|
-
|
ליאור וקסלר
24/1/07
|
|
בועז אהובי, קצין וג'נטלמן
|
|
|
|
בועז אהובי היה איש ספר ואיש מעש. כשהכרתיו, כחבר של חברה, הוא היה סטודנט לפסיכולוגיה ולמזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב. גבוה, נאה, חכם עם עיניים בורקות מעִניין ומסקרנות. הוא לא היה סטודנט מבריק במובן הרגיל, ציוניו לא היו מעולים, אך הוא היה סקרן ומתעניין באופן יוצא דופן, הוא קשר קשרים מיוחדים עם מוריו, עם החוקרים האחרים בתחום, ועם סטודנטים אחרים שיש להם מה להאיר ולהעיר. הוא חיפש אחר ידע, אחר הבנות, אחר עומק, דבר שלא היה אופייני לסטודנטים רגילים (ואפילו לא תמיד לסטודנטים מצטיינים); הוא הלך לקורסים שלא היה חייב, לפעמים אפילו קורסים שלא נרשם אליהם באופן מסודר, לקורסים שכלל לא נגעו (כך טענו המחליטים) לתחומי העניין של המקצועות אותם למד... אך הוא לא חשב באותה דרך. הוא ידע מה ייתן לו יכולת ראיה עמוקה ורחבה, ראיה של מומחה.
ושם, כשעיניו בורקות וראשו קודח, הוא חיכה לי בתחילה יום יום בקפיטריה. לעתים לדקות ספורות, בין קורסים, ספרייה ומחויבויות אחרות, ולפעמים לשעות רבות. השיחות ביננו גלשו מעצמנו ומהעולם הקטן והמצומצם שלנו אל העולם, האושיות והסוגיות החשובות שהוא מציב לפנינו ולפני האחרים, אל פילוסופיות גבוהות.. ואוי, היה כיף. כך פשוט להעמיק בהתחדדויות, למצוא עצמך מפליג עם איש שיחה נהדר לעולמות אחרים, למקומות אחרים, לזמנים שונים, לרבדים רבדים.. היה מרתק. היה מפרה.
ומשם, מן הקפיטריה, הלכה והתפחתה אהבתינו. לא ייעדתי אותו לחברות ובן זוג, חשבתי על ידידות, ידידות טובה. ואפילו סיפרתי לו דברים שלא נוהגים לספר לבני זוג בתחילת הדרך, אלא לידידים טובים. והוא גם ניחם, וצחק, והאיר, ושיקף, וניסח מחדש, והוליך אותי פנימה לעצמי - לפגישה נהדרת ומרתקת. ומשם, לא הייתה רחוקה הדרך לחיבוק הראשון, לנשיקה הראשונה, לחיוך הפרטי הראשון, לטיול הארוך והרומנטי הראשון, לגבעות החול שלפני רמת אביב לכיוון הים, לגבעות השפלה, ולמקומות רבים אחרים.
מה אפשר לספר על חברותינו, שארכה חודשים ארוכים והייתה אינטנסיבית ועמוקה, מלאת חום ואהבה, מלאה בשנינו ובכל העולם? מה אפשר לספר על איש מדהים כבועז? על פרחים ופירות, על מבטים וחיוכים, על שיחות אינסופיות וממצות, על חלומות משותפים והבטחות, על חשיבה משותפת על המכשולים שבדרך והדרך לפותרם, על מרצדס לך ובית על צוק בשבילי, על ניטשה ובודהיזם, על אומנות הציור שלך והפיסול שלי, על הידיים הירוקות לבני האדם שלך ועל הירוקות לצמחים שלי, עלינו?
|
| |
|
-
|
ליאור וקסלר
19/3/07
|
|
ורדים צהובים
|
|
|
|
זוכר, בו. זוכר, כשהגעת לפני הפסח, רציתי להפתיע. פתחת את הדלת ונשענת על המשקוף, מצפה שאסתכל. חיכית שם זמן מה, כי אני לא שמתי לב לעמידתך. וכהרמתי את עיני מהספר (המחברת?) מול עיני היה זר ענק, פרחים ארוכים, ורדים מדהימים צהובים.
זמן מה ניסיתי לברר אתך ועם עצמי אם צהוב זה צבע שיש לו משמעות, ולבסוף פסקת - "מה ראית?". "ראיתי זר ענק, מסתיר בחור שאני אוהבת", עניתי. "אז זו המשמעות - זר ענק של אהבה מגיע בידיו של בחור ענק שאוהב..". ואז, לראשונה, אמרת את זה מפורשות. אמרת את שלושת המילים. אמרת.
|
| |
|
-
|
חי
23/4/07
|
|
המלאך של אחותי
|
|
|
|
|
בועז היה אציל נבון וטהור מהבחורים המיוחדים שאין למצוא, חייכן חבר נאמן, אהב את טיולי טבע, מסור לאין קץ, אהב את הסובבים אותו, התנדב ועזר בכל שיכל כולל למלחמת שלום הגליל שהתנדב לשרת בצפון .
|
| |
|
-
|
ליאור וקסלר
3/11/08
|
|
תודה על כל רגע אתך
|
|
|
|
עברו שנים. עברו דברים. אתה נותרת בן 27 ואני הרבדתי עוד שנה ועוד אחת... ואני חשה את נוכחותך אתי כל הזמן. ולא יצא לי, עד כה, לומר תודה. ת ו ד ה אישי אהובי. תודה על מה שנתת אז, על כל רגע ורגע. תודה על מה שהיה ביננו. תודה על מה שעדיין - ועוד יותר ת ו ד ה על כל מה שקורה עכשיו, אין לי ספק שיש לך חלק חשוב ומרכזי בכל זה.
עשית אותי טובה יותר.
|
| |
|
-
|
ליאור עלמא וקסלר
7/5/11
|
|
אהובי תמיד תהיה!!
|
|
|
|
בועז אהובי
הלכת מבלי שוב, והזכרונות הופכים מעומעמים מעט. אך עדיין רואה את זר הורדים שאהבת להביא, את העמידה המצחיקה שלך ואת חיוך הצד שלך, עדיין עינייך הכחולות הגדולות מסתכלות בעיני!!
אני יודעת שאתה שומר עלי. בזכותך עשיתי הרבה דרך בחיי - ואני אחרת ממה שהכרת אותי. אני מקווה שאתה גאה ואוהבץ אני מקווה שתמשיך לשמור עלי גם כשאכיר את האחד!!
שלך, תא שלם בלבי
|
| |
|
-
|
ליאור עלמא וקסלר
7/5/11
|
|
ביוגרפיה מקוצרת מאתר ההנצחה של אוני' תל אביב
|
|
|
|
בן בכור לאביבה ומרדכי. נולד בצהרי יום השבת, י"ט בסיוון תשכ"א (3.6.1961) במושב בית עובד. בשנים 67-1965 ביקר ב'גן- הילדים הישראלי' בפריז בעת שההורים שהו בשליחות המדינה שם. מאז היותו בגן-הילדים בלט כשרונו בציור. כילד, בהשראת הטלוויזיה, צייר ציורים שביטאו הבנה רבה. בהמשך השנים התגבר כושר ההתבטאות של בעז בציור, שהיה "לחם חוקו" בשעות הלימודים בבית-הספר היסודי, בתיכון ובאוניברסיטה. הוא אייר את דפי תמצית ההרצאות תוך שמיעתן. גם בעתות פנאי ורגיעה הקדיש שעות רבות לציור להנאתו הרבה.
בעז סיים שמונה שנות לימוד בבית-הספר היסודי האזורי 'גן רווה' במושב בית חנן. התבלט כתלמיד לדוגמה, ששקד על לימודיו מתוך סקרנות ואהבה רבה. בבית-הספר התיכון האזורי המקיף 'ברנר' למד בעז בשתי מגמות מורחבות - פיסיקה וערבית, שהועברו במקביל. בעז נכח לסירוגין בכל שיעור שני ואת החסר השלים לבד, ואף מצא זמן לשחק שחמט, להתאמן בג'ודו, ללמוד גרפיקה ולעזור במשק ההורים. כמו-כן הקדיש מזמנו לשמיעת הרצאות בנושאי יהדות מטעם חסידי חב"ד.
בעז התגייס לצה"ל באמצע יולי 1979, יום לאחר בחינת הבגרות האחרונה, ובחר לשרת בחיל-המודיעין. הוא עבר קורס יסודי בערבית, שהיווה אמצעי להמשך דרכו בחיל. עבר קורסים שונים לקידום צבאי וכשפרצה מלחמת שלום-הגליל התנדב לשרת בפיקוד הצפון בלבנון, כקצין מודיעין קרבי. ביולי 1984, לאחר חמש שנות שירות בצה"ל, מהן שנתיים בלבנון כקצין מודיעין קרבי בדרגת סרן, השתחרר מתוך רצון לעזור להורים במשק ולהכין עצמו ללימודים אקדמיים.
שנת החופש היתה גדושה בלימודים: צרפתית, אנגלית, כימיה וקורסים נוספים שונים באוניברסיטה הפתוחה. כמו-כן השתתף בקורסים באוניברסיטת תל-אביב כשומע חופשי. באוניברסיטת תל אביב למד פסיכולוגיה ופילוסופיה לתואר ראשון. הוא למד גם גרפולוגיה לתואר גרפולוג מוסמך וראה בה מדע הקשור לפסיכולוגיה בקשר בל ינותק.
בתקופת לימודיו התנדב בעז לפעול בוועד הסטודנטים בחוג לפסיכולוגיה והצטרף לתא הסטודנטיאלי הלאומי כחבר 'התחיה' ותרם מכשרונותיו, מזמנו וממרצו לקידום האינטרסים של התנועה. כל השלטים המצוירים והקריקטורות לשימוש בהפגנות מטעם 'התחיה' היו פרי מכחולו של בעז. בתקופת לימודיו נקרא תכופות למילואים ועשה ימי מילואים רבים בהתנדבות. הוא השאיר הודעה ביחידה המבקשת לקרוא לו לכל מבצע ובכל שעה וכך אף התנדב למבצע האחרון, מיד לאחר תום תקופת מילואים ארוכה בלבנון.
האדם כפרט בחברה, המוסר האישי והצביעות של בני האדם העסיקו אותו רבות, עוד משחר נעוריו. בעז היה חבר נאמן לחבריו ושימש מופת ודוגמה באהבת האדם במסירות אין קץ למדינת ישראל. הצורך בהישרדות לאומית ושמירה על המורשת היו נר לרגליו ומאור למעשיו.
בעז התכוון להתגייס לקבע מיד לאחר קבלת התואר הראשון, לשנתיים נוספות של שירות ובשבוע שבו נפל אמור היה לסכם דברים אחרונים בקשר לגיוסו. הגורל רצה אחרת ובעז נפל בקרב עם כוחות מחבלים (החיזבאללה) במיידון שבלבנון ביום י"ז באייר תשמ"ח, ל"ג בעומר (4.5.1988) והוא רק בן עשרים-ושבע. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנס ציונה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים - אייל, תומר וארי.
לקוח מאתר ההנצחה של אוניברסיטת תל אביב
|
| |
|
-
|
ליאור עלמא וקסלר
7/5/11
|
|
כתבה על הקרב... האם היא נכונה?
|
|
|
|
|
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/761/977.html
|
| |
|
-
|
אהובתך
14/4/13
|
|
מבקשת את סליחתך, חוזרת לחיים
|
|
|
|
בועז אהובי
היית ותישאר. מרגישה אותך שומר. מרגישה אותך מעל.
מודה ללא הפסק.
עכשיו הולכים קדימה. לחיים חדשים.
המשך לשמור. המשך לנכוח.
אהבתי. כפרתי.
ליאור
|
| |
|
-
|
ליאור עלמא וקסלר
14/4/13
|
|
שיר של אורן
|
|
|
|
אורן היה חברו הטוב של בועז...
הוא כותב וכתב לו המון שירים, ואחר פורסם הפורום כיפה:
http://www.kipa.co.il/community/show/8528288
זה לרוב מתחיל כאשר שתי זוגות עיניים
מביטות אלו באלו באהבה רוך עדנה וערגה .
לאחר זמן בא לעולם פרי אהבתם
תינוק קטן וחמוד,
כאשר הוא יוצא ממעי אימו צורח הוא בבהלה
כשואל, למה? מדוע? לצאת ממקלט בטוח.
הוא גדל מעט וכשהוא שוכב על הגב מביט כלפי
מעלה כשואל: אנא שלחתני ?
מה מוזר עולמך ומה הוא טומן בחובו עבורי ?
הוא גדל ועוברות השנים והנה הוא כבר בגן הקטנים.
לומד הוא לשיר ואוהב הוא לצחוק וגם לומד הוא לבכות
בגלל אי אילו עוולות.
גן הגדולים חיש עבר לו .
כל יום ילך הוא ללמוד את תורת הקריאה והכתיבה
אך יותר ויותר יתמהה "אנא אני בא" .
לומד הוא שלא הכל מותר ויש גם אסור
ולמה אלוהים לי לא הכל ברור.
חיש חלפה לה הילדות וכבר הוא נער בראשית בגרותו .
גדל הוא לתפארת וכבר כעת ניתן לראות
את אשר ניתן לו למשמרת.
נער יפה תואר אשר גם חוכמה ניתנה לו
ובעזרתה הוא ממשיך לחפש לשאול ולתהות מה עוד
צריך לעשות ולשנות.
הנה כבר הגיעה עת הפקודה לבוא לשרת ארץ חמדה.
באהבה גדולה אין קץ שש ורץ הוא לשמש.
גם כאן לא מפסיק לחקור ולדרוש:
מה התכלית ומה כי תדרוש.
כעת הוא חייל נכון לכל פקודה אותה יבצע בנפש חפצה.
ידע כי אם זאת תרצה על המזבח מוכן הוא כקורבן ירצה.
הוא פוגש נערה ומביטות שוב שתי זוגות עיניים
באהבה רוך עדנה וערגה.
ונדמה כי נסגר מעגל ומתחיל אחר מהתחלה.
אך יש לעיתים ומעגל זה לא מגיע אל סופו המושלם
ושוב שתי זוגות עיניים מביטות אלו באלו עדיין באהבה
ועדנה, אך בעצב גדול .
ביחד הם נושאים מבט כלפי מעלה בשאלה למה מדוע
לא הושלמה השרשרת מדוע נתקה השושלת.
נפל בקרב על מיידון ל"ג בעומר תשמ"ח
יהי זכרו ברוך
|
| |
|
-
|
ליאור עלמא וקסלר
30/5/16
|
|
תמונתך
|
|
|
|
אתה מסתכל עלי ממנה. כל הזמן.
אתה מסתכל ואני מייחלת שתגיד. שתשבח. שתעיר. שתאיר. שתצעק. שתבכה. שתמלמל.. ש... משהו.
תאמר כמה עשיתי טוב. תאמר כמ אתה מאוכזב. תאמר שהייתי צריכה לעשות כך או אחרת.
תתן את המבט המכיל והממלא שלך.שאצא ממנו עם כוחות לעוש מלאן זמן.
היית יפה.
היית חכם.
היית שלי.
הייתי שלך. עדיין במובן מסוים.
מתגעגעת. ומשחררת. מתגעגעת. ומשחררת.
|
| |
|
-
|
אהובי מאהובתך
14/4/17
|
|
הסיפור כולו
|
|
|
|
|
http://www.haaretz.co.il/misc/1.724350
|
| |
|
1988 - 2021
|
ליאור אהובתך
5/6/21
|
|
אהבה
|
|
|
|
איש שלי
אם היית פה היינו חוגגים לך אתמול 60. אבל אתה לא. ונשארת תמיד בן 28 - יפה, גבוה, עיניים כחולות וחיוך עקום ומקסים.
אתה הולך אתי תמיד. בכל רגע, בכל מצב.
חושבת עלייך, ויודעת שאתה שומר עליי... עשה לי סימן אם אני בדרך הנכונה.
אוהבת תמיד
ליאור
|
| |
|
2013 - 2013
|
חי
14/4/13
|
|
בעז
|
|
|
|
הוא היה נסי חלומותיה והיא חיה את המציאות
הוא היה המאהב שלה והיא נשארה רק עם התמונות
הוא היה הנשמה התאומה שלה והיא רק מריחה את בגדיו
הוא היה החתן המושלם על סוס לבן והיא נשארה עם שמלתה הלבנה ביד
הוא שיצא נחוש למשימה במיידון במאי 1988 ומשם רק נשמתו חזרה
היא נושמת אותו עד היום ולעולם ועד עם הזיכרונות האחרונים ממך
בועז רביד ז״ל
|
|
|
|
לא עודכנו פרטיםעידכון הודעה
|
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי הלוויה
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי שיבעה
|
|
|
|
|