קהילת המנחמים של אביב גולן

1992 - 1992	אורן ברזילי 15/4/13
אביב,אישיות מלאה באושר

את אביב גולן ז"ל הכרתי בבה"ד 20, בית הספר לחימוש של צה"ל, אני שימשתי כמדריך ומפקד בקורס מכונאי טנקי שוט קל, המחזור של אביב כלל רק בוגרי הנדסאים שסיימו את הלימודים וגוייסו לשירות סדיר עם התחייבות לשנת קבע. מסלול דומה עברתי בעצמי רק שנתיים קודם לכן, כך שמהמפגש הראשון היתה לי כימיה טובה איתם, להבדיל מחיילים רגילים מדובר בקבוצה של אנשים שאוהבים את המקצוע הטכני ורואים בשירות כמכונאים דרך טובה לצבור ניסיון לקראת עבודה במקצועות הרכב באזרחות. אביב היה "כוכב" מהרגע הראשון, מלא באנרגיה, מלא בהומור, מנהיג את החבורה, הצחוק המתגלגל שלו היה נוכח בכל הזדמנות, היה חשוב לו לבצע את המשימות על הצד הטוב ביותר, ממסדר בוקר דרך עבודה בסדנא או שמירות במבצעית, תמיד דאג לארגן את כולם, להמריץ את העצלנים והמתמהמהים ולחוות את דעתו בכל נושא ועניין. העובדה שהיה גבר רחב גרם עם נוכחות פיזית גדולה רק הוסיפה לתדמית שלו כאדם עם לב ענק, כזה שרוצה לעזור לכולם, אבל מכל הדברים הנפלאים שאני זוכר על אביב לא אשכח את הסיפור הבא, באחד מהשיעורים העיוניים האחרונים לקראת סוף הקורס הדרכתי על אחת ממערכות הטנק ואביב שישב בשורה האחרונה יחד עם עוד כמה כוכבים, החליט להטריף לי את השכל. אביב היה מסוגל לדבר מהבטן ולאורך כל השיעור השמיע קולות של ציפורים בג'ונגל, רק אחרי שעה שאני בכל כמה דקות מפסיק את השיעור בניסיון להבין מאיפה לעזאזל בוקעים לי קולות כאלה....? בשלב מסויים החברה התחילו להתגלגל מצחוק ואביב נאלץ להודות בקישוריו המיוחדים...., מאחר ובכל זאת הם היו באווירת סוף קורס החלטתי לא לעשות מזה עניין ולקחתי את הכל ברוח טובה. אביב היה מן טיפוס כזה שלא יכולת לכעוס עליו, הוא היה חייל ממושמע בסה"כ וביצע את כל המטלות על הצד הטוב ביותר, שנים לאחר מכן נשארנו בקשר ובכל פעם שהוא היה מגיע לבה"ד לקורסים מתקדמים או למבחני שלב הוא היה מגיע לבקר והיינו מחליפים חווייות מהקורס מתעניינים בחברים המשותפים וכו'. לא סתם אביב הגיע לשרת בלבנון כמכונאי בגזרה המזרחית, היה לי ברור שהוא מקורץ מהחומרים הנכונים ותמיד הוא יהיה זה שנמצא בחוד במקומות הכי מסוכנים במקומות שצריך לתרום ולעשות הכי הרבה. אביב היקר, לעולם לא אשכח אותך, אתה החייל השכול שלי, והכאב על האובדן שלך ילווה אותי לכל החיים.