|
יהי זכרך ברוך
|
מיתר
5/5/09
|
|
|
|
יניב יום הזיכרון הפך להיות היום שלך ופתאום היום הזה נהיה כל כך חזק הגעגוע מתגבר לעוצמות הכי חזקות שהלב יכול להכיל...
|
| |
|
הצפירה
|
בל בריק
28/4/09
|
|
שקט
|
טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל,הטקס הראשון שיש לי מישהו קרוב.
הטקס התחיל,ואני לא מקשיבה לאף אחד,מחזיקה את עצמי מלא להתעלף,מחזיקה את עצמי מלא לבכות.
והנה היא,צועקת,צורחת,צווחת-הצפירה.
אותה קשה שלא לשמוע.
מפלחת את הדממה שנוצרת כשמחכים לה,ויוצרת דממה כשניגמרת.
כל הבנות שמצדדי מזילות דמעות,חלקן אפילו הלכו הצידה,
אני לא יודעת אם אילו דמעות אשר שייכות לקרוב משפחה שנהרג,או עצם המחשבה שחיילים רבים כמונו נהרגו כדאי שאנחנו נגיע ונהיה חיילים.
אבל אני דומיה,שקטה לא בוכה לא מתרגשת.
חושבת עלייך,על ילד בלונדיני עם עיניים כחולות,
לא בוכה,דומיה,שקטה.
והטקס מתמשך,והשירים מתנגנים ועוד קטע קריאה ועוד שיר.
ואני דומיה,שקטה לא בוכה.
והנה הוא נגמר אפשר ללכת הביתה.
אבל פה נופל האסימון הכבד ביותר שיכול ליפול לבן אדם,
אני הולך הביתה,והוא נשאר למטה.
שקט,דומם,לא בוכה.
והדמעות פה לא יכולות שלא ליזלוג החוצה.
והבכי מתפרץ,והקול רוצה לצעוק החזירו אותו,שגם יעמוד פה לצידי,שיבכה איתי.
שלא ישתוק,יהיה דומם.
אך,הכאב גדול והרצון לצעוק הופך לצרחה שקטה שלא נשמעת באוזני אדם רגיל,
אלא רק על ידי מלאכים שאותך מקיפים.
ופה עם כל הדמעות שבעיניים והתחנונים שבלב,
שמור עלינו מלמעלה.
כפי שהמלאכים שומרים עלייך,
שמור עלינו מלמעלה,
שלא ילדים,אבות,אחים,חברים וידידים יצטרפו לכל הנופלים.
יניב שלנו,כמה קשה להגיד את שמך לצד צמד המילים הללו,
יהי זכרך ברוך.
|
|
|
|
|