|
עוד יום זיכרון
|
Mony Paz
17/4/18
|
|
|
|
סמי עוד יום זיכרון מאז היום הארור שקבלתי את הידיעה בזמן אמת. ושוב הוזמנתי לקרוא קדיש בקהילה בניו זילנד. הגרון נחנק, הקהל בקושי שומע. עיניים דומעות. איציק אחי הלך גם כן. עכשיו שניכם הפכתם לנרות תושבי קבע בני זילנד. תנוח לך בשלום בן דודתי היקר. מוני
|
| |
|
לסמי הלוחם שלנו
|
משפחת אסולין
21/4/15
|
|
|
|
לסמי הלוחם שלנו,אני בקושי הכרתי אותך אם בכלל אבל אתה היית בן דוד של אמא שלי ומסיפורים ודרך הלב הבנתי איזה מן בן אדם מיוחד וטוב כל כך היית! זה אחד הימים הכי עצובים בשנה נזכור ולא נשכח את כל גיבורים שלנו. היום בו נודע לנו אסון שקרה זה היה בדיוק בסיום מלחמת לבנון השנייה כל כך הרבה דמעות זלגו באותו יום עצב סחף אותנו ועדיין סוחף. והכי נדיר בדבר זה שאתה לא היית חייב לעלות על מסוק זה ועדיין עשית זו למען התחייבות להגן על מדינה. תודה על מי שהיית ועל כל מה שעשית למעננו תמיד תהיה בלב שלנו נזכור לעד!
|
| |
|
יום זכרון שביעי
|
אדי אבינועם
14/4/13
|
|
|
|
סמי אחי היקר. יום זכרון שביעי. הזמן חולף ביעף. ארוע רודף ארוע. לפעמים נדמה שהזמן אינו יכול להכיל את קצב החדשות ואת היקף וכמות הארועים במדינה. היום אחר הצהריים יתקיים שוב טכס הזכרון בטייסת. רוב רובם של החיילים שיעמדו בדממה וירכינו ראש לא הכירו אותך. רק 7 שנים חלפו ומותך כאילו היה אתמול. הימים הללו מיום השואה ועד לאחר יום העצמאות הם הקשים לי ביותר מכל השנה. לא פעם אני שואל עצמי איך היית מגיב או מה היית חושב על דבר כזה או אחר ואני בדרך כלל גם יודע לתת תשובות לשאלות הללו , כי חשבנו והגבנו כמעט באופן זהה כי אתה ואני היינו כל כך קרובים והידיעה הזאת מעניקה מעט נחמה. אך מנגד אתה חסר! אתה לא איתי בארועים הטובים יותר ובאלו שפחות. וזה כואב וצורב. אין כמעט יום שאני לא מזכיר אותך וככל שאני יכול אני מספר עליך על מעשיך על חייך חלומותיך ועל נסיבות מותך לא רק לילדיי שגדלים על הסיפורים עליך אלא גם למעגלים רחוקים יותר. אני מקווה שבמקום שאתה נמצא אתה רואה ושומע הכל ויש לך נחת מכך. אוהב ומתגעגע אח יקר שלי. אדי אבינועם
|
| |
|
יום הזיכרון השישי
|
איריס
24/4/12
|
|
|
סמי, זהו יום הזיכרון השישי נפגשנו כל החברים בהר הרוח בשבת האחרונה היית חסר וכמובן כל החברים שאינם.
הבן שלך בר שהתגייס כמובן למשפחת חיל האויר ומשרת בתל נוף ונושא את הכומתה שלך על כתפו יספיד אותך היום בטכס המרכזי ליום הזיכרון.
אתה יכול להיות רגוע אי שם שהשארת משפחה מדהימה שהיא גאווה אחת גדולה.
מתגעגעת איריס
|
| |
|
יום זיכרון שישי
|
אדי אבינועם
22/4/12
|
|
|
יום זיכרון שישי בפתח.
השנה "הצטרף" אליך בן דודנו איציק שנהרג במסגרת פעילות מבצעית לפני מספר חודשים. יחד למעלה עם שאר אהובינו ,אתם כח משמעותי בלבקש על עם ישראל כולו שקט שלום אחווה ורעות.
נשאלתי לפני כמה ימים מה זכרון הילדות החזק ביותר שלי עם סמי. עניתי שהשאלה לא הוגנת שכן מרבית זכרונות הילדות שלי בכלל קשורות בסמי אחי. גדלנו כתאומים ממש. וכשהשואל התעקש סיפרתי שאני לימדתי את סמי לרכב על אופניים כשהיינו ילדים ומהר מאד מצאתי את עצמי רודף אחריו עם האופניים הקטנים שלו כשהוא רוכב על האופניים הגדולים יותר שלי...
הגעגועים לסמי עצומים. חסרונו גדול. מזלי הטוב הוא שיש לי זכרונות רבים וטובים כל כך עם סמי אחי היקר. האהבה שלי אליו ושלו אליי בלתי מדידות.
זכיתי ל39 שנות חברות ואהבה מאח יקר שאין להם אח ורע עם אף מקורב או מכר אחר של סמי.
בצד הגעגועים ובצד העצב בחסרונו הפיזי קיימים הזכרונות המתוקים של ילדות משותפת ותמימה , התבגרות משותפת וקשר שלא ניתק ולא יינתק לעולם. חגים ושבתות אצל אמא ז"ל, טיולים בחו"ל ובארץ , שיחות אל תוך הלילה שירים ותחביבים משותפים וגם סודות כמוסים על חוויות רגשות מחשבות וחלומות (חלקם לא התגשמו) שילכו איתי לקבר.
כשהגעגועים מתגברים ולפעמים מתעוררים כעסים אני עוצם את העיניים ויודע בדיוק איך סמי היה חושב ומגיב כשהוא מתבל בתנועות פנים וגוף ואז אני מחייך בהקלה ובאושר גדול - כי אני יודע שסמי היה חושב ופועל בדיוק כמוני. אין פלא בעצם. "צמודים צמודים" כמו שסמי נהג לומר. אשריי!
אוהב אותך ומתגעגע אליך
אדי אחיך
|
| |
|
5 שנים אחרי...
|
גיסתך מירב
8/5/11
|
|
|
סמי, 5 שנים עברו מאז היום הארור, 5 שנים של געגועים אין סופיים , 5 שנים של כאב שלא עובר ובידיעה שלא יעבור לעולם, אובדן שלא מתעכל ולא מתקבל, אתה כל כך חסר!!!
סמי דמותך למול עיני בכל יום מימות השנה, בכל חג ובכל שמחה, מה אהבת לאכול, איך היית מתבדח, צחוקך ורצינותך, תגובותייך בסיטואציות כאלו ואחרות, יש לנו זאטוטה בת 3+, סיפרנו לה עליך והשאלות לא נפסקות, היא מזכירה לי אותך, היית אוהב אותה, סמי שמור עלינו מלמעלה, תמיד אתה איתי ולעולם לא אשכח.......... אוהבת אותך לעד, גיסתך מירב.
|
| |
|
יום זכרון רביעי
|
אדי אבינועם
19/4/10
|
|
|
|
יום זכרון רביעי מאז מותך הוא היום. הטרמינולוגיה ליום זה כיום זכרון הוא כל כך לא מדויק. וכי אנו זקוקים ליום זכרון כדי להזכר בך? ממש לא. הרי אתה בהוויה שלנו בכל יום ויום ואיננו זקוקים ליום שכזה. אני חושב שיום הזכרון הזה הוא להזכיר ולא כדי להזכר דווקא. להזכיר לכולנו על מה נלחמת ועל מה בעצם הקרבת את חייך. נלחמת ומתת כדי לתת לאחרים לחיות. תמיד יהיו כאלו שיעריכו זאת יותר מאחרים. סמי אחי הצעיר אני משוכנע שלו היית בחיים היית רוצה לראות מציאות אחרת, קרובה ורחוקה יותר, שונה ממה שקיימת היום לצערי. זאת לא המציאות לה ייחלת מיום קבורתך ממש ועד עצם היום הזה. צבועים ממש, זאבים סתם וכאלה יעני מתוחכמים עם תחפושות עור כבש מסביבנו כל הזמן.אתה הרי יודע ומכיר שום דבר הוא לא בגדר הפתעה אבל סתם היה נעים לדמיין שאולי אולי דברים יכלו להראות אחרת לו אנשים היו מבינים, חכמים יותר מצודקים כאלה שהיו מפנימים שבצוואתך הלא כתובה היית רוצה שינהגו אחרת איש ברעהו ,קרובים ורחוקים כאחד. לא חייבים לאהוב כמצוות ׳ איש את רעהו יאהב׳ אבל לכבד בהחלט כן ובמיוחד את אלו שכיבדת בעצמך . אבל איך אמרת כל הזמן - זה לא נגמר עד שזה לא נגמר... שמור על כל אוהביך אחי האהוב , אתה מכיר אותם שנים רבות,ועזור נא לבורא עולם לעשות שלום עלינו ועל כל עם ישראל.
|
| |
|
3 שנים בלעדייך אבא
|
בר בן נעים
22/8/09
|
|
|
3 שנים עברו מאז היום הארור ההוא.. 3 שנים ואני עדיין לא מעכל את זה שאתה לא תחזור יותר הביתה..
אתה כל כך חסר לי.. אני לפעמים יושב עם עצמי ומדמיין אותך דופק בדלת אבל מהר מאוד מתעורר וחוזר לחיים האמיתיים..
אני זוכר את היום ההוא, כשבדיוק יצאת לטייסת..
ישבתי מול המחשב ואמרתי לעצמי שאני צריך להגיד לך שלום , כי זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותך..הייתי בטוח שזה שוב הדמיון הפרוע שלי, מסתבר שלא.
הייתי עושה הכל כדי לקבל ממך חיבוק אחרון..
אבא, אני אוהב אותך.
|
| |
|
ראשל"צ
|
אדי אבינועם
27/4/09
|
|
יום זכרון שלישי
|
סמי אחי
יום הזכרון לחללי צה"ל השלישי מבחינתך הגיע. יום אחד מתוך 365 ימים, כל המדינה משתתפת בצער המשפחות השכולות.
בשבילי היום הזה הוא עוד יום מתוך 365 ימים שבכולם ובכל שנה מאז נפילתך אני כואב את חסרונך .
מתגעגע מאד
אדי
|
| |
|
למשפחת בן נעים,
|
רויטל
27/4/09
|
|
|
יום שנה שלישי ללא סמי, שלא תדעו עוד צר.
תהיי נשמתו צרורה בצרור החיים.
|
| |
|
בר אח שלי
|
חבר של בר
27/4/09
|
|
|
אחי אין הרבה מילים לומר אבל שתדע שיש לך הרבה כוח להמשיך בחיים ללא אביך ומי כמוך יודע כמה זה קשה..
אחי אנחנו אוהבים אותך(כל החברה) ובכל דבר שתיהיה צריך דבר איתנו אח שלי..תיהיה חזק
|
| |
|
12.8.08
|
קוראל בן נעים
13/8/08
|
|
|
ממש היום לפני שנתיים
מתגעגעת..
|
| |
|
Samy My Lil Bro
|
Daniel Ben
12/7/08
|
|
|
Samy its nearly 2 yrs u are away from me
Samy Lil Bro missing u soooooooo much
Hope u doing fine and u keep eyes on mom
R.I.P
Daniel Ben Your Brother
|
| |
|
לדוד היקר...
|
קוראל בן נעים
6/5/08
|
|
יהיה זכרו ברוך
|
בלילה עצוב, נלקחת מאתנו
בבום, זו הבשורה אליה התקשינו לקום
וזה נורא לא פחות בכל יום שעובר,
סמי – אתה כל כך חסר.
אני לא יודעת אם ידעת, אם יכולת לתאר
בכמה לבבות אתה נגעת,
ואין לנו אחר, שימלא את מקומך
האל, אומרים, לוקח את הטובים ביותר
ובגלל זה בחר בך, ולמראה תמונתך,
מאותו היום בוכים ונוצרים את זכרך
טוב לב היית, צנוע ישר ומבדר.
ומצמרר; עלייך לדבר בזמן עבר
וקשה להאמין שאתה כאן למטה
ואולי אתה למעלה? לא קיבלנו מידע,
דבר אחד בטוח, מלבד הכאב
לנצח תישאר, איתי ועם כולנו בלב.
באהבה קוראל בן נעים
|
| |
|
יהיה זכרו ברוך !
|
דורון
6/5/08
|
|
|
|
יהיה זכרו ברוך !
|
| |
|
נזכור ולא נשכח
|
פיני בן שמואל
4/5/08
|
|
לזכרו של אדם נדיר ויקר
|
סמי, קשה לי לפנות אליו בלשון עבר. מפקד וחבר נדיר ששרתתי תחת פיקודו בטכני במרכז אחזקה. וחיוך שלך סמי, חקוק על לוח ליבי עד היום.
לכן בחרתי דרך להנציח את זכרך, בכל יום זכרון זו השנה השנייה שאתה בו חסר, אני מרצה בבית ספר תיכון ומקדיש את הרצאתי לזכרכך תחת הכותרת ”אם לארץ נשמה, הרי ירושלים נשמתה של
ארץ ישראל“
דוד בן גוריון
"ונשמתך היא דרכי"
שנה שעברה הרצאתי בבית ספר "אורט ביאליק" שבקריית ביאליק והשנה הינני מרצה בבית הספר רודמן בקריית ים.
"נזכור ולא נשכך, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים"
פיני
|
| |
|
מפקד נדיר ומיוחד
|
רינה
23/4/07
|
|
|
סמי, היית המפקד הישיר שלי בטכני, הגעת לקבל רס"ן וכולנו דאגנו שמא יגיע מפקד חדש שלא יטיב עימנו כמו הקודם- מחלקה של חיילים בעייתיים קיבלת,כאלו שבשבילם צבא היה עוד יום עבודה ואילו בשבילך זה היה החיים שלך, ועם זאת ידעת להגיע לכל אחד ואחד ולנסות לעזור לכל אחד כך שהחששות די מהר הפכו לרגשות של הערצה והערכה.
כל פעם התפלאתי איך אתה מסוגל לעשות את הנסיעות הללו מדי יום בשביל תפקיד, כשזה בא על חשבון הזמן עם משפחתך.
היית חוזר מטיסה על היסעור, כולך מאושר, שיתפת אותי בחוויה, אני זוכרת המון דברים שלימדת אותי, היית אנציקלופדיה מהלכת על שתיים, תמיד אמרתי לך שאם אצטרך להסתמך על ידע של מישהו, אותך הייתי בוחרת כחבר הטלפוני שלי.
גם כשהשתחררתי שמרנו על קשר, אתה היחיד ששמרתי איתו על קשר.
עכשיו כבר אין לי חבר טלפוני להסתמך עליו.
עדיין לא הכרתי מישהו שיחליף אותך.
משתתפת בצער המשפחה!
מתגעגעת,
רינה
|
| |
|
אני זוכר
|
דודו
20/4/07
|
|
|
סמי חבר ואח,
לא אשכח לעולם את ההיכרות הראשונה בנינו, בבנין רופין 10 ראשל"צ, דירה לצד דירה בקומה הראשונה.
הצצתה בסקרנות ביום שנכנסתי לדירה ממרפסת ביתך, וכך נפגשו מבטינו בפעם הראשונה בביישנות מאופקת שדעכה תוך דקה.
כנערים אהבנו להשתעשע יחד בהומור מיוחד שהיה שייך רק לסובבים אותך.
לא היה צד בך שלא הכרתי כחבר. לא פעם הספיק רק מבט בוהק בעיניים, ומיד ידעתי למה אתה מתכוון.
אני זוכר את אהבתך הראשונה והפרידה הקשה.
אני זוכר את סרטי הבורקס שראינו יחד ואת צחוקך המתגלגל.
אני זוכר את הטיולים המשפחתיים שבילינו יחדיו.
אני זוכר את מסיבת סיום התיכון שלך ואת החברה מסביב.
אני זוכר את יום חתונתך לעדנה, אותו בילינו יחדיו ובו שמחנו באושר.
אני זוכר את כל מסיבות הברית שחגגנו יחדיו.
אני זוכר את הנסיעות המשותפות לחו"ל.
אני זוכר והכתיבה היא קשה, הזיכרונות נעימים והמעט שסופר זועק לספר עוד ועוד...
לא תמה עוד הדרך ואני עוד פה מתגעגע וכותב, והלב בוכה.
היום סגרתי מעגל נחמה של חלום משותף שהיה לשנינו לפני למעלה משנה. חזרתי מנסיעה מיוחדת מתאילנד עם אחיך האוהב, אדי, שדאג בעיקר שאאסוף חוויות שלעולם לא אשכח.
היו רגעים של אושר והיו רגעים של עצב אבל את הכוח האמיתי שאבנו מהתכונה המדהימה שאפיינה אותך - אהבת החיים והרצון לאסוף חוויות חדשות.
מתגעגע ואוהב עד בלי די,
דודו
אחיך וחברך לעד.
9 ינואר 2007
|
| |
|
דובר צה"ל מודיע:
|
יוסי
19/4/07
|
|
"...כמו כן, מסוק צה"ל, ועליו חמישה אנשי צוות, נפגע
|
אמש במהלך פעילות קרבית, והתרסק בשטח דרום לבנון. הודעה על כך נמסרה למשפחות של אנשי צוות אוויר שהיו במסוק"...
האור הירקרק, שלא מעלמא הדין, בבטן היסעור חשף פנים נוקשות, מתוחות. רעש המנועים היה מחריש אזניים. הלוחמים הביטו ניכחם בדריכות. חלקם הרהרו. המסוק העמוס התנהל בכבדות, בהלמות גופו הגדול. הם טסו נמוך. תחושת העוינות של הקרקע שמתחת הורגשה בעליל.
לחמישה מהלוחמים, אנשי צוות האויר, לא היה פנאי להרהורים. במיוחד סמי חש כאילו הוא רץ על גחלים, והשאיפה להגיע למקום ההנחתה ניסרה במוחו כסירנה. "רק שנגיע בשלום. רק שנגיע כבר...". עיניו החדות בלשו ללא הרף, חיפשו הבזק או שובל. הוא לא פחד, אך עצביו היו מתוחים, חשופים ממש, רגישים אף לגרוי הקל ביותר. הוא חש שכל הלוחמים שם, בבטן, על כתפיו. הוא רצה להגיע. לנחות. לפרוק.
...כשאחרון הלוחמים ירד והתרחק, חש סמי כאילו הר עצום הוסר מכתפיו. המסוק עוד היה על הקרקע, מנועיו פועלים והרוטור הגיגנטי סובב וחובט באויר, אך הוא ממש חש בהקלת העומס גם על המכונה הענקית, שהוא הכיר בה כל בורג. לראשונה מאז שהמריאו חלף צל חיוך על שפתיו.
...ממריאים. המסוק שמטענו נפרק מתמרן בקלילות מפתיעה לגודלו. באלגנטיות הוא סב על צירו ומתכונן לחזור. צל החיוך נמחק עוד קודם, והדריכות העליונה חזרה. סמי ידע שזה הרגע המסוכן. אורב עוין על הקרקע מחכה לרגע הזה. בכל זאת הותרו הספקות, ובצד הדריכות חילחלה הרגשת סיפוק. "עשינו את זה!".
...ההבזק ריצד בזוית העין. השובל התקדם במהירות. סמי קלט אותו וידע מה צפוי. בשבריר שניה הוא הבין הכל. הוא לא כעס. לא קילל...
ואז היה אור גדול. זה לא כאב לאיש מהם. גם לא לסמי. והוא, יחד עם ארבעת אנשי הצוות האחרים עלו בסערה השמימה.
אלי, אלי, רכב ישראל ופרשיו!
========================================
לא הכרתי את סמי. רק היום שמעתי מאחיו אדי, שסמי היה בין הנופלים. לא סיפרתי לאדי עד כמה נחרת האירוע במוחי ובליבי, כמו לכל עם ישראל, אני מאמין. אירוע שכל כך מסמל את המלחמה הזאת. הייתי באותו ערב בחוף בת ים, מטייל עם בת זוגי וביתי הקטנה, וזוג מסק"רים חתרו מעל הים לאורך החוף מהדרום צפונה. כמו עשרות אם לא מאות זוגות לפניהם. השעה היתה שבע בערב בקירוב, ולפתע ראיתי דבר שלא ראיתי מעולם קודם: הזוג עצר לרגע קל, דרומית לבת ים, אחר כך פנה לאחור וחזר דרומה. לא הבנתי, והיתה לי תחושה רעה. לא מחזירים סתם ככה זוג מסק"רים. "קרה משהו רע בצפון, אני חושש" אמרתי למי שהיתה אז לצידי. "אני לא יודע מה, אבל אני מאד מקווה שלא הפילו לנו מסוק". ניבאתי ולא ידעתי מה ניבאתי. עד היום אינני יודע מה היה פשר החזרת זוג המסק"רים, ובדיעבד התברר שהיסעור הופל שעות אחדות לאחר מכן. אך כנראה שגם לי, כמו לאחרים, ליבי ניבא מה שעמד להתרחש עוד מעט...
=======================================
אני מצדיע לך, רס"נ סמי בן נעים.
היה שלום.
|
| |
|
סמי הקצין והג'נטלמן שלנו
|
אדי אבינועם
19/4/07
|
|
|
סמי,אחי היקר,
הנה אנחנו בפתח יום הזיכרון ה-59 לחללי צה"ל ,רגע לפני יום העצמאות, ואנחנו עדיין לא מאמינים ,עדיין מסרבים לעכל שיום הזיכרון הזה הוא יום בו יש לו נגיעה אישית אליך, אלינו,המשפחה שלך.
אין שעה מהיום בו נפלת שאני לא חושב עליך.
הגעגועים אליך לא פוסקים ואתה מופיע אצלי בכל חוויה שאני חווה מחשבה ורגש שאני חושב וחש, וכאב חסרונך שורף וצורב.
אתה חסר לי בחיוך שלך בחוכמה שלך בפשטות ובחברות האמיתית, שנובעת לא רק מהיותנו אחים מבטן ומלידה בהפרש שנה אלא בקירבה שהיתה ביננו, טלפטית כמעט.
כאב הנפילה שלך מתעצם לנוכח הגילויים על המחדלים הרבים בהנהגה ובניהול המלחמה.
עבור רבים לצערי זכרון המלחמה ההיא הסתיים. לא עבורנו.
אתה באהבת הארץ שלך, בחוש האחריות שלך לדור הצעיר בטייסת הלכת נחוש זקוף וגאה למשימה האחרונה שלך מעבר לקווי האויב כשידעת שאולי לא תשוב.
לא שאלת ולא העזת לשאול מה הטעם בפעולת הנחתת כוחות אל עומק שטח האויב כשהוכרז כבר מועד להפסקת האש ליום המחרת.
כזה היית - אמיץ , אביר אמיתי , כזה שלא יהסס להקריב עצמו כדי להציל אחרים.
נתת את חייך בתקווה לעתיד טוב יותר פה בארץ הזאת למען כולנו.
מי ייתן וכולנו נהיה ראויים לכך.
אוהב אותך מאד
אחיך , אדי
|
| |
|
געגועים...
|
החברה לשעבר
18/3/07
|
|
געגועים אלייך סמי...
|
היינו חברים בעבר..
כאשר שמעתי את שמך התחילו לעבור בזכרוני כל התקופה שהיינו יחד כמה היית מצחיק, מעניין וכו.
אפילו כשהכרת את אשתך שמעתי על כך מרחוק נישואים ,ילדים והמשך החיים, כל כך שמחתי על המשך חייך פועלך.
אכן הגעגועים כה חזקים שאני מחפשת מדי פעם באינטרנט מעט מידע עלייך אשמח מאוד אם תעדכנו קצת את התמונות והביוגרפיה של סמי הרי זה כה מגיע לו מקווה שיש לכם כוחות לכך וברצוני לומר שליבי איתכם הוא היה אדם נפלא שתרם כה רבות למדינה, למשפחתו ולכל הסובבים אותו מגיע לו אתר הנצחה.
כל כך קשה לעכל את גודל האסון...........
מכירה את כולכם אך לא יכולה להזדהות....
ולכם ילדיו שימרו על כל מה שנתן לכם בחיים היה לו המון חוכמת חיים גם אני למדתי ממנו המון.............
חברתו לשעבר לתקופה קצרה.....
|
| |
|
פרידה
|
איתן גן עדן
18/1/07
|
|
רגע לפני
|
רגע לפני
רגע לפני הלכת,
רגע לפני, ריח לוחמים נשמת
רגע לפני, בְּבִטְנה של ציפור מלחמה קיווית
רגע לפני הכרזת הפסקת לחימה ארורה בצִדְקתַּ - חדלת
רגע לפני תמיד, עצרת חשבת שאלת
וזאת בכדי שהרגע שאחרי יהיה כפי שדמיינת
מדויק, תכליתי, מדוד ושקול
היה "הרגע שאחרי" שלך.
אתה, כולך "רגע לפני" – נדמת.
החלל שפערת מותיר אחריך ציפייה
"לרגע שאחרי" המיוחד שלך.
חרוט בתודעת מוקירך כאדם מוכשר,
שקט מופנם וצנוע, קפדן בהליכותיך ובחזותך.
מתוך כנפי הציפור ממנה לא שבת
אל כנפי האל – שם בוודאי
ייעד לך תפקיד ותכלית, שהרי אחרת
היית כאן לחייך את חיוכך הכן,
האמיתי ומוביל את משפחתך ויושבי ביתך לעתיד אחר
רגע לפני...סמי, שמור עלינו מלמעלה.
מוקדש לסמי בן – נעים ז"ל
איתן גן – עדן
13.12.2006
|
| |
|
לבר אחי
|
דידי מכלוף
4/12/06
|
|
|
|
בר אחי אני משתתף בצערך ואני אפילו לא מתאר את הכאב שאתה חווה אחי...
|
| |
|
סמי המפקד
|
רינת
30/11/06
|
|
|
סמי היקר, נגעת בחיי לרגע קט שבו היית המפקד שלי למשך חודשיים בלבד. בזמן זה כל אחד מאיתנו היה עסוק בעיסוקיו שבקושי ראיתי אותך בכלל. ארשת הפנים הרצינית שהיתה לך השתנתה במהירות לחיוך וגיליתי את הבדחן שבך. את האדם. גיליתי שאתה לא רק המפקד שלי. שעולמך אינו מגובל למדים ולבסיס. לפניך המפקדים שהיו לי היו קשים ונוקשים ובשל כך פיתחתי אנטיות נגדם. גם כלפיך בהתחלה. אך מהר מאוד זה השתנה. זכית בכבוד שלא זכו קודמייך בשל אותו כבוד, אמינות והגינות שהפגנת כלפיי. דבר שהבנתי שהיה חסר מאוד מצד מפקדים אחרים. אחרי חודשיים, רק כשגיליתי את האמיתי שבך, השתחררתי. לא חשבתי עליך אך לעיתים נזכרתי לקטנה בחיי הצבאיים.
במלחמה, כשנודע שהמסוק הופל לרגע לא חשבתי שיהיה מישהו שאני מכירה. הרי עד אז כל מכריי וחבריי כבר יצאו מלבנון. אך למחרת בין ריצה למקלט וחזרה גיליתי את שמך בחדשות. התפללתי שזה לא אתה, אך ברגע שהראו את התמונה לא יכלתי להכחיש יותר. הבטתי בתמונתך ולא האמנתי.
הימים, השבועות שאחכ עברו קשה וחשבתי עליך המון, על משפחתך ועל למה דברים כאלו קורים. אבל עכשיו אני חושבת רק על זה שאני רוצה לומר לך תודה. תודה שנגעת בחיי. שניפצת סטריאוטיפים ועזרת לי לגדול בדרכך. עכשיו אני מודעת לשבריריות החיים. עכשיו אני מנסה להכיר יותר את הנקרה לדרכי.
תודה.
|
| |
|
לברוש...
|
מאיוש
14/11/06
|
|
|
קראתי בשין שלךך והייתי ממשש עצובה!! אתה אומנם לא מכירה אותי אבל אני משתתפת בצערך!!כלל הכבוד לך שאתה חזק..!!מקווהה ישום אחד תתעורר ואולי זה יהיה סתם חלום אני לא מכירה את אבא שלך אבל רק לפי הסיפור הבנתי שהוא היה אדם אמיץ וטוב לב..הלוואי שיגלו שזה לא או אמן אמן אמןן
אוהבתת המון ומשתתפת בצעררך מאיוש
|
| |
|
סמי היקר, החבר הכי שלי
|
מירב
14/11/06
|
|
|
סמי, אין פתאום כך נעלמת? איך נלקחת ונקטפת? כל כך מהר, דברנו ביום חמישי שלפני המקרה אני הייתי באילת ואתה צחקקת איתי בטלפון רצית לדעת אם אנחנו נהנים, ואם המקום נחמד לנו, והודעת לי שבחג ראש השנה אתם הזמנתם מקומות לבית מלון באילת ולא תהיו בבית, אמרת לי את זה 3 פעמים באותה שיחה, למה? רצית שאנחנו נדאג להורים? בכיף למה לא. היית כל כך רחוק באותה שיחה ולא שמעתי אותך טוב, אני שמחתי לשמוע אותך ואמרתי לך שהתגעגעתי מאוד ואתה צחקקת איתי ואמרת לי משהו חשוב ואני שאלתי אותך מה אמרת? ואמרת לי עזבי, כשתחזרו נדבר, אני צריך לשוחח איתך.
ואני נשארתי ככה, בלי שום מידע מה רצית ממני? והייתי מתה שיתנו לי עכשיו עוד רגע איתך בשיחה אך..
סמי, היית לי חבר מדהים מיום הכרותינו, תמכת, עזרת, נטעת תקוות, הצחקת, לגלגת, היית שם תמיד כשצריך, אתה זה שידעת האמת במלואה אתה זה שידעת להוציא אותה ממני, אהבתי את ההתייעצויות שלנו אחד עם השני, אהבתי את הבדיחות הפרטיות שלנו, אהבתי להכין לך מופלטה בחג כשהשתוללת ולא ידעת למי לפנות, כי אמך חולה ונורא מתחשק לך, אהבתי לראות איך אתה נהנה לספר על הלימודים ועל ההצלחות, איך דיברת על הילדים המדהימים שלך והתגאת בכל מעשה ידיהם, סמי, יש לי כל כך הרבה בבטן השארת אותי עם כאב עצום, אין יום שאני לא חושבת עליך, גיסי היקר, האח המדהים, היפה, והחכם של אדי, דמעותיי לא מתייבשות, עוד לא, אולי אף פעם לא, כואב לי, אתה היית החבר הכי טוב שלי, החבר האמיתי האכפתי האוהב, או, אלוהים היו לנו שיחות על משבר גיל ה- 40 כל כך חיכית לגיל הזה ותכננת תוכניות, אדי תכנן לקחת אותך לתאילנד כמתנת יום הולדת ולא סיפרנו לך, רצינו להפתיע, אך לא הספקנו, רצינו שאתה ואשתך תראו עולם וכל הזמן אמרת, כן בטח צריך, אך רק אחרי גיל 40, והטיול עם הילדים לכבוד הבר מצווה של בר, תמיד דברנו על הולנד או טוסטנה, סמי, אתה הלכת בעל כורחך, והשארת כאן אהובים כאובים, שאלוהים ישמור עליך שם למעלה ואתה תמיד תשמור עלינו, תדע שאתה תמיד איתנו, לעולם לא תעזוב, סמי יש לי סוד והפתעה אך אתה בטח כבר יודע אותה
אני אוהבת אותך, תמיד אוהב, חבר יקר שלי.
|
| |
|
סמי הדוד הכי טוב
|
קוראל בן-נעים
3/11/06
|
|
|
סמי?!
אני מקווה שטוב לך שם למעלה!!
אני מתגעגעת אלייךך..
ואני רצינית.. אני מדברת עם בר כמעט כל יום!
אני והוא בקשר רציני הוא היה אצלי בחופש סוכותת היה הכי כיף שיש...הוא ממש כמו אחי עכשיו...
הודיעו לכולם ב 2 לפנות בוקר אני לא הייתי בבית הייתי אצל סבתא שלי בבוקר התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה לי שסמי נפטר אני צחקתיי כי חשבתי שהיא צוחקת עליי ואז התקשרתי לאבא שלי... שמעתי אותוו בוכה ואני!? ישר התחלתי לבכותת..
אמרתי לעצמי למה העולם כל כך אחזר.. למה הוא לוקח את הפרחים הכי יפיםם.. אני בכיתיי אבא שלי הגיעה למחרת ב 4 בצהריים הוא נח קצת וישר הלכנו לרחובות לבית שלך.. ראיתי שם את בר גל ודן אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותם..אני בכיתי שם די הרבה.. פשוט כאב לי הלבב:/
סמי?!
אני מתגעגעת אלייך כמו שלא התגעגעתי לאף אחדם אחר אתה חסר לי...
אני מקווה שניפגש בעולם הבא...
אוהבת אותך..
קוראל בן-נעים
|
| |
|
:(
|
חן עמרם
2/11/06
|
|
|
ברווו'ש :(
אני משתתפת בצצערך :,(
אתתה לא מבבבין כממה אני בבבוכה בגלל זה !
אני תמממיד פה בשבבבבילך תזכור את זה !
לא משננה מתתי :
ואתה יודע כבבר !
שאאאתה הבנאדדם הכי חששוב לי בעעעעעעעולם !
:,(
אווהבת אוותך !
|
| |
|
אבא אני תמיד אזכור אותך.
|
בר בן נעים
1/11/06
|
|
|
כבר מאז התחלת המלחמה הייתה לי תחושה לא טובה.
היתה לי תחושה בבטן שהולך לקרות משהו.
יום לפני שזה קרה ישבנו בסלון ודיברנו..
אמרת לי שאני צריך להשקיע בלימודים כי רק אם לומדים מגיעים להישגים בחיים וכמה חשוב שאני אהיה בן אדם ישר.
ולמחרת ביום שבת ה12/8 שוב קראו לך לבסיס..
אני זוכר שבבוקר כשהתקשרו אלייך ואמרו לך להיות בטייסת ב4 וחצי, אתה אמרת "אבל אני כונן 60!".
כבר אז ידעתי שמשהו לא טוב הולך לקרות היום.
אז ב4 כבר יצאת לטייסת ואני ישבתי מול המחשב.
אמרתי לעצמי בלב "בר לך תגיד שלום לאבא זה הפעם האחרונה שאתה תראה אותו"..
אבל לא הקשבתי לעצמי, חשבתי שאני עוד פעם עם הדימיון שלי..
אבל זו היתה הפעם הבאמת אחרונה שאני אראה אותך.
ב6 בערך התקשרת.
אמרת שאתה מכבה את הנייד לכמה שעות.
וזו הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתך.
קבעתי כבר לצאת עם חברים בערב..
בערך ב11 אני נכנס לקנות גלידה ושומע את המוכר אומר לאחד הקונים "שמעת? התרסק יסעור..".
באותו הרגע כאילו הלב שלי הפסיק לפעום..
ישר שאלתי איפה התרסק יסעור ומה קרה..
המוכר לא ידע מה להגיד לי..
התקשרתי מיד לאמא ואמרתי לה שהתרסק יסעור..
ואמא, שהיתה לה תחושה לא טובה כמוני אמרה לי לחזור הביתה..
באתי מהר הביתה ואני בדרך חושב לעצמי: "אבא מת או חי?"
הגעתי הביתה אחרי רבע שעה..
סבתא,סבא ויאיר היו שם..
אמא קראה להם..
ובערך ב2 בלילה הגיעו אלינו מקצין העיר..
אני בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי..
וכבר 3 ימים אחר כך הייתה ההלוויה.
בהלוויה משום מה לא בכיתי..
בכיתי רק כשראיתי את הארון קבורה שלך במשאית הצבאית.
בטקס היו יותר מ3000 אנשים..
אלפי אנשים באו להגיד לך שלום בפעם האחרונה...
כמה אנשים אהבו אותך..
אני מתגעגע לזה שנשב על הספה בסלון ונראה משחקים ביחד..
אני מתגעגע לזה שכל פעם אני מתקשר אלייך ושואל אותך מתי אתה חוזר מהעבודה..
אף פעם לא יכלתי להגיד לך למה אני מתקשר כל הזמן..
אז הנה אני אומר..
אני דאגתי לך.. פחדתי שיקרה לך משהו..
תמיד הייתי גאה גך ותמיד אני אהיה גאה בך.
שירתת את המדינה כמו גיבור ומתת כמו גיבור.
יכולת גם לא לעלות על הטיסה ובכל זאת עלית.
כי ידעת שאתה צריך לעשות את זה ורצית לשרת את המדינה.
3 חודשים עברו מאז..
ועדיין אני לא מעכל את זה שאתה כבר לא איתנו..
אבא,
אני אוהב אותך.
|
| |
|
סמי האדם, הלוחם, המפקד והחבר
|
בועז קידר
1/9/06
|
|
|
לסמי קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר, דיברנו לאחרונה בבוקר שנפלת, אני במכסיקו ואתה בישראל.
היות ונבצר ממני להשתתף בהלוויה אני מוצא לנכון לכתוב לך יחד עם עוד 4 גיבורים מחבריי.
אזכור אותך לנצח.
החברים שלנו! 15.8.06
חברים – "אחלה"
ארבעה בחורים, בחורה אחת ויסעור נקראים ליום פקודה,
להנחית כוחות בלבנון, קיבלו משימה.
אמרו: כמו מתאגרף צריך להשיב מהלומה,
לאלו, המחבלים חייבים להנחית מכה.
תמיד ידענו, מטילים צריך להזהר ולא להפגע,
אבל, לא אמרו, לטילים אין חוקים והם מחפשים מטרה.
בתקשורת דיברו: מחר תהיה הפסקת – אש,
ורק יסעור אחד מס' 2 במבנה, מהקרב לחזור – בושש.
אבל, למה ??? נתתם לפגוע בזה היסעור – מכונת מלחמה,
ולקחת מאיתנו 5 חברים, "אחלה", חברה נשמה.
כל אחד ואחת הוא פשוט – סיפור, אגדה ,
חבורה מיוחדת, גיבורי תהילה.
היום, לעד שמותיכם נחרטים על אבן מיוחדת - להנצחה,
לעולם תשארו חלק מאתנו – 114, ולנצח משפחה.
בועז קידר
|
| |
|
לב אמיץ
|
פרנק יעקב
17/8/06
|
|
|
כאחד שלמד ושירת עם סמי אני חושב שכולנו איבדנו אדם ומפקד שחבל שאין רבים כמותו .
כאשר קראתי את השם סמי בן נעים באתר האינטרנט כל גופי הצטמרר .
סמי תמיד יזכר בעיני כאדם חכם ואהוב על חבריו תמיד היה כיף לשהות במחיצתו ואפילו אחרי 26 שנים מאז שהכרנו בתיכון אני עוד זוכר את הצחוקים והבילויים עם החברים דני רוני עמי וסמי כמובן .
אז סמי אני מקווה שחיית חיים מלאים כי לפחות בשבילי יצאת מעולמינו כגיבור אמיתי - לב אמיץ .
|
|
|
|
האזכרה של רס"ן בן-נעים (עלייה לקבר) תתקיים ביום א' 8.7.07 כ"ב בתמוז בשעה 10:00 בבית העלמין הצבאי ברחובות.עידכון הודעה
|
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי הלוויה
|
|
|
|
|
לא עודכנו פרטי שיבעה
|
|
|
מלחמת לבנון השניה
|
|
|
|