|
גלעד שלנו
|
נאווה גדעוני
31/10/12
|
|
|
גלעד שלנו - אין מילים לתאר כמה אתה חסר . הגעגועים לא מרפים , העצב לא מתכהה ואי אפשר לעכל שאתה וחבריך הלכתם לבלי שוב... יופייך, החיוך הרחב שעל פניך, עינייך הנוצצות, קולך המרגש , הסיפורים ששמענו עליך , הצחוק , רוח הנעורים וטוב ליבך הם זכרונות שמלווים אותנו יום ולילה. אתה אומנם רחוק אך דמותך נטועה עמוק בליבנו בכל צעד ושעל בחיינו.
למרות הכאב שלא נגמר , אתה האור שמאיר לנו את הדרך , אתה המלאך . ילד חלום כך כיניתי אותך בכל פעם שדיברנו עליך בגאווה . היית הנסיך של המשפחה וכך תשאר.
גלעד , נזכור את הגיל , השמחה וההילה שאאפה אותך לעד - לעולמי עולמיא.
נאווה
|
| |
|
ממני
|
גילי
6/5/08
|
|
|
גלעד...
זה היה כל כך קצר, אני כנראה הייתי האחרונה שנשקת לה.
נפגשנו במקרה בחר"פ, אני חיילת צעירה בקורס מ"כיות ואתה חייל לוחם. ביקשת את הטלפון שלי ונתתי לך ובכך חרגתי ממנהגי.
יצאנו פעמיים. בפעם האחרונה יצאנו לרקוד. עדיין זוכרת את השיר שהתנגן ומאז מזכיר לי אותך No Doubt - Dont Speak. אז גם נשקת לי. למחרת התקשרת ואמרת שהקפיצו אותך לצבא ושיש לך הרגשה לא טובה ממה שהולך לקרות. אני אמרתי לך שהכל יהיה בסדר.
שמעתי על מותך במקרה כאשר הביאו לנו לקורס את עיתוני סוף השבוע וזיהיתי את תמונתך.
מקווה שטוב לך שם למעלה.
|
| |
|
גלעד
|
תנעמי נירה.
17/6/07
|
|
|
טוב שיש כתובת אליך, כי אחרת לא הייתי יכולה לספר לך..
מצאתי משהו שאני אוהבת. משהו חדש שאוהב אותי גם ואוהב את הילדים שלי.
מקווה רק לטוב ולא לקלקל הפעם
הגירושים שלי קרובים סוף סוף ואולי מצאתי את האושר שלי.
אני יכולה לכתוב לך רק פה, אבל אני מרגישה שזה זה
הוא מעביר בי רעד, בכל פעם שאני חושבת עליו, הוא חלק ממני, ולא מסוגלת לחשוב עליו בלי שהוא יהיה איתי..
גם שהוא חסר.
גם שהוא לא נמצא לידי
אני יודעת שתברך אותי על זה אפילו מתמונה דוממת, ואתה שמח לשמוע את זה כי אתה שומע... ויודע הכל.
אולי אבוא גם לבקר איתו... הוא יכיר אותך.. וידע מה היית בשבלי
ידיד טוב החבר הטוב שלי, שאיתו חלקתי הרבה.
סיפרתי דברים שראיתי אותך.
בכל מקרה אני נכנסתי על מנת לעדכן אותך..
תודה על ההקשבה.
|
| |
|
מכתב שנתי קבוע
|
נירה תנעמי
4/2/07
|
|
לגלעד שלום.
|
לגלעד שלום...
עשר שנים עברו וכאילו היום ההוא ששמעתי את הבשורות, עדיין נשאר.
זוכרת, שראיתי בחדשות, זה היה באמצע משחק כדורסל, מכבי ת"א – ועוד קבוצה.
היה מבזק חדשות, משהו שהיה ככה באמצע, אז שעדיין היינו על ערוץ אחד בטלוויזיה, לא היה אז את הכבלים.
פתאום, ככה , סיפרו שם, שהתנגשו שני מסוקים, היית בחופש, בגימלים, אבל הייתה לי תחושה שאתה היית שם, ואני התקשרתי לוודא, וקיבלתי את הבשורה המרה, שהחבר הכי טוב שלי, הלך.
אני מתגעגעת, רוצה לספר לך על חיי, כתבתי לך מכתב שיקריאו לך מחר מול כולם, בשאר ישוב, אמא שלך בקשה רשות.
מקווה שתענה לי, ותבוא, ואני מבטיחה לבוא לבקר, אבוא לספר לך, ואדבר איתך, אבוא לשם, אליך.
לא אשכח אותך מבטיחה, כי אני שכחתי אותך, אולי מתישהו במקום מסוים בכאוס של החיים, שלי.
אז אני אשלח את זה עכשיו לאתר של חטיבת הנח"ל.
מקווה שתענה לי, למרות שאינך יכול.
מתגעגעת...
מקווה שתהיה שם, גם שיהיו לי בשורות טובות לספר לך, שתופיע, מולי אפילו לרגע, ואספר לך שמצאתי מישהו חדש... ואוכל לראות את החיוך שלך.
ממני שמתגעגעת אליך.. גם אחרי עשר שנים... גם אחרי שהלכת ללא שוב.
אני רוצה לספר לך שמצאתי עבודה ואני בונה את חיי שוב, קמתי מהדיכאון, אני מעודדת יותר אולי אמצא בן זוג חדש, מתישהו.. איכשהו אבל למי אביא אותו לביקורת או אספר עליו?
טוב, אני מחפשת בנתיים אחד כמוך וגם אם נדמה שמצאתי הוא נעלם לו, ולא מתייחס אלי כלל.
מלאך שלי, אני מקווה שאתה שם מחזיק אותי ועוזר, יודע מה עובר עלי ומנסה לעזור, מעביר את השובל של האור שלך, לאט.
תמיד אתגעגע ואתהה מה היה קורה לו היית נשאר, אולי רק אולי היינו כל אחד מתחתן עם בן הזוג שלו, רוקדים בחתונה של כל אחד, הילדים היו נפגשים, משחקים, יחדיו, אולי...אולי...
גלעד, אני מתגעגעת עד אינסוף, אני זקוקה לך עכשיו ואתה אינך, ועברו עשר שנים, עשר שנים קשות
והכל.. כתמול שלשום.
|
|
|
|
|