך הצעיר

כל כך הרבה דברים הספקת לעשות

יותר מהרבה אנשים בוגרים בכל שנות חייהם.





למרות שבאמצע החיים הלכת

השארת את חותמך.





אתה בטח מסתכל מלמעלה

רואה ומביט בנו

נאבקים מידי יום

בכל כחותנו

במצעד החיים.

החיים לא נעצרו והמשיכו להם.

לעיתים חיים על סף ההזייה.

כל אחד מאיתנו עם המסע שלו:

שלום ומרגלית

חגית ונטע

נעם ויהלי היקרים שלי

משפחתך

חבריך.



כולנו כאן היום

לפסוע לזכרך

לומר שלא נשכח

שאתה איתנו בכל מקום בכל פינה.

אתה, שכבר לא איתנו

גורם לנו

להיות כאן עבורך.

קבוצה גדולה של אנשים שאותך תמיד זוכרים.



הטיול הזה

בתקווה שנהפכו למסורת

כל כך מזכירים לי אותך.

מכל הדרכים לציין את יום הולדתך

מבלי להשתגע

ללא ספק

הטיול בארץ שכל כך אהבת

מייצגת אותך.

ללא ספק שאתה מסכים שם למעלה עם דרך זו.





אז בשם כל האנשים

העומדים כאן היום

אנו שולחים מבט לשמים

מקימים את הצוואה של החיים.

נמשיך במורשת האנושית והאוהבת שלך.

היום לא ניתן לצער לשלוט בליבנו

ניתן לתקווה ולאור(שאנו כל כך זקוקים לו)

להוביל אותנו בדרכו של

נתי.

אני מודה לכולכם

שבאתם להיות איתנו.



אסיים בשיר :

"בונה אדם את בניניו

מהבל וקלפים

יום יום טורח ועמל

יום יום הם נטרפים.

אבל אל מול חורבן קלפיו

עולה השמש מעליו

והוא אוסף אותם אליו

ושר הללויה
אוהבת שרון
 
יום הולדת שרון   18/6/08
יקר שלי.מחר יחול יום הולדתך.זהו בעצם כבר הפעם השנייה,בה נצטרך להיות בלעדיך.
כל כך קשה היום הזה,ההחמצה הגדולה שלך,ההחמצה של החיים,.

היית עבורי עמוד יציב של שפיות,כנות ואהבה ללא גבולות.
דמותך המיוחדת הקסימה אותי מהשנייה הראשונה.
אני מתגעגעת וכואבת.

נעם יהלי אוהבים אותך!
יהיה זכרך איתנו תמיד.
אוהבים
שרון והילדים
 
חג השבועות שרון   8/6/08
חג השבועות היה החג שלנו:העוגה שהייתי מכינה ואתה רק מיישר אותה.את החגיגיות והשמחה מפנה את מקומה לעוד חג חסר ,בלעדיך.
מתגעגעים כך כך יהלי נעם ושרון
 
זה לא נגמר שרון   6/5/08
זה לא נגמר

מילים: רחלי שביט

ברגע פשוט של שמש
הרעיש את חיינו רעם פתאום
החיוך שידענו אמש
חמק מן הבית אל תוך החלום

זה לא נגמר, גם אם מבחוץ החושך
שולח אלינו ידיים
זה לא נגמר, גם אם לרגע ארוך
נופלים מעלינו שמיים

גם כאן לפעמים
הרקיע נצבע בתקווה מחודשת
פחד וקור נמסים
ואתם מרחוק מציּרים לנו קשת

זה לא נגמר, גם אם שאון תותחים
את רחש הלב ממסך
זה לא נגמר, וגם בלילות הכבויים
ירח מעל ראשיכם לא דועך

בתום שינה טרופה
כשהבית יעור לקולות מוכרים
אז בנפש חשופה
נברך על האור המשיב אהובים

זה לא נגמר, עד נלטף את פניכם
את כאב המרחק נרגיע
זה לא נגמר, לבנו פועם בשבילכם
הן הרגע הזה עוד יגיע .
 
געגועים שרון   5/5/08
געגוע למבט
געגוע לחיוך
געגוע לנשיקה

געגוע לחיבוק
געגוע לקול
געגוע לאהבה (כן,כמה אהבה הייתה)

געגוע לחבר
געגוע לבעל
געגוע לאבא

ים של געגועים
ים של תמונות
נותר רק להתגעגע
להבין שכבר לא תחזור.

בשם כל המתגעגעים
שממשיכים לחלום ולהתגעגע.
שלך תמיד
שרון
 
הגינה של נתי שרון   2/4/08
עוד מעט אחתום על החוזה להקמת "הגינה של נתי".מיום מותך פועלים אנו להקמת הגינה הזו.מי שמכיר את הפרטים יודע עד כמה מורכב הפרויקט.
הגינה הזו מבחינתי הינה הנצחת המורשת שלך:אהבת הבריות ובעיקר לילדים,חיוך רחב,אושר עילאי,פעילות וכושר-הם אלו שמשקפים אותך מכל.
נורא קשה המעמד הזה עבורי,אולם אין ספק כי הינך ראוי שננציח את מורשתך.
עוד מעט 10 שנים לפגישתנו נראשונה-אותו רושם חזק שהצלחת להשאיר בי תשאיר גם הגינה על שמך.
אוהבת בכל ליבי.
שלך תמיד שרון
 
בלעדייך שרון   8/2/08
לפני שבוע "חגגנו" ליהלי יום הולדת 4-שוב בלעדייך
השבוע "חגגנו" את יום המשפחה-שוב בלעדייך
היום נעם שלך מקבלת בפעם הראשונה תעודה-בלעדייך
כל כך הרבה בלעדייך....
השבוע דברנו הילדים ואני עלייך כל כך,הבלעדייך-כל כך חזק כאן.
אנו שומעת אותם,רואה אותם,מרגישה אותם-הלב כל פעם נשבר,אך מלא מלא גאווה בשם שנינו.
תמשיך לשמור עלינו
אני בטוחה שאת גאה בהם.
אוהבת
שרון
 
חלום שרון   2/2/08
אותו חלום
אותה תמונה
כבר כמעט מכירה בה כל מבט
בהתחלה מטושטש
אח"כ מתבהר
ממול אתה צועד:

רגלים
גוף
פנים
שם בשדה
אתה צועד
קדימה
מנסה לחזור
מושיט יד לגעת
לתפוס את החסר.
פתאום שחור
התמונה נעלמת.
אני זועקת
רגע חזור
זה כאן!
בוא אנחנו כאן
אבל
התמונה לא חוזרת.

מחר כנראה יחזור החלום
ושוב
רגלים
גוף
פנים.
כן,זה רק חלום.


שרון
 
"האר את עיניו" שרון   2/11/07
האר את עיניו
שירד הלילה על פניו
אם יישאר לבד בדרך כשקושרות רגליו
מרעד שעובר כעת בשתי ידיו

האר את עיניו
שמור עליו מכל פוגע רוח קרב
משמש ששורף בחום כבד ביום שרב
מכל מכשול אשר ניצב בדרך לפניו

הייתי עוטפת אותו בשתי ידי ומחכה
שירדם, יישן, ינוח, יירגע
הייתי מחכה

האר את עיניו
עד שישוב לחוף בטוח בין גליו
עוד ים סוער גועש ומבקש הוא את חייו
לבטח שמור עליו, האר עכשיו את שתי עיניו(עידן רייכל)


כאן למטה לא הצלחת לשמור עליו,האר את עיניו של נתי שלי במקום הרחוק בו הוא נמצא.
מתגעגת כל כך-שרון
 
נתי-שנה למותו אורלי   14/8/07
אמר ח.נ.. ביאליק:," אחרי מותי ספדו לי ואמרו: היה איש ואיננו עוד..."
נתי היקר הרי אי אפשר לומר עליך כי איננו עוד כי עודך נמצא:
בנעם ילדתך היפיפיה שפניה הופכות להיות פניך ככל שחולף הזמן, באהבתה למחשב ובקליטה המהירה בכל מה שקשור למדיות מתוקשבות. בזרימה הטבעית שלה- שלך בהשתלבותך המהירה ובחיוכך הזוהר.
ביהלי ילדך זהוב השיער שכמוך אוהב לרכב על אופניים, כמוך אוהב לטייל ברגליו הקלות שהוא מחפש "סימני דרך". ביכולתו לנתח משימות מורכבות ברצינות תהומית ולהיות שקוע בהן עד לשליטתו המלאה ובפיצוח המשימה.
באחותי הקטנה שבגרה באחד ולמרות העצב העמוק שנחרט בכל אחד מתווי פניה וגופה מחנכת ומגדלת את הילדים ביחיד אך ברוח אותו חינוך זוגי שהענקתם יחד.
וסמוך עליה היא לא מעגלת פינות והולכת עפ"י רוח ספר החינוך שכתבתם שניכם והותרת לה. אתה בוודאי גאה בה כמו כולנו.
בדברים הקטנים של חיי היומיום: במג'דרה של תשעה באב שהיתה השנה רטובה ומלוחה מדמעות, מהכניסה לבית של ההורים שדמותך במכנסי הברמודה הקצרים ובנעליים הגבוהות וביהלי שישן על כתפך. בכל רוכב אופנים...
ובעיקר בנגיעה הקטנה שלך בכל אחד ואחד מאיתנו בדרכך השקטה והצנועה. בסה"כ בן 36 ואיזו מורשת כאחד הוותיקים.
דע לך שלעולם לא נשכח את מורשתך והיא תתקיים ותחיה יום יום שעה שעה וכל אותם קמטי צער שנחרשו עמוק בלב של הסובבים את ילדך לא ינוחו ולא ישקטו ויגדלו אותם ברוחך ובצביונך
לא נותר דבר מלבד הגעגוע....
יהי זכרך ברוך
הספד ביום השנה למותו,נאמר ע"י אורלי בצלאל גיסתו.
 
שנה בלי נתי שרון   9/8/07
הספד בערב לזכרו של נתי
שנה בלי נתי
מחר זהו ט"ו באב השני שאתה ואני לא ביחד.
לפני שנה שהיית עוד באדמת לבנון המקוללת
בשעות הצהרים שלחתי לך אס.אמ.אס אחרון
בו כתבתי לך:"ט"ו באב,חג האהבה,אתה לא כאן
מבטיחה שנחגוג ביחד כשתחזור.אוהבת נושה:
ואתה,לא חזרת.
וכבר שנה חלפה
והגעגועים כל כך גדולים
והכאב רק מתעצם.
לא לאמין שמחר זה יהיה שנה.

כמו בכל ט"ו באב כתבתי לך מכתב
ועכשיו אומר את מה שכנראה היה נכתב לך והיתי מניחה אותו כמו תמיד על הכר
אבל בשונה משנים אחרות
לא אקבל ממך בחזרה מכתב וגם לא זר
ואני את הזר עבורך אצטרך להניח על קברך.
נושי יקר שלי
אהובי היקר
האחד והיחיד
.היית עבורי החבר הקרוב ביותר
עטפת אותי באהבה גדולה
כזו חמה,כנה ומלטפת.
הבית שלנו דיבר רק אהבה.
הינו שותפים בכל דבר,בכל החלטה
לא הינו זקוקים לדבר
הבנו אחד את השני רק במבט
היו מקרים שלא הצטרכנו במילים כדאי לדעת מה האחר מרגיש.
ומשנה לשנה האהבה בנינו רק פרחה
נוספה לה הערכה והערצה.
בנינו יחד את חלומות גדולים
שידענו שעוד מעט מתגשמים.

הבאנו לעולם את הילדים שלנו,שהם פרי אהבה כל כך חזקה וטהורה.
אהבה שהתבססה על אמון ללא התניות,ללא גבולות.
ולנו היו חלומות על בית חדש,אתה כבר התחלת לבדוק ולראות כמה וכמה בתים(ואפילו הספקנו לקחת איתנו לשם את הילדים)
דברנו על הרחבת התא המשפחתי
אך המלחמה הארורה הזו קטעה הכול
ואני נותרתי עם המון חלומות
ללא שותפי וחברי הקרוב.
נותרתי עם ההבטחה המשותפת של שנינו :
"שהאהבה בנינו תישאר גם שנהיה כאלה זקנים"
כמו שראינו ברחוב אותם זקנים שהולכים מחובקים.
כי כך הצעת לי נישואים:
"אני רואה אותנו מזדקנים ביחד" ואני שאלתי אם מדובר בהצעת נישואים,ואתה חייכת ואמרת לי
"כנראה שכן".
ומאז הכול רשום כאן בלב.
היית נפש תאומה שלי,הייתה שלמות בחיינו
תמיד אמרנו שהחיים מחייכים.
ואתה ידעת ל"טרוף" את החיים,
מילאת אותם באין סוף תענוגים,משימות וטיולים.
תמיד הערצתי אותך על כך,פרגנתי לך שאתה באמת יודע להפיק את המירב מהחיים.


ולכן כל כ ך קשה לנו בלעדייך
אין בוקר שבו אני לא מתעוררת ושואלת את עצמי אם לא כל זה רק חלום.
אך המבט לצד שלך במיטה שלך,
לא מותיר ספק.
אתה חסר לי כל כך
חסר לנעם ויהלי.

קראת לנו :הרביעייה/הריבוע
כשצלע של ריבוע נופל,אז דינו של הריבוע או להתפרק או להפוך למשולש.
ואתה מלמעלה גורם שלא נתפרק
אלא נהפוך למשולש.
וזוהי מלחמה יום יומית לשמור על המשולש הזה.
.
נכון לפעמיים המשולש עומד על הקודקוד
ואז הוא מתנדנד
ולפעמים הבסיס היא אחת הצלעות
שנראית חזקה
אבל כל משוב רוח קלה
מטלטלת אותה
והיציבות בה מוטלת בספק גדול.
ואני כאמור אינני מהנדסת.
ואתה נושי שלי,כפי שלימדת אותי בשנים שאנחנו יחד
לימדת אותי להתמודד גם עם משולשים בלתי יציבים.
הנחלת לנו את ראייתך הכל כך חכמה,
הראייה המפוקחת שאומרת :רגע עצור,יש לחשוב על פתרון.

ללא ספק,המשולש הזה
מקבל המון תמיכה
וזו הגדולה מכל
היא מהורי:אלי ואתי
שנמצאים שם תמיד,בכל זמן בכל רגע שאני על סף שבירה.
ואיך אבא אומר לי
את לא צריכה לבקש,רק תגידי ואנחנו איתך.
שנה שאתם עוטפים את נעם ויהלי ואותי
בהמון אהבה ותמיכה
כל בוקר שאתם מגיעים עיני הילדים אליכם מופנות.
אבא,החיבוק האוהב שלך ,הנתינה האינסופית שלך
אמא,הדאגה לכל מחסור בבית,מחבקת ומנשקת
ולי הידיעה כי יש לי על מי לסמוך .
ומחזקת אותי
אני שולחת לכם את הערכתי הגדולה אליכם
זו שלא נאמרת על ידי אבל אני בטוחה שאתם יודעים ומרגישים..
.


אם יש נחמה
נושי יקר שלי,הם ללא ספק ילדיך
הצלעות שקורצו ממך נתי שלי.
והם אלה שישאו בגאווה לאורך השנים
את שמך ונשמתך.
הם אלו שידעו לספר איזה אבא ואדם נפלא היית עבורם
למרות השנים הכול כך קצרות שלך איתם,אך כל כך משמעותיות עבורם.
הם אלו שירשו את התכונות הכול כך מיוחדות שלך.
ללא ספק-אתה גאה ביצירה הזו.
אנא נושי המשך לשמור עליהם
תן להם כח להמשיך בלעדיך ,תן להם כוח לשמוח ולהצליח.
גם מלמעלה המשך להיות לנו המגן,המגדלור שמאיר באפלה ובתהום שלהם.

תן להוריך מעט מזור ללב שלא מפסיק לדמם.
ולך מרגלית ,רציתי שתדעי שאת עבורי סלע איתן
המשפט שאמרת לי רק השבוע" שנכון שאיבדת בן אבל מצאת בת",היא כל כך חשובה,תודה על משפט אצילי ו מחזק!
שלום ומרגלית היקרים-תמיד תישארו איתנו ולצידנו..

אני כל כך חסרה אותך .
שלך תמיד שרון
 
הספד על קברו של נתי מפי שמוליק רגב שמוליק   9/8/07
ככל שהשנים עוברות מתמעט מס' האנשים המהווים עבורי דוגמה. אנשים הגורמים לי לרצות להיות טוב כמוהם ולהשתוות במעשי למעשיהם. נתי היה כזה. לא הפסקתי להתפעל מהרצינות והיסודיות שלו, מהאופן שבו ניהל את פלוגתו ואת פעילותה לא רק בזמן המילואים אלא בעיקר בין תקופות המילואים כששגרת החיים שוטפת אותך ומשתלטת על זמנך.
שנינו התחלנו את תפקידי המ"פ פחות או יותר באותו זמן ומהר מאד הבנתי שהתמזל מזלי לעבוד לצידו של אדם מוכשר ומסור כל כך ושניתנה לי האפשרות ללמוד ממנו. האמת חייבת להיאמר, במילואים פגשתי הרבה אנשים טובים, רציניים וראויים להערכה ולשמחתי רבים מהם הפכו לחברים טובים. אך אפילו בקרב חבורה משובחת שכזו, נתי בלט. בלט בצחוקו הלבבי והעמוק, בשקט, בצניעות וביכולת לבצע את שלקח על עצמו באופן שעורר את הערכת כולנו – חברים, פקודים ומפקדים. אופיו הקרין על כל פלוגתו עד כי היה נדמה כי כולם קורצו מאותו חומר – שקטים, נעימים, מקצועיים ואחראים. לא זכורים לי מפקדים אחרים שהגיעו לרמת השפעה עמוקה שכזו.

נפרדנו יום לפני אותו יום ארור. הלוחמים עלו לאוטובוסים בדרך אל הגבול, ואנו שכבר עזבנו את הפלוגות הלוחמות ניסינו להסתיר את המבוכה על כך שאיננו מצטרפים אליהם. עזרתי לחלקם לשאת את משאם הכבד לאוטובוסים. אחרון היה נתי. הלכנו ביחד, נושאים את חפציו, וכשנפרדתי ממנו אמרתי את מה שאבא שלי אומר לי מאז שנהייתי מ"מ – "שמור על החיילים שלך".
מעולם לא סיפרתי לו עד כמה אני מעריך, מכבד ואוהב אותו. זה לא מסוג הדברים שחברים למילואים אומרים זה לזה.

אני רוצה לקוות כי המשך העשייה שלנו, חבריו, במילואים ובפעילות העמותה עומדת בסטנדרטים הגבוהים שלו. ללא ספק עבורי הוא הסיבה העיקרית להמשיך ולדבוק בה.
 
במלאות אחד עשרה חודשים לנפילתך שרון   9/8/07
נושי יקר שלי

ט"ו באב הצלצול בדלת
מבט אחד והכל נגמר.
כן,הם הגיעו אלי להודיע לי על מותך
אני כבר ידעתי את מה שהלב כבר הרגיש בצהרים:
פתאום מרגישים את האיבר הזה שנקרא לב
מרגישים כל חדר, כל נים פתאום יש תחושה כל כך כואבת
שממש לא מרפה והלב אינו נרגע.
.
וכן,התחושה הזו שהלב נקרע
ממשיכה כבר אחד עשרה חודשים
וכנראה תלווה אותי לעולמים..
כי שמכיר אותך,יודע איזה איש יקר הפסדנו.
נהרגת בט"ו באב,שהוא חג האהבה,כל כך סמלי
שתיהרג דווקא ביום כזה.
לבך היה מלא האהבה לכולנו:למשפחתך,לחברים לנעם ליהלי ולי.
ואני זכיתי באהבתך העצומה,.
כשמך כן אתה:נתינה גדולה ללא גבולות,נתינה ללא פשרות,עד הסוף.
נעם ויהלי ,ילדנו היקרים הם תוצר האהבה הגדולה שלנו,הם אלו שנושאים איתם את המטען המיוחד הזה שנקרא "נתי."
אהבתך ,מסירותך,חמימותך ושנינותך הם הינם התוכן הגנטי שהם ירשו ממך.,
הם נושאים עימם את זכרך,הם לעולם לעולם לא יחדלו לחיות לאורך.
אור חזק שמאיר חזק,אור שיישאר איתם ויאיר את דרכם.
הטיול לנחל כמון לזכרך,הטיול שבו נעם ויהלי צעדו בנחל עם ראש מורם ומלא גאווה היא עדות נצחית שאתה איתם,לימדת אותם את אהבת הארץ והם בדיוק כמוך אוהבים אותה..

התקופה האחרונה הזו,הכול כך בלעדיך
היא קשה מנשוא.
.
הבדידות והריקנות,האופפות אותנו היא חסרת לב.
הימים ,החגים והימי הולדת עבורנו הם משימה בלתי אפשרית:
ואנחנו הנחנו את שמחת החיים בארון סגור.
סגור כל כך,שאינני יודעת כיצד ומתי יפתח?!
ואני זו שהבטיחה לנעם,עוד בליל בו הגיעה הבשורה,כי אצלנו בבית נמשיך לחייך.
אבל החיוך כבר אינו אותו דבר.
והבית שלנו שהיה כל כך שמח
הפך להיות בית
אחר,
אני עושה מאמצים אדירים להחזיר להם את החיוך ,בעזרת האהבה העצומה שהענקת לי,
בעזרת ראייתך הכל כך מפויסת לחיים,
ואני אותה צריכה ברגעים רבים..
המשימה שהוטלה עלינו,להמשיך בלעדיך היא בגדר הבלתי אפשרי.
הקיץ החם עבר,עונות השנה חלפו להן ושוב אנו בפתחו של קיץ חדש.
הכול ממשיך כשהיה,ואתה את כל זה החמצת.הגעגועים הולכים ומתעצמים,דקה אחר דקה יום אחר יום.





תמיד אמרת שהיה כדאי לחכות לך:כמעט שלושים שנה.


,חיכיתי לך ואני מודה לך שבחרת בי.
השנים הקצרות שהיו לנו יחדו,היו המאושרות ביותר,הטובות ביותר.
היה לי את החבר הכי קרוב:הדרך המשותפת שעשינו:בניית תא משפחתי מדהים ,חיים כל כך מלאים ושמחים.
הילדים שחינכנו ביחד,עם האהבה הגדולה היו תמיד מקור הגאווה שלנו.
היום נעם,כבר עולה לכיתה אלף,
הקושי הרב בללוות אותה לבד לפרק חדש ומאתגר זה בחייה
הוא כל כך עצום.
להיות כל כך לבד בשבילה, בלעדיך.
.
ויהלי,שגם הוא פורס כנפיים, לראותו מתינוק ההופך להיות ילד בוגר
ולדעת שבתחילת שנה,אצטרך לשלוח מישהו אחר במקומי כי לא אוכל להיות גם איתו,
קורעת את ליבי.
אני בטוחה שתלווה אותנו בפסיעות נו לקראת השערים החדשים שלהם.
תשמור עליהם מלמעלה
אנחנו כך כך מתגעגעים אליך,כל כך חסרים בך.
הייה שלום אהוב יקר.
שלך תמיד-נושה
________________________________________
 
ערב לזכרו של נתי חגית   9/8/07
"פתוח סגור פתוח,
לפני שאדם נולד הכול פתוח ביקום בלעדיו,
כשהוא חי הכול סגור בו בחייו,
וכשהוא מת הכול שוב פתוח.
פתוח סגור פתוח, זה כל האדם"
(יהודה עמיחי, 1998)



משפחה וחברים יקרים,
התכנסנו כאן, לקראת יום השנה לנפילתו של נתי, יקירנו.
כבר עברה שנה?
חלק מאיתנו הרגיש על בשרו כל שבוע, יום, דקה בשנה זו.
כל שנייה , שעברה חרתה בנו והעמיקה את האובדן.
בימים שעברו עלינו נתי היה כספר פתוח לפנינו.
שאבנו נחמה מן ההספדים והשבחים על נתי.
התבוננו היטב בילדיו הקטנים ,כדי למצוא שוב את נתי שלנו .
הקשבנו לסיפורים, כדי להחיות את נתי,
התבוננו באנשים, שבאו לנחם, לסייע, להיות לידינו וראינו את נתי.
כל כך הרבה נתי מאז מותו:
נתי של יהלי, אשר מזכיר לנו כל הזמן כיצד אבא נוהג לשחק ולעמוד רגל על רגל
נתי שצוחק מפניה החייכניות של נועם
נתי של אבא ואמא , נתי של שרון , נתי של נטע.
נתי של בני המשפחה
נתי של החברים
כל כך הרבה נתי.
לכל אחד מאתכם יש פיסת נתי – שהרי לכן אתם כאן.
בערב זה ננסה לחבר את כל פיסות נתי, שאנו מכירים, לפאזל אחד ענק.
שלא ישכח,
שיישאר אתנו ,
למרות שעברה שנה.

חגית 29/7/2007 .
 
לנתי תום   9/8/07
השבוע התחיל כמו מסע . בשתי הלוויות ....אחד של פרמדיק בשם פיליפ והשני לוחם בחבלה מוצנחת בשם אורן.
באותו יום היה לי גם "טיול" קטן שהתחיל ב12 בלילה (12 שעות אחרי המקרה) וניגמר ב6 בבוקר, שקיבלתי את הידיעה. באותו רגע לא היה לי מושג שאני אצטרך להתחיל עוד מסע , מסע בלעדיך .

נתי, בגללך התחלתי לבנות מטוסים אחרי שנים , שרק הרסתי
אותם.
בגללך יש לי היום בגרות במתמטיקה.
ורק בגללך לא ויתרתי אחרי שנפלתי מכול מיני גיבושים
שונים
וגם לעולם המחשבים , שהכנסתה אותי...
ושלא נדבר על כל הטיולים שעשית, שעליהם אני רק
חולם מגיל 9.
ואין לך מושג כמה האולר, שקנית לי עוזר לי בצורות שלא
תאמין.
מפתיחת קופסאות שימורים עד לתפעול מעצורים בנשק!

נתי, בשבוע האחרון למדתי המון עליך... ושמעתי דברים , שבחיים שלי לא ידעתי וחשבתי עליך
וכל כך חבל לי, שאני שומע את הדברים המדהימים הללו במצב הזה...

אז כל מה שאני יכול לעשות עכשיו הוא לנסות להמשיך את דרכך בחיים הצבאיים שלי ....כי חיים אזרחיים אין לי כל כך.....
אבל אתה יכול להיות בטוח , שבחיים האזרחיים שלי גם אני אגרור את אשתי לראשו של הר הארבל רק כדי לראות את השקיעה....

תום אבירם
במלאת שבוע לנפילתו של דודו , רס"ן (מיל') נתי יהב .
במלחמת לבנון השנייה – 9/8/2007
 
שנה למותו חגית   9/8/07
"אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ; בְּכוּ בָכוֹ, לַהֹלֵךְ - כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד, וְרָאָה אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ". ירמיה כ"ב 10



לכן אל תבכו להולך
בכו ליורד במדרגות ביתו,
בכו לשם את מפתחו
לתוך כיסו האחורי.

כך יצא אחי הצעיר למלחמה.
לאחר שאימץ בחום את משפחתו האהובה, כשריח ילדיו הקטנים על בגדיו,
סגר את הדלת בדממה וירד במדרגות ביתו.
ובליל ירח מלא, במסע הארוך לעבר היעד שנבחר,
רגליו כובשות את אדמת לבנון המקוללת, הארורה,
ועל גבו משא כבד,
הוא הולך בדממה ונזכר ביקיריו.
בכל אותן דמויות אהובות , שהשאיר מאחור.
והזיכרון מלווה אותו ומפיח בו שלווה, מעלה חיוך על שפתיו.
ומתמונות אלו, של יקיריו , הוא שואב כוח להמשיך במסע.
וברגע נמהר, אכזר, טיל ארור קטע את מחשבותיו.
וכמו השיל מעליו את התרמיל הכבד – מאפשר לאחי לרחף.
ואז, שוב החשכה הנוראה והדלת שנפתחת מביאה אתה בשורה – משא כבד של שכול .
אנחנו יוצאים למסע !
מעמיסה את התרמיל הכבד ובו: החיוך הנפלא שלך, טוב לבך ואין ספור כישרונותיך
הולכת בחשכה מרגישה את כובד המשא.
כורעת תחת הנטל , אבל ממשיכה –
כמוך..


ועכשיו אתה מלווה אותי בדרך השכול הנורא.
כאשר אני נופלת ,נשברת, ונדמה לי שכוחי לא יעמוד לי .
הזיכרונות שלי ממך, כמו כוח מופלא , נותנים כתף, מחזקים קמעה – ושוב אני במסע.
ואני לא לבד, אתה איתי - נותן לי יד, משמש לי משענת בימים קשים כל כך.
נתי' לה, אחי הצעיר והיקר,
חזק אותנו, שלא נפחד, ללכת במסע השכול הנורא,
תן לאבא ואמא קצת מזור לנשמה,
לנטע מרפא לנפש הפצועה.
דאג ששרון תמצא נחמה,
תן לילדיך שמחה ואושר.
ברך את יאיר בבריאות טובה
ושמור על ילדי – ועל תום שממשיך אותך.
" תן לי יד, מחבקת וטובה יד מחזקת ושלווה "
במסע הזה שלא נגמר ....

מוות במלחמה מתחיל
בירידה במדרגות
של אדם אחד,
צעיר.


שנה למותו של רס"ן , נתי יהב, אחי.
חגית אבירם
יולי 2007
 
נר לזכרו של נתי היקר שגית מחלוף   31/7/07
לעולם לא אשכח את היום הארור הזה שפתחתי את דלת הכנ יסה לאנשי קצין העיר בשעה 2:00 בלילה....הלילה שבו לא האמנתי שנתי נהרג, ישבתי על הרצפה עם בחילות ואומרת לא יכול להיות!!! פשוט לא נקלט לי...אני, שלא מכירה אף חלל או חייל שנפל במלחמה.
היום אני מכירה, מכירה את נתי היקר, האציל, הטוב...שהלך והשאיר אשה, ילדים, הורים, אחיות וחברים - ושואלת?! איך?! ולמה....אז זהו שאין תשובות ורק אלוהים יודע אותן!

ת.נ.צ.ב.ה.

שגית
 
נתי נתן איל מלמד-כהן   30/7/07
נתי נתן/איל מלמד-כהן(מפריסקייל)לזכרו של נתי יהב ז"ל



אמרה מרגלית ואמר שלום
אלוקים-תן לנו מינה לחלום
הב נא בן-מתנה לנו יותן
זכרון לאח שנפל-נתן
וה'-נתן
והיה אח לחגית ולנטע
והודו לה'-איזה בן הבאת
ותמך
ועזר
והצחיק
בגדול ובקטן
ה' נתן
וגם נתי נתן


אמרה שרון
תן לי אותך
תן חיוך ותאהב
תן חיבוק
ויהב
ותהיה אבא לנעם ויהלי
ותהיה לנו עוגן,לילדים וגם לי
ברוגע
שלווה
ולב בוטח
תנה לנו מאורך הזורח
בחיוך רחב ועיניים בורקות משמחה
תן לנו עמך-חיי משפחה
לכולנו אנא בנה משכן
ונתי-כמה מובן-נתן

אמרו בפריסקייל
תן לנו אותך
תן תכנון תן דיזיין
על סכימה שים עין
תכנן מעגלים,זכרונות,רעיונות
שיעבדו על הצ'יפים בלי שום בעיות
תן לנו הובלה של קבוצה נפלאה
הנהג והובל אותם אל התהילה
תן לנו רוגע
ותן לנו מרץ
בנחישות וחיוך תשיג עוד מגה הרץ
ותן מימך
ותן מלילך
תהיה משלנו ואנו שלך
אצלנו תהיה מנהיג איתן
אז נתי שמע והבין ונתן

אמרו בצבא ההגנה לישראל
תן לנו אותך וקום התחייל
ותהיה חייל
ותהיה אמיץ
וביחד נמגר את האויב העריץ
בהנדסת הצנחנים תעלה לפיקוד
ובראש-שים נא את צה"ל במיקוד
ותן מזמנך
ותן מרצך
ותן כל כולך כי המדינה צריכה
וגם אם התקציב הצבא יכווץ
אתה עוד תשיג לכל חייל-שכפ"ץ
ותנצח את הצר,הצורר,השטן
אז נתי שמע והסכים-ונתן

אמרו המלאכים
תן לנו אותך נשמה
ואת גופך השב לאדמה
קדוש אתה-ולנו שייך
תן לנו אותך-והיה מלאך
לא עוד בן
לא עוד אח
לא בעל אוהב-שאת אשתי ישמח
לא אב לילדים
לא עוד לימודים
לא רע לעבודה
לא מנהל
לא פקודה
לדאבל תגיע באש ובמים
ושם-תתן את כולך לשמיים
שם יפגע בגופך הטיל הארור
ובצרור החיים את נשמתך נצור
ונתי מתן-הרבה כל כך
נתי נתן
וה'
לקח.




(מתוך דברים שנשא אייל בערב זכרון לנתי29.7.07)
 
שנה למותו של נתי עליזה כהן   28/7/07
שנה למותו של נתי והלב ממאן להאמין.

מרגלית שלום חגית נטע שרון וכל המשפחה

כל המילים שבעולם לא יספיקו להביע את תנחומינו על האובדן הגדול.
מי יתן ותמצאו מעט נחמה בזה שכל אשר הכיר את נתי, לעד לא ישכחהו.

נתי היקר,
תמיד נזכור אותך את החיוך השקט הצניעות והפשטות שאיפינו אותך כל כך.

תהא נשמתך צרורה בצרור החים
יהי זכרך ברוך


עליזה ירון
יניב דורון ועמלי כהן
 
אחרי מותי שרון   18/7/07
אחרי מותי-חיים נחמן ביאליק
אחרי מותי ספדו ככה לי:
"היה איש-וראו:איננו עוד;
קדם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצ נפסקה;
וצר!עוד מזמור אחד היה לו-
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!

וגדול מאד,מאד הכאב!
היה איש-וראו:איננו עוד,
ושירת חייו באמצע נפסקה;
עוד שיר מזמור אחד היה לו,
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!"

נושי שלי-לך היו עןד הרבה מזמורים
כאלה שלא נשמע אף פעם.
ילדייך הם המזמור הנצחי שלך.
אןהבת
 
אתה בליבי שרון   2/7/07
אתה בליבי
מילים: עומר דיאב
תירגום: סמדר שיר

אתה בליבי
אתה הילד שילדתי מאהבה
באהבה
חלמתי לגדל אותך בעולם של שלווה
קיוויתי שתמיד
אחסוך ממך דמעה

אתה בליבי
אתה הפרח שמחייך לי בנשמה
בנשמה
אתה זורם בתוך דמי ובכל נשימה
ובשבילי
תהיה גוזל גם כשתגדל

על אור עיני שמור אלוהים
על ילדי אשר פורחים
שמור לי אותם, שמור עליהם
כי מה הם חיי בלעדיהם

אתה בליבי
אתה בוקע מגרוני שזור בשירים
במשברים
ליבי יוצא אליך ברגעים קשים
הן בשבילי
תהיה גוזל גם במדים

כל כך בליבי
את השגיאות ומחירן תלמד על בשרך
הכאב הוא שלך
לו יכולתי להיכשל גם במקומך
איך אבטיח
שמחר תדע שמחה

על אור עיני שמור אלוהים
על ילדי אשר פורחים
שמור לי אותם, שמור עליהם
כי מה הם חיי בלעדיהם.


אוהבים כל יקירך.!!
 
11 חודש בתיה   30/6/07
זוכרים אותך נתי לעד .
מתגעגים .
 
בן יקר אמא   26/6/07
בן יקר,
בן מוצלח,
בן מוכשר.
בן שכיבד את כולם - מקטן ועד גדול וכולם כיבדו אותו.
בן שאהב את החיים, והחיים החזירו לו אהבה רבה,
אבל...רק למשך 36 שנים.
וזה כל כך מעט.
אם היית בן החיים , היינו חוגגים לך 37 שנים.
אני,אבא,חגית,נטע מרחוק,שרון,המשפחה והחברים הדלקנו לכבודך נרות.
איזה יום הולדת עצוב...
להדליק לכבודך 37 נרות,אבל על השיש הקר ולא על העוגה.
37 נרות של עצב ולא של שמחה.
ובכל זאת בן, אזרתי כוחות עליונים ואפיתי לך את העוגה שכל כל אהבת.
את העוגה אחלק בטיול לכבודך ביום שבת.
טיול בטבע כפי שאהבת לכבוד יום הולדתך, שלא תחגוג לעולם.

אוהבת,
אמא
 
"נתי בטבע"טיול משפחות שרון   23/6/07
לזכרו של נתי 23.6.07
ב19.6.07 היה נתי,אמור לחגוג את יום הולדתו ה-37.

אחר התלבטות ארוכה ,חשבתי שלא יהיה נכון שלא נעשה משהו לזכרו של איש יקר ומיוחד זה.

החלטתי לארגן טיול משפחות סמוך ליום ההולדת.

מי שמכיר את נתי שלי,יודע ללא ספק כי אם יש איזו דרך לזכור אותו יהיה דרך טיול בטבע.

אהבנו לצאת לטיולים ברחבי הארץ,לא היה מאושר ממנו:כל רגע במחיצתו של נתי כשהינו מגיעים לשטח:היתה קסומה,יופיה של המדינה השתקפה בעיניו ,בפניו ובעיקר בחיוך המלא שמחה.

התכנון המוקפד של הפרטים:תכנון מסלול שיתאים אופטימלי למזג האויר,המפות,הציוד והאוכל היו הכל באחריותו,ובכלל הקושי בלרצות אותי,היו עבור נתי אתגר גדול ביותר.כמובן שבאתגר זה עמד כמו תמיד בהצלחה כבירה ואפילו אותי הצליח להקסים .

שהינו לנים מתחת לכיפת השמים,היה אומר לי "תראי נושה:זה מלון בדרוג של עשרות אם לא אלפי כוכבים,איפה נמצא את היופי הזה?",אותי כמובן זה כבש.

כל טיול היה הצלחה ,אהבתי את הרגעים הקסומים שלנו ביחד,אהבתי את הברק,הכריזמה והפתיחות שהיתה לנו בלעשות את הדברים בדרך שלנו המשותפת.

העברת לנו את ראיתך הכל כך מיוחדת לאותם דברים שנראים לכולנו כמובים מאליו,אצלך הכל היה מתנה:על הכל יש לנו להודות ,אפילו לאדמה.

ואתה את חייך קיפחת על מנת להגן עליה.

לילדנו הקטנים:נעם ויהלי,אשר מחפשים את אבא כל הזמן,אני מאחלת לכם שתדעו להמשיך ולאהוב את הטבע כמו שאבא היה רוצה.אני בטוחה שירשתם את כל התכונות הנדרשות.



ללא ספק,הכמעט שנה הזו היתה עבורי,וגם עבור חלקכם שנה הזויה,קשה,מלאת געגועים בלתי נתפסים.חוסר האונים שמלווה אותנו דקה אחר דקה אינו מניח לנו גם ברגעי השמחה.

אבל היום לכבודך,נתי שלי,אבקש להניח לרגע את העצבות,להסתכל למעלה לשמים לנשום נשימה עמוקה ולזכור את רוחך המיוחדת,לדעת שאתה בטח מסתכל ומחייך(עם המון דמעות),אבל אומר תמשיכו ,לכו קדימה גם אם זה קשה(כן אפילו קשה מאד),אני בטוחה שאתה ממשיך להיות איתנו.

אני מודה לכולם שלמרות הקושי והחום הרבה בחרתם להשתתף עמנו בטיול הזה.

אסיים במילות השיר"להמשיך לנגן":

"כמו נבל גדול בעל אלף מיתרים

שמנגן ומנגן ומנגן,

וכפעם בפעם פוקע מיתר

וממשיכים לנגן על מיתר אחד פחות,ועוד מיתר אחד פחות

ומיתרים פקעו ולא חזרו

חלקם חזרו וימשיכו לנגן

מפני שאת המנגינה הזאת

אי אפשר להפסיק,

מוכרחים להמשיך לנגן.


יש לנו שתי דרכים לנגן

אחת לפי תווים כתובים מראש

ולפעמים אין תווים

אין תווים וצריך לנגן בלי תוים

וזה מה שעשינו הפעם

ולמרות שפקעו מיתרים

המנגינה היתה טובה

והיא נשמעת היטב היטב בכל המקומות

ואנו נמשיך להשמיע אותה.


כי את המנגינה הזאת

אי אפשר להפסיק

את המנגינה הזאת

אי אפשר להפסיק

מוכרחים לנמשיך לנגן

מוכרחים להמשיך לנגן

מפני שאת המנגינה הזאת

אי אפשר להפסיק."



נושי שלי: הטיול הזה לכבודך

הייה שלום אהובי,

אוהבת שרון

הייה שלום אהובי.

שרון
 
יום הולדתך שרון   20/6/07
"צעיר לנצחך"
אתמול היית אמור לחגוג 37 שנים,אנחנו האוהבים הגענו אליך לבית הקברות להיות ליד קברך...
כל כך צעיר,רק בן 36 שנים,בוכה אני על כל הדברים שלא תספיק לעשות...היית מלא רעיונות:המח שלך לא הפסיק לתכנן לבנות ולעשות.
רשימת ה"חלומות הגנוזים" שלך,נותרו בארון,לא יהיה מי שיהפכם מחלומת למעשים.
בוכה אני על אותם"הפסדים" ...אני שהפסדתי ,נעם,יהלי וכל האוהבים האחרים ובעיקר אתה שהחמצת את החיים.
אהבת את החיים והם האירו לך פנים.
כשותפה לחייך בשנים האחרונות ,אני שזכיתי בך יודעת ללא ספק על הזכות שהיתה לי.
לנו נותרו עוד את ימי ההולדת שלך שיהיו תמיד חסרים בך.
תמיד תשאר בן 36.
אוהבים מתגעגים-נעם יהלי ושרון
 
יום נישואים בלעדיך שרון   11/5/07
מחר,12.5.07,הינו אמורים לחגוג את יום נישואנו השמיני.
אני נזכרת בפגשתנו הראשונה,כבר אז ידעתי שפגשתי בחור מיוחד,הינו שכנים אולם לא ראינו מעולם אחד את השני.האהבה בנינו הפכה מהר מאד לאש ענקית.
לא אשכח לעולם איך הצעת לי להתחתן איתך,כמה בטוחה היתי באהבה הגדולה הזו.
החיים צחקו לשנינו:התפתחנו ביחד(כל כך ביחד),עם קרירה,בית וילדים לתפארת,הייתי גאה בך כל כך,אתה החבר הכי יקר ....
הערצנו אחד את השני,תמיד ידעתי שיש על מי לסמוך..
חלמנו חלומות רבים..בית חדש ואפילו עוד ילד לצרף אלינו.
עד אשר באה המלחמה שממנה לא שבאת.מאז בור גדול בחיי,השקט והבדידות שהותרת בי ובביתך.
השמעת לי בדרך לחופה "קח לך אישה ובנה לה בית",אכן בנית לי בית והבית שלך יתום כל כך ממך.
אני מתגעגת אליך,חבר יקר שלי.
תודה עצומה שבחרת בי להיות אשתך.
אוהבת אותך-נושה שלך.
 
למדנו יחד בבית ספר יסודי דפנה   10/5/07
נתי, איש חם עם לב ענק!
כשאני שומעת את השם: נתי יהב, מיד קופצת לי לראש תמונה של נתי צוחק צחוק מתגלגל.
לאורך כל שנות לימודינו בבית הספר "עציון", נתי היה המצחיקן של הכיתה. כולם אהבו לשהות במחיצתו. הוא היה הכוכב שלנו. תמיד היה לו חיוך על השפתיים, וגם העיניים שלו צחקו. חיוך ענקי שבשניה הדביק את כולנו, החברה'. נתי היה חקיין מדהים של הגששים. הוא הכיר בעל-פה את כל המערכונים של הגשש החיוור, ותמיד שלף במקום ציטוט של אחד המערכונים, והצליח להוציא גם מן התלמידים הכי רציניים וחמוצים - צחוק משחרר.
נתי אף פעם לא רב עם אף אחד!
כששמעתי את החדשות הנוראיות הייתי אחרי לידה. המומה ומזועזעת! איך יכול להיות שאצלי מתחילים חיים חדשים ואצל הגבר הצעיר והמדהים הזה הם נסתיימו? איפה הצדק? חשתי רגשות אשם, ולא מצאתי בי את העוז לבוא ולנחם את המשפחה הכואבת, ועל כך אני מצרה, ומבקשת סליחה.
מאז קראתי בשקיקה את כל הקורות אותו מאז בית הספר.
נתי היה ילד מדהים, ולא פלא שגדל להיות גבר מיוחד במינו. גבר שבגברים!
עוד כילד נתי היה ישר, כישרוני וחברותי. אוהב אדם אמיתי, ספורטיבי ותוסס. כולנו חיפשנו את קירבתו.
שנים אח"כ נפגשנו בקאנטרי קלאב בהרצליה. שיחקנו קצת פינג-פונג, שחינו בבריכה. תמיד היה לו מצב רוח מרומם. תמיד צוחק. הציטוט האהוב עליו היה: "אנאערף, העולם מצחיק - אז צוחוקים!".

כל-כך צר לי שלא שמרנו על קשר כל השנים האלה.
נתי בא ממשפחה מדהימה. משפחה חמה ותומכת. מרגלית, שלום והבנות. משפחה להתקנא בה!
הם העניקו לו מרחב להיות מה שהוא רוצה, ולעסוק במה שיחפוץ. ותמכו בו בכל בחירה שלו. כשהוא החל להתעניין במטוסים ובמסוקים - הם קנו לו כל מיני משחקי הרכבה שעשויים מהמון חלקים קטנים שעליו להדביק - והוא הרכיב אותם ברוב כישרון. את שמות כל המטוסים והמסוקים הוא ידע בע"פ, והיה מזהה אותם במעופם בשמיים - ומדהים בכך את כולנו.
אני זוכרת, שכילדה, ראיתי את המטוסים תלויים בחדרו. כמה עבודה שהושקעה בהם. כמה כסף שההורים הוציאו על התחביב הזה של הבן שלהם - בתקופה שאף אחד מאיתנו לא היה עשיר גדול. איזו משפחה.
הלב כואב על האבידה הענקית הזו.
הילדים שלכם, נעם ויהלי, בטוח יגדלו לתפארת. ישרים והגונים, נעימים ונבונים. וזה רק בגלל שהם פירות אהבתכם. תוצר של אנשים מיוחדים.
שולחת חיבוק חזק.
היו חזקים ושמחים למענם. אל תחששו לצחוק כמותו. אני בטוחה שכך היה נתי היה רוצה לראות את האהובים שלו מלמעלה.
דפנה
 
נר זכרון לנתי יהב חנה רבי   25/4/07
נתי יהב - ז"ל
בס"ד

ביום הזכרון הזה לחללי מערכות ישראל נוספו רבים, רבים מידי - וזה כואב, כל-כך כואב שבא לבכות שבא לצעוק - ל מ ה ? אלוהים, כמה עוד לקחת אליך , לרפד כסא מלכותך, האם לא די לך?
בין הנופלים במערכה האחרונה על הגנת ארץ האבות, זו הארץ שנתת בטובך לעמך הנבחר, נפלו שוב מטובי בניה ובנותיה ובין הקדושים והטהורים הללו היה ה א ח ד, יחיד ומיוחד, להוריו ואחיותיו, לרעייתו וילדיו למשפחתו המורחבת והכואבת, לחבריו
שאהבוהו אהבה גדולה, לנו המכירים אותו מנעוריו, היה זה נתי יהב הראשון בקרב והראשון למות בין חייליו
לזכרך הקדוש נתי נדליק נר זכרון.

מאותיות שמך:

נ תן לך השם כל שבקשת - אשה נפלאה וילדים נהדרים
ת מיד עמד לצדך -צלח דרכך להצלחה - עד ליום הנורא
י ד ביד מוליך הוא אותך אל כסא כבודו.

י פה נפש מתוך היית ויפה מראה הקורן מחוץ
ה שם נתן והשם לקח, הוא רוצה אותך כמלאך לצידו
ב מותך, מות קדושים, ציווית לנו חיים.

יהא זכרך ברוך

חנה רבי דוידוביץ
 
נר זכרון לעילוי נשמתו של נתי יהב חנה רבי   25/4/07
נתי יהב ז"ל
בס"ד
 
נר זכרון לעילוי נשמתו של נתי יהב חנה רבי   25/4/07
נתי יהב ז"ל
בס"ד
 
נר זכרון לעילוי נשמתו של נתי יהב חנה רבי   25/4/07
נתי יהב ז"ל
בס"ד
 
היינו שותפים אורית   24/4/07
רק בערב יום הזיכרון, לפני יומיים נודע לי שהלך, שנפל במלחמה. צפיתי בטלויזיה ולפתע תמונתו של נתי וסיפור נפילתו. היינו שותפים לדירה בב"ש בשנה האחרונה ללימודיו, בה נישא לשרון. שמחה שהשתתפתי בחתונתכם. אני מתחברת לכל מה שקראתי על נתי והאדם האיכותי שהיה ובכל זאת כשאני חושבת על נתי אולי הדבר שהכי עולה בזכרוני הוא האהבה המיוחדת שהייתה לנתי עם שרון, זה היה בכל פינה בבית כשהייתה מגיעה וגם כשהייתה נוסעת, זה דיבר מעיניכם, קלח, מעורר השראה ...חיבור שקרנה ממנו המון שלווה רוגשת, חברות, שלמות ויופי, חיבור שלא רואים הרבה.
יום הזיכרון הזה היה עצוב לי במיוחד. לשרון ולמשפחה, שתשאבו כוחות מכל הטוב שנתי השאיר אחריו
אורית
 
גם היכרות חטופה השאירה רושם רב אלי   23/4/07
הכרתי את נתי באופן חטוף בתקופת הסדיר בצבא. למרות זאת, ברור לי שכל המחמאות האישיות והמקצועיות שניתנות כאן הן אמת לאמיתה. על אף ההיכרות השטחית היה בולט שמדובר באדם טוב וכשרוני. מקווה שהמשפחה והחברים ימצאו מעט נחמה בזכרם את נתי. גם אני אזכור אותו.
 
צוואה שרון   23/4/07
במותך מסרת לי צוואה,צוואה בלתי כתובה,"צוואת החיים".
כמו בחייך גם במותך נתת לי את החיים,החיים שכל כך אהבת.
הפקדת בידי את האוצר הכי גדול:נעם ויהלי שלנו,נתת בי את הכח הכי עצום להמשיך ולחיות.
היום המשימה היא השרדות,אך כפי שכל כך בטחת בי,יודע אתה כי אני חולמת על עתיד טוב להם,להמשיך לגדל אותם כפי שעשינו ביחד עם המון אהבה ,כבוד הערכה ואהבת הבריות,וכך בלי שתרצה כתבת צוואה גדולה,ללא איזכור של ממון וכסף ,אבל עם המון עוצמה ורגש.!!
ולי השארת מטען עצום של כוח ובטחון .
אין דקה שאני לא חושבת עליך.היו לי שנים נפלאות במחיצתך.
תודה על מה שעשית עבורי.
אוהבת אותך,חבר יקר שלי.
שרון
 
ואם תלך מי יחבקני ככה? שרון   15/4/07
"ואם תלך",ואכן הלכת...ומי יחבק כמו שרק אתה חיבקת?
החיבוק החזק ועם זה האוהב שאמר כי כלום רע לא יכול לקרות לנו.ולנו קרה את הרע מכל..נלקחת ממני ומילדנו הקטנים ביום קיץ שבדיוק החל החופש הגדול ולנו היו תוכניות גדולות ונצורות לקיץ ולחיים בכלל.
"ומי יחבקני",שאלתי (ואף השמעתי על קברך בתום השבעה),אולי השיר שמסמל את הריקנות שהרגשתי מיום הראשון,מהרגע בו נישמע הדפיקה(או נכון יותר מהצלצול שעדין מהדהד באוזני)..
הגעגעועים רק מתחזקים והצמאון להרגיש אותך מתחזק ומתחזק ותחושת הבדידות היא מחלה ללא מזור.
יום הזכרון לשואה והגבורה החל בדקות אלו והשירים הכל כך עצובים מושמעים ללא הרף וכמובן שהשיר הראשון היה של עידן רייכל.(הרי אני אומרת שאתה עורך מוסיקלי).
דמעות גדולות שוטפות את עיני......השבוע הנוראי הזה ,השבוע שלפני יום הזכרון שלך ושל חבריו יוצר אצלי דריכות רבה,תחושה של מחנק בגרון לקראת היום הזכרון הראשון שלי כאחת ממשפחת השכול.(כמה נוראה להיות במשפחה הזו...לצמיתות ..).
היום כשביקרתי אותך(כפי שאני נוהגת לבוא אליך בימי ראשון..שעות שלי ושלך),הגעתי עם פרחים וארגטלים וכל הזמן חשבתי שבמקום לקנות לך פרחים לציון 9 שנות חברות בינינו,אני קונה לך פרחים לבית העלמין.למען הדיוק 18.4.98 היה המפגש המיוחד בינינו...מהרגע הראשון שראיתי את החיוך הענק שלך ידעתי שמדובר במשהו אחר.
תמיד אמרתי לך שהיה כדי לחכות 29 שנים לבחור כמוך.


יקירי שלי,היום כשבאתי לקחת את יהלי מהגן,סיפרה לי חנה הגננת, כי יהלי אמר לה שהוא מאד עצוב כי הוא מתגעגע לאבא,כמה המילה הזו חסרה לכולנו במיוחד לילדך הקטנים שכבר לא יגידו מילה קסומה זו,לא יגידו ולא יזכו להיות בחברתך הכל כך מיוחדת.
אתה אבא הכי מופלא שאני מכירה!!!
יש בנעם ויהלי המון תכונות "נתיות",מה שמעמיד ויעמיד אותם ביתרון מול האחרים.
אני גאה בילדנו ,בטוחני כי גם אתה שמתבונן עלינו מלעלה אומר שעשית עבודה מצוינת(אם כי קצרה).
אתה יקר לי כל כך ,אתה כל כך חסר לי.
נושה.
 
מילואים ראשונים בלי נתי שרון   11/4/07
היום התגייס הגדוד של נתי בפעם הראשונה אחרי המלחמה,הפעם זה יהיה בלעדי נתי ועוד שמונה הרוגים והנפגעים בגוף ובנפש.
כמה מוזר,נתי אף פעם לא החמיץ יום מילואים ובמיוחד אימונים.
תמיד אחרי אימון שהיה מוצלח,היה מספר לי באריכות על נקודות באימון.תמיד אמרתי שיותר מאשמח להיות זבוב על הקיר בשיחות של המפקדים.
והיום יש אימון ונתי שלי לא יהיה.צביטהכל כך חזקה יש בליבי..המחליף והחילים החדשים ההמלאים את מקומם של אלא שלא חזרו.כל כך מתגעגת שתכין את התיק הענק שלך ואני אשים בו כמה ממתקים שאתה אוהב.התיק שחזר אלי אחרי המלחמה..התיק שהוחזר עם כל כך הרבה דברים פרט לנתי שלי.
אפילו החזירו לי את הממתקים שטרם הספקת לאכול אותם(הם עדיין מחכים לך בארון).
דברתי עם איש מהגדוד שלך שאמר שכל כך קשה להם,אני כל כך מאמינה לו,כי מי שהיה בחברתך נשבה בקסמך הרב.
אוהבת.
נושה
 
ביקור בקבר שרון מספרת על ביקור נעם בקבר   10/4/07
היום בבוקר לקחתי את נעם בפעם הראשונה לראות את קבר של אבא :נתי.
כל הלילה חשבתי כיצד יהיה לנעם הפעם הראשונה של "ביקור" בקבר של נתי?
שאלת את נעם האם ברצונה ללכת לקבר של אבא?,כמובן שנענתי בחיוב.
נסענו שתינו באוטו..היתה מתיחות (אולי רק שלי).נעם שאלה שאלות...איזה פרח נבחר? האם כל החלקים של אבא נמצאים? כמה אני אבכה? ביקשה שלא אבכה הרבה...אמרתי לה כי בכי הוא חלק מהעצב,ואני לא יודעת כמה אבכה..ביקשה שאבכה עד בינוני.....היתה מוסיקה ברקע.....
הגענו למשתלה..נעם בחרה שתיל ועציץ...היא היתה כל כך נרגשת להביא לאבא העציץ.."כי אבא כל כך אוהב טבע ופרחים".
החננו את הרכב,ירדנו בשקט..אמרתי לה כמה שאני אוהבת אותה..נעם חיבקה והסתכלה לעיני.."בואי נכנס..אני כאן איתך".
הגענו לקבר של אבא,נעם ביקשה שאקריא לה את הכיתוב על המצבה..הראיתי לה את כל העבודות שלה שלקחתי לנתי והנחתי אותם על קברו.
שאלה שמות הפרחים שיש בקשר,ואני אמרתי:יסמין,יקינטון,רקפות,הדס ונעם אף הוסיפה כי יש את עציץ האהבה.(כן,הבאתי את פרח האהבה לאהובי).
השקנו יחד את הקבר,ניקנו אותו.
נעם הסתובבה שם כל כך טבעי (היה מוזר לראות את ילדתי הקטנה כל כך בוגרת).
ואני אמרתי:"הנה נושי הבאתי לך את נעם שלך",נעם היתה מופתעת לראות לשמוע אותי מדברת...הדמעות שטפו את עיני ונעם (בדרכה הכל כך בוגרת),הושיטה את ידיה וחיבקה אותי חזק...אני כאן אמא איתך,הוסיפה.
אח"כ הדמעות פסקו ישבנו והסתכלנו על הקבר.
נעם אמרה שהיא מרוצה שהיא בקבר(איזה משפט מוזר,אבל זוהי המציאות הנוראה של חייה).
נעם נשקה לקבר..מחזה הזוי.
כשבקשה ללכת לקחנו את הדברים שלנו,לא לפני שנישקנו וחבקנו את נושי שלנו.
הבטחתי לה שאם תהיה מעוניית לבוא שוב..היא צריכה רק לבקש.
"את יהלי מתי תקחי?",אמרתי לה כשארגיש שיהלי מספיק מבין,כמוה..
יצאנו מבית הקברות..כשנעם כבר לא אותה נעם..אלא ילדה בוגרת שעברה עוד שלב בתהליך ההאבל,כפי שאני אומרת לה שלא מתגברים, אלא חיים עם הכאב והעצבים הנוראים.
נושי יקר שלי-צר לי שאני מביאה אותה לקבר ולא למקום שמח יותר...בטח ראית והתגאית בילדה המיוחדת שלך שגדלה לאורך ובנשמתך הכל כך מיוחדת.
נעם אף הוסיפה כי כשהיה זקנה ותמות היא תפגוש אותך.
אוהבות אותך נסיך יקר שלי-נעם ושרון
 
היום לפני 9 שנים שרון   9/4/07
היום לפני 9 שנים היתה פגישתנו הראשונה.באת לאסוף אותי וגילנו שאנחנו ממש שכנים.
הכרנו באמצעות אופיר,שהיה הספר של שנינו.
מאותו ערב בלתי נשכח הפכנו לחברים הכי טובים.מצאתי חבר קרוב ...ממש נפש תאומה.
קשה כל כך לכתוב בלשון עבר עליך,נושי יקר שלי.
אני מלאת געגועים...כל בוקר מקווה לקום מחלום הבלהות ...אבל המציאות ההזויה כל כך קשה.
אין יום, דקה שמחשבותי לא עוסקות בך ,בנו.
אתה אהבת חיי האמיתית.
שלך לתמיד
נושה
 
סולם להגיע לשמים שרון בשם יהלי   7/4/07
ביום ששי האחרון יהלי מבקש שאקנה סולם גדול,סולם שיגיע אל אבא לשמים.אני רוצה לחבק את אבא שלי.
שואל יהלי אותי,נכון שאבא עמד על השביל והחילים הרעים הרגו אותו?
כן,יהלי שלי אני עונה,חילים רעים מאד הרגו אותו.
אני מאד מתגעגע אליו.
גם אני ,הוספתי.
 
שיר שבטח אהבת נטע   4/4/07
Oh brother I can't, I can't get through
I've been trying hard to reach you, cause I don't know what to do
Oh brother I can't believe it's true
I'm so scared about the future and I wanna talk to you
Oh I wanna talk to you
You can take a picture of something you see
In the future where will I be?
You can climb a ladder up to the sun
Or write a song nobody has sung
Or do something that's never been done
 
אח יקר שלי נטע   4/4/07
כל כך מתגעגעת אליך אח גדול ויקר שלי
אתה איתי כל הזמן
יש לך מקום מיוחד
אבל זה עדיין כואב כל כך כואב..
לימדת אותי כל כך הרבה ,מילים שאמרת לי מלוות אותי יום יום שעה שעה .
לכולם סיפרתי על האח הנהדר שלי רק לך לא הספקתי .
אתה בטח יודע...

מתגעגעת וכואבת

נטע
 
חג הפסח בלעדיך שרון   1/4/07
מחר ליל הסדר,נשב סביב השולחן ונשאל מה השתנה?הכל כל כך השתנה...
ריקנות בדידות והרבה עצב עוטפים אותנו מאז מותך הכל כך מיותר.איך ניתן ל"חגןג" כשאתה לא כאן?.
כבר ימים שהבטן מתהפכת על המחשבה שאתה לא תהיה איתי עם יהלי ונעם...כל כך חסר.
בכלל חול המועד היה החג המשפחתי שלנו עם הילדים,טיולים ובילויים שאתה כמובן הפקת עבורנו:ממשית שיבטה,ישנו במקומות כל כך לא רגילים ועוד עם קטנטנים.כל כך הרבה הענקת לנו באהבתך את המדינה ואותנו.
ביקרתי הבוקר בקבר שלך,טרם יצאתי לקבר "השמעת" לי את השיר של עידן רייכל,גם בחזרתי מהקבר "השמעתי" לי את הדיסק האחרון שקנית,מאז הוא מושמע אין ספור פעמים באוטו שלי.
אני יודעת שאתה איתי,כן לא עוזב אף פעם.
אני כל כך חסרה אותך.
חג חירות ראשון בלעדיך-כמה מוזר כמה עצוב.
שלך תמיד-שרון
 
החיוך מהתמונה שרון   19/3/07
יקירי שלי.מסתכלת בתמונת שלך עם ובלי הילדים והעינים לא מפסיקות לדמוע.החיוך שלך מלא אהבה ושמחה,חיוך שכבש אותי ...
והיום רק התמונות היפות נשארו וכל כך הרבה געגוע.אין רגע שאני לא חושבת עליך..הריקנות והבדידות כל כך חזקים ומתגברים.תחושת האובדן הופכת להיות בלתי נסבלת,ההחמצה הגדולה והכאב רק מתגבר.
עוד מעט יגיע חג הפסח,חג החירות והאביב,החג שבשבילנו סימן את החופש והיציאה לטבע של כך אהבנו,והפסח הזה לא נחגוג והאובדן יהיה כל כך גדול.
אהוב שלי אני אוהבת ומתגעגעת.
שלך תמיד-נושה.
 
מכל אהבות שרון   7/2/07
"מכל אהבות שיש לחלום בקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא בקשתי לי דבר מלבד לניות שלך
מלבד להיות איתך"
אוהבת לנצח-נושה
 
יום שבת נוסף בלעדיך שרון   27/1/07
חוזרים שלושתנו היום מנמל תל אביב,המקום הכי מזוהה איתך,נוש יקר שלי...כמה קשה להיות שם בלעדייך.
היום כשהיתי עם יהלי ונעם הדמעות והעצב היו כל כך חזקים.לראות את כח רוכבי האופניים ואני עדיין מחפשת אותך ביניהם,הירקון שכל כך אהבת...הית מתקשר אלי ביום ששי כשאתה רוכב על הרולר או האופניים,כל כך נפעם ונרגש..מלא חיים ושמחה...
כל בתי הקפה שהיינו מבלים יחד או עם הילדים.היום כלום שקט ודממה והשמחה כבר כל כך רחוקה.
לנעם ויהלי היה גם קשה ,הריקנות לחזור הביתה מיום שטוף שמש בלעדייך.
כל יום שעובר רק מחזק את הבדידות האיומה שנכפתה עלינו.
היית איש של החיים,אהבת אותם והם חיכו לך,עד המלחמה הנוראית שממנה יקירי לא שבת.
העינים כבר מלאות דמעות והלב פשוט שבור.
מתגעגת אלייך,נושי שלי.
שלך אובהת נושה(כל כך מתגעגת שתקרא לי כך)
 
המסע שלי שרון אזארי יהב   22/1/07
בכל יום ראשון
נוסעת אני אליך
מחבקת את האבן
מדברת ומעדכנת
מתייעצת ושואלת
(בדיוק כפי שהיתי)
ושקט ואין חיים
מתאמצת להקשיב
מנסה לפענח רמזים
הנה בדיוק נפל עלה
וכאן השמש הופיעה
ואלו רק ניחושים
ולא ממש סמניי חיים.
האובדן הוא כה רב
וכל יום נולד חסך חדש.
להתמודד עם הילדים
ולענות על הצרכים..
המסע ארוך קשה
ואת הקצה איש לא רואה.
מתגעגת כל כך.
חבר יקר שלי.
שלך תמיד-נושה
 
למשפחה הכואבת ברק רמתי   23/11/06
לק"י ב כסליו תשסז 23.11.06
נפעמתי מאד מהביוגרפיה של נתן יהב ז"ל. קשה לי לכתוב מרוב כאב!.
תנוחמו מן השמים.

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
ב18.8.2016 ערב טו באב נערוך את האזכרה במלאות עשר שנים לנפילתו של יקירנו נתי. האזכרה תתקיים בבית הקברות הצבאי בקריית שאול בתל אביב בשעה 18.00.

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
נתן יהב ז"ל מופיע/ה בעמודים:

מלחמת לבנון השניה


נתי בפראג
לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com