|
- 2006
|
עופרה בן שאנן
13/2/07
|
|
מלאך בחייו ובמותו
|
|
|
|
דודו עמר
נולד ב 01.11.81 ד' בחשוון תשמ"ב
נהרג ב 13.08.06 י"ט באב תשס"ו
גדל בקריית שמונה,
נהרג מפגיעת טיל בתוך כלי הדי- ניין (D-9) בקנטרה שבלבנון ערב לפני הפסקת האש, עת היה בדרכו למשימת פתיחת ציר לכוחות שיעדם היה כיבוש הסלוקי. דודו היה לוחם בהנדסה קרבית
דודו גדל וחי בצפון ונהרג למען הגנה על ביתו,
בעת שירותו הצבאי ובמשימות שונות בשטחים, טול- כרם רמאלה ועוד....
היו מבקשים ממנו חבריו ליחידה לגלות יותר אחריות ולדאוג לבטחונו, דודו תמיד ענה "אל תדאגו לי, אין סיכוי שאמות באדמת השטחים הארורה, אלא בלבנון בהגנה על ביתי" התנבא ולא ידע....
כשהתחילה המלחמה ועדיין לא קראו לו , היה חסר סבלנות,איך התחילו את המלחמה בלעדיו ???
דודו היה מפעיל צמ"ה ברמה מעולה, וכל קצין ומנהל עבודה רצה להיות שותף שלו בכלי. הוא היה חבר טוב ומסור, מתחבר בקלות ,אהב לצחוק אהב את החיים , חי ללא פחד, לפני כל משימה שנתבקש לבצע היה מעשן סיגריה בנחת אפילו במלחמה באמצע שום מקום במהלך ירי וקרבות. ואז היה ניגש למלאכה בשיא הרצינות ,פורץ דרך ומקים מגננות ,לא מתעייף ולא מפסיק עד אשר בוצעה המשימה במלואה ואף יותר.
מפקדיו תמיד ספרו שדודו וכלי ה D-9 אחד הם,כמו כלים שלובים,ואני תמיד תהיתי איך לדודו שהיה עדין ורזה יש שליטה מושלמת כל כך על כלי ענק ומאיים. אירוני הדבר שדודו נהרג בתוך הכלי בו הרגיש הכי בטוח, תמיד היה אומר לי "אמא אל תדאגי לי , הכלי ממוגן וענק וכולו פלדה, שום נשק לא יכול לו. (על טילים הוא לא חלם).
אני מספרת עליו בלשון עבר,אבל בתוכי הוא חי יותר מתמיד,הוא נמצא כל היום וכל הלילה ופועם בתוכי כמו דפיקות לב,הוא נמצא וקיים בכל הוייתי,לעולם לא אוותר עליו....
דודו היה בן וחבר,איש סודי,ידע את נבכי נפשי,לא הייתי צריכה לומר לו דבר, מבט אחד בעיני והוא ידע את אשר אני מרגישה וחושבת.
היה לו כישרון להתבונן באנשים ולראות דברים החבויים מתחת לפני השטח,
היה רגיש להפליא,חכם,מבריק.
רוב הזמן נהג בעליצות כאילו אין מחר,שידר תחושת קלילות לכל חבריו ומכריו. אבל אני אחיו והחברים הקרובים ידעו כי מתחת לחזות הקלילה גומות החן המדהימות והחיוך התמידי שהיה מרוח על פניו, מסתתר בחור שקול ורציני,המבין את קשיי החיים, מתחשב, חבר שאפשר לסמוך עליו.
דודו היה ילד רוחני, פעמים רבות אמרתי לו כי הוא נמצא בספירות אחרות,לא בעולמנו הגשמי.
היה צנוע, לא ביקש לעצמו כמעט כלום,בגדים רכוש וכסף לא דיברו אליו,
למרות שהכסף לא היה מצוי כמעט בכיסו,תמיד הציע את עזרתו ונתן גם אם היה זה כספו האחרון. .
למתבונן מבחוץ נראה ילד זרוק הלבוש בפשטות,כאילו לבש מה שמצא בארון,
לא כך היה דודו, היה הופך את כל הארון ומודד כל בגד אפשרי, ושואל לדעתנו "איך זה ?" לא משנה מה היתה דעתנו ,לבסוף תמיד הקפיד ללבוש רק חולצות הדוקות חלקות וג'נס שכל כך אהב,לא משנה שהחולצות היו כבר דהויות ולא ראויות,
אחרי כל גילוח יומי היה מבקש ממני להניח את פני על פניו לבדוק שהגילוח יצא חלק וכמובן להריח את הבושם ...
דודו שאל לדעתי ודעת אחיו בכל נושא ובכל עת שהיה עליו לקבל החלטות, תמיד ! אבל תמיד פעל לבסוף כפי שחשב וראה לנכון...
בשנות התיכון למד דודו בנהלל,שם ספג ריחות כפר,עבודה ברפת,ועבודת אדמה,תמיד הגדיר את התקופה ההיא כתקופה היפה והמעצבת בחייו.
לדודו היו חברים רבים מאוד מכל המינים וכל הסוגים תמיד אמר שמכל אחד מהם הוא מקבל משהו אחר התורם לחברות.
בשבעה באו חברים רבים וכל אחד אמר כי דודו היה החבר הכי טוב שלו, הדברים נאמרו לא מפני שהוא נהרג,אלא כי כך היה דודו,לכל חבר נתן תחושה שהוא החבר הכי טוב שלו. שמר על קשר עם כולם ,היה מבקרם בכל עת.
מעולם לא הבנתי כמה אנרגיה אפשר להשקיע בחברים.....
דודו היה ילד של טבע ופשטות אהב נופי הצפון, הכיר כל פינה כל שמורת טבע.
הירדן זרם בעורקיו. היה לוקח אותנו לטיולים בעיקר באביב לראות את זרימת המפלים ופריחת האביב המדהימה.
תמיד חלם על הטיול הגדול לפני הלימודים, היה אומר לי " הנעורים קצרים וחולפים, יש לנצלם, תמיד אוכל ללמוד ולהתמסד"
אהב את החיים ולא שבע....
חייו נקטעו בשבריר שניה, בן 25 היה בנופלו
עופרה בן שאנן
אמא של דודו
|
| |
|
- 2006
|
עופרה בן שאנן
13/2/07
|
|
געגועים
|
|
|
|
1. דודו איש מלא חן,רוך,עדינות.אהבת האדם והטבע....לוחם קשוח ללא חת.
דודו איש מלא חן רוך עדינות,אהבת האדם והמשפחה,דואג בכל רמ"ח אבריו למשפחתו....לוחם קשוח לוחם ללא חת מתנדב לכל משימה ,ולו הקשה ביותר.אזכור אותך לנצח.אהבתי אותך על מה שהיית.תהי תנוח בשלום על משכבך איש יקר,היה אך טבעי שתיפול למען המולדת ..יוסי דהן.
--------------------------------------------------------------------------------
2. עופרה בן שאנן אמו של דודו עמר ז"ל
דודו ילד יקר יפה ואהוב שלי
אהבת האדם באשר הוא אדם, הסבלנות והסובלנות שהפגנת, הם המורשת שהנחלת לנו.אהבת הארץ נופי הצפון ונחל הירדן זרמו בעורקיך.ילד מצחיק שאהב את החיים בעל עיניים זוהרות וחיוך כובש.גילית אומץ וטוב לב כאחד בכל ימי הלחימה,דאגת לחברייך ולחיילים סביבך.כולם היו חבריך.
אהבתי וגעגועיי לא ניתנים לתיאור נפער חור עמוק בליבי עת לכתך ממני
א מ א ש ל ך
|
| |
|
-
|
מתת
24/4/07
|
|
אתה לא גר בבית יותר..
|
|
|
|
דודו אחי היקר לי מכל..השיר הזה נכתב למענך
אתה לא גר בבית יותר..
אתה אחי, אחי הבכור
אני עדיין לא מוכנה לומר
אפילו בלב
היית
אתה עדיין איתי
אחים אנחנו ואתה גר בבית
שהוא לא הבית שלי
ואמא כבר לא מגדלת אותך
שאלתי את עצמי
אם הכוכבים שלי הם גם הכוכבים שלך
וכשכוכב נופל
האם גם אתה מבקש משאלה
ואם בכל זאת תחפוץ נפשך בדבר
אתפלל
שתבקש ממנו
לשוב
דודו
הרבה זמן לא אמרתי את השם שלך בקול
אפילו עכשיו קשה לי,אני לא מעזה
אני לא אמיצה כמו שחשבתי
ואתה יקירי
לא גר בבית יותר
בבית שלי
|
| |
|
2007 - 2007
|
אופיר דמרי
21/6/07
|
|
שיר לדודו-רוחות מלחמה
|
|
|
|
רוח מלחמה נושבת מהדהדת בהרים
כמו רעם ביום חם מתעורר מהפחדים
"אחזור מהר" אני אומר ומארגן לי שני תיקים
מזמזם לי שיר בדרך ניזכר בחברים
לקחתי קצת מקצת מעט אוכל ודפים
שלא אהיה כבד... לזרז את הצעדים
אולי אוכל לכתוב לאמא "הכל בסדר כאן בפנים"
הבטחתי שאהיה בסדר "אני חזק
ואם יפלו אז לא אני...החלשים"!
אדמת הפודרה מתעופפת האווירה קצת מלחיצה
מחייך כי הכל מזכיר קצת כמו סרט מלחמה
הרגע מגיע ורואים מבטים שהחבר'ה לחוצים
אז מחייכים ומנסים לעודד מעט את החושים
אנחנו נכנסים אמא, מתנגשים כמו גל על הסלעים
עם טיפת האמונה שטמונה לנו בלב מקווים
כי בשביל כמה שבועות בשטח צריך לקחת הרבה אויר
"הפסקת אש" מודיע קצין אחד באנחה גדולה
עכשיו אפשר לנוח אמא מקווה שתצליח מעט להירגע
רוחץ את פניי מנער את החול מהמדים
כאן כל החבר'ה כבר אורזים משחזרים ת'צעדים
אני הבטחתי שאחזור הבטחתי לך... לחברים
אני נבחרתי להישאר כאן אמא
לשמור על כולכם כשאתם ישנים.
תמונה אני סוחב שמזכירה לי את הכל
לא מהסס ולא פוחד רק ניזהר שלא ליפול
הבטחתי זה נכון "אחזור מהר אני אומר"
נורא כעסתי על עצמי כי נאלצתי לוותר.
כתב: אופיר
|
|
|
|
|