|
-
|
שמש כיוף
23/4/07
|
|
ביוגרפיה
|
|
|
|
פאדי יליד היישוב עספיא שבכרמל. פאדי נולד ב 12.04.85 בן רביעי למשפחה חמה ואוהבת והוסיף אור להוריו כרמלה וכמאל ולאחיו שמש לורנס וענבל .
פאדי למד בבי"ס 'יסודי ב' ' ביישובו חט"ב 'אורט' ותיכון 'אורט רונסון' .
כבר מגיל צעיר כשרונו בלט, האב ראה סימנים שהילד הקטן אוהב לזמזם ולתופף וראה לנכון לפתח ולחזק זיקה זו למוסיקה, מה שנמנע ממנו עצמו לעשות בצעירותו. האב פנה למפיק זמרים והאיש מצא כי ישנו פוטנציאל גדול ואף מיוחד. כך בגיל 7 , פאדי החל בשירה בבית הספר , בקייטנות ואף הופיע באירועים פרטיים .
עם השנים החל פאדי בליווי צמוד של האב להופיע בשמחות ובמועדונים וכל זאת בשילוב קשה עם מטלות הלימודים . פאדי ידע בהדרכת המשפחה גם ללמוד וגם "לעבוד" ולהישאר ילד .
פאדי נכנס למעגל עמוס וחילק את יומו גם לאולפני הקלטות , להופעות , לחזרות , לתוכניות טלוויזיה ורדיו ובעיקר כאשר פאדי הוציא לאור את הדיסק הראשון במספר בשם "לשיר ביחד" שיצא בגיל 9 בהפקת "האחים ראובני".
הדיסק נחל הצלחה והתנגן בתחנות הארציות וכך גם גבר הלחץ להופעות ומופעים ולהתארח בתוכניות טלוויזיה שונות כגון : אצל דן שילון, מיכל ינאי, יעל בר זוהר, דודו טופז, גבי גזית ועוד.
פאדי הופיע בהתנדבות לעמותות שונות כמו "קו לחיים" ( עמותה לילדים חולי סרטן) וליווה אותם שנים רבות , הופיע בהתנדבות בבסיסי צה"ל השונים ושימח לבבות חיילים, בבתי הסוהר, במתנסי"ם ועוד.
כאן פאדי כבר בן 11 ומשיק את הדיסק השני שנושא את השם "הופעה חיה בפני חיילי צה"ל" שזהו דיסק אשר לוקט מתוך מס' הופעות שהתקיימו בבסיסים מהצפון ועד הדרום.
פאדי הרחיב מדי יום את קהל המעריצים והאוהבים , תקליטוריו נמכרו בכמויות גדולות .
חיוכו הכובש, קולו הצלול, ביצועיו המיוחדים, אהבתו והקדשתו למקצועו בגיל כזה, עידוד ותמיכת ההורים, הבנת המצב השונה מצד המורים והנהלת בית הספר, תרמו רבות להמשכיות ולהצלחה.
שנה אחר כך מופק ומופיע על המדפים בחנויות דיסק שונה: שירה ערבית במקצבים אלקטרוניים בשיתוף להקת "נאש דידאן" – שירים ישנים של זמרים אשר ידוע שלא כל זמר יכול לבצעם.
הדיסק הוערך מאוד ונמכר גם במגזר הערבי ואז פאדי החל בהופעות בשתי השפות גם בסקטור הערבי באירועים פרטיים, ובמות מרכזיות.
הדיסק הרביעי "אין כמו המדינה", יצא בגיל 13 שבו שירים מקוריים וחידושים וביניהם שיר לדודתו "הווידה" בת ה-19 שנפטרה בתביעה בים, ביצוע עברי ראשון לשיר 'עאיישה' ועוד רבים וטובים.
שיריו של פאדי בוצעו ע"י זמרים שונים אשר כיבדו העריכו ואהבו אותו. פאדי השתתף בתחרויות כגון "כוכב עולה" "בראבו" וזכה.
בשלב זה פאדי כבר החל את בגרותו הפיסית ובכדי לשמור על מיתרי קולו, הוחלט להפחית את העומס וקצב ההופעות. והתמקדות בלימודים בחט"ב ובתיכון לבגרויות.
בפרק זמן זה פאדי המשיך להתאמן באולפן האישי בבית כתב והקליט שירים שעדיין נמצאים במגירה.
פאדי הקפיד לענות ולהתייחס לכל אחד מהמוני המעריצים/ות אשר התכתבו אתו ולקבל בברכה כל ביקור בבית הוריו.
פאדי הפך לגאווה של בני היישוב וכולם רצו בחברתו, היווה דוגמא ומופת לחבריו. אהב לשחק כדורסל ולנגן בגיטרה אקוסטית.
כאשר פאדי התגייס לצה"ל היה לדרוזי הראשון שמתקבל ללהקה הצבאית. מפקדי היחידה ציפו לבואו ושמחו בשילובו בלהקת פיקוד צפון, ואף תכננו לו מסלול מיוחד ויחיד בצה"ל – שירה בערבית ובעברית לחיילים ברחבי הפיקוד.
עתידו של פאדי כבר היה מובטח סלול וזוהר אך ביום בהיר,בשבת,יום האהבה, 14/02/04 זה קרה. דום לב ללא שום ידיעה על בעיה בריאותית. דו"ח הפתולוג לא חד משמעי.
המסע המשונה שלא נגמר.
מילה מהמשפחה
ענבל
פאדי, שם דבר, התגעגעתי לקרוא לך בשמך, לשאול אותך לשלומך, לבקש את עזרתך, להדריך אותך, לייעץ לך, להקשיב לסיפורים שלך, לצחוק מהבדיחות שלך, לחגוג לך לחגוג אתך, חסרים לי הטלפונים שמבקשים את פאדי, שחברים באים ועולים לחדר של פאדי, רוצים לצאת עם פאדי, נוסעים לטייל עם פאדי, התגעגעתי לכסות אותך בלילה להעיר אותך בבוקר, אימא הכינה את ארוחת הבוקר שאהבת, זה לפאדי וזה לנו הייתה אומרת, אבא מתבדח משחק ומתגרה בבן הקטן והמתוק שלו.
לורנס
הילד הקטן של כולנו היית, כולנו חיתלנו, טיפלנו, לקחנו, עודדנו, יעצנו, חיזקנו, אהבנו והקשבנו. פאדי במרכז. עיסוק חדש מהנה ומאתגר נוסף למשפחה ב 12.4.1985 .
במשך כל השנים אור שמחה גאווה ואהבה הערמת עלינו מבלי שנרגיש.
הצגה עצמית שלנו היתה בתוספת שמך: אני אח של פאדי, אבא של פאדי, אמא של פאדי.
לא כאחד הילדים היית, לא כעוד נער התבגרת.
שמש
כל היישוב, כל העדה, הזכירו את שמך, שמעו את שירתך, נהנו מנגינתך, חייכו בראותך, גם אלה שלא הכירוך אישית, תמונותיך נתלו בכל רחבי הארץ, שיריך הושמעו מעל כל במה, חבריך למקצוע עודדו, מראיינים התעניינו, קהל רקד לצליל קולך ואנחנו תמכנו.
לדבר עליך ואליך זה אותו הדבר בשני המקרים זוהי שפת אהבה, בעבר הייתי על במות בכדי להזמינך לעלות ולשמח לבבות אנשים כיום אני על במה רק מספר על כך.
ענבל
אין סוף לסיפורים עליך ועל מעשיותך, על החיוך המיוחד, על המבט החודר, על הקול הרך והמרנין, נער יפה תואר, גבה קומה, חביב על כולם, חכם מגילך, חרוץ, מוכשר בגיוון, אהוב וגאה. את כל מבוקשך קיבלת, את כל רצונותייך הגשמת, אהבת לצחוק, אהבת להתלבש הכי מיוחד, מכוניות, טרקטורון, מוסיקה, כדורסל, חיית חיים יפים. ואנחנו עשינו כל שביכולתנו לשמור לשמר ולהוסיף.
לורנס
לא נשכח אותך לעולם ועד, אנו כמשפחתך שתמיד ראינו את עשייתך כמיוחדת וצפינו את עתידך, שמחנו בחברתך, אהבנו לראות אותך גדל פורח וזוהר, הנסיך הקטן של כולנו.
מאז 14/2/04 הנר ליד תמונתך לא כבה, הוורד האדום ממשיך לפרוח, ממשיכים לבקר אותך במשכנך החדש. מבטיחים להמשיך את דרכך ולתרום לנזקקים, לעזור איפה וכמה שניתן לחבריך למקצוע, לשמור על קשר עם כל אוהביך, ולהנציח את שמך פאדי היהלום שבכתר.
שמש
אנו כבנים לעדה הדרוזית, מאמינים כי נשמתך עברה לוולד חדש ומקווים כי גם שם הנך המלך של המשפחה החדשה.
מהיום לא נבכה עוד את עזיבתך, נחייך בכל פעם שנזכיר את שמך, נתגאה בכל פעם שנספר על פועלך, נשיר את שירך, נראה עולם יחד אתך, נתלבש גם בשמך, נצחק גם בשבילך, נאהב למענך.
כי בכל ערוגות גופינו קיים הנך .
|
|
|
|
|