-
|
ברכה
23/7/09
|
סיפור מהאוניברסיטה
|
|
|
מתוך דברים שכתב גלעד בן שלוש, חברו של יהודה ללימודים במכללת הדסה בירושלים, ושראו אור בירחון "קול המכללה": "ליהודה היקר ומשפחתו הכואבת, ישבנו יחד על ספסל הלימודים, תמיד הגעת נחוש ללמוד ולהצליח, תמיד ידעת לשאול במקום (אם בכלל), תמיד הבנת ודאגת להסביר לנו לכולנו את המרצים, ואת המתמטיקה העומדת מאחוריהם, ישבת בשקט וניצלת כל דקה פנויה, לא ראיתי אותך מבטל זמנך לרגע, אם הייתה הפסקה קלה של חצי שעה תמיד נמצאת בכיתה לומד או מטלפן לאשתך גבריאלה המקסימה שבאה למכללה ויחד נסעתם הביתה למכמש. הספקת להחזיק משפחה, ללמוד חמישה ימים ארוכים בשבוע ביוטכנולוגיה, לעמוד בכל המטלות וללמוד לימודי קודש. תחסר לנו יהודה עם התמימות הנבוכה שלך, עם טוב הלב והאכפתיות שלך. בהתחלה לא הכרנו אותך -
ראינו אותך מגיע ויושב בכיתה עם מעיל הדובון הירוק והקיבוע לכתף הפגועה שלך, דיברנו בינינו על מילואים כשקראו לי ואתה אמרת שלמרות שקיבלת פטור אם יצטרכו אותך בגדוד אתה תלך עמם ותעשה כל מה שתוכל בכדי להקל עליהם במגבלות האפשר. כך דווקא אתה, שלא התגייסת כלוחם חוד החנית, נפגעת בעורף במוות כואב ולא מחויב המציאות. אתה שהיית הטוב בכיתה גם בידע מופלג ובמיוחד בדרך ארץ ומעבר לכך טוב לב וצניעות אמיתית.
יהודה אזכור אותך ואת מידותיך הטובות ואקח אתי את כל הרגעים ואת תכול עינייך עד יום מותי."
|
|
|
|
|