Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
אלעד כהן
אלעד כהן ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
18.12.17
 
 -  אריאל   8/5/11
זכרונות שכתבתי לזכרו
זיכרונות מהחפ"ק... - אריאל טיימנס - פלוגת הנצח - מרץ 03

זה התחיל כמו עוד שבוע בנאלי בקו. כבר חודש שאנחנו בציר פילדלפי במשימות בט"ש על גבי נגמ"חונים . התרגלנו, ירי מפעם לפעם וניסיונות הסתננות, לא משהו מיוחד.
אך באותו בוקר יום שלישי הכל השתנה. חובב מ"מ 3 העיר אותי בשעה 6:45 בלחץ, "קום קום אתה צריך לנסוע", והוא הסביר במהירות : "בלילה הייתה פעילות של גדס"ר גבעתי לפיצוץ מחרטות ליצור קאסמים בשכונת שייח זייתון (בצפון הרצועה)" בדרך החוצה נגמ"ש של הח"ן עמוס בחומרי נפץ חטף RPG והתפוצץ, ששה לוחמים נהרגו וחלקי גופותיהם התפזרו ברדיוס עצום, זה קרה לפני חצי שעה, אתה נוסע עם החפ"ק על גבי נגמ"חון לעזור בחילוץ! ב- 8:00 הכלי מזווד ואתם כבר על הספארי אין לך הרבה זמן, קדימה, אה, ואל תשכח תפילין הוא הוסיף , לך תדע כמה זמן תישארו שם...
אני קם במהירות ( קולט סוף סוף למה אני ישן בכוננות), הנגמ"חון כבר במשטח, מעמיסים אוכל, בודקים כוננות ותחמושת, בדיקת קשר והכל מוכן. כולם בפנים חתומות, מבינים שכל רגע חשוב. הנגמ"חון על המוביל בדרך לתדלוק, אני מנצל כמה רגעים לתפילת שחרית חפוזה, עוד לפני שהסברתי לחברה מה קורה אנחנו כבר על הספארי בדרך צפונה. תפילת הדרך מקבלת לפתע משמעות חדשה: " ותוליכנו לשלום... ותצילנו מכף כל אויב ואורב...ותחזירנו לביתנו בשלום..." אני מתפלל בקול ושאר החברה שמים יד על הראש ועונים אמן בעצימת עיניים.
הגענו למחסום קרני, שטח עמוס בחיילים וכלים משוריינים, נגמ"חונים, טנקים, דחפורים... אנחנו מצטוותים על הנגמ"חון שלנו, מכייל תדרים, מעמיסים ציוד אחרון ונכנסים לתדריך. " אנחנו נכנסים פנימה, תפקידנו הוא לפתוח את כל הצד הצפוני של האזור ולאבטחו כדי לאפשר לכוחות הסריקה לעבור מבית לבית ולחפש חלקים..." הוראות פתיחה באש, מבט על התצ"א ואנחנו מוכנים. רגע לפני שנכנסים לכלים המ"פ תופס את כולנו, " זו אולי הפעילות החשובה ביותר שתעשו במהלך השירות", רגע של דממה והוא ממשיך " אנחנו נכנסים על מנת שללוחמים הללו יהיה קבר בישראל, שלמשפחות יהיה לאן לבוא, איפה לבכות, אין דבר יותר חשוב מכך!!! אנחנו נעשה הכל כדי להחזירם!"
הצוות שלנו כולל שני דחפורים, טנק ואנחנו בנגמ"חון, כולנו מרכינים ראש כל אחד למחשבותיו והרהוריו אך אין זמן, "4 דקות כולם על הכלים מוכנים לתזוזה!" סידורים אחרונים, שירותים, ובלב כבד גם טלפון להורים- עדיף שידעו איפה אני באמת... זהו! 4 שעות ואנחנו כבר בדרך פנימה, מעולם לא פעלנו במהירות כזו, המחשבות רצות בראש ולא מספיקים לעכל מה באמת קורה כאן. אנחנו חולפים על- פני עשרות כלים שמאבטחים את ציר הכניסה, שקט, כולם על המא"גים עם אצבע על ההדק והעיניים תרות, מבקשות להקדים כל צרה שלא תבוא. לפתע נעצרנו, מצאתי את עצמי בצומת שבו עמד הנגמ"ש, בתים מפויחים, ברז מים מפוצץ ודוכן אבטיחים הפוך מסבירים במעט את הגהנום שהתרחש כאן כמה שעות קודם. מהנגמ"ש אני מזהה גלגל הֵנֵע בודד וזחל מפויח זה כל מה שנשאר... לא צפיתי לזה, המראה היה מזעזע... עוד לא הספקתי לעכל שזה קרה, כאן! וכבר נשמעו פקודות תזוזה בקשר. אנחנו פותחים ציר חדש לכיוון צפון. גופת מחבל שרועה בצידי הדרך ( גם כשנצא היא עדיין תהיה שם), התחילו היריות. הצומת ממלוכד ואנחנו עוקפים משמאלו מלווים את הדחפורים בירי התרעתי למקומות חשודים. ריח כבד של אבק שריפה והרס טוטאלי מסביב, אנחנו מתמקמים בעמדות והדחפורים ממשיכים בניקוי השטח.
"בום"!!! חטפנו נ.ט., זה הראשון בעקבותיו יגיעו עוד למעלה משלושים. האדרנלין פורץ כולם קופצים על המא"גים ומשיבים אש. אין כיוון ברור אך חייבים להגיב. הצלפים מזהים פגיעות והלחימה כל הזמן נמשכת. עוד פיצוץ נשמע, מנסים להבין מה קורה, בקשר שומעים שהטנק זיהה חוליה שמניחה מטען וביצע לעברה ירי פגז, 2 הרוגים. וכך ממשיכים עד רדת החשכה.כשירדה השמש הכל עמד מלכת. הדחפורים המתינו בצד, נחים אחרי יום מאומץ, אצלנו המ"פ והקשר השני חוטפים תנומה בבטן הנגמ"חון, ורק אני והחובש מתצפתים דרך האמרלי"ם. חושך, השקט מסביב נותן מקום לרעש ולסערה בפנים להתפרץ. חוויות היום צפות ועולות ופתאום צריך להתמודד! עם מות לוחמים, עם מראות מזוויעים, עם ירי ולחימה בלתי פוסקת, עם החששות, עם הידיעה שטיל אחד כבר הצליח לחדור היום ושאני נמצא באותו המצב... עם הידיעה שאמא בבית ושגם היא כמוני רחוקה כל כך מלישון... עם ההודעות בפלאפון מחברים מודאגים שמרימים צלצול ואי אפשר לענות להם ועם ההרגשה שחודרת להכרה לאחר שנה וחודשיים בצבא- שזה לא משחק! שאנשים באמת נהרגים! ש- 6 משפחות איבדו היום את בניהם. שטיל באמת פוגע, ושכדור באמת קוצר חיים. והכל מקבל משמעות חדשה: הצבא, החיים, המשפחה, מסירות הנפש ההקרבה, ערך הרעות. והכל צף, והכל טורד את המחשבות, ואת הכל אי אפשר יותר להדחיק.
בבוקר אני מנסה להתפלל, מניח תפילין על השכפ"ץ הקרמי והמילים יוצאות והמחשבות נודדות " מודים אנחנו לך..."?! והמשפחות? גם הם מודות עכשיו?! ואם זה יקרה לי ח"ו גם אז יודו? והעולם כמנהגו?! וה"סרט" חוזר על עצמו- ירי מטענים וצלפים ודיווחים על חלקים שנמצאו. מנסים להישאר שפויים בתוך ים המוות הזה.
לקראת ערב אני מתקשר להורים. הכל בסדר! אני עדיין בפנים, בעזרת השם היום בלילה זה יסתיים ונצא, מרחוק אני שומע את הדאגה ואני יודע שהשיחה הזאת לא מרגיעה אותם ושגם הלילה הם לא יצליחו להירדם... ואני מנתק כי נגמרת הסוללה...
את הדיווחים שמעתי מההורים, לא העיזו לספר לנו בקשר. אותו סיפור, עוד נגמ"ש שהתפוצץ, עוד שישה לוחמים שנהרגו, ועוד חלקים שצריך לחפש בין החולות, אך הפעם זה נגמ"ש שלנו! של הפלוגה שלי! אני שומע ולא מאמין , הכל חוזר על עצמו באותו תסריט בדיוק. אך הפעם אני מכיר את השמות , חברים שלי היו בפנים! וכבר אין כוח להתמודד וגם התפרקות על המא"גים לא עוזרת להתפרקות הנפש ואני לא מבין. איך? ולמה זה קורה?
ואנחנו תקועים עדיין בזייתון כל כך רחוקים אבל כל כך קרובים ורוצים לברוח אבל צריך לסיים...

בדרך חזרה מההלוויה. יום שישי בצהריים חוזרים לרפיח. בכינו, כאבנו, ונפגשנו עם המוות בגיל כל כך צעיר וכל כך לא מוכנים. שורה חדשה של אדמה טרייה וזרים זרים פזורים, מסתירים את האדמה שהתרטבה מהדמעות. ברדיו מדברים על מוות לחינם ועל טעויות שנעשות, עוד לא מצאו את כל הלוחמים והם כבר חוגגים על הדם.
והכל צף והכל עולה מחדש וסוף סוף יש קצת זמן לעכל. ואני, שהייתי שם, שיודע מה באמת עשינו שם שמבין כמה זה באמת נצרך, כואב את האבדה, כואב את חוסר ההבנה והרגישות. אני יצאתי משם, בחיים, עם כמה שריטות וחבלות אבל בחיים. ודבר אחד אני יודע שבמותם הם באמת ציוו לנו את החיים, שהם לא נפלו לחינם, שהיום אני יותר חכם ויותר מעריך, שהיום אני יותר רגיש ויותר מעמיק. תופס כמה אפסיים החיים וכמה אנו זמניים, אך מה רב כוחנו לפעול למען חברים, למען לוחמים ולמען אנשים שעדיין לא מבינים...

לזכרו של סמל אלעד כהן הי"ד,
כ"א באייר ה'תשס"ד.
פלוגת הנצח שקד מרץ 03.

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
אזכרה במלאת 9 שנים לנפלו.....תתקיים בכ''א אייר- 1.5.2013 בשעה 17...בהר הרצל .

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
אלעד כהן ז"ל מופיע/ה בעמודים:

אסון הנגמשים השניגבעתיגמנסיה העברית הרצליה


לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com