Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
ירון צופיוף
ירון צופיוף ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
22.09.18
 
לזכור לעולם אסף   3/5/14
היי,

יום הזיכרון שוב פה והשנה אני חושב אם להביא אותן...
הן יודעות שהיית. הן יודעות שאתה כבר לא פה. הן מכירות אותך מסיפורים ישנים שלי, מהספר שכתבנו לכבודך ומקלטת הווידאו שהשארת לנו חודש ימים לפני האסון הנורא...
הן אומנם קטנות אך בהחלט מבינות. כשמדברים על מיתה, בית קברות או צבא, הן מזכירות אותך ושואלות "זה בעצם כמו החבר שלך אבא, לא ?". שתי מלאכיות קטנות של אבא שכבר מקשרות נקודה אחת לנקודה אחרת. מזכירות לי בקטנות את היום ההוא.
כולם אומרים שבית קברות הוא לא לילדים. זה נכון. אבל כשהן הקרובות ביותר, אני רוצה לשתף אותן, לחוות איתי את החוויה עד כמה קרוב שאפשר. לא את החוויה האמתית כמובן, אלא, את החוויה להיות, לחשוב ולהרגיש משהו חזק גם כלפי מישהו שהוא כבר לא...
דיברתי עם נעמה על מילואים, גם ככה היא בהיסטריה תמיד מהסיפור הזה, אבל מה שהיה חסר היו הקטנות ששמעו את המילה וקפצו ישר לחדר שלנו : "מה מילואים... איפה מילואים... מתי מילואים... אבל זה צבא... אבל אתה יכול להיפצע... יכולים להגיד את השם שלך בטלוויזיה !"
מה אפשר כבר לענות ???
"בתור התחלה, בואו נקווה שלא יאמרו את השם של אבא בטלוויזיה... לפעמים צריך לעשות דברים שהם גם מסוכנים. למען מטרה נעלה יותר. אם לא בשביל המטרה, אז לפחות למען אלו שהקריבו חייהם בשבילה... אל תדאגו יהיה בסדר"
מחר ערב יום הזיכרון. הסרטים יעלו את הכל. הבנות צמודות לרגליי, טקס שקט, נשימות חרישיות, חצוצרה המפלחת את הדממה, הצפירה מקפיאת הדם. הכל מתכנס ודוחף אותנו פנימה. להוציא את כל מה שארזנו והחבאנו כל השנה עמוק עמוק בפנים.

לזכור לעולם.
 
נזכר בך שוב ושוב תמיר   15/4/13
מתגעגע לרגעים מהתיכון
 
עוד שנה בלעדייך... כרמית   4/2/13
צופ-יוף יופ-יוף!!! היי ירי, עוד שנה חלפה לה, הזמן טס פשוט שלא להאמין! 16 שנה כאילו היה אתמול! החיים שלי מלאים, יש ילדים, 3 ברוך השם, בעל, עבודה, אפילו דג זהב... לפעמים אין לי זמן לאכול ! אבל תמיד תמיד אתה אי שם ברקע, מאחורה שם בראש... מה שאני מנסה לומר ירון היקר שלי, זה שלעולם לא אשכח אותך, אתה תמיד איתי, בטוב וברע, זה החותם שהשארת לי בחיי, ואני מודה לך על כך.. מודה על הזכות שהייתה לי להכיר אותך! נוח בשלום ירי שלנו... ושמור עלינו מלמעלה? אוהבת תמיד, כרמית!
 
רונלי   24/4/12
 
אחי היקר רונלי   9/5/11
אחי היקר, עברו כל כך הרבה שנים, ואתה מתרחק...
הזיכרון מתעמעם, והרצון לחוות את התחושה שיש לי אח, מתחזק.
אני כל כך מפחדת לראות את הקלטת שלך, אבל כל כך רוצה.
הלוואי והיית יכול להכיר את דוד אורי, הייתם כל כך אוהבים אחד את השני...
יש לך חברים מקסימים, ששומרים על קשר ופעם בשנה באים לבקר ועושים לכולנו טוב בלב...
אתה כבר לא מבקר אותי בחלומות... אולי תבוא קצת...
וכמו שאני תמיד אומרת, אני לא צריכה את יום הזיכרון כדי לזכור אותך... אתה אצלי בלב כל הזמן...
אוהבת ומתגעגעת המון!
 
ירוני כרמית   8/5/11
ירוני...
כמה כבר עבר?? 13-14 שנה? אבל מי סופר??
חושבת עלייך יומיום, כל דבר מזכיר לי אותך!
המשפטים המצחיקים מהסרטים שהיית זורק...
איזה מצחיק היית!
הייתי יכולה להקשיב לך שעות!!!
זוכר את השיחות שלנו לתוך הלילה?
את השבתות(הבודדות והקצרות) שהייתי עושה אצלך??
זה היה לי הכי כיף בעולם, נהניתי מכל רגע!
לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם...אבל כנראה שכבר לא יקרה לעולם...
אתה יודע שאני בקשר עם רונלי האחות המקסימה שלך?
היא כל כך דומה לך שאני פשוט מהופנטת עליה!
ועם אסף...חחח הוא כזה מצחיק, מזכיר לי אותך- אנחנו מרכלים עלייך לפעמים, אבל אל דאגה רק דברים טובים!! אתה יודע? יש לי תחושה שהוא אוהב אותך!!!! אבל היי מי לא??????
טוב אני חייבת לזוז, תשמור על עצמך שם ירי, ועלינו גם!
אוהבת ומתגעגעת המון...כרמית?
 
עברו הימים.. דברים חדשים.. אסף   18/4/10
מה עושים עם חבר שכמותך..
ירי שלי, עוד שנה עברה. נראה כאילו רק אתמול ישבתי שוב על המחשב ושוב כולי מרוח על זכרון, כתיבה והתרפקות..
השנה הרבה דברים קרו : ההורים עברו דירה, רונלי ילדה בן, אנחנו ילדנו בת, חלי, עידית, יעלי, כולם כבר הורים.. חחח, רק אתה בתמונה פה מימין, עם החיוך הרוח פה על הפנים, צחוק הנעורים.. אולי תדבר ??
ביום זה אני משתדל להיות רציני. לחשוב יותר עליך ופחות על אחרים. להתייחד עם הקצת שנשאר, בראש, במחשבות, בזכרון הילדות המעומעם.. אך השנה לא הספקתי להתכנס עם עצמי. הייתי בעבודה עד מאוחר, ואת הצפירה והטקס עברתי במשרד עם הטלוויזיה במזגן הקר. הטקס בכותל, השירים העצובים, הכניסו אותי למוד די דכאוני. "מבלה" עם העובדים שלי במקום עם עצמי.. כעסתי כל כך..
במהלך כל השנה לא יוצא לחשוב ולזכור.. אולי לפעמים בשקט ברמזור.. אבל היום, עכשיו, הכל עומד בגרון, הכל נעצב. הדמעות קצת חונקות, האף קצת מושך, השירים עצובים ואני מתכנס..
ירי שלי, מעניין איך היינו היום... מעניין אם היינו משתנים לקצוות רחוקים ומקושרים או שמא נשארים קרובים קרובים.... הילדים משחקים... אנחנו מדברים... הילדים גדלים ואנו מתבגרים..
"אז תגיד לי אתה, מה עושים עם חבר שכמותך, שלא שם ולא פה,
שהיה ואינו, ובכל זאת ישנו...מה עושים עם חבר שכמותך, מה עושים עם מותך, עם זכרון היותך, עם חבר שכמותך "

לנצח
אסף
 
צופי יוסי אורפלי   6/2/10
ירוני
ירון. רק אלוהים יודע כמה אתה חסר לי אין יום שעובר בלי מחשבה עלייך. היית החייל מס 1 שלי . כן לא הייתי המפקד שלך הייתי החבר שלך .מעולם לא הסכמתי שתקרא לי המפקד. לנצח אחי אזכור אותך תמיד ונפגש בסוף אתה יודע..... יוסי אורפלי רסר מטבח פלחהן 912 במיל.....
 
יהי זכרו ברוך דליה   4/2/10
ירון זכות היתה לי להכיר אותך
יהי זכרו ברוך אמן
 
לנסיך הקטן מפלוגה ב כנרת   3/1/10
רק לפני יומיים חגגו בכל מקום בעולם את שנת 2010... מי היה מאמין כל כך הרבה זמן עבר אבל כל שנה ב24.12 אני חוגגת את יום הולדתך כאילו זה היה אתמול,חזרת מלבנון ובמקום ללכת הביתה נשארת איתי בקיבוץ הגושרים בצפון,זוכר? אני עדיין זוכרת את המכנס חאקי שלבשת ואת החולצה הלבנה כשחזרת בדרך מאילת הביתה,נהג האוטובוס הושיב אותי לידך,הצעתי לך במבה... אתה חייכת ומאז לא הפסקנו לדבר ולחייך ביחד,זאת היתה החצי שנה הכי יפה ומאושרת בחיים שלי אחרי שהלכת הכל התפרק,ניסיתי ועדיין אני מנסה להשלים את החתיכה החסרה אבל לא מוצאת ,אני כבר לא בארץ 5 שנים ,אולי אני עדיין בורחת עדיין מקווה לראות אותך יושב באיזה תחנה עדיין מחכה לסימן חיים ,יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך ,כל פעם שהשיר של U2 מתנגן ברקע אני זוכרת שהקדשנו אותו אחד לשני זה היה כשבאת לבקר אותי אצל זמירה הבאת חלב ועוגיות.. אני כל כך מתגעגעת אליך כל כך מתגעגעת ,אתה היית הנשיקה הראשונה על הספסל בבית השריון,ירון אני מבקשת סליחה שאני כבר לא הולכת לאזכרה שלך אני רק רוצה שתדע שאני זוכרת אותך כל יום דקה ושניה ,אני אוהבת אותך.
 
תחת צל s   11/8/09
מזרחית לקרית שמונה,
על צומת עמד דומם,
צל רב, מעץ ירוק,
וקליפתו בקועה.

רוח חמה חלפה ונגעה -
עשבים יבשים ואדמה צרובה.
חום שמש השחים הר לבן.

היה זה האד?
שעלה מאספלט והביא את בבואתך?
היה זה ההד?
שצילצל באוזניי והביא את שמך?

כשעמדתי דומם
ועל מפתן לבי נעצר עולם -
חזרתי לבית הספר,
אל כיתת הבישול,
אל "מקהלת צדיקוב"
(כך קראה לנו המורה לשל"ח),
אל שיעורי הספורט,
אל נעורים שהיו איתך.

לגמתי רוח חמה אל תוך ראותי
ומפי נפלטה יבבה.
צל רב כיסה צומת,
קליפת עץ בי, נבקעה.
 
אהבה ישנה שלי... כרמית   28/4/09
"צופיוף יופיוף" !!!
ירון,
הנה הגיע יום הזיכרון,אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך , נזכרת בזמן הקצר שהייתה לי הזכות להכיר אותך ומודה לאלוהים!!
אף פעם לא אמרתי לך את זה אבל אתה אחד האנשים הנדירים שפגשתי בחיי. אפילו אחרי כל השנים האלו מאז שהלכת אני עדיין שומרת תמונה שלך ( האחת שיש לי...) ומדי פעם מסתכלת בה ובמה שרשמת לי שם ומחייכת, מחייכת ומזילה דמעה....
אני כבר נשואה יש לי שלושה ילדים מאושרת בחלקי, אך תמיד ולא משנה מה אני נזכרת בך, לא הייתה לי הזדמנות להיפרד ממך כמו שצריך, אז אני אעשה זאת כאן, לא כמו שהייתי רוצה אך זה מה שיש וזה הכי טוב שיש..
ביי אהבה ישנה שלי , אזכור אותך
לנצח...
כרמית.
 
יום חשוב. לכולם. אסף   27/4/09
אני זוכר שכשהייתי קטן, יום הזכרון היה רחוק ממני. אחרי הטקס בבית הספר היינו הולכים לצופים לשיר שירי יום הזכרון. כולם היינו באים, אבל הלכנו בגלל החברים. לא הכרנו אנשים מהצבא, ובכלל, המלים "נופלים" ו- "שכול" היו גדולות עלינו ורחוקות מעולמינו הפרטי.
היום, החיבור ליום הזה הוא פשוט בלתי נתפס.העוצמה שיש ליום הזה על החיים האישיים שלנו. ההזדהות היא כל כך עמוקה, והגעגוע המודחק והנשכח במשך כל השנה - עולה וצף. מחפשים מקום לשמוע טקס ועוד טקס, לראות תכנית ועוד תכנית על עוד חלל, להביע ההזדהות, לרצות להיות חלק.הכל מוביל אל הזכרונות שעולים, לדמעות שניקוות בעיניים, האף מושך את הנזלת שוב ושוב..
מחר הולכים אל בית הקברות. גם שם לא נרגיש כמו שנרגיש בערב יום הזכרון. נכון שיום זה נועד לנער את האבק מהזכרונות היפים שלנו יחד, ולתת לכולנו הרגשה של יחד וגעגוע, אך הרגעים האמיתיים של יום הזכרון הם הרגעים האישיים בערב יום הזכרון, בלילה, מול הטלויזיה. הרגעים העצובים והאנטימיים שלנו עם עצמנו - הם הקשים ביותר. ברגעים אלו אני נשבר, בוכה ונוזל מגעגוע. דמעות שכל כך הרבה זמן לא פרקתי.רגשות של כך הרבה זמן הדחקתי. התוכניות בטלויזיה פשוט מוציאות ממני דברים נשכחים,דברים ישנים, דברים מתוקים אליהם אני מתגעגע. עם הזכרונות והגעגוע אני פונה אל המחשב כל שנה ומחפש אותך ברשת. מגיע לאתרי הזכרון השונים ומוציא את אשר ליבי, ממש כמו פה.ממש כמו עכשיו.
כשהייתי קטן, לא ממש הבנתי מהו יום הזכרון. היום, אני לא ממש מבין איך לא הבנתי...
מתגעגע מאוד.
 
היי ירי, מה קורה ? אסף   6/5/08
היי ירי,

מה קורה ? מה איתך ? יש חדש ?
שוב ערב יום הזכרון. עברה שנה מאז הפעם האחרונה שדיברנו. דברים רבים וחדשים קרו השנה. תינוקות מתוקים נולדו לחברים, חברים שהיו ילדים שובבים הפכו בין לילה להורים אחראים ומאושרים, הורים אוהבים הפכו לסבתות וסבים מוצפים מחדש באושר עילאי אשר ממלא את חייהם שוב. הרבה דברים קרו השנה.
אתה בטח יודע הכל..
אומרים שהשלום קרוב יותר מתמיד. אומרים שמדברים גם עם גדול האויבים. אומרים שהשלום ישלוט בחיים. אומרים שלא יפלו עוד חיילים.. אך מה עם אלה שכבר נפלו? כאלה שכבר נפרדו מאיתנו מבלי לומר שלום? כיצד נשמור עליהם? כיצד נחזיר את אותם אחים ואחיות שרגע אחד היו מלפנינו ורגע נוסף נותרו מאחור?
מרגיש אני שהשלום אינו כה קרוב והמלחמה הבאה כבר נצפית מעבר לפינה. המחשבה כי מלחמה נוספת לפנינו, מלבד המלחמה היומיומית שלנו, מעלה רצון לאחוז חזק ביקירינו. לדעת להוקיר כל רגע שלנו איתם. לדעת לנצור כל יום, כל חוויה, כל הרגשה משותפת. אולי היינו צריכים לעשות את זה אז. עוד לפני המקרה הנורא. אולי היינו צריכים להכין איזה סרט ולומר לכולם שאנו מעריכים, שאנו מודים, שאנו אוהבים..
בימי הזכרון מציגים שירים, סיפורים וזכרונות של חיילים שהיו ואינם. מפשפשים בחדריהם, בכיסי מכנסיהם, ומוצאים לפתע פיסת מידע, שביב של תקווה, סימן חדש. אולי תשלח לנו משהו? איזה סימן? משהו מוחשי.. אולי איזו תמונה חדשה.. אולי איזה חבר חדש.. אולי אותך ??
צפירה נשמעת בכל הארץ. יובל מסתכלת עלי. לא מבינה מדוע עזבתי הכל ונעמדתי. אני עומד דום מרכין את ראשי. מסתכל עליה מסתכלת עלי. איך מסבירים לה? איך מסבירים לה שמאבדים חברים? איך מסבירים לה שגם אז חייבים לאסוף את הרסיסים וממשיכים בחיים כי חייבים? איך..

מקווה שאתה עושה חיים וחושב עלינו.

אני.
 
בשקט m   19/3/08
עברו 11 שנים...הכרנו בויצו ואחרי שנה התפצלו הכיתות ואני עזבתי...כל הזמן התעניינתי במה שקורה בכיתה ועם החברים ומידי פעם באתי לבקר . אני זוכרת שתמיד כשנכנסתי לכיתה היית צועק לי מהצד השני של החדר "מה קורה?" עם חיוך על הפנים.
היום אני מצטערת שלא הכרנו יותר טוב אבל כנראה שזה ההפסד שלי..
ישבתי בבסיס ושמעו על אסון המסוקים...השמות התחילו לרוץ על המסך...גם השם שלך ומשום מה אפילו לא שמתי לב...לא האמנתי שיכול להיות שאני מכירה מישהו...לא יכול להיות ...
פתאום הטלפון מצלצל וחברה משותפת לכיתה אומרת לי..."נראה לי שירון היה שם..." אני זוכרת את השיחה בדיוק .עד היום...אני זוכרת שאמרתי לה שלא יכול להיות...בטח ירון אחר...אחרי כמה שעות הופיעה התמונה שלך...שחיסלה כל שבב של ספק או תקווה שהייתה לנו שזה לא אתה...
במשך כל השנים אתה במחשבות שלי...ביום הזיכרון ובכלל במשך השנה....זוכרת אותך....את ההלוויה שלך...כמה בכיתי...אף פעם לא הייתי בהלוויה ושלך הייתה הראשונה...חבר לכיתה, מי היה מאמין...ילד...בן 20 ...אני זוכרת שבאחת הפעמים שבאתי לבקר בב"ס שאלתי אותך לאן אתה מתגייס ואמרת לי שכנראה ללבנון...ואני אמרתי מה?? וכמה חברים צחקו..."כן למטבח..."
סתם התלוצצנו...לא האמנו שזה ייגמר ככה.... היינו תמימים ...
בדקה אחת התמימות נגדעה לה...
אני לפעמים חושבת על המשפחה שלך ורוצה להיות בקשר אבל לא יודעת מה להגיד או איך להסביר שאני מרגישה שאתה מלווה אותי כל הזמן...הרי הם לא מכירים אותי...ואני לא הכרתי אותך כל כך...אבל כנראה שהיית כל כך מיוחד שגם המעט הזה חילחל והוטמע....והשאיר חותם כזה רציני...
אני הכרתי את האתר הזה ממש לפני כמה דקות והרגשתי שזה המקום להעלות את מה שיש לי כאן...
אני לא יכולה לזכור אותך שלא מחייך....אז בטח אתה מחייך אל כולנו מלמעלה...
ירון ...מישהו פעם אמר לי שאלוהים לוקח רק את הטובים אליו....ואתה שם איתו...טוב, היית מלאך...ומלאכים יש רק בשמים.
ממני. M שולחת אלייך חיוך בחזרה :)
 
צ'יף גיל   28/12/07
חברים כולה שלוש שנים. חברים שמתחברים לתקופה מסויימת ואחר כך מתרחקים קצת בצבא, אבל כנראה שהיינו חוזרים לקשר טוב הרבה יותר בשחרור. ההרגשה להעביר את התיכון עם חבר כמוך היתה נפלאה. תמיד שם, כמו שהיית עם כל קרוביך ומכריך. כולם מספרים שהיית נשמה טהורה ואני יכול רק להנהן בחיוב עם עיניים דומעות. אפילו עכשיו... ואין לי מושג למה, אבל אני לא מגיע בכל שנה לקריית שאול. אולי כי אני לא מאמין שאתה באמת שם, אולי כי אני מרגיש עדיין לא נעים לפעמים לראות את יהודה ורבקה, אולי כי אני יודע שגם כשאני מגיע לשם, לעתים לבד, כך באמצע השנה אתה סולח לי על חסרוני ביום הזיכרון. קשה לי להיזכר ברוב הדברים, אך יש לי זכרונות שנחקקו בלבי לעד...
יא אללה, פאקינג בן 20 וזהו. נגמר לך מפה. החלפנו קידומת השנה, רובנו, שתדע. מדהים לראות איך עדיין אתה חי בכל אחד מאיתנו. יצא לי לראות את אסף, רונלי וחלי בכל מיני מקומות והניצוץ שלך קורן מעיניהם. בחיי.
צ'יף, תמשיך לחייך כמו שאסף כתב. אני אחייך אליך כאן מלמטה, מהמקום הנורא הזה, שגם אם לפעמים הוא בסדר, נראה לי שאתה במקום הרבה, אבל הרבה יותר טוב ושליו.
עוד ניפגש, אין לי ספק. ביי יא ZAB. גיל.
 
עוד מעט ושוב אזכרה רונלי   27/12/07
ירון.
היה לך יומולדת לפני שלושה ימים. אי אפשר להגיד יומולדת שמח...אתה צריך להיות בן 31, מי היה מאמין - ואתה עדיין בן 20.
זו תקופה שבה אני מתכווצת בתוך עצמי, מחפשת אותך ושואלת לאן נעלמת.
עוד מעט האזכרה, כבר 11 שנה... החיים ממשיכים בלעדיך, אך הפער שהותרת רק גדל עם כל אירוע שבו אתה חסר.
אוהבת ומתגעגעת!
רונלי.
 
להתראות חבר.. אסף   22/4/07
מתגעגע...גם אחרי עשר שנים...
ירון היה חברי הטוב ביותר.
אסון המסוקים היכה בי. העובדה כי אחד החברים נפל.אחד הענפים נגדע. חברות פסקה.היום אחרי 10 שנים אני מנסה לדמיין איפה כל אחד מאיתנו היה עומד : משפחה, ילדים, עבודה...
לשמחתי חלמנו יחד, לצערי המשכתי לבד.

הנקודה שאפשר לקנא בירון היא כי הוא נשאר גם היום צעיר, מחייך, עליז ומאושר. ממש כמו פיטר-פן. מעיין אגדה..להישאר צעיר לנצח.. לא משנה אם אנו במלחמה או בעיה, אם אנו בצרה או סתם בתקלה, הוא תמיד מחייך. פשוט להסתכל אליו, לראות אותו צוחק, ומיד אתה נדבק : "על מה לעזאזל הוא צוחק ? חחח.."

כשרואים אותו מחייך בתמונות יודעים כי הילד זה שבע. כי הילד נהנה מכל רגע בחיים. כי ההורים עשו הכל בכדי שיהיה מאושר. כי ילד זה הוא אנחנו לפני כמה שנים. כי ילד זה ישאר לעולם ילד.

ערב יום הזכרון היום. מחר עולים לקברך בקריית שאול. כמו כל שנה, ניפגש לאחר מכן בבית הוריך. אתה מבין ? אתה הלכת, אבל כמו תמיד, אתה מחזיק אותנו יחד. שומר עלינו כי לפחות פעם בשנה נהיה מעודכנים מה קורה לכל החברים. פעם בשנה רואים את כולם. פעם בשנה מוציאים את זה החוצה. כותבים, מדברים, נזכרים, מוציאים החוצה... לא בראש..לא לבד..עם כולם..

טוב ירוני שלי,
גיליתי רק היום את האתר הזה. מקווה לחזור לפה בעתיד. מקווה לחזור ולרשום. להוציא קצת החוצה. לבד..רק אתה ואני..
תעשה שם חיים. באמת. במחשבה שניה , אתה בטוח עושה שם חיים. חחח...סומך עליך.. אתה כבר תדע לגבש את כולם ולעשות ערבים מצחיקים..
ניפגש בצד השני..
תשמור לנו מקום אנחנו מצטרפים ,
עוד מאה ו-20 שנה.
מתגעגע,
אסף
 
לא נשכח לא נשכח   21/2/07
לא נשכח

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
ושוב היום הזה מגיע ולי כבר יש קמטי הבעה בפנים ואתה נשאר מחייך אלי מהתמונה צעיר כ"כ... ירוני רק השם המרנין שלך כבר מעלה בי חיוך. אתה הצחוק, השמחה והחיים. בסביבתך לא יכולנו להישאר אדשים. את השליחות המיוחדת שלך עשית באהבה, תמיד נתת להרגיש טוב, תמיד ניסית לעודד... אני יודעת שגם היום מלעמלה אתה משגיח, שנזכור את הטוב, שנגדיל את האור, שנמשיך את הצוואה המחייכת שלך לכל כיוון שאפשר.... אוהבת ומתגעגעת דנה.

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
ירון צופיוף ז"ל מופיע/ה בעמודים:

אסון המסוקים


עם החיוך המדהים!
לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com