|
-
|
הילה
21/2/07
|
|
שחר
|
|
|
|
בן בכור להדסה ומשה. נולד ביום כ"ט באדר א' תשל"ו (1.3.1976) בחולון, אח להילה, ברק וליאור. שחר נולד בבית חולים "אסף הרופא" לאחר המתנה של חמש שנים, כיוון שהוריו התקשו להביאו לעולם. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "משה שרת" בחולון, והמשיך בבית-הספר היסודי "צופה שרון" באלפי מנשה, לשם העתיקה משפחתו את מגוריה. שחר הצטיין בלימודיו והיה מקובל ואהוב על הכל. כשהיה שחר בן שתים עשרה נפטרה אמו הדסה, ומאותו יום, הודות לבגרותו וסבלנותו, הפך ליד ימינו של אביו משה בכל הכרוך בארגון וניהול הבית, ולחברו הקרוב. שחר למד בחטיבת הביניים "חצ"ב" באלפי מנשה, והמשיך בבית-הספר התיכון "גלילי" בכפר סבא, במגמה הריאלית-ביולוגית. גם בלימודיו התיכוניים הפגין שחר יכולת לימודית גבוהה והפגין את נכונותו לעזור בכל עת ולכל דורש. כנער, היה שחר פעיל בתנועת "הצופים" ופעיל ספורטיבי בקבוצת הכדורסל לנוער של אלפי מנשה. אביו, שעמו היו לשחר יחסים חמים וקרובים, סיפר, ששחר היה חובב טיולים וטבע מושבע, שאהב לטייל בנופי הארץ ולתור כל פינה בה. שחר היה בקיא בשמותיהם ובתכונותיהם של צמחי התבלין והמרפא שאפיינו את האיזורים השונים בהם ביקר, והדביק באהבתו זו את בני משפחתו וחבריו. שחר התעניין בספרות ובמיוחד בנושאים של גלגול נשמות. הוא אהב לצייר, לגלוש ממצוקים ולצלול בחופי ארצנו, ובחופי ארצות אחרות.
בשלהי נובמבר 1994 התגייס שחר לצה"ל והתקבל לקורס גיבוש בשייטת, אך מסיבות בריאותיות נאלץ לעזוב את הקורס ולעבור לחטיבת "גולני" שם היה למש"ק מודיעין ובכך "סגר מעגל" עם אביו משה, שאף הוא השתייך לאותה חטיבה. גם במהלך שירותו הצבאי לא ויתר שחר על אהבתו הגדולה לצלילה וניצל כל חופשה שקיבל למטרה זו. בשבוע האחרון לחייו הגשים שחר חלום ילדות ישן, כשרכש לעצמו חליפת צלילה משוכללת שלא זכה לנצל.
בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו וביניהם שחר יעקב. שחר הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבאלפי מנשה. הוא הועלה לדרגת סמ"ר לאחר מותו. בן עשרים ואחת היה שחר בנופלו. הותיר אחריו אב, אחות ושני אחים.
במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "שחר פעל בתפקיד הדורש חשיבה, הבנה, יצירתיות, בגרות, אחריות והתמדה. כל אלה היו לו והרבה יותר. שחר, בהיעדרו של מפקדו הישיר, מילא את מקומו והמשיך להפעיל את מחלקת המודיעין כאילו דבר לא השתנה. בדרכו השקטה והשליווה, התמודד עם בעיות קשות ובלתי צפויות לבד, מבלי להטריד את מפקדיו. חסרונו של שחר מורגש וקשה לכולנו. הגעגוע לאדם נפלא כמוהו - גדול."
המשפחה הנציחה את זכרו ברכישת ספרייה תורנית לבית הכנסת "כוכב השלום" באלפי מנשה. במצפה באלפי מנשה המשקיף לשפלה, הונצח זכרם של שחר ושגיא ברקוביץ שנפלו באסון המסוקים. המקום, הזרוע צמחי תבלין טבעיים, נבחר משום ששחר נהג לבלות בו בחופשותיו ומשם ראה את העולם. ב-24.7.1998 נערך בחוף אלמוג באילת, שם למד שחר צלילה, טקס הנצחה בשם "אתך ובשבילך", בהשתתפות צוללנים, מדריכי צלילה וחברים. הטקס נערך בעומק שמונה מטרים מתחת לפני הים ובו נשאו החברים שלט ותמונה של שחר. בבסיס בו שירת, הוצבה לזכרו אבן הנצחה, בפינה בה נהג לטפח צמחי תבלין ונענע. בית-הספר התיכון "גלילי" בכפר סבא, שאיבד באסון המסוקים שלושה מבוגריו - סמ"ר שחר יעקב קיסוס, סגן שגיא ברקוביץ וסגן ניר מרדכי שרייבמן - הקים אנדרטה הקרויה "כיתה בטבע" לזכר בוגרי בית-הספר שנפלו על שמירת גבולות המדינה.
|
| |
|
-
|
הילה
21/2/07
|
|
5 שנים מאבא
|
|
|
|
שחר קיסוס ז"ל
שוב אני כותב לך, בני.שוב אנחנו כאן, בבית העלמין, בתאריך שנקבע במרומים.לאחד אותנו רצית, אלוהים. דע לך שהצלחת עם כאב, ואם זאת רצית אין ספק שקלעת נכון.עברו חמש שנים והכאב לא נחלש. ההפך הוא הנכון. מיום ליום עם הגעגועים שלא מרפים, זה בא עם כאב וכך משתגעים.לך, שחר בני, אני יכול רק לומר שפה השארת הרבה חברים וקרובים מיותמים, ואיתם הרבה סיפורים שלהם אין סוף והם לא נגמרים. וכמו כל שנה, בתאריך שהפך ליום מפגש, אנו מתאספים, הרחוק והקרוב, להיות איתך. רציתי שתדע שחלו שינויים בבית, ביישוב, ואפילו במדינה שכל כך קשה לחיות בה. שלום לא בא, ואחיך, שכל כך דאגת לו, כבר חייל, ואתה, שחר, היית גאה בבחירה שלו.אחותך, שאותה שיתפת בכל סודותיך, מנסה את מזלה באילת, זו העיר שכה אהבת.אחיך הקטן, שחס וחלילה לא נשכח, ילד חכם שלא נופל ממך בלימודים. לבטח אתה משקיף מלמעלה וצופה על היישוב המקסים שלנו. כן, מאז לכתך הוא גדל, נוספו עוד שכונות יפות, והחשוב מכל המצפה שכה אהבת ללכת אליו עם חבריך ממשיך למשוך את הצעירים.אתה יודע, שחר, אפילו לחלום עליך אני לא יכול ויש לי הרגשה ש גם על זה הוא שולט ממרומים. אבל יום יום אני חושב לי, ויותר מזה מדמיין, איך היית נראה היום ואולי איזו קריירה מצליחה, הרי היו לך הרבה תוכניות ורעיונות ואותם לא הספקת להשלים. מפעם לפעם, בשיחה עם החבר'ה, נשלח משפט, "שמע, הוא היה רציני לאללה, הוא עוד היה מביא לנו כבוד". כן, בני יקירי, מלאך שלנו, אין ספק שכבוד הבאת לנו. ובמותך נשארו לנו רק הזיכרונות.אני בטוח שבשמים אתה מלאך יקר, כי בחייך לא ידעת לסרב ורק לעשות טוב לאחרים תמיד רצית.שחר, בן יקר, כשאנחנו מבקשים מכם לשמור על העולם ילד, יש לי בקשה קטנה: כמו ששמרתם על המדינה בחייכם, תשמרו על חיילינו היקרים מלמעלה, כי פה למטה הם עוד נלחמים על השלום שכה רצינו בשבילכם.ובינתיים, בן יקר, להתראות עד המכתב הבא. שלך באהבה, אבא***חורף סתיו אביבעוד עונה חלפהשנה ועוד שנהועברו כבר חמישה.חמש שנים בלי שחרור,חמש שנים בלי סימן,חמש שנים בלי חגים,חמש שנים שהלכוולא ישובו לעד.חברים נסעו לחו"ל,סיימו את הלימודים,חלקם כבר התחתנו,והביאו ילדים, רק אנחנו כאן מחכיםוממת ינים.עוד שנה תחלוף,ואיתה הגעגועים.***על האבן הקרה דמעה זלגה ליוהלב הפסיק לרגע פעימהמסתכל אני בשם שכל כך אהבתיוקשה לי להשלים עם מותךוהדמעה מצאה לה נתיבאל שמך, שחר בנימפלסת לה דרך בחריצי האבןאל לבך הקר בתוך האדמהכל כך רציתי לחמם את לבךגופי נקרע, מסתכל בשמיםואולי סימן, נשמה או מלאךוהשמים יפים וכחוליםואין סימן לחייםאם שומע אתה אותי בןרואה את הסבל שפה מסתובבחבק את אמא שנמצאת לידךספר שטוב היה לנו כאןואם אי פעם ניפגשאני מבטיח לא להיפרד.אבא, משה קיסוססמ"ר שחר קיסוס ז"ל מאלפי מנשה היה בן 21 במותו
|
| |
|
-
|
הילה
21/2/07
|
|
איך הגורל לקח לנו את שחר
|
|
|
|
מתוך אתר היחידות הישראליות
איך הגורל לקח לנו את שחר
אבל אז קרה אסון, לפני חמש שנים בדיוק. שגב עצמו היה אמור להיות על טיסת המוות למוצב דלעת, כששני מסוקי היסעור התנגשו מעל שאר-ישוב. ברגע האחרון הופיע חברו הטוב, מש"ק המודיעין שחר קיסוס, עם תיק ארוז, ביקש לעלות על המסוק במחניים במקומו. שגב נשאר מאחור. "היינו כבר חזרה בבסיס, כשפתאום נשמעה אזעקה, הקפצה", הוא מספר, "רצנו לקמ"נייה, התיישבנו וחיכינו. הדיווח הראשוני כבר קבע ששני מסוקים התפוצצו סמוך לגבול. לקח זמן עד שמישהו מאתנו קלט פתאום, וצעק ששחר על אחד המסוקים האלה. המפקד שלי קפץ מיד לג'יפ ונסע לכיוון. ניסיתי לעלות אתו, אבל הוא דחף אותי במכה חזקה למטה וצעק 'זה לא בשבילך לראות דברים כאלה'. לפנות בוקר המפקד שלנו חזר, סיפר שמצא את התיק של שחר, אמר שהוא כנראה מת. בבוקר הגעתי לבית-ההלוויות בתל-אביב, הסתובבתי בין גופות הרוגי האסון לזהות את שחר. אני זוכר את העיניים החלולות שלו. הוא היה חבר צמוד-צמוד, איש כל-כך טוב, ואמא שלו נפטרה כשהוא היה קטן, ורק שבוע לפני האסון הוא כתב לראש המועצה האזורית שלו שצריך להקים חלקת קבר צבאית ביישוב. שחר היה הראשון שנקבר בחלקה הזו".
|
| |
|
-
|
הילה
21/2/07
|
|
אתרי הנצחה וכתבות
|
|
|
|
אתרים נוספים וכתבות :
http://www.memorial-pages.com/m.asp?i=278
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=514823
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1779434&whichpage=1
|
| |
|
-
|
הילה
18/4/10
|
|
שחר שלא נשכח לעולם
|
|
|
|
אני הילה, אחות של ליאור ,ברק ושחר
רוצה לספר קצת על אח שלי,שלנו:
שחר שנפל בעת מילוי תפקידו, באסון המסוקים.
שחר היה צריך להיות היום בן 33 וחודש.....סביר להניח אבא לילד או אפילו כמה ובעל נהדר,
אולי מדריך צלילה או בעל מועדון, אולי אייל פלד הבא,
כל דבר שהיה מגלה לו מימד נוסף בעולם ובחיים האלה.
שחר הוא האיש המצחיק, שתמיד גרם לנו לחייך ולרגע לא לשכוח שכל יום הוא יום נפלא לחלום ולהגשים בו את כל מה שחלמנו יום לפני,
מחמם את הלב ותמיד דאג לשמור שהטמפרטורה לא תרד, תמיד במקום הנכון בזמן הנכון וכשהוא לא יכל להיות שם הוא היה דואג לעשות זאת דרך ה"אדום", ואם צריך אפילו בשיטת המכתב בבקבוק:-)
נכון שהוא נשמע המושלם באדם....אבל תרשו לי לאמר ששחר באמת הוא כזה.
אפילו כאשר הוא מגיע בחלומות ,עם ריח רענן, מיוחד שלו אני מצליחה להאחז לפעמים במעט ולהשאיר לי לבוקר שאחרי, גם שם הוא נותן עוד רגע של תקוה ואהבה.
אי אפשר לתאר את שחר, לא במילים לפחות, ולא נוכל לספר, לו על גבי דף זה את כל אשר על ליבינו,
רק לאמר כמה אנו מתגעגעים בכל יום יותר ויותר,
מה שכן..., נשמח לשתף ולתת גם לכם קצת משחר,
קצת מהחיוך, קצת משמחת החיים, היושר, המוסר והערכים, ההתעלות,החן והיופי ועוד הרבה הרבה שחר
|
| |
|
1997 - 1997
|
דן
20/1/12
|
|
ההלוויה של שחר
|
|
|
|
|
ביום חורפי אחרי כמה חודשי טירונות בבסיס פלס בבקעה, כינסו אותנו והודיעו לנו שקרה אסון כבד. שני מסוקים התנגשו ויש עשרות הרוגים, יש כל כך הרבה הרוגים שאין מספיק חיילים שישתתפו בהלוויות הצבאיות. באותו יום הייתי אחד מששת נושאי הארון של שחר קיסוס והבאתי אותו לקבורה, אני זוכר שהגענו לרידינג בבוקר והיו שם עשרות אבירים, נלקחנו לאחד האבירים אחרי שציידו אותנו בדרגת סמל ראשון וכומתה חומה ליום אחד על אף שטרם סיימנו את הטירונות. נסענו עם האביר לבית המשפחה ומשם לבית הקברות, אני זוכר את המבטים של החברים והמשפחה שחשבו (אולי, אינני יודע) שאנחנו חבריו ליחידה של שחר ואמנם אכן היינו שייכים בני חטיבת גולני אבל לא הכרתי את שחר מעולם, הכרתי רק את ארונו. היום עברו 15 שנה מהאסון ואני עדיין זוכר מצויין את אותו היום, את ההליכה עם הארון על כתפי, את היריות ואת הקדיש. במשך השנים נתקלתי מידי פעם בתמונות או איזכורים על שחר, אחד מהם היה תמונה של חדרו. יהי זכרו ברוך.
|
| |
|
1997 - 1997
|
דן
20/1/12
|
|
ההלוויה של שחר
|
|
|
|
במשך השנים נתקלתי מידי פעם בתמונות או איזכורים על שחר, אחד מהם היה תמונה של חדרו, אני מרגיש כאילו איבדתי חבר למרות שרק ליוויתי אותו בדרכו האחרונה, אולי אני מרגיש שמגיע לשחר שמי שנשא את ארונו יכיר אותו יותר ולכן אני עדיין מתעסק בזה ומנסה לדעת יותר.
יהי זכרו ברוך.
|
| |
|
2007 -
|
משה
24/4/07
|
|
אלפי מנשה
|
|
|
|
יום הזכרון ה באייר 2007 אלפי מנשה אני עומד כאן בטקס התיחדות לזכרם של ילדינו שגדלו בישוב .שחר פרח שלנו השנה נתבקשנו להקריא דברים ואני כרגיל מוצא את עצמי כותב לךאו כותב עליך ,עם השנים והזמן לא עושה את שלו הגעגועים והכאב ,הם חלק בלתי נפרד מחיינו.אבל ישנם ימים בהם הציבור מחבק אותנו אליו ועם עובדות לא מתווכחים.כתבתי והקראתי.
עם חלוף הזמן והשנים איתם.
לא שכחנו אותך למרות המרחק
לא מרחק של יבשות, לא מרחק של מדינות
מרחק השנים שאתה לא כאן.
השמיים שחורים מעשן הקרבות
האדמה אדומה מדם הנופלים
והפרחים שפרחו כאן לא יפרחוו לעולם.
חלמתם על שלום ואין שלום
חלמתם על עתיד ומשפחהוגם זה נגוז ונגמר.
יבוא יום ואחיך ילבש מדים וכומתה
ועלי של זית על הדש,נרים מבטינו
השמיימה אליך למרומים,נישא תפילה לשלום אמיתי
ובנתים מה שנותר זה הזמן והמרחק וגעגועים
אליך בן יקר.
|
|
|
|
|