קהילת המנחמים של גדעון פוזנר

-	לילך 23/4/07
סיפור מהקיבוץ

גדעון, כחייל בודד, התגורר בקיבוץ משאבי שדה ו"אומץ" ע"י משפחה מהקיבוץ. בשבתות ובחופשות, היה מגיע לקיבוץ תמיד עייף כל כך... באותה התקופה התגוררתי בחדר קרוב לתחנת האוטובוס, גדעון היה יורד מהאוטובוס, מגיע אליי "רק לומר שלום" מתיישב על מזרן שהיה "ספת האורחים" שלי ותוך מספר דקות היה נרדם שם עד הערב. תמיד, רגע לפני שהיה נרדם, היה מבקש ממני: "אם ארדם, תעירי אותי בערב שאוכל ללכת לפאב" וכך היה, כמעט בכל ביקור שלו בקיבוץ, היה נרדם אצלי, הייתי מכסה אותו ושומרת על שקט ובערב מעירה אותו שלא יפספס את הפאב:). אהבתי כל כך לשוחח איתו, לפעמים היינו משוחחים במשך שעות ותמיד רק באנגלית. הוא היה מתקן את הטעויות שלי אך תמיד היה אומר שלא משנה מה, עדיף שאעשה את הטעויות לידו והוא יתקן אותי ולא היה מרשה לי אפילו מילה להסביר את עצמי בעברית, "אם יש לזה מילה באנגלית, אני בטוח שתמצאי אותה"... צחקתי תמיד, שאני כנראה הישראלית היחידה שמבינה מה הוא אומר באנגלית כי היה לו מבטא בריטי כבד כל כך. גדעון, אני מתגעגעת.