קהילת המנחמים של עוזר שילד

-	יאיר 25/12/06
עיתון "הארץ" יום ה', 21.12.06

עיתון "הארץ" יום ה', 21.12.06 הקדיש את חייו להשכלה הגבוהה מאת אורי דרומי פרופ' עוזר שילד, רקטור ונשיא אוניברסיטת חיפה, נשיא מכללת יו"ש, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, 1930-2006 עוזר שילד נולד בקופנהאגן, וב-1957, אחרי שסיים תואר שני בכלכלה, עלה לישראל. ב-1965 קיבל דוקטורט בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, ואחרי שעשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור חזר והיה לראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. ח"כ פרופ' שלמה ברזניץ, לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה, אומר כי "שילד הביא לארץ את הגישה המתמטית למדעי החברה, שבאותה עת היתה מינורית ביותר". יחד עם פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל, התגייס שילד לסייע לבית הספר לטיסה של חיל האוויר לשפר את שיטות המיון וההדרכה. ב-1973 הוא ירד לבאר שבע לשמש כדיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח באוניברסיטה, ושנה אחר כך התמנה למדען הראשי במשרד החינוך. מנישואיו לד"ר גילי לבית הדומי (גמלאית משרד החינוך, שבו ניהלה את אגף הערכה ומדידה) נולדו יאיר ונורית. עוזר שילד ב-1976 עבר שילד לאוניברסיטת חיפה לשמש כראש בית הספר לחינוך, ושנתיים אחר כך כבר נבחר לרקטור. פרופ' יעקב זיו, שבאותה עת שימש כסגן נשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, נזכר איך עבדו בהרמוניה בניסיון לבטל כפילויות בין שני המוסדות האקדמיים בחיפה, ואיך נהג שילד בענייניות: "על אף שהיה איש מדעי החברה והרוח, הוא חשב כמתמטיקאי", הוא אומר. מדריכו לדוקטורט, פרופ' שמואל נ' אייזנשטט, אומר כי הקים בחיפה ספרייה לתפארת, אולי הטובה בארץ, בתחומי מדעי החברה והרוח. שילד נבחר לנשיא אוניברסיטת חיפה ב-1990. באותה עת היו ידועות לכל דעותיו הפוליטיות הימניות, אולם פרופ' אהרון בן זאב, נשיא האוניברסיטה היום, אומר כי הדבר לא הפריע לו לזכות בתמיכתם ובהערצתם של חבריו האקדמאים, על אף שרובם חשו כי "לא היה מ'כוחותינו'". סגנו ומי ששימש כנשיא אחריו, פרופ' יהודה חיות, אומר כי שילד נכנס לתפקידו אחרי תקופה של זעזועים באוניברסיטה וכי "הרגיע את המוסד והכין אותו לקראת הצמיחה הגדולה". באוקטובר 1993, בעקבות הסכמי אוסלו, פרש שילד ועבר להתגורר באריאל. "הצעד שלי אידיאולוגי", אמר אז בראיון ל"הארץ". "אני מודאג מהסכנות העלולות לאיים על מדינת ישראל... אני מעדיף, בנסיבות הקיימות, להיות באריאל ולא בחיפה". עם זאת, הוא יצא עם פרופ' יוסף בן שלמה וישראל הראל לאוניברסיטת אוקספורד, לפגישה סודית עם אינטלקטואלים פלשתינאים בנושא דו קיום. צבי ורות סלונים, שייסדו את מדרשת יהודה ושומרון בקדומים, שבה תמך שילד כבר בשנות השמונים, קוראים לו "אבינו הרוחני". על בסיס מדרשה זו קמה המכללה האקדמית יהודה ושומרון (מכללת אריאל), שבה לימד שיטות מחקר, ואחר כך היה לנשיאה. יגאל כהן-אורגד, יו"ר הוועד הפועל של המכללה, אומר כי תקופתו של שילד "הצטיינה בצמיחה אדירה ובקליטת מדענים שעלו מחבר המדינות, והעובדה שזו כיום המכללה הציבורית הגדולה בישראל נזקפת לא מעט לזכותו". ב-1995 התמנה שילד על ידי שר החינוך אז, אמנון רובינשטיין, ליועץ לענייני המכללות, ואילו שר החינוך הבא, זבולון המר, מינ אותו ליו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד. פרופ' מרים בן פרץ, לשעבר ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, אומרת כי "הקדיש את כל חייו לקידומה ולביצורה של ההשכלה הגבוהה בישראל, היה איש בעל חזון ויכולת מעשית, השכלה רחבה ולהט גדול". חברו, פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס - שניהל עמו שיחות ארוכות על דת, לאום ומדינה - מכנה אותו "אינטלקטואל בנוסח דה וינצ'י".

-	רפי קאופמן 29/12/06
גילי יקרה

התרגשתי מאד לקבל ממך את הקובץ המוקדש לעוזר. רציתי שוב להביע השתתפות, אבל אנחנו מכירים שנים רבות די הצורך כדי שתדעי כי לבי עמך גם אם לא תמיד אמצא את המילים הראויות לומר זאת. ראיתי את הדברים שכתבו על עוזר ורציתי להוסיף מילים אחדות מזוית הראייה הפרטית שלי. קודם כל, חובה עלי להודות שעד שלא הכרתי אותך כבוסית וחברה, כל מה שיכולתי לומר על עוזר הוא מה שזכור היה לי מן התקופה שבה לימד אותי פסיכולוגיה חברתית, בצוותא עם הרמן. כנראה שבאוטתה תקופה לא כל כך הברקתי בפסיכולוגיה חברתית - אני זוכר מבחן בעל פה אצל עוזר שממנו יצאתי בתחושה לא כל כך נוחה (כמי ששואף ומורגל להגיע תמיד לציונים הטובים ביותר). אחרי שסיימתי את הלימודים עברו עלי שנים רבות שבהן לא פגשתי את עוזר כלל. אני חושב שהוא נשמר אצלי כזכרון קצת מפחיד של מורה שאצלו לא כל כך הצלחתי. אחר כך פגשתי אותו כעובד שלך וההתרשמות השתנתה כליל. כשיצא לי לשוחח עם עוזר בארבע עינים או בפורום כל שהוא, גיליתי אדם חביב, בעל חוש הומור (ואוהב הומור) שתענוג היה לדבר איתו כמעט על כל נושא בעולם (חוץ, אולי, מכדורגל ומוסיקה קלאסית...). זה היה גם הרושם כשארחתי אותו מעת לעת כמרצה בקורסים שלי, בבית-הספר לעובדי הוראה בכירים. עוזר היה באמת בן שיחה שכולו ידע ותרבות. גם אני, כמו חלק מן הכותבים, התרשמתי מנכונותו המתמדת לעזור לזולת, בחביבות ומבלי להשאיר אצל האחר הרגשה של בעל חוב. אז כל מה שנותר לי לומר הוא כמה חבל. להתראות רפי

-	ניצה דוידוביץ 10/1/07
מתוך ראיון שנערך עם פרופ' שילד על המכללה

בראשית שנות השמונים פנה יגאל כהן אורגד לפרופ' עוזר שילד בבקשה להירתם לפעילות לטובת הקמתה של מכללה בשומרון. פרופ' שילד, שהיה מעורב בתהליך הקמתן של מספר אוניברסיטאות בארץ, נענה לאתגר להקים מוסד אקדמי באזור השומרון. המטרה הייתה לפתח מכללה, מוסד אקדמי. היה רצון לגדול ולהביא אנשים מתל-אביב ומהשפלה, המבקשים ללמוד לימודים אקדמיים. חזון פרגמטי. בהתחלה היה נדמה שהדבר לא ניתן. נרשמו מעט מאוד סטודנטים, ואוכלוסיית השומרון הייתה דלילה מדי למכללה החדשה. בשלהי שנות השמונים החלו להגיע יותר סטודנטים, אך קשיים רבים המשיכו עדיין ללוות את תהליך ההקמה, ורוב הזמן עסקו מקימיה בהישרדות. אבל בתוך כל ה"אין" היה מי שראה את ה"יש". עוזר שילד האמין בכוחם, במשקלם ובתרומתם של אישי ציבור לפיתוח של מוסדות אקדמיים. כך גם העריך את תרומתו של יגאל כהן אורגד, יו"ר הועד הפועל של המכללה, לייסודה של המכללה. עוזר, כמו אחרים, האמין בפיתוח מדוד ושקול. יגאל רץ קדימה. בראייה לאחור עוזר טען שיגאל צדק בדרך שהתווה. גם לאוניברסיטת בר-אילן היה חלק משמעותי בייסודה של המכללה. בלעדיה המכללה לא הייתה קיימת. עם זאת, לאחר שכבר התפתחה המכללה, אך טבעי היה הצורך לצאת לעצמאות. המכללה באריאל הייתה יוצאת דופן בין המכללות שהיו בחסות האוניברסיטה. בעוד שהמכללות האחרות נתפסו כ"אזוריות", המכללה משכה אליה סטודנטים ממרכז הארץ. היא גם הייתה המכללה היחידה שכבר מימיה הראשונים פיתחה את הכיוון הטכנולוגי ואת מדעי הטבע בתוכניות הלימודים, בנוסף למדעי החברה והרוח. ראשי המכללה "מרדו" בקונצפציה, שראתה במכללה רק אכסניה מנהלית וכספית ללימודים אקדמיים המתקיימים על ידי האוניברסיטה. פרופ' שילד, ששימש בראשית שנות ה-90 כנשיא המכללה, ראה במכללה זו, כמו גם במכללות אחרות, מוסדות המקיימים לימודים אקדמיים, בהתחלה בפיקוחה של אוניברסיטה. באשר לפניה של ההשכלה הגבוהה כיום, פרופ' שילד ציין את האפשרות של תחרות בונה בין המוסדות, כזו המקדמת את המדע. יש מדדים שונים ליוקרתם של מוסדות אקדמיים: תקציבי מחקר שחוקרים משיגים מקרנות תחרותיות, חברוּת של חברי סגל באקדמיה הלאומית למדעים, קבלת פרס ישראל ועוד. המחקר הוא גולת הכותרת בקביעת מעמדו של מוסד אקדמי אוניברסיטאי. תפקידו של מוסד אקדמי, טען פרופ' שילד, הוא ליצור, להפיץ וליישם ידע.