Beta Site
>> הדליקו נר לזכר חללי מלחמות ישראל >>
ראשי
  
הקמת קהילת מנחמים
  
חיפוש קהילת מנחמים
  
קבורה ואבלות
  
אודות EvelNet
 
ראשי
  
ביוגרפיה וסיפורים
  
אלבום תמונות
  
הספדים
עדי כהן
עדי כהן ז"ל
 
 
מודעות אבל וקהילות מנחמים
 
15.04.24
 
 -  שרון אזולאי   16/4/07
מימונה 2006
כל שנה יש אצלי מימונה בבית..אך כל שנה האנשים מתחלפים,חלקם לא מגיעים חלקם אצל אחרים אבל מה שבטוח זה שהחברים תמיד באים...
השנה הזאת זה היה שונה לחכות למישהו שאני יודע שלא יבוא..
כל שנה עדי היה מגיע עם טונות של מצב רוח ואדרנלין כרוח החג מתחפש איתי למרוקאי עם הכפתן והתרבוש ..יש לי תמונות משנה שעברה שיעידו...זכרונות...
השנה לבשתי כפתן וזה היה שונה..לבשתי את הכפתן שלך שאתה לבשת בשנה שעברה וגם לפני שנתיים,אי אפשר לעכל את זה שככה הלכת לך לעולם הבא ,ואנחנו כאן מתגעגעים לחיוך ולצחוק המתגלגל שלך..לעיניים ..עיניים של מלאך.....

אח שלי גיבור היית וגיבור תישאר ותיזכר אוהב אותך לעד נשמה שלי....
 
 -  שרון אזולאי   17/4/07
ביום השואה לפני שנתיים..
אתה הסיבה שיש לי רסטות על הראש..
אתה באת איתי לעשות את הרסטות שיש לי על הראש היום...כמה רצית שאני יעשה אותם יותר ממני כמעט...דיברת עם רמי הכושי בשבילי ,אני זוכר שהיינו בבית ספר עוד אז באותה תקופה...זה היה ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה..בערך היום פלוס מינוס או ליתר דיוק ה10.5..נסענו עם אלי הקבבון לאולגה לעשות אותם (מה שלקח 8 שעות ביומיים..וביום השני גם באת איתי ישר מהביצפר ונתת לי להרגיש הכי טוב בעולם עם עצמי...בתת מודע אני לא רוצה להוריד אותם בגללך חבר...
כאות להערכה ביומולדת שלך(3.8) הורדתי את הראסטה הכי ארוכה שהיתה לי בראש...למענך היא שלך מלאך....
אני יודע שאתה רואה את כל מה שקורה פה...תראה כמה אנשים עוד ועדיין ימשיכו לאהוב ולהתגעגע ובעיקר לא להאמין למצב הזה...
אני מקווה שאתה במקום יותר טוב מכאן ..כי מאז שהלכת יש קצת בלאגן...אז למקרה שאתה יושב על איזה ענן תדע שאני הכי אוהב אותך בעולם-שרון (הסטלן...=] בשבילך)
 
 -  טל עדין   19/4/07
ים...
חח שרון אפרופו ראסטות-
זה מזכיר לי את היום שנסענו לשבת בים אתה ואני, ועדי בא לשבת איתנו והוא עשה לי את הראסטה הראשונה שהיתה לי והיא יצאה מכוערת והתחלתם לצחוק עלי! חח
איזה יום מצחיק זה היה.
הזכרונות, זה כל מה שנשאר.

עדי - אני אוהבת ומתגעגעת
 
 -  inbal yanai   11/4/08
ילד יפיפה מתוק ומיוחד
עדידוש מהיותך בטיטולים הכרתי אותך אני ואחיך הגדול שמרנו עליך יחד היית ילד מהמם חיכן ומיוחד השנים עברו וכולנו גדלנו יחד אני זוכרת שהינו משחקים בדיניברה {משחק שרק אצלנו בשכונה היה קיים} ואתה עמיעד ואדם הייתם כועסים שלא היינו משתפים אותכם.כי הייתם קטנים מדי. בשבועות כולנו יצאנו עם מים וצחקנו עד לב השמים יום יום היינו יחד כולם הגדולים והקטנים.לצערי הורי העבירו אותנו דירה ועזבנו את השכונה אתה נשארת חבר של אחי ויום אחד באתי הביתה וראיתי אותך עם שער די ארוך גינס עם קרעים חתיך וכמו תמיד מחייך אני זוכרת שאכלנו יחד צהרים וישבו ונהלנו שיחה רצינית על החיים וחשבתי לעצמי איזה ילד חכם אחר כך ביום שהתגיסתם נפגשתם אתה ואחי והוא סיפר לי שאתה מגויס לצנחנים ושנהייתה גבר גבר הייתי כל כך גאה בכם ואז כמה חודשים אחרי זה אמא שלי התקשרה ואמרה לי עדי כהן נפגע בלבנון פרצתי בבכי ולא האמנתי התקשרתי לאחי והוא כבר היה באוטובוס בדרך הביתה מרמללה בוכה כמו תינוק נשבר לי הלב מאז אני לא מסוגלת להכנס לשכונה אין יום שאני לא חושבת עליך נוסעת לבקר אותך מדליקה לך נר וחושבת שאין צדק בעולם עדי מלאך יקר שתדע שאני אוהבת אותך לא שוכחת ולא אשכח אותך לעולמים יהיי זכרך ברוך
 
2001 - 2001 ישי   28/4/09
יום העצמאות בכיתה ח'
הלילה של ערב יום הזיכרון 2009.
12 בלילה ואני לא מצליח להירדם,נזכר ביום העצמאות של כיתה ח' שאני ואתה היחידים בזמנו שרצו לצאת למסיבה בכפר ויתקין. חבל שלא הלכנו בסוף. אבל התראינו בכמה מסיבות אחרי ובכל אחת מהפעמים שראיתי אותך אני יכול לזכור את החיוך שאף פעם לא ירד .
תיהיה נשמתך צרורה בצרור החיים..
 
2006 - 2006 אדם   9/5/07
הידיעה קשה מנשוא!
איך התנפצו חלומותינו - למה לעזאזל?
עוד יום רגיל, חוזר מהעבודה רב עם החברה..
עושה את ריצת הערב, יושב קצת עם המשפחה.

לא רגוע, עצבני... לא רוצה לשמוע לא רוצה להקשיב.
שוכב במיטה וחושב, על מה? על כלום..
ריק, מרגיש ריקנות!

אמא קוראת לי, אדם פעם אחת.. אני לא עונה לא בא לי..
אדם שוב ושוב... היא פותחת את הדלת ומתעקשת שאני יענה!
אדם!!! מה אמא מהההה צעקתי בעצבנים.

אני שם לב שהיא עם דמעות בעיניים, אני שואל אותה מה יש מה קרה?
זה, זה... זה עדי היא גימגמה.
אני אומר לה מה יש מה איתו מה קרההה?

***הוא נהרג - בלבנון**** היא אמרההההה

ליבי נדם אך הפעימות גברו.. שניה שהגישה כמו נצח.
הלב שלי בער, קשה לנשום.. חנוקקק אני צועק לה בקול צרוד..
וקופץ מהמיטה, מה את מדברת שטויות זה לא מצחיק. אני דיי בטוח שצעקתי אבל קולי נשמע קציוץ קטן.

והבשורה הרעה התאמתה, כן עכשיו הגיעו חיילים אליו הביתה.

קפצתי מהמיטה כמו מטורף רצתי למדרגות, כשכמעט הגעתי למטה, הבחנתי שאני עדיין עם תחתונים..
קצתי כמו מטורף בחזה לבשתי מכנס וקפצתי את המדרגות בחזרה למטה..

עדיין חנוק לי, נכנס לאט... לא מבין לא מאמין.

פתאום אני רואה את ציפי ויורם ההורים...
תום, אבנר, ועומר האחים.

הלם, לא מבין... מסתכל רואה את כולם בוכים.
לא צעקות כמו שהרבה פה ושם נפלטה צעקה מלאת כאב שבחיים לא אשכח.
יורם אמר בקול רם לאבנר - "אבנר, זה לא משתכננו.. זה לא היה אמור לקרות"
צמרמורת, גרוני נחנק לא יכול לנשום.. והדמעות לא הפסיקו לדמוע.

ליל שחור זה היה - הלילה הקשה שהיה לי בחיי

יושב, לא יודע מה לומר להורים... לא יודע איך להחיות עם זה לא מעכל.. לא מוכן לא לא זועקתי בנשמתי!
למה??? איך יכולת?? למההההה???

לא חושב על מחר, לא חושב על העתיד.. ההווה גם לא קיים
בועה גדולה - חדר אטום ללא רבב.
דמעות בעיניי - ליבי נשרף
אחי הוא היה - גיבור העם
חבר אמת - חבר תומך

אתגעגע, לא אשקוט, לא אשכח
כי נצור אתה בלבבי, בנפשי, ברוחי, ובמחשבתי..
אוהב אותך אח יקר!

ממני באהבת אח ואהבה כבן למשפחתכם.
אדם אוחיון.

Share on Facebook
  
הודעת משפחה
לא עודכנו פרטים

עידכון הודעה


 
לא עודכנו פרטי הלוויה
לא עודכנו פרטי שיבעה
 
עדי כהן ז"ל מופיע/ה בעמודים:

מלחמת לבנון השניה


אני אוהב אותך
לכל התמונות











חיפוש    |    אודותינו    |    צרו קשר    |    תקנון האתר   
כל הזכויות שמורות לנתיבי אינטרנט לישראל בע"מ ©
עיצוב גרפי studioarava.com